מאת הרב דוד אליעזרי, "פורווארד"

אין ספק כי ל"UJC - איחוד הקהילות היהודיות" יש את היכולת להיות קל תנועה. ארגון-הגג של פדרציות יהודיות בצפון אמריקה גייס מאות מיליוני דולרים עבור סיוע כשהמלחמה פרצה בקיץ האחרון בין ישראל והחיזבאללה, ובעקבות הוריקן קתרינה.

כאחד שיודע איך הפדרציה יודעת לנוע בזריזות כשהמטרה היא גיוס כספים עבור סיוע בשעת סכנה, העובדה מתסכלת שבעתיים לראות איך הפדרציה פועלת באיטיות כשהיא ניצבת לטפל בנושאים הקריטיים של זהות יהודית וחינוך.

הפדרציה הציבה כמה מן המטרות האלה בועדת ההתחדשות ורנסאנס בשנת 2000. אולם אפילו שנראתה קצת התקדמות, הנושאים האלה נשארו כמו הבן החורג הלא מטופל.

כמו שהדמוגרפר גארי טובין אמר לי לפני תקופה, "קל לגייס כסף עבור איומים, קשה יותר עבור חינוך יהודי".

במשך דורות, הדירבון למעורבות עם פרדציות וארגונים יהודיים היו השואה ובניית מדינת ישראל. אולם הדור הזה שהרגיש מאויים הולך ונעלם.

הרבה יהודים אמריקאים מרגישים בטוחים, ועבורם השואה היא לא חוויה בגוף ראשון או אפילו שני. הם לא מרגישים שיש איום גדול לעם היהודי או ישראל. אנטישמיות מוגבלת באמריקה. יהודים יכולים להגשים את חלומותיהם; אתה אפילו יכול לרוץ לנשיאות ולשמור שבת.

כדי להשיג את הצעירים האלה אנחנו צריכים לבנות על החיובי, לא השלילי. זהו ברור שמה שעבר אז לא עובד היום.

הדרך לכך היא על-ידי חינוכם על העומק והיופי של המסורת היהודית. יהודים יהיו נאמנים לעם היהודים כשיראו שיהדות מדברים לנשמה ומעשירה את חייהם. וכשהם ירגישו מחוברים למורשתם, הם יתנו לקהילה.

כדי להחזיר את הרלוונטיות שלה, הפדרציה צריכה לתמוך בלימוד יהדות, חינוך תורני ומעורבות אישית במסורת עבור יהודים מודרנים - ובמקביל, כמובן, להמשיך לתמוך בתפקיד החשוב של סיוע ליהודים ברחבי העולם.