"שידוך לילד או שידוך להורים?" / מאמר דעה

שנים שאני עוסקת בשדכנות, וזכיתי, ב"ה, לחתן זוגות רבים, שחלקם בוודאי קוראים כעת את מאמרי ב-COL. חלק מכם בוודאי יסכימו עם כל מילה במאמר שלפנינו, וחלק, באופן טבעי, יחלקו עליו. מטרת פירסום המאמר אינה כדי לקבל את הסכמתכם לנכתב בו, אלא אדרבה לעמוד על נקודה חשובה ומהותית בשידוכים, הקשורה הן לילדים והן להורים, ולהעלות דיון פורה בעניין.
ובכן, כותרת המאמר היא "שידוך לילד או להורים"?. אין זה סוד כי לא תמיד הבחור או הבחורה (וכדי לקצר נכנה אותם "הילדים") גדלים תמיד בדרך וברוח אותם היתוו (או לפעמים, היו צריכים להתוות) ההורים.
שינוי שכזה יכול להיות מסיבות רבות: החינוך בבית, החינוך במוסדות, החברים, ולפעמים גם סיבות שונות ואחרות. לא תמיד מדובר על שינוי בין ההורים לילדים המתבטא רק במובן "החסידי". פעמים, הדבר בא לידי ביטוי גם בהנהגות לזולת, מידות טובות, הסתכלות שונה על עתיד הילדים ועיסוקם לאחר חתונה, ועוד.
ופה עולה הבעיה המוכרת: הורים המבחינים בשינוי שחל בילדיהם ומחפשים לו משהו שיתאים לו, והורים המחפשים "שידוך המתאים להם - להורים", ומתעלמים ממצבו הנוכחי של הילד.
חשוב לעצור ולהדגיש נקודה חשובה: אמת כי כל הורה (וגם אם אין הדבר ניכר עליו) שואף (לפחות בסתר ליבו) שילדו ישתדך עם בחור/ה חסיד/ית. ובשעה שהילד לא גדל בדיוק לפי רצון ההורים, הם מנסים לשדך איתו בשידוך חסידי יותר כדי שיתעלה במידות טובות ובהנהגה חסידית. הרציונאל בהתנהגות שכזו הוא לכאורה מובן, ויש שיאמרו אף מבורך, ועל כך לא באתי לדון.
הדיון הוא יותר כאשר מבודדים לרגע את "ההנהגה החסידית" ודנים במידות והתנהגויות אחרות, שבאים הילד מתנהג בצורה אחרת ממה שחשב ההורה. כעת נשאלת השאלה איזה שידוך עליו לחפש לילד: מה שהילד רוצה או מה שהורים חושבים שהילד צריך?
הילדים מגבשים דעה עצמאית
במגזרנו, משתדכים בגיל מבוגר (יחסית) והילדים מגבשים דעה משל עצמם. הם יודעים מה הם מחפשים והרבה פעמים כשוחחתי עם ההורים הם אמרו לי: "הילד רוצה שידוך כזה, אבל אנחנו לא חושבים שזה לא מה שהוא צריך".
התוצאות לרוב במקרים אלו הם התמשכות ניכרת בזמן בו נמצא הילד בשידוך (עד שההורים והילד מגבשים מה בדיוק הם רוצים, או לצערי, מתחתנים עם השידוך אותו בחרו ההורים, ולבסוף שידוכים מתבטלים (לפני החתונה), או פעמים גם אחרי החתונה.
ישנם הורים המבחינים בשינוי שחל בילדם, מנסים אולי לשכנעו איזה שידוך הוא צריך, אך לא מתערבים בקבלת ההחלטות (זו לדעתי האישית הכיוון הנכון והחיובי), אך ישנם הורים שמעכבים שידוך עד שהילד לא יתיישר עם רצונותיהם ותוכניותיהם.
"אם הבית שלנו לא מתנהל כל כך בצורה חסידית, לפחות שהבית של הילד יהיה בית חסידי", אמרה לי אמא מירושלים בשבוע שעבר. זה כיוון ברור של הורים שמודים שהם כשלו בחינוך הבית, וסבורים "שכפרתם" תהיה בכך שהילד ייבנה בית חסידי.
כשההורים והילדים חושבים אחרת
לפני מספר חודשים נתקלתי בסיפור הבא: הצעתי שידוך לאמא של בחור שהיה בן בית אצלנו. הבחור לא 'סופר חסידי' אך בטח שלא "פרפר", וההצעה שהצעתי היתה בהתאם. לאחר מספר שיחות בירור של ההורים, חזרה אלי האם ואמרה לי: "הבחורה לא בשביל הבן שלי, היא לא מספיק חסידית". מאחר ואני מכירה טוב את הבן שלה, הייתי מופתעת. הססתי מה לענות לה ולבסוף בחרתי להיות כנה איתה: "תסלחי לי", אמרתי לה, "אבל בנך הוא לא סופר חסידי, למה את מנסה לשדך לו מה שהוא לא"?
היא ענתה כי הבן שלה התחזק מאוד לאחרונה וכי אני לא מכירה אותו עכשיו. לא התעצלתי ויצרתי קשר עם הבחור. הוא קצת הובך, והודה שאמא שלו מחפשת לו משהו "שזה לא הוא", כלשונו. השידוך נסחב תקופה ארוכה, ובסוף? אמא שלו ניצחה ושידכה אותו לבחורה חסידית בהרבה ממנו. אני מקווה שהחיים שלהם מאושרים עכשיו ביחד.
אך שוב, כאמור, כפי שציינתי בפתח המאמר הבעיות הם לא רק "הנהגות חסידיות". פעמים, הדבר בא לידי ביטוי גם בהנהגות לזולת, מידות טובות, הסתכלות שונה על עתיד הילדים ועיסוקם לאחר חתונה, ועוד.
הורה שסבור כי ילדו חייב לצאת לשליחות ודוקא לחו"ל, בעוד שהילד בכלל לא רוצה לצאת לשליחות, או לחילופין: הורים שרוצים שהילד יכנס לעסק המשפחתי והילד רוצה לצאת לשליחות או לחילופין לצאת וללמוד מקצוע. הוויכוח יכול להיות לא רק בתעסוקה של הילד, אפשר להתווכח גם על מקום המגורים, ואף בתיכנון החתונה והבית.
השאלה שחוזרת ונשאלת: "שידוך לילד או להורים?, או במילים אחרות: שידוך למה שהילד רוצה או מה שהורים חושבים שהילד צריך?
מה דעתכם? הגיבו באמצעות 'מערכת התגובות'.

















