מפעל-השלוחים האדיר שהקים הרבי מליובאוויטש רואה כבר דור שלישי – נכדיהם של השלוחים הראשונים יוצאים היום לפינות נידחות בעולם כדי להפיץ את אור היהדות. באותה מידה יש כבר 'בנים' ו'נכדים' במובן הרוחני, כאשר מי שהתקרבו על-ידי השלוחים נעשים שלוחים בעצמם. זה, למשל, סיפורו של הרב ברוך שנהב (37), שליח חב"ד בעיר מנאלי שבהודו. הסיפור עובר בכמה תחנות שבהן פגש את שליחי הרבי.

הוא נולד בדווינסק שבלטוויה. בשנת תשל"ד עלתה משפחתו לארץ. אביו, מהנדס מכונות, השתלב בתעשייה האווירית. אימו, מהנדסת בניין, החלה להרצות באוניברסיטה. בתום שירותו הצבאי למד הנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת תל-אביב. באמצע הלימודים החליט לקחת פסק-זמן ולצאת לחצי שנה במזרח הרחוק. המסע שנפתח בהודו, החל בסלידה מוחלטת מהזוהמה ומהעליבות שנתגלו לעיניו, נמשך בהבנה וב"התחברות לקֶצֶב ההודי", והתפתח לאהבה של ממש. הוא נשאר בהודו וגנז את תכניתו המקורית לבקר בעוד מדינות.


התנתקות או קדושה

כדרכם של צעירים המחפשים את עצמם במזרח, התוודע שנהב לשלל כיתות, אמונות ועבודות-אלילים למיניהן. כעבור זמן נקשר לדת הטיבטית, הדוגלת בהתנתקות מהחומר כדי לזכות ב"אושר אמיתי". בשלב מסויים במסעו פגש כמה חב"דניקים, ואלה העלו את חמתו בעצם נוכחותם. "עד כאן הם רודפים אחרינו?!", רטן בשיחת טלפון עם אביו.

אבל בשבוע האחרון לטיולו שמע באקראי שיחה בין מטייל ישראלי לחסיד חב"ד. החסיד הסביר לצעיר כי "היהדות דווקא איננה דוגלת בהתנזרות מהחומר, אלא בקידושו", ופתאום נפתחו אוזניו וליבו. הוא חזר לארץ להמשך לימודיו באוניברסיטה, אבל זרע ההתעניינות כבר נטמן בליבו.


רק חיפש ספר

יום אחד, כעבור כשנתיים, נכנס למשרדי המועצה הדתית ברעננה, עיר מגוריו, כדי לשאול ספר על התנ"ך. שם הפנו אותו לבית-חב"ד בעיר. הביקור בבית-חב"ד הוליד השתתפות סדירה בשיעורי תורה וחסידות, ובהמשך גם בסעודות-שבת בבית השליח המקומי, הרב אליהו שדמי. מכאן ועד לימוד מסודר בישיבה, שבעקבותיו נהפך לחסיד חב"ד מן השורה – הדרך לא הייתה ארוכה.

לפני כשבע שנים התחתן והחל ללמוד ב'כולל'. הוא שיקע עצמו בלימודי הלכה והוסמך לרבנות. כשהוצע לו, לראשונה, לטוס לאחת מערי הודו, כדי לערוך בה סדר ציבורי, ראה בזה יותר מהזדמנות לקרב מטיילים ישראלים ליהדות. מבחינתו זה היה גם סוג של סגירת-מעגל אישית.


תפילות ומסעדה כשרה

השליחות להודו הולידה עוד שליחויות, עד שלפני כמה שנים הקים במנאלי בית-חב"ד קבוע ומסודר. במקום מתקיימים שיעורי-תורה, תפילות בציבור, מסעדה כשרה למהדרין (הרב שנהב הוא גם שוחט) ועוד.

"אם מישהו היה אומר לי אז, כשהשתתפתי ב'פסטיבל מאמינים' אינדים, או כששתקתי במשך שבועיים בסדנת ויפאסנה אצל הטיבטים, כי יום יבוא ואני אשב כאן – על ההימליה – עטור זקן ולבוש תלבושת חסידית, בחברת רעייתי וארבעת ילדינו (שניאור-זלמן, יוסף-יצחק, רבקה-שיינה וחנה) ונפיץ יהדות – הייתי אומר לו שהוא ירד לגמרי מהפסים...", הוא אומר. אבל השליחות של הרבי תפסה גם אותו – בהודו, ברעננה ובתל-אביב . אותו כמו עוד רבבות נשמות יהודיות בעולם כולו.