מאת חיים ברון, כתב COL בניו-יורק

חבר בד"צ קראון הייטס, הרב אהרן יעקב שוויי, פרסם בימים אלו הודעה לציבור, המזהירה מאכילת תותי שדה טריים.

ההודעה התפרסמה לאחר חקירה ובדיקה מקיפה, ולאחר שכל ארגוני הכשרות החרדיים והמפורסמים בניו-יורק, כמו גם בד"צ העדה החרדית בירושלים, פרסמו אף הם הודעות בנושא. מדובר בחרקים שעין אדם יכולה אמנם לראותם – ועל כן הם כמובן אסורים באכילה מן התורה, ארבעה "לאוין" לכל חרק – אך מתברר שהם מטיבים להסתתר בפרי עד שנדרשת מומחיות מיוחדת כדי להבחין בהם. לכן נפסק שעדיף להמנע מאכילת התותים.

המומחים שבדקו את החרקים שהתגלו בתותי השדה הטריים, נחלקו בדעתם. חלק מהם אומרים שבלתי אפשרי לנקות את התותים באופן שהחרקים יוסרו מהם לגמרי, בעוד אחרים טוענים שאף שהדבר אפשרי, הרי שמדובר בתהליך לא פשוט, הכולל שטיפה חוזרת ונשנית של כל פרי בנפרד, השרייתו במי סבון, בדיקת מי השרייה וכו' – תהליך שהוא כמעט בלתי-אפשרי כשמדובר בניקוי כמות גדולה של תותים, כנדרש עבור שירותי קייטרינג וכדומה.

לא מכבר התפרסם שאף ועד הכשרות של בד"צ העדה החרדית בירושלים, פרסם שראוי להמנע מאכילת תותי שדה. אף ב'אולם רז"ג' שבשכונת קראון-הייטס, בו נערכות שמחות בהשגחה המעולה של 'מכון להוראה', נתקבלה מכבר ההוראה שלא להשתמש בתותי שדה, בשל היותם מנוגעים בחרקים.

במכתבו של הרב שוויי מצוטט מהספר 'פלא יועץ', שכתב בענין הזהירות מאכילת חרקים:

"וכן בפרי התותים העידו שיש תולעים שאי אפשר למוצאם על ידי בדיקה וירא שמים ינהג בהם איסור לגמרי . . וכבר צווחו על זה בספרים צעקה גדולה ומרה, שהרי כל אשר בשם ישראל יכונה לא יאכל נבלה וטרפה או בשר חזיר וכדומה אם יתנו לו כל כסף וזהב שבעולם, ואם ירצו לאנסו יסבול עונשים מרים עד מות ולא יעבור אע"ג דחיך יטעם לאכול אקלידי דחזירי וכדומה, וכי דייקת באכילת נבלה וטרפה וחזיר ליכא אלא לאו אחד, ובאכילת תולעת אחת איכא ארבעה לאוין . . נמצא האוכל בלי זהירות ובלי בדיקה במעט רגע אוכל מאה תולעים ועובר תלי תילים של לאוין בשאט נפש בלי שום הנאה כלל רק ממעוט זהירות . . וצריך להזהיר לעם על זה וכיוצא בזה כי ישראל קדושים רוצים להיות גדורים ופרושים אבל הם שוגגים, ה' הטוב יכפר בעדם, והמזהיר יזהיר כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים ולשומעים ינעם ואליהם תבוא ברכת טוב, אמן".

עוד הזכיר הרב שוויי את ההנהגה עליה העיד הרבי הרש"ב, שבביתו ובבית הרבי מהר"ש נמנעו מאכילת תותי פטל ("מאלינעס"), שהיו בשעתו, במקומם, מנוגעים בחרקים. למרות שגם בתותים אלו הייתה אפשרות לטרוח ולעמול על כל תות בנפרד, בכל זאת נמנעו רבותינו נשיאינו מלאוכלם, כדברי הפוסקים – ובראשם הבית הילל – שפסקו שכך נכון לנהוג.