כשמיקי זיו, חוזרת בתשובה בת 39, ישבה ועיצבה לעצמה ולשאר נשות הציבור החרדי בגד מתאים וצנוע. סיפורה האישי של זיו, דרך ארוכה מעולם הטלוויזיה של תל-אביב לשמירת מצוות באזור לטרון, הוא מרתק יותר.

לאתר ynet היא מספרת על עצמה שהייתה "אדם מאוד מרדן", וכחלק מכך הפסיקה את שירותה הצבאי באמצע, וטסה לגור שנה בפריז. היא חזרה לארץ בגיל 21 ולמדה במשך שנתיים קולנוע בבית צבי. היא הצטרפה לערוץ 2 בטלוויזיה בתחילת דרכו ועשתה סטיילינג ועיצוב לכל התוכניות הנחשבות – בהן גם העולם הערב והקומדי סטור. היא ניהלה בהצלחה חנות בגדי וינטאג' עוד לפני שבפריפריה ידעו להגיד רטרו, ובסופו של דבר היא ויתרה על הכל לטובת הרבי מלובביץ'.

"בעבר היתה לי הרגשה כאילו עשיתי המון, אבל בדיעבד זה הכל נראה לי בזבוז", היא אומרת היום.

"אני לא גאה בשום דבר ולא מתביישת, אני שלמה עם מה שעבר. היתה לי תקופה מאוד יצירתית בטלוויזיה, עבדתי המון עם ארז טל ואברי גלעד, נהניתי וחוויתי תחושה של הצלחה. אבל יחד עם זה התחילה תחושה של חידלון. שאם זה זה, אז משהו פה חסר. זה יישמע בנאלי אם אגיד שמבפנים הרגשתי שחסר לי משהו, אבל בגיל 28 התחלתי ללמוד יהדות".

ואז השלמת את החסר?

"אז התחיל מסע מפרך. הכניסה לבית המדרש זכורה לי כחוויה מאוד עוצמתית. היתה לי הרגשה של משהו מוכר, וזה למרות שבאתי ממקום כל כך הפוך. ההתקרבות שלי ליהדות עוררה אצל האנשים סביבי תגובות די קשות, וזה עורר אצלי יותר סקרנות. למה כל החיים אמרו לי שאני יהודייה וכשאני באה להכיר את זה מקרוב זה מאיים עליהם? ואם זה לא מקובל, אז דווקא בוא נראה מה קורה שם. הדבר הראשון שהיה מבחינתי מעשה של ממש הייתה העובדה שהתחתנתי. החלטתי להיכנע לקונבנציה היהודית, וזה היה בשבילי פתיחה של פרק חדש בחיי".

האבולוציה של המכנסיים

מיקי ובעלה טל אמנם כבר הכניסו רגל בדלת של בית המדרש, אבל עוד לא היו ממש בפנים. הם המשיכו לנהל חנות מצליחה ברחוב קינג ג'ורג' לבגדי וינטאג' וריהוט עתיק. הצעד הנוסף היה כששמעו במקרה שיעור של רב מחב"ד שהסביר שהם לא צריכים לעזוב את הכל, ואפשר לשלב - נאמנים למשנתו של הרבי.

הם המשיכו בתהליך החזרה ולאט לאט הרגישה מיקי שהמלתחה שלה הפכה ללא רלוונטית. "בשלב הראשון עשיתי מעבר חד מבגדי שנות ה-70 לבגדים בחנויות רגילות, וזה לא היה פשוט", מספרת זיו. "הכי קשה היה לי להיפרד מהמכנסיים. הרבה מאוד זוגות מכנסיים החזרתי בתשובה - פתחתי אותם והתעסקתי בהם עד שהם הפכו לחצאית".

והיום את מוצאת את עצמך באופנה החרדית?

"יש שפע עצום של בגדים, אבל אני לא מוצאת מקום שבו אני יכולה ואוהבת לקנות בגדים. אין לי תחושה שיש משהו שקולע לרצונות שלי או לאיך שהייתי רוצה להיראות".
אז מה חסר?

"חסר טעם משובח וצנוע. קצת קשה לי להסביר. אולי זה חלק מהגאולה, החיבור הזה בין העולם שממנו באתי לעולם שבו אני נמצאת היום. אולי אנחנו אמורים להביא לעולם הזה דברים שחסרים בו.