הכיצד יתכן שפרשה בתורה הקדושה, מכונית על שם דמות שהתווית שלה, לכאורה, אינה חיובית כלל? הכיצד הצליח קורח לסחוף אחריו את 250 נשיאי העדה? הכלום, לא האמינו לדברי משה, שהקרבת הקטורת, תביא, חלילה, להיספותם?? מאין שאבו את העוז והתושיה למעשה החלוצי והמסוכן שבצעו? מה הניע את קורח, שפיקח היה לאחוז בגישה שנקט?? ואכן, היה זה שיקול חיובי, שנבע מפקחותו ואשר בשלו מכונה הפרשה על שמו!! כיצד ניתן להיווכח מהמשך מהלך העיניינים בפרשה, שדוקא מציאותו הפקחית, יכולה להוות סמל רקע נעלה להישג עמידה איתנה ונשגבת של היהודי מול כל אותם אתגרים של מניעות ומעכבים קשים הנערמים לו בדרכו בחיים??? וזוהי הסיבה ששמו מהווה את מוקד הפרשה גם בהמשכיותה!!! מה, אכן, היתה נקודת התורפה שלו, שתדלקה את המחלוקת שלו ושהביאה לרפיונו ולכישלונו המוחץ.

****

בעמקי נשמתם של נשיאי העדה, הם השתוקקו מאוד וייחלו לשרת ככוהנים גדולים, ולא השררה על אחיהם שבתה אותם, אך הם נכספו כ"כ לעמוד לפני ה' ולשרתו במדרגה של כוהן גדול. גם משה רבינו אמר: "אף אני רוצה בכך"(רשי,טז,ו) הם האמינו להתראת משה, אך העדיפו למות, העיקר שלפי שעה, ינצלו את ההזדמנות בהקטרת הקטורת, לשהות בקרבת ה', כדוגמת נדב ואביהו. והדבר מתבטא בתלונותם למשה: "כי כול העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו"?(טז,ג) בתנחומא מובא ובפירוש רשי, שכל העדה שמעה דברים בסיני מפי הגבורה. במעמד הר סיני הצהיר ה': "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש" ואז אכן נעשה כול יהודי בדרגה של כוהן גדול. חטא העגל גרם שהכהונה תלקה מהעם ותינתן לשבט לוי, ולכן תובע זאת עתה קורח בכל אוות נפשו.

הרצון הזה, שהלהיב כ"כ את משה, הנשיאים וקורח היא ההוראה החיובית הנלמדת לפועל מהפרשה, ולכן היא קרויה על שמו של קורח, ואולם האמצעים שהוא נקט היו שליליים והתבטאו בעצם עניינה של המחלוקת ולכן אינה מכונה הפרשה בכותרת :"ויקח קורח", היות ולקיחה מסמלת יציאה של דופן, הפלגות והיפוכה של אחדות ,ובנושא בו אנו דנים, ערק קורח ונמלט מהשרות שלו את אהרון הכוהן בתור לוי, כפי שעשה עד כה... הרצון לשמש ככוהן מבחינה רוחנית, מה טוב הוא, אך לפועל בוחר ה' בכוהן כרצונו הוא,הפעם זכה אהרון בעבודת קודש זו לפועל, וקורח מערער ע"כ ויוצא במחלוקת. (לקוטי שיחות חלק יח)

קורח מסמל קרחה שפירושה מריטה ופילוג, יצירת אגודות בסמל של התגודדות והיבדלות. הגימטריא של השם קורח ושל המילה רע מגיעה לסכום של גימטרית המילה מחלקת. האות ק=100 ר=200 ח=8 ר=200 ע=70=578
מ=40 ח=8 ל=30 ק=100 ת=400 = 578

השם קורח גם מזכיר את הקרח שבו המים מתכווצים במידה של גבורה ונעלמים וזהו סמל של גבול וחציצה. זהו הסמל שבקרח שמעל לראשי חיות הקודש, כדי לאפשר להם מחיצה בינם ובין ה'. ולכן הופרדו המים העליונים מהמים התחתונים ביום ב' שהסמל שלו גבורה והצטמצמות.

שרשו של קורח הוא, אכן, גבורה ובשל העוצמה שבכוח זה, אין האור חודר פנימה לכלי, אך מסובב ומקיף אותו. העוצמה הזו במקורה מסמאה עיניים ומכלה ומגמתה לכלות את החיצוניים והגורמים המפריעים לקודש. הדבר הזה משתקף בגוון התכלת. כשאדם מתבונן בפתיל התכלת שעל ציציותיו, הוא נזכר בשורש הגבורות, שגוונו תכלת ויראה נופלת עליו לבל יתור אחר עיניו ואחר ליבו.

"טלית" הוא שאל שהיא כולה תכלת, האם זקוקה היא לפתיל תכלת? טלית מסמלת עניין של מקיף הנמשך ע"י קיום המצוות, ואילו הציצית מסמלת את לימוד התורה שממשיך באופן פנימי אהבת ה' ויראתו, וללוא לימוד תורה, לא ידע כיצד לבצע את המצווה, וללוא עבודה פנימית, תהא המצווה בגדר של הגשמה, נעדרת זיקה של רוחניות, ואולם, מקשה קורח, "אם המצווה נעשית מתוך תנועה של תכלת, שמשמעותה, כליון וביטול, היות ואצל אדם זה מאיר אור הנשמה מבעד לאמונה פשוטה וקבלת עול, מדוע נזקקים אז," חוקר קורח," לציצת? מה חסר כאן באהבת ה' ויראתו??"

משה ענה לו שטלית תכלת זו אינה יוצאת ידי חובה ללוא הציצית ופתיל התכלת, היות וטלית היא מקיפה ואהבת ה' ויראתו זקוקים להיות חדורים בפנימיות, דבר שנעשה ע"י ההתבוננות בציצית. וזוהי הסיבה שקורח לא נבחר לנשיא בימים אלה, משום שהוא ממשיך משרש נשמתו גבורה שהסמל שלה תכלת, והיא עשויה לסמא ולכלות את העם,ולכן היו הלוויים קרחים,כי הגבורה שלהם עוברת מבעד לשערותיהם, ולכן נתקנא קורח בשערות הכוהנים, ואולם דוקא אהרון שמידתו חסד, יכול להמשיך את מידותיו לעם, דרך שערותיו היורדות לו עפ"י מידותיו, בעוד שערותיו של קורח מסוכנות בזו העת, ואולם בימות המשיח כשהרע יכלה מן הארץ יהיו הלוויים המנהיגים,ולזאת חשק קורח אז.

(וזוהי הסיבה לחיוב כסוי השערות של האישה, כי הן ממשיכות גבורה ודינים לאחר הנישואין).

המענה לשאלת קורח זו, חישל את הרעיון, שהדגש בעבודת ה' מונח, דוקא באופן הפנימי של העניין. מענה זה עורר את שאלת קורח בנוגע לבית מלא ספרים, "הזקוק הוא במזוזה המסמלת כוח מקיף של מנהיג, אם הכול פה חדור כבר בקדושה בפנימיות?מדוע מתנשאים עליהם אהרון ומשה במנהיגותם אם כל העדה כולה קדושים?" תמה קורח."זקוקים למנהיג" עונה לו משה,"היות ותמיד יש להשתוקק להתרומם,להתעלות ולהתחבר במנהיג".

קורח פיקח היה. מהי פקחות? כיצד ניתן לבחון מי הוא פיקח? במה מתבטאת פיקחותו??

והשטות שחדרה בקורח, הביאה אותו למחלוקת ולהתנתקותו משרות אהרון הכוהן.
דוקא התבטלות למנהיג שמונה ע"י ה', גורמת שהאדם יזכה להמשכה של אור וחסד,וקורח זכה בהם עד כה. הוא צפה שלשלת של אישים גדולים יוצאת ממנו, ולא ידע שבניו יעשו תשובה ומצאצאיהם יבואו אלה. עצם המחלוקת היא שהיתה בעוכרו של משה איש האמת, כי הנזק שהיא מביאה הוא איום ונורא. קורח היה בעל מחלוקת בניגוד מוחלט למשה שמהותו היא שלום ואמת, ובפעולות ממשיות של פילוג והתגודדות(קרחה)הוא יצא כנגד אהרון שפעולותיו הממשיות היו צעדים להביא שלום, ולכן הודו אח"כ עדת קורח במשה שהוא איש אמת כי במהותו הוא אמת, היות ומעמדו נמצא למעלה מהטבע, בעוד אהרון מצטמצם אל העולם בפעולות הקירוב ובכך הוא מממש את אמיתותו של משה.

מגמותיו המסולפות של קורח להוכיח שאם יש עוצמה מקיפה, אזי אין צורך בהמשכה פנימית, (טלית שכולה תכלת, הזקוקה היא בציצית?) וכן העמדה הכוזבת המצהירה, שאם האדם נעלה וקדוש, הוא ,כביכול, אינו זקוק למנהיג ("כל העדה כלה קדושים ובתוכם ה', מדוע תתנשאו?") משתקפות באותיות שמו. הכיצד??

קורח כהוויתו מסמל את האות ה' המסמלת קו למעלה הוא קו המחשבה, והקו הימני המחובר אליו הוא קו הדיבור, בעוד הקו השמאלי שיש לו הפסק עם הקו העליון מסמל את עולם המעשה. בינות למחשבה ודיבור קיים הפסק עם עולם המעשה. הפסק זה מאפשר את ירידת עולם המחשבה לעולם המעשה בדרך, בירור המצוות, והפסק זה גם מאפשר פתח להתעלות רוחנית מכיוון המעשה לעולם המחשבה, שלא יהא זה מעשה מגושם גרידא,אך שתפעפע בו לחלוחית וחיות של רוחנית!

1. אות הק' מורה על השתפלות יתר המידה לעולם המעשה, הקו השמאלי נמשך לו יתרה מקו הימין והוא מגיע למקומות בעוה"ז, שהוא אינו שייך להם, הדבר סותר את ענין ירידת העליונים לתחתונים בקו הקדושה. זוהי התנגדות לציצית הממשיכה את אור ה' לעולם בפנימיות. לדעתו טלית התכלת לבדה מספקת!

2. אות הר' מורה על העדרות עולם המעשה, אם הבית מלא ספרים וחדור אור ה' בפנימיות, מדוע יש צורך במזוזה, (מצווה שהיא שורש המקיף) סמל למנהיג שהוא בעל אור מקיף וסמכות משפיעה? הוא יוצא נגד השפעה של מנהיג מלמעלה למטה וטוען העדה כלה קדושה,מדוע יש צורך בהתנשאות של מנהיגים כמשה ואהרון?

3. אות הח' חמורה בדרגתה הרוחנית מאותיות הק' והר', היות ובאות הק' מצוי האדם בירידה רוחנית והוא עוד יהיה צמא להתעלות ולחזור בתשובה ולהגיע לעולמות עליונים יותר,ובאות הר' כשהאדם חדור בעניינים רוחניים (ציצית לימוד התורה)ונעדר קיום של מצוות, הוא יתעורר בתשובה, היות ומצפונו ינקר לו על חיסרון בעניין שהוא משוכנע בהכרחותו, והוא יתעורר בקיום המצווה, (בית מלא ספרים זקוק למזוזה). ואולם אות ח' מסמלת, שאין פתח להתעלות, יש כאן תדמית של קורח שהוא בן יצהר הצף, עולה ומתרומם על כולם ונמצא בעולמות רוחניים ביותר, ואינו זקוק למנהיגות מעליו כנשיאות משה ואהרון, ומשיב לו משה שאפילו כוהן המשרת בבהמ"ק וממלא את יעדו בהידור ושלמות, מודע לעובדה, שהוא מצוי בעולם של גלות ועליו להתרומם לעולמות של אור שהסמל שלהם הוא בוקר המתגלם באהרון הכהן (לקוטי שיחות חלק ח')

ואולם בכל זאת נקראת הפרשה על שמו, היות ויש פה מסר רחב, עצום וחיובי בדמותו של קורח, רצונו לשרת בקודש, הוא עיקרון אדיר ונעלה ביותר, שהרי קורח היה איש פיקח, ואדם בסגולות נפשיות אלה, מודע לתכונותיו ולמעלותיו ומגמתו בכך היא לנצל אותם במלואם, ואפילו אם חלילה נכשל, פקחותו מסייעת לו להחלץ מהמבוך ןלשגשג לאותם רמות רוחניות של קודש שלא ע"מ להשתרר בזולת, אך מתוך כוונה טהורה של התבטלות. האדם הפיקח יודע שכול רגע יקר הוא וכדאי לנצלו באופן היעיל ביותר בהוספה בלימוד התורה ובקיום המצוות של עצמו ולעודד בכך את הזולת.

פיקח הוא מי שמודע לכך שהוא בחינת ננס (גמד) המתנשא על כתפי הענק...(ספר השיחות ה'תש"נ כרך ב'). פיקח הוא מי שמכיר בפקחותו אך יודע הוא שהתצפית שלה חולשת אל מרחבי העולם מעלי כתפי הענק....

----------------------------
לזכות הרך הנימול בנם של ר' מנחם מענדל ונחמה דינה סגל