כאשר הרב ניסן פינסון, שליח הרבי לתוניסיה, עבר פעם לפני הרבי, ביקש ממנו הרבי להדפיס את ספר התניא באי ג'רבא ובין השאר אמר לו הרבי: "הדפסת ספר התניא באי ג'רבא תזרז עוד יותר את ביאת משיח צדקנו".

הרב פינסון שנשלח לתוניס ע"י הרבי כבר בשנת תש"כ, נהג להפליג לאי ג'רבא לעיתים קרובות ולפעול במקום ובין-השאר יסד שם ישיבה המונה כיום כמאה תלמידים, וברוך-השם שמה הולך לפניה והיא פורחת ומשגשגת עד עצם היום הזה. בצד הישיבה, יסד באי גם כולל זקנים, ועוד.

בנו של הרב ניסן פינסון, הרב שמואל פינסון, הולך בדרכי אביו ומשמש שליח בבריסל, בלגיה, ולא-בכדי יש לו יחס מיוחד לתוניסיה בכלל ולאי ג'רבא בפרט: לא זו בלבד שאביו משמש שם שליחו של הרבי זה עשרות שנים, אלא שהוא מרגיש גם באחריות לפעילות החב"דית בכינוס ההמוני, אליו מגיעים מכל קצווי תבל מדי ל"ג בעומר, לחגוג במקום את הילולת רבי שמעון בר יוחאי.

הרב שמואל מצא לנכון לפנות אל הרב משה קוטלרסקי, מה'מרכז לענייני חינוך', ולבקש ממנו את חסות ה'מרכז' לשליחתם של שני בחורים לאי ג'רבא, לפעילות בקרב יהודי האי ובעיקר לפעילות בל"ג בעומר. הרב קוטלרסקי המודע לחשיבות העניין, השיב מיד בחיוב וכך הגיעו לקראת ל"ג בעומר שני תמימים לאי ג'רבא – שניאור-זלמן חדד ולוי העכט.

עם בואם, התקבלו התמימים השלוחים בחמימות רבה ע"י רבה של תוניסיה הרב חיים ביטן שהציג לפניהם את מוסדות הקהילה באי, את בתי-הכנסת המקומיים ואת הישיבה שנוסדה ע"י השליח הרב ניסן פינסון. בהמשכה של אותה פגישה, התוו הרב ושני התמימים-השלוחים סדר-יום מלא שכלל מסירת שיעורי תורה וחסידות בישיבה ובבתי-הכנסת המקומיים.

פעילות לאורך כל היום

כאמור, אחת ממטרות הנסיעה בתקופה זו של השנה, היתה מבצע קירוב בקרב אלפי היהודים המגיעים מדי ל"ג בעומר מכל רחבי תבל לאי ג'רבא, ומתכנסים בעיקר בבית-הכנסת 'אל גריבא' באי, על מנת לחגוג במקום את הילולת רבי שמעון בר יוחאי. לבית-כנסת זה ערך יהודי היסטורי מיוחד, באשר המסורת גורסת כי בקרקעיתו, מתחת ארון הקודש, מצויות אבנים מבית-המקדש הראשון.

השנה הגיעו לחגיגה ההמונית למעלה מעשרת-אלפים איש מישראל ומצרפת, מאיטליה ומאמריקה.

מיד עם בואם לחגיגת הענק, פתחו התמימים-השלוחים בפעילות. בשעות הבוקר המוקדמות של יום ההילולא, הקימו דוכני תפילין אחר עמדו שם כל שעות היום, הניחו תפילין למאות יהודים והגישו תפילין לעוד אלפים שהניחו בעצמם. חוגגים רבים ניגשו לדוכנים בשרוולים מופשלים והקריאות "עד לג'רבא הגעתם!" – "כל הכבוד לחב"ד" – "הרבי דואג גם לנו" וכיוצא-באלה נשמעו ללא הרף.

התמימים רואיינו בכלי-תקשורת רבים וצילומי השניים כשהם מניחים תפילין לחוגגים, התפרסמו בעיתונים שונים בעולם.

"לפני שעזבנו", סיפר הת' שניאור-זלמן חדד, "אנשי הקהילה שמעו שפנינו מועדות אל בית חיינו, וכיוון ששמעו מאיתנו רבות על גדולתו של הרבי, הזדרזו מיד רבים מהם לשלוח באמצעותנו בקשות ברכה פ"נ על מנת לקוראן בציון הקדוש. היה זה המשך פורה ומוצלח לביקוריו התכופים של הרב פינסון בקהילת האי".

(הכתבה התפרסמה השבוע ב'חדשות חב"ד')