מאת ידידיה מאיר

מה שכל כך מסוכן ביום הולדת זה שהוא יום. יום אחד בלבד. למעשה, כמה שעות, מהבוקר ועד הערב. ואם שכחת, חלילה וחס, או אפילו התבלבלת ביום, הלך עליך. זהו. אין סיבוב שני. תחזור בעוד שנה.

אבל אני התחתנתי טוב. לעולם לא אשכח את יום ההולדת של אשתי, ותמיד גם אדע כיצד חוגגים השנה. איך? פשוט מאוד. יום ההולדת שלי הוא בכ"ו בסיון, אשתי נולדה שלושה ימים אחר כך, בל' בסיון (היא נקראת על שם החודש שבו נולדה. רק לחשוב מה היה קורה אילו נולדה יום אחר כך. לא הייתי מתחתן עם בחורה בשם תמוז). וכך יש אצלנו בבית מין מאזן אימה כזה. איך שהיא תחגוג לי, כך, פחות או יותר, אחגוג לה שלושה ימים אחר כך. לקחה אותי למסעדה? בכיף, גם אני אקח אותה למסעדה. קנתה לי אוטו חדש? גם אני אקנה לה. הסתפקה בפתק עם איחול קטן? אין בעיה, גם אני אסתפק בפתק עם איחול קטן. יתנו יקבלו, לא יתנו לא יקבלו.

אבל חוץ מאשתי ומהמשפחה הממש-קרובה, אף אחד כבר לא מתעניין ביום ההולדת שלי. כבר שנים. הנה, השבוע מלאו לי 31 ואיש לא התקשר לברך. שלא לדבר על עוגה עם 32 נרות, או אפילו אי-מייל עם 32 נרות, או אתם יודעים מה? אס-אם-אס עם 32 נרות. שום דבר. האדם גדל ומזדקן ורק מתגעגע יותר בכל שנה ליום ההולדת של עצמו. אח, פעם יום הולדת היה יום הולדת. היה כתר מבריסטול, היו שקיות עמוסות בביסלי גריל מעוך עם שוקולד פרה, וכולם היו עושים ברגליים טח-טח-טח.

ופתאום השבוע, השנה, הפתעה! ביום ההולדת שלי אמנם לא התקשר איש, אבל בתיבת הדואר חיכה לי מכתב עם תמונה של בלונים ירוקים, קשורים היטב בסרט אדום שלא יעופו לשמים, ולידם כתוב באותיות צבעוניות גדולות: "יום הולדת שמח, ידידיה". ומתחת: "יום הולדת הוא יום סגולה. המזל מאיר משמים. ולרגל יום ההולדת שלך, 31 שנה, זה הזמן גם לקבל החלטה טובה. לידיעתך, פרק התהלים האישי שלך, עם כניסתך לשנתך ה-32, הוא פרק ל"ב. אנחנו מזמינים אותך לחגוג את יום ההולדת, לעלות לתורה ולהרים כוסית לחיים יחד איתנו בבית הכנסת בשבת הקרובה. שלך, הרב יהודה בוטמן ובית חב"ד רמת השרון".

אחרי שאמרתי את פרק התהלים ה"אישי" שלי, ניסיתי לבדוק מי סיפר לכבוד הרב שנולדתי היום ומה פתאום הוא החליט לציין את התאריך הזה. מה אני, הרצל? ובכן, לא רק לי חוגגים. לרב בוטמן יש רשימה סודית עם תאריכי הלידה של מאות מתושבי רמת השרון, מראש העיר ועד מנקה הרחובות שלה (סתם, נראה לכם? מנקה הרחובות גר בטייבה). ומדי שנה, בהגיע המועד, יוצא שליח עם המכתב החגיגי לביתו של חתן השמחה. ובאמת, שלושה ימים אחר כך, חזר והתגנב הגמד החב"די המסתורי לתיבת הדואר שלנו, הפעם עם המכתב "יום הולדת שמח, סיון". האמת? חסר לרב שלא. מה שעושים ביום הולדת שלי חייבים לעשות גם בשלה.

בשבת בבוקר, כשהלכנו שנינו ברחוב השקט לבית הכנסת, חשבתי לעצמי שאם עוד רבנים היו נוהגים כך, כמו כאן ברמת השרון, אולי טומי לפיד לא היה נולד בכלל. באמת. כמה כבר אפשר לשנוא את הדוסים אם הם שולחים לך בלונים ירוקים ליום הולדת? בקרוב אצלכם.