אילו היו הדברים נכתבים לפני הסכם אוסלו ולפני האינתיפאדה של השנים האחרונות, ניתן היה להתווכח ויכוח ענייני עם המסלפים את דעת התורה וההלכה, ואולם כיום, אחרי אוסלו ואחרי האנתיפאדה, יש הרבה עזות-מצח וגסות-רוח בעצם השמעת הססמה "קדושת החיים עדיפה על קדושת האדמה". שנים על שנים לחמו אותם מסלפי תורה והלכה בעד מסירת השטחים. כשהרבי רועה ישראל ומנהיגו, הזהיר וזעק מכל קורות ליבו הטהור על שמכניסים לסכנת נפשות מיליוני יהודים עקב הנסיגות והוויתורים – טענו נגדנו כי דרך הניסגות והוויתורים, היא דרכה של תורה, ורק דרך זו תמנע 'פיקוח-נפש'. שלא כשמאל, שאינו מוכן להכיר במציאות ולהודות על טעותו הגדולה, מותר היה לצפות להתנהגות שונה לגמרי כשמודבר האנשים חרדים, המדברים בשם "דעת תורה", שהאמת אמורה כביכול להיות נר לרגליהם. כיום, שהכול רואים כי דרכם המסולפת הביאה על העם בישראל טבח המוני וגיהינום נורא של טרור בלתי-פוסק, מותר היה לצפות מהם להתנצל, לבקש סליחה ומחילה, ולהודות בטעותם. היום הזה, כשהכול רואים כמה קלעה אל השערה כל מילה מאזהרותיו של הרבי, צדיק הדור ומנהיגו – מותר היה לצפות שיקומו ויכריזו "טעינו והטעינו"! "משה אמת ותורתו אמת!" ואולם מתברר, למרבה הצער, כי אין הבדל גדול בין השמאל של מרצ לבין השמאל החרדי. אותה יהירות. אותה שחצנות. אות סירוב עיקש ויהיר להודות בטעות שהמיטה אסון נורא על העם בישראל. ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. בגאולה האמיתית והשלמה, תכף ומיד ממש!