מערכת COL
|
יום כ"ט אייר ה׳תשס״ז
17.05.2007
ראיית כלי בית-המקדש / שולחן שבת
פרשת במדבר - "וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶש גו'". ראיית כלי בית-המקדש. מצווה לעלות למקדש אבל אסור לראות את כליו ■ אש-התמיד בערה גם כשהמזבח כוּסה. סיפור על הפָּרות שלמרכבתם נקשר ארון-הקודש ■ מבט לפרשת-השבוע, לפי מדרשי חז"ל, הקבלה והחסידות לאור תורת חב"ד מאת הרב יוסף קרסיק למאמר המלא
הפרות "עיקמו פניהם"
בשונה מלימוד התורה שכדי להבין היטב את דברי הרב כדאי להביט בפני הרב המלמד, בבחינת "והיו עיניך רואות את מוריך", הרי בנוגע לבית המקדש שכל יהודי מצווה לעלות אליו לרגל, אסרה התורה להביט בכליו - הארון, השולחן, המנורה, והמזבחות[i]. מותר להתבונן ולצייר את דמותם במחשבה ועיני השכל, אבל אסור לראותם, לכן בעת המסעות במדבר כיסו את הכלים ביריעות. העובר ומסתכל על כלי הקודש - נענש במוות[ii].
הנה סיפורי היסטורי שאירע בימי "עלי" הכהן הגדול, ממנו למדים על חומרת האיסור:
תבוסה קשה הנחילו הפלשתיים לישראל במלחמתם בסוף ימי עלי, ביום אחד נהרגו בקְרב שלושים אלף יהודים, בהם "חפני" ו"פנחס" בני עלי. ארון-הקודש ולוחות-הברית שבתוכו, נשבו בידי האויבים ונשארו בשבי שבעה חודשים עד שהפלשתים מעצמם השיבוהו לישראל, מרוב פחדם מקדושת הארון. הם הניחו אותו על עגלה רתומה לשתי פרות ושיגרו את העגלה ללא ליווי, הפרות מעצמם צעדו לעבר היישוב היהודי ב"בית-שמש".
שמחה גדולה פרצה בישראל כשנודעה הבשורה הגדולה שהושב ארון האלוקים, והכל רצו לקבל פניו, אבל כיון שהסתכלו על הארון עצמו ללא כיסויו בפרוכת, פרצה מגפה קשה ומתו כחמישים אלף יהודים.
אומרים חז"ל: אפילו הפרות שלמרכבתם נקשר הארון "ידעו והבינו" והרגישו מה מונח על המרכבה ו"עיקמו פניהם" שלא להביט בו, מרוב קדושתו[iii] וכך לא מתו; אבל תושבי בית שמש שלא עצמו עיניהם וצפו בארון - נענשו במוות. כדברי התורה בפרשתינו שכל אדם חוץ מכהן, המסתכל על כלי המקדש האמורים, ללא כיסוי, יענש במוות!
סיבת האיסור
צריך להבין את סיבת הדבר - מדוע אסור להביט בכלי הקודש, ואפילו למי שכוונותיו טהורות וקדושות ואינו מסתכל מסקרנות, אלא מרצון להתקדש ולהתעלות לה', ומאהבה ותשוקה לה'? ועוד: הרי בטבע האנושי "גדולה ראיה משמיעה", כלומר שדבר הנראה בעיניים חקוק בלב הרבה יותר מדבר שרק שומעים אודותיו, ולפי-זה היה צריך להיות ענין להביט בכלי הקודש כדי להתעורר לדבוק בה'? ועוד: היתכן שמבית המקדש שהוא מקור הברכה והחיים לעולם כולו, נגרם מוות והיפך החיים למי שמביט בכליו?
בתורת הסוד מוסבר שהמוות אינו עונש אלא תוצאה: בכלי הקודש כוחות קדושה עצומים ונשגבים שמעל יכולת קליטת בן-אנוש, לכן המביט בהם "נשרף" ומת. כי כשם שכשמוזגים מים רותחים לכלי זכוכית קר, הכלי מתפוצץ, כי אינו מסוגל לקלוט את חום המים; כך בן-אדם אינו מסוגל לחזות בעוצמת הקדושה השורה בכלי הקודש, בשל כך הוא מת.
שני כיסויים
לא רק כלי המקדש אסורים בראיה, אפילו נרתיקיהם - הבגדים המיוחדים בהם כיסו את הכלים ב-42 מסעות המדבר - אסורים בראייה[iv]; לכן פרסו מעל הנרתיקים עורות שיסתירו אותם, אם-כן בסך-הכל הכלים כוסו בשני כיסויים: 1) נרתיק בד. 2) יריעות עור.
בפשטות הסיבה שלא די בכיסוי אחד , כי נרתיקי הבד אינם מגינים ואוטמים מגשם, רוחות, אבק וכדומה, לכן נצטוו לפרוס גם יריעות עור האוֹטמים ומונעים חילחוּל מים, אבק וכו'.
לפי תורת הסוד יש גם סיבה רוחנית לדבר: מבעד לנרתיקי הבד, העשויים בהתאם לגודל המדוייק של הכלים, ניתן לקבל תמונה פחות או יותר על כלי הקודש, לכן פורסים מעליהם עורות התחשים - המעלימים ומסתירים יותר את צורת הכלים.
כיון שהנרתיק "מותאם למידת הכלי" הרי אינו אוטם לחלוטין את התגלות הכוחות של הכלי, ומידה מסויימת של קדושה מפעפעת ועוברת דרכו, לכן אסור להביט עליו, והמביט נשרף ומת מעוצמת הקדושה החודרת גם מבעד לנרתיק; אבל הכיסוי השני, שאינו מותאם למידת הכלי, הוא רק פרוס מעליו - מונע וחוסם את מעבר הקדושה העילאית, לכן מותר להביט עליו [מכאן למדים לכל תשמישי קדושה, כתפילין מזוזה, שאם צריך להכניסם לשירותים וכדומה, יש לכסותם בשני כיסויים, נרתיק מיוחד וכיסוי נוסף[v]].
פירוט הכיסויים
לכל כלי מכלי המקדש היה כיסוי מיוחד בגודלו צבעו ואיכותו:
1) ארון הקודש: הניחו עליו את פרוכת המסך של פתח קודש-הקודשים. עליה הלבישו עור תחש מותאם לגודל הארון. עליו פרשו כיסוי בד בצבע תכלת.
2) שולחן לחם הפנים: 12 לחם הפנים נשארו על השולחן ומעליהם פרסו בד תכלת שכיסה את הלחמים והשולחן. על הבד הניחו את כלי השולחן והלבישו בגד-נרתיק בצבע אדום, "תולעת שני", ומעל הכל פרשו כיסוי עור תחש.
3) מנורה: היא וכליה כוסו בבגד-נרתיק תכלת, ואחר הכניסו הכל לשק מעור תחש.
4) מזבח הנחושת שבעזרה: ניקו והסירו ממנו את האפר, אבל האש הניסית שבערה בו כל הזמן - המשיכה לבעור גם בעת נשיאת המזבח במסעות! כיסו את האש בכלי נחושת ("פסכתר"), הלבישו על הכל בגד-נרתיק אדום, "ארגמן", ומעליו פרשו עור תחש. 5) מזבח הזהב לקטורת: הלבישוהו בגד תכלת ופרשו מעליו עור תחש.
ולסיכום, בדברים מסוימים יש מכנה משותף בין כיסויי הכלים ובדברים מסוימים הם שונים:
מכנה משותף: 1) לכולם נרתיק-בגד מותאם לגודל מידותיהם. 2) מעל הנרתיקים פרסו כיסוי בד. שינויים: 1) יש כלים שכוסו בשלושה כיסויים (ארון-קודש ושולחן) ויש בשני כיסויים (שאר הכלים). 2) גוונים שונים לנרתיקים - אדום עז (המזבח). אדום רגיל (המנורה). תכלת (המנורה). 3) כיסוי חיצוני עליון עשוי מתכלת (ארון קודש), או מעור תחש (שאר הכלים). 4) בין השולחן לכליו הפרידה חציצת בד, אבל בין המנורה לכליה לא היתה חציצה.
ההבדלים נובעים מקדושת הכלים, כי למרות שכולם "כלי המקדש", לכל כלי ייעוד מיוחד וקדושה מיוחדת, ובהתאם לזאת עוּצב כיסויו וצבעו.
כיסוי השולחן
מלחם הפנים שעל השולחן מתברכת פרנסת בני-ישראל, לכן הלחמים הונחו על השולחן עצמו בלי מפה ומחיצה, כדי שלא יהיה חלילה שום נתק והפרעה במזון ופרנסת ישראל;
אבל כלי השולחן הופרדו ממנו בכיסוי בד, כי "כלי" השולחן שעמהם מכינים את הלחם מסמלים את עמל ועבודת האדם לפרנסתו, וההפרדה בין השולחן לכליו מלמדת שלמרות שעבודת הפרנסה נחוצה לקיום המין האנושי (שהרי בדרך הטבע לא ניתן להשיג מזון בלי עבודה), היא טפלה ובטלה ביחס לשולחן עצמו. העבודה היא האמצעי להשגת המטרה ולא המטרה עצמה.
בתורת הסוד מוסבר שהסיבה שפרנסת ישראל מושפעת מ"שולחן לחם הפנים", כי העולם ניזון מהכוח האלוקי הקרוי "ספירת המלכות שבעולם אצילות", היא הדרגה הרוחנית שבשולחן. לכן פרסו עליו בד אדום, כי כתר המלכות, הוא ממדת הדין שצבעה אדום.
השולחן הוא כוח המלכות מקור חיי העולם, ו"כלי השולחן" הם כלי הביצוע של המלכות, שלוחיו - השרים והעבדים - המעבירים את שפע החיים מהמלך לעם. לכן פרסו מחיצה בין השולחן לכליו, כשם שקיים נתק בין המלך לשריו ועבדיו.
בסך הכל השולחן כוסה בשלושה כיסויים - בד תכלת, בד אדום, ועור תחש - כנגד שלושת מיני המלכים: שופטים, מלכי ישראל, מלכי יהודה.
כיסוי המנורה
לא היתה הפרדה בין המנורה לכליה, כי אור המנורה המסמל את אור התורה הקדושה, ו"כלי המנורה" המסמלים את הכלים והעמל שאדם מתיגע להבנת התורה - הם אחד. אין נתק בין הפלפול ועמל התורה לתורה עצמה. שני כיסויי המנורה (נרתיק תכלת, שק עור) מסמלים את התורה שבכתב והתורה שבעל-פה.
לפי החסידות המנורה מסמלת את עבודת ה' של היהודי עצמו וכלי המנורה מסמלים את עבודתו להדליק מנורה נוספת, כלומר לקרב יהודי לאבינו שבשמים ולהדליק את אור נשמתו. לכן הכלים הונחו יחד עם המנורה, ללמדינו שעבודת הקירוב קדושה ונעלית כאור המנורה עצמה.
כיסוי מזבח הנחושת
שרשרת ניסים ונפלאות היו בכיסוי המזבח: 1) אש התמיד המשיכה לבעור אף שלא הוסיפו חומרי בעירה. 2) למרות שכיסוי את האש היא לא כבתה. 3) האש רבצה על המזבח כאריה רובץ ולא ריצדה ונעה כטבעה הרגיל. אפילו כשטלטלו את המזבח במסעות - האש נשארה טמונה תחת הכיסויים ולא פרצה החוצה ולא נעה וזזה.
על המזבח הלבישו נרתיק אדום, לרמז על הדם האדום שנזרק עליו, שיכפר על ישראל. האש דמתה לאריה הרובץ בעוצמה וכוח, בשל עוצמת הקדושה הגדולה ששרתה במשכן [אבל בבית שני האש דמתה לכלב[vi] החלש מאריה, משום שהאור האלוקי ששרה בו היה פחות מזה ששרה במשכן ובבית הראשון[vii]].
בחסידות מוסבר שהמזבח דומה ללב האדם, וכמו שהאש בוערת על המזבח "תמיד" ואינו נכבית לעולם, אף לא כשכיסו אותה בעת המשאות והטלטולים במדבר, כך אשו הקדושה שבלב היהודי בוערת לעולם, ואף בשעה שהיא מכוסה ונסתרת, והיהודי מתטלטל במדבר השומם מבחינה רוחנית - בסתר לבבו בוערת אש הקדושה לנצח.
כיסוי מזבח הקטורת
המזבח הפנימי משול לכהן הגדול, לכן פרסו עליו בד תכלת, כי צבע תכלת זה מדת "תפארת", מדת השלמות, מדת הכהן הגדול. שני כיסויי המזבח כנגד שני הסוגים בבני ישראל: אנשי אוהל ובעלי מלאכה, שצריכים אלו לאלו, אחד מסייע לשני - וכולם מתברכים ומתכפרים מהמזבח על-ידי הכהן הגדול.
כיסוי ארון הקודש
שונה כיסויו של הארון משאר הכלים: הבגד-נרתיק של שאר כלי שרת הונח על הכלי עצמו ומעליו הונחו יריעות עור התחש שהם היו המעטה החיצוני העליון, אבל בארון-הקודש זה היה הפוך: מעל עור התחש פרסו יריעת בד מתכלת.
הצופה ומביט בכלי המקדש המכוסים, מבחין בהבדל בין הארון לשאר הכלים: כולם מכוסים בעור תחש והוא בולט בצבע התכלת, כך ניכרת מעלתו אפילו בעת כיסויו והסתרתו.
בין הארון לשאר הכלים
בשונה משאר כלי הקודש הארון נישא בדרך ניסית, חז"ל מספרים שבאמת הלווים לא נשאו את משקלו, הוא נשא את עצמו! הלא בתוכו היו לוחות הברית הראשונות והשניות, שהן אבנים כבדות מאוד (משקל כמה טון), וכיצד יכלו ארבעה לווים לשאתו בכתף?! כי באמת הארון נשא עצמו לבד בדרך ניסית.
גם כיסויו צבע תכלת - צבע השמים (כעין "כסא הכבוד"), מסמל הנהגת ה' בדרך שמימית ועל-טבעית; בשונה משאר הכלים שכוסו בעור תחש השומר מהפרעות גשמיות טבעיות (גשם וסופות חול וכו'), לסמל את ההנהגה הטבעית, שהלווים נשאו אותם בדרך טבעית.
גם מהבחינה הרוחנית שלו שונה הארון משאר הכלים:
ארון הקודש מסמל את דרגת הנבואה, שהיא התגלות אלוקית על-טבעית[viii]; ושאר הכלים מסמלים פעולות יותר טבעיות: שלחן - הנהגת מלכות ישראל. מזבח הפנימי - הכהן הגדול. המנורה - לימוד התורה, שהם תלויים הרבה יותר מנבואה במעשה האדם והשתדלותו (אף שהכל תלוי מאת ה').
כיסויי הנשמה
כשם שארון הקודש, "נשמת המקדש" כוסה בשלושה כיסויים, כך ל"נשמת היהודי" שלושה כיסויים: 1) הגוף. 2) הנפש הבהמית. 3) העולם בו אנו חיים.
כמו שהכיסוי הראשון, הפרוכת, הוא חלק מקודש הקודשים כך גוף היהודי קדוש. כמו שהכיסוי השני, הבגד-נרתיק, מותאם בדיוק לגודל הארון וניתן להעריך את הארון ומידותיו המוסתר תחתיו, כך נפשו הבהמית של היהודי מותאמת במדוייק לנשמה הקדושה, והיא לא מעלימה אותה לחלוטין. וכמו הכיסוי העליון, עור התחש, שהעלים לחלוטין את הארון ואז נטלו את הארון במסעות המדבר בין העמים, כך העולם והסביבה הגויית עלולה לנתק ולהעלים לחלוטין את הנשמה הקדושה.
מכאן שואבים כוח ועידוד מול הנסיונות והקשים: כשם שאת הארון כיסו רק כשהתקדמו במסעות לארץ הקדושה, כך הכיסויים על הנשמה הגורמים לנסיונות וקשיים נובעים ממסעו של היהודי לגאולה השלימה.
מאמר הבעש"ט
השכינה שורה במשכן ובכליו והותר הכניסה רק לכוהנים הקדושים והנעלים. בפירוק המשכן התעלתה השכינה, זמנית, לצורך המסע, כמה שלבים ודרגות בהתעלות: 1) הסרת הענן (עולם עשיה הרוחני). 2) הלבשת נרתיק-בגד על הכלים (עולם יצירה). 3) כיסוי עור התחש (עולם בריאה). 4) לארון הקודש ולשולחן כיסוי נוסף (עולם אצילות). רק לאחר הכיסוי המושלם יכול כל אדם להביט בכלי המשכן בלא להיפגע.
נסיים בדרש מיוחד של מורינו הבעש"ט[ix]:
"ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו" זו אזהרה שכשהצדיק ב"בחינת קטנות" ש"נבלעה בו הקדושה" והוא בבחינת "מת" היינו שנפל ממדרגתו, "לא יבואו לראות" אותו וללמוד ממעשיו. רק כשהצדיק נמצא בגדלות "יבואו לקבל ממנו". והעיד נכדו, בעל "דגל מחנה אפרים": פעם הצדיק רבי נחמן מהורדונקא היה בבחינת קטנות, ושתה קפה בהיותו מעוטר בטלית ותפילין, ואחד ראה מעשהו והחל לנהוג כמותו, בחושבו שזו הוראה למעשה.
הסרת הכיסויים בימות המשיח
הכיסויים על האור האלוקי קיימים רק בזמן הזה, שהעין הגשמי אינה מסוגלת לראות את האור האלוקי, אבל לעתיד לבוא בימות המשיח, נאמר בנביא[x] "ולא יכנף עוד מוריך, והיו עיניך רואות את מוריך", "מוריך" זה הקב"ה ולעתיד לבוא הקב"ה "לא[xi] יתכסה ממך בכנף בגדיו, כלומר לא יסתיר ממך פניו", שאור[xii] ה' יתגלה בלי שום לבוש ככתוב[xiii] "עין בעין יראו וגו'", ואז ישראל ישבעו[xiv] מזיו השכינה, בדרגות רוחניות נעלות ביותר עד שאפילו מלאכי השרת לא מגיעים אליהם, כדברי המדרש[xv]: "מלאכי השרת רואין אותן ושואלין אותן מה הורה לכם הקב"ה לפי שאינן יכולין ליכנס במחיצתן".
מכאן אנו למדים על המעלה העצומה של בית המקדש השלישי על בית המקדש הראשון והשני: שבו תהיה התגלות אלוקית לעיני כל בשר, שלא היה כמותו עד כה, בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.
מקורות: מדרש הגדול. פרשני המקרא: רמב"ן. חזקוני. רשב"ם. רבינו בחיי. גור אריה למהר"ל. אור החיים. העמק דבר. רש"ר הירש. תולדות יצחק. לקוטי שיחות חלק ח, עמוד 8.
תגובות והערות-הארות יתקבלו בשמחה, למייל: rabayyk@zahav.net.il
--------------------------------------------------------------------------------
[i] כמובן, שלכהנים עובדי הקודש - הותר להביט.
[ii] חשוב להבהיר: איסור ההבטה הוא רק בכלי המקדש עצמם, אבל מותר וללא כל חשש להביט בכלים הנעשים בצורה דומה להם, כדי ללמד את צורת כלי המקדש, דוגמת הכלים שב"מכון המקדש" בירושלים, משום שאין בהם קדושה.
[iii] לקוטי-תורה לפרשתינו.
[iv] ככתוב "ולא יבואו לראות כבָלע את הקודש", שגם את "בלע את הקודש", כלי הקודש ה"בלועים" בנרתיקם - "לא יבואו לראות".
[v] שולחן ערוך סימן, מ.
[vi] יומא, כא, ב.
[vii] לכן בית ראשון חרב רק כשחטאו בחטאים רבים וקשים ואילו השני חרב בשל חטאים יותר קלים, כי קדושתו היתה פחותה וחטאים קלים הצליחו לסלקה. ועוד: בית ראשון נבנה בזכות אברהם, לכן אשו דמתה לארי, שהוא לימין מרכבת ה' (יחזקאל א, י). ובית שני בזכות יצחק, לכן האש דמתה לכלב הנמשך מצד שמאל שבמרכבה.
[viii] לכן כוסה בשלושה כיסויים (פרוכת, עור תחש ובד תכלת) כנגד 3 דרגות הנבואה: רוח הקדש, אספקלריא שאינה מאירה, אספקלריא המאירה.
[ix] הובא ב"דגל מחנה אפרים" לפרשתנו.
[x] ישעיה פרק ל, פסוק כ.
[xi] פירוש רש"י לישעיה, שם.
[xii] תניא, פרק לו
[xiii] ישעיה, פרק נב, פסוק ח.
[xiv] על-פי סוף מסכת סוטה.
[xv] במדבר רבה, פרשה כ, פסקה כ.
בשונה מלימוד התורה שכדי להבין היטב את דברי הרב כדאי להביט בפני הרב המלמד, בבחינת "והיו עיניך רואות את מוריך", הרי בנוגע לבית המקדש שכל יהודי מצווה לעלות אליו לרגל, אסרה התורה להביט בכליו - הארון, השולחן, המנורה, והמזבחות[i]. מותר להתבונן ולצייר את דמותם במחשבה ועיני השכל, אבל אסור לראותם, לכן בעת המסעות במדבר כיסו את הכלים ביריעות. העובר ומסתכל על כלי הקודש - נענש במוות[ii].
הנה סיפורי היסטורי שאירע בימי "עלי" הכהן הגדול, ממנו למדים על חומרת האיסור:
תבוסה קשה הנחילו הפלשתיים לישראל במלחמתם בסוף ימי עלי, ביום אחד נהרגו בקְרב שלושים אלף יהודים, בהם "חפני" ו"פנחס" בני עלי. ארון-הקודש ולוחות-הברית שבתוכו, נשבו בידי האויבים ונשארו בשבי שבעה חודשים עד שהפלשתים מעצמם השיבוהו לישראל, מרוב פחדם מקדושת הארון. הם הניחו אותו על עגלה רתומה לשתי פרות ושיגרו את העגלה ללא ליווי, הפרות מעצמם צעדו לעבר היישוב היהודי ב"בית-שמש".
שמחה גדולה פרצה בישראל כשנודעה הבשורה הגדולה שהושב ארון האלוקים, והכל רצו לקבל פניו, אבל כיון שהסתכלו על הארון עצמו ללא כיסויו בפרוכת, פרצה מגפה קשה ומתו כחמישים אלף יהודים.
אומרים חז"ל: אפילו הפרות שלמרכבתם נקשר הארון "ידעו והבינו" והרגישו מה מונח על המרכבה ו"עיקמו פניהם" שלא להביט בו, מרוב קדושתו[iii] וכך לא מתו; אבל תושבי בית שמש שלא עצמו עיניהם וצפו בארון - נענשו במוות. כדברי התורה בפרשתינו שכל אדם חוץ מכהן, המסתכל על כלי המקדש האמורים, ללא כיסוי, יענש במוות!
סיבת האיסור
צריך להבין את סיבת הדבר - מדוע אסור להביט בכלי הקודש, ואפילו למי שכוונותיו טהורות וקדושות ואינו מסתכל מסקרנות, אלא מרצון להתקדש ולהתעלות לה', ומאהבה ותשוקה לה'? ועוד: הרי בטבע האנושי "גדולה ראיה משמיעה", כלומר שדבר הנראה בעיניים חקוק בלב הרבה יותר מדבר שרק שומעים אודותיו, ולפי-זה היה צריך להיות ענין להביט בכלי הקודש כדי להתעורר לדבוק בה'? ועוד: היתכן שמבית המקדש שהוא מקור הברכה והחיים לעולם כולו, נגרם מוות והיפך החיים למי שמביט בכליו?
בתורת הסוד מוסבר שהמוות אינו עונש אלא תוצאה: בכלי הקודש כוחות קדושה עצומים ונשגבים שמעל יכולת קליטת בן-אנוש, לכן המביט בהם "נשרף" ומת. כי כשם שכשמוזגים מים רותחים לכלי זכוכית קר, הכלי מתפוצץ, כי אינו מסוגל לקלוט את חום המים; כך בן-אדם אינו מסוגל לחזות בעוצמת הקדושה השורה בכלי הקודש, בשל כך הוא מת.
שני כיסויים
לא רק כלי המקדש אסורים בראיה, אפילו נרתיקיהם - הבגדים המיוחדים בהם כיסו את הכלים ב-42 מסעות המדבר - אסורים בראייה[iv]; לכן פרסו מעל הנרתיקים עורות שיסתירו אותם, אם-כן בסך-הכל הכלים כוסו בשני כיסויים: 1) נרתיק בד. 2) יריעות עור.
בפשטות הסיבה שלא די בכיסוי אחד , כי נרתיקי הבד אינם מגינים ואוטמים מגשם, רוחות, אבק וכדומה, לכן נצטוו לפרוס גם יריעות עור האוֹטמים ומונעים חילחוּל מים, אבק וכו'.
לפי תורת הסוד יש גם סיבה רוחנית לדבר: מבעד לנרתיקי הבד, העשויים בהתאם לגודל המדוייק של הכלים, ניתן לקבל תמונה פחות או יותר על כלי הקודש, לכן פורסים מעליהם עורות התחשים - המעלימים ומסתירים יותר את צורת הכלים.
כיון שהנרתיק "מותאם למידת הכלי" הרי אינו אוטם לחלוטין את התגלות הכוחות של הכלי, ומידה מסויימת של קדושה מפעפעת ועוברת דרכו, לכן אסור להביט עליו, והמביט נשרף ומת מעוצמת הקדושה החודרת גם מבעד לנרתיק; אבל הכיסוי השני, שאינו מותאם למידת הכלי, הוא רק פרוס מעליו - מונע וחוסם את מעבר הקדושה העילאית, לכן מותר להביט עליו [מכאן למדים לכל תשמישי קדושה, כתפילין מזוזה, שאם צריך להכניסם לשירותים וכדומה, יש לכסותם בשני כיסויים, נרתיק מיוחד וכיסוי נוסף[v]].
פירוט הכיסויים
לכל כלי מכלי המקדש היה כיסוי מיוחד בגודלו צבעו ואיכותו:
1) ארון הקודש: הניחו עליו את פרוכת המסך של פתח קודש-הקודשים. עליה הלבישו עור תחש מותאם לגודל הארון. עליו פרשו כיסוי בד בצבע תכלת.
2) שולחן לחם הפנים: 12 לחם הפנים נשארו על השולחן ומעליהם פרסו בד תכלת שכיסה את הלחמים והשולחן. על הבד הניחו את כלי השולחן והלבישו בגד-נרתיק בצבע אדום, "תולעת שני", ומעל הכל פרשו כיסוי עור תחש.
3) מנורה: היא וכליה כוסו בבגד-נרתיק תכלת, ואחר הכניסו הכל לשק מעור תחש.
4) מזבח הנחושת שבעזרה: ניקו והסירו ממנו את האפר, אבל האש הניסית שבערה בו כל הזמן - המשיכה לבעור גם בעת נשיאת המזבח במסעות! כיסו את האש בכלי נחושת ("פסכתר"), הלבישו על הכל בגד-נרתיק אדום, "ארגמן", ומעליו פרשו עור תחש. 5) מזבח הזהב לקטורת: הלבישוהו בגד תכלת ופרשו מעליו עור תחש.
ולסיכום, בדברים מסוימים יש מכנה משותף בין כיסויי הכלים ובדברים מסוימים הם שונים:
מכנה משותף: 1) לכולם נרתיק-בגד מותאם לגודל מידותיהם. 2) מעל הנרתיקים פרסו כיסוי בד. שינויים: 1) יש כלים שכוסו בשלושה כיסויים (ארון-קודש ושולחן) ויש בשני כיסויים (שאר הכלים). 2) גוונים שונים לנרתיקים - אדום עז (המזבח). אדום רגיל (המנורה). תכלת (המנורה). 3) כיסוי חיצוני עליון עשוי מתכלת (ארון קודש), או מעור תחש (שאר הכלים). 4) בין השולחן לכליו הפרידה חציצת בד, אבל בין המנורה לכליה לא היתה חציצה.
ההבדלים נובעים מקדושת הכלים, כי למרות שכולם "כלי המקדש", לכל כלי ייעוד מיוחד וקדושה מיוחדת, ובהתאם לזאת עוּצב כיסויו וצבעו.
כיסוי השולחן
מלחם הפנים שעל השולחן מתברכת פרנסת בני-ישראל, לכן הלחמים הונחו על השולחן עצמו בלי מפה ומחיצה, כדי שלא יהיה חלילה שום נתק והפרעה במזון ופרנסת ישראל;
אבל כלי השולחן הופרדו ממנו בכיסוי בד, כי "כלי" השולחן שעמהם מכינים את הלחם מסמלים את עמל ועבודת האדם לפרנסתו, וההפרדה בין השולחן לכליו מלמדת שלמרות שעבודת הפרנסה נחוצה לקיום המין האנושי (שהרי בדרך הטבע לא ניתן להשיג מזון בלי עבודה), היא טפלה ובטלה ביחס לשולחן עצמו. העבודה היא האמצעי להשגת המטרה ולא המטרה עצמה.
בתורת הסוד מוסבר שהסיבה שפרנסת ישראל מושפעת מ"שולחן לחם הפנים", כי העולם ניזון מהכוח האלוקי הקרוי "ספירת המלכות שבעולם אצילות", היא הדרגה הרוחנית שבשולחן. לכן פרסו עליו בד אדום, כי כתר המלכות, הוא ממדת הדין שצבעה אדום.
השולחן הוא כוח המלכות מקור חיי העולם, ו"כלי השולחן" הם כלי הביצוע של המלכות, שלוחיו - השרים והעבדים - המעבירים את שפע החיים מהמלך לעם. לכן פרסו מחיצה בין השולחן לכליו, כשם שקיים נתק בין המלך לשריו ועבדיו.
בסך הכל השולחן כוסה בשלושה כיסויים - בד תכלת, בד אדום, ועור תחש - כנגד שלושת מיני המלכים: שופטים, מלכי ישראל, מלכי יהודה.
כיסוי המנורה
לא היתה הפרדה בין המנורה לכליה, כי אור המנורה המסמל את אור התורה הקדושה, ו"כלי המנורה" המסמלים את הכלים והעמל שאדם מתיגע להבנת התורה - הם אחד. אין נתק בין הפלפול ועמל התורה לתורה עצמה. שני כיסויי המנורה (נרתיק תכלת, שק עור) מסמלים את התורה שבכתב והתורה שבעל-פה.
לפי החסידות המנורה מסמלת את עבודת ה' של היהודי עצמו וכלי המנורה מסמלים את עבודתו להדליק מנורה נוספת, כלומר לקרב יהודי לאבינו שבשמים ולהדליק את אור נשמתו. לכן הכלים הונחו יחד עם המנורה, ללמדינו שעבודת הקירוב קדושה ונעלית כאור המנורה עצמה.
כיסוי מזבח הנחושת
שרשרת ניסים ונפלאות היו בכיסוי המזבח: 1) אש התמיד המשיכה לבעור אף שלא הוסיפו חומרי בעירה. 2) למרות שכיסוי את האש היא לא כבתה. 3) האש רבצה על המזבח כאריה רובץ ולא ריצדה ונעה כטבעה הרגיל. אפילו כשטלטלו את המזבח במסעות - האש נשארה טמונה תחת הכיסויים ולא פרצה החוצה ולא נעה וזזה.
על המזבח הלבישו נרתיק אדום, לרמז על הדם האדום שנזרק עליו, שיכפר על ישראל. האש דמתה לאריה הרובץ בעוצמה וכוח, בשל עוצמת הקדושה הגדולה ששרתה במשכן [אבל בבית שני האש דמתה לכלב[vi] החלש מאריה, משום שהאור האלוקי ששרה בו היה פחות מזה ששרה במשכן ובבית הראשון[vii]].
בחסידות מוסבר שהמזבח דומה ללב האדם, וכמו שהאש בוערת על המזבח "תמיד" ואינו נכבית לעולם, אף לא כשכיסו אותה בעת המשאות והטלטולים במדבר, כך אשו הקדושה שבלב היהודי בוערת לעולם, ואף בשעה שהיא מכוסה ונסתרת, והיהודי מתטלטל במדבר השומם מבחינה רוחנית - בסתר לבבו בוערת אש הקדושה לנצח.
כיסוי מזבח הקטורת
המזבח הפנימי משול לכהן הגדול, לכן פרסו עליו בד תכלת, כי צבע תכלת זה מדת "תפארת", מדת השלמות, מדת הכהן הגדול. שני כיסויי המזבח כנגד שני הסוגים בבני ישראל: אנשי אוהל ובעלי מלאכה, שצריכים אלו לאלו, אחד מסייע לשני - וכולם מתברכים ומתכפרים מהמזבח על-ידי הכהן הגדול.
כיסוי ארון הקודש
שונה כיסויו של הארון משאר הכלים: הבגד-נרתיק של שאר כלי שרת הונח על הכלי עצמו ומעליו הונחו יריעות עור התחש שהם היו המעטה החיצוני העליון, אבל בארון-הקודש זה היה הפוך: מעל עור התחש פרסו יריעת בד מתכלת.
הצופה ומביט בכלי המקדש המכוסים, מבחין בהבדל בין הארון לשאר הכלים: כולם מכוסים בעור תחש והוא בולט בצבע התכלת, כך ניכרת מעלתו אפילו בעת כיסויו והסתרתו.
בין הארון לשאר הכלים
בשונה משאר כלי הקודש הארון נישא בדרך ניסית, חז"ל מספרים שבאמת הלווים לא נשאו את משקלו, הוא נשא את עצמו! הלא בתוכו היו לוחות הברית הראשונות והשניות, שהן אבנים כבדות מאוד (משקל כמה טון), וכיצד יכלו ארבעה לווים לשאתו בכתף?! כי באמת הארון נשא עצמו לבד בדרך ניסית.
גם כיסויו צבע תכלת - צבע השמים (כעין "כסא הכבוד"), מסמל הנהגת ה' בדרך שמימית ועל-טבעית; בשונה משאר הכלים שכוסו בעור תחש השומר מהפרעות גשמיות טבעיות (גשם וסופות חול וכו'), לסמל את ההנהגה הטבעית, שהלווים נשאו אותם בדרך טבעית.
גם מהבחינה הרוחנית שלו שונה הארון משאר הכלים:
ארון הקודש מסמל את דרגת הנבואה, שהיא התגלות אלוקית על-טבעית[viii]; ושאר הכלים מסמלים פעולות יותר טבעיות: שלחן - הנהגת מלכות ישראל. מזבח הפנימי - הכהן הגדול. המנורה - לימוד התורה, שהם תלויים הרבה יותר מנבואה במעשה האדם והשתדלותו (אף שהכל תלוי מאת ה').
כיסויי הנשמה
כשם שארון הקודש, "נשמת המקדש" כוסה בשלושה כיסויים, כך ל"נשמת היהודי" שלושה כיסויים: 1) הגוף. 2) הנפש הבהמית. 3) העולם בו אנו חיים.
כמו שהכיסוי הראשון, הפרוכת, הוא חלק מקודש הקודשים כך גוף היהודי קדוש. כמו שהכיסוי השני, הבגד-נרתיק, מותאם בדיוק לגודל הארון וניתן להעריך את הארון ומידותיו המוסתר תחתיו, כך נפשו הבהמית של היהודי מותאמת במדוייק לנשמה הקדושה, והיא לא מעלימה אותה לחלוטין. וכמו הכיסוי העליון, עור התחש, שהעלים לחלוטין את הארון ואז נטלו את הארון במסעות המדבר בין העמים, כך העולם והסביבה הגויית עלולה לנתק ולהעלים לחלוטין את הנשמה הקדושה.
מכאן שואבים כוח ועידוד מול הנסיונות והקשים: כשם שאת הארון כיסו רק כשהתקדמו במסעות לארץ הקדושה, כך הכיסויים על הנשמה הגורמים לנסיונות וקשיים נובעים ממסעו של היהודי לגאולה השלימה.
מאמר הבעש"ט
השכינה שורה במשכן ובכליו והותר הכניסה רק לכוהנים הקדושים והנעלים. בפירוק המשכן התעלתה השכינה, זמנית, לצורך המסע, כמה שלבים ודרגות בהתעלות: 1) הסרת הענן (עולם עשיה הרוחני). 2) הלבשת נרתיק-בגד על הכלים (עולם יצירה). 3) כיסוי עור התחש (עולם בריאה). 4) לארון הקודש ולשולחן כיסוי נוסף (עולם אצילות). רק לאחר הכיסוי המושלם יכול כל אדם להביט בכלי המשכן בלא להיפגע.
נסיים בדרש מיוחד של מורינו הבעש"ט[ix]:
"ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו" זו אזהרה שכשהצדיק ב"בחינת קטנות" ש"נבלעה בו הקדושה" והוא בבחינת "מת" היינו שנפל ממדרגתו, "לא יבואו לראות" אותו וללמוד ממעשיו. רק כשהצדיק נמצא בגדלות "יבואו לקבל ממנו". והעיד נכדו, בעל "דגל מחנה אפרים": פעם הצדיק רבי נחמן מהורדונקא היה בבחינת קטנות, ושתה קפה בהיותו מעוטר בטלית ותפילין, ואחד ראה מעשהו והחל לנהוג כמותו, בחושבו שזו הוראה למעשה.
הסרת הכיסויים בימות המשיח
הכיסויים על האור האלוקי קיימים רק בזמן הזה, שהעין הגשמי אינה מסוגלת לראות את האור האלוקי, אבל לעתיד לבוא בימות המשיח, נאמר בנביא[x] "ולא יכנף עוד מוריך, והיו עיניך רואות את מוריך", "מוריך" זה הקב"ה ולעתיד לבוא הקב"ה "לא[xi] יתכסה ממך בכנף בגדיו, כלומר לא יסתיר ממך פניו", שאור[xii] ה' יתגלה בלי שום לבוש ככתוב[xiii] "עין בעין יראו וגו'", ואז ישראל ישבעו[xiv] מזיו השכינה, בדרגות רוחניות נעלות ביותר עד שאפילו מלאכי השרת לא מגיעים אליהם, כדברי המדרש[xv]: "מלאכי השרת רואין אותן ושואלין אותן מה הורה לכם הקב"ה לפי שאינן יכולין ליכנס במחיצתן".
מכאן אנו למדים על המעלה העצומה של בית המקדש השלישי על בית המקדש הראשון והשני: שבו תהיה התגלות אלוקית לעיני כל בשר, שלא היה כמותו עד כה, בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.
מקורות: מדרש הגדול. פרשני המקרא: רמב"ן. חזקוני. רשב"ם. רבינו בחיי. גור אריה למהר"ל. אור החיים. העמק דבר. רש"ר הירש. תולדות יצחק. לקוטי שיחות חלק ח, עמוד 8.
תגובות והערות-הארות יתקבלו בשמחה, למייל: rabayyk@zahav.net.il
--------------------------------------------------------------------------------
[i] כמובן, שלכהנים עובדי הקודש - הותר להביט.
[ii] חשוב להבהיר: איסור ההבטה הוא רק בכלי המקדש עצמם, אבל מותר וללא כל חשש להביט בכלים הנעשים בצורה דומה להם, כדי ללמד את צורת כלי המקדש, דוגמת הכלים שב"מכון המקדש" בירושלים, משום שאין בהם קדושה.
[iii] לקוטי-תורה לפרשתינו.
[iv] ככתוב "ולא יבואו לראות כבָלע את הקודש", שגם את "בלע את הקודש", כלי הקודש ה"בלועים" בנרתיקם - "לא יבואו לראות".
[v] שולחן ערוך סימן, מ.
[vi] יומא, כא, ב.
[vii] לכן בית ראשון חרב רק כשחטאו בחטאים רבים וקשים ואילו השני חרב בשל חטאים יותר קלים, כי קדושתו היתה פחותה וחטאים קלים הצליחו לסלקה. ועוד: בית ראשון נבנה בזכות אברהם, לכן אשו דמתה לארי, שהוא לימין מרכבת ה' (יחזקאל א, י). ובית שני בזכות יצחק, לכן האש דמתה לכלב הנמשך מצד שמאל שבמרכבה.
[viii] לכן כוסה בשלושה כיסויים (פרוכת, עור תחש ובד תכלת) כנגד 3 דרגות הנבואה: רוח הקדש, אספקלריא שאינה מאירה, אספקלריא המאירה.
[ix] הובא ב"דגל מחנה אפרים" לפרשתנו.
[x] ישעיה פרק ל, פסוק כ.
[xi] פירוש רש"י לישעיה, שם.
[xii] תניא, פרק לו
[xiii] ישעיה, פרק נב, פסוק ח.
[xiv] על-פי סוף מסכת סוטה.
[xv] במדבר רבה, פרשה כ, פסקה כ.
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות - לקריאת כל התגובות
הוסף תגובה
1 תגובות
1.
כמה שאלות?
א' סיון ה׳תשס״ז
א. איך בדיוק בני ישראל היו אמורים לדעת שארון הקודש הגיע? ברוח הקודש?
ב.איך בדיוק חמישים אלף רואים? מה ? כולם רצים מתוך סקרנות!
ג. מזכיר קצת את ברכת כוהנים, שאסור להסתכל וכו כדי לא להתעוור.
הערה: אולי אפשר להרחיב ההסבר?!,אם כי שכותב באריכות ולמדנות וחסר ההסבר כנל.
ב.איך בדיוק חמישים אלף רואים? מה ? כולם רצים מתוך סקרנות!
ג. מזכיר קצת את ברכת כוהנים, שאסור להסתכל וכו כדי לא להתעוור.
הערה: אולי אפשר להרחיב ההסבר?!,אם כי שכותב באריכות ולמדנות וחסר ההסבר כנל.
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
מאפשרים לכם לקבל
