בכל יום ראשון, ב-13 השנים האחרונות, אני עולה ל'אוהל' של הרבי מליובאוויטש בקמבריה הייטס בקווינס.

ביום חמישי אחד, באחרונה, הייתי בטנק המצוות של חב"ד ליובאוויטש ברחוב ברודוויי ליד רחוב 38 במנהטן. זה היה מקום מאוד חמים וידידותי. מקום שיהודים מכל הגוונים יכולים לבוא לדבר, להתפלל, להתקשר עם יהדות ולפגוש חברים.

אשה ישראלית נכנסה לטנק ושאלה את הרב החב"די בטנק המצוות אם יש לו נרות שבת-קודש. הרב חשב לשנייה והסתכל סביבו וענה, "מצטער. בדיוק חילקתי את זוג הנרות האחרון שהיה לנו".

פניתי אני לאשה ואמרתי לה שיש לנו נרות - הקטנים האלה שמשתמשים לנסיעות - בתוך התיק שלי במשרדי ברחוב ממול.

"נפלא", היא אמרה. "אלך איתך". נתתי לה את הנרות והיא הודתה לי נרגשות.

אגב, היא הוסיפה בדרכה החוצה, "ידוע לך אולי על שיעורים או הרצאות על יהדות שנמסרים בקווינס?"

רשמתי על פתק את הכתובת ומספר הטלפון של שליח חב"די בקווינס ומסרתי לה. "זה נפלא", היא הודתה שוב.

רק מאוחר יותר התברר לי: הנרות שמסרתי לאשה הזו שכבו בתיק שלי במשך שנתיים וחצי. לקחתי אותם מהציון של הרבי ובכל פעם יצא לי להדליק באחרים...