COL מגיש קטעים מהראיון מאת יצחק יהודה המתפרסם השבוע ב'חדשות חב"ד':

כמי שמוביל מזה שנים את המאבק העולמי של הרבנים נגד הנסיגות - מה יש לך לומר על הסערה והפולמוס סביב "החוברת המאיימת"?

אני רואה כאן שני נזקים חמורים מאוד, שאפילו לא קשורים ישירות אחד לשני. מבחינת חב"ד - יש בפרסומים האלו של רדיפת החיילים בשם הרבי, חילול נורא של שם חב"ד ושמו של הרבי. מבחינת המאבק שלנו, יש בחוברת הזאת נזק גדול מאוד ביחס לכל הפעילות נגד הנסיגות והפינויים.

מבחינה חב"דית מובן הנזק. אך איזה נזק יש מכך לפעילות לעצירת הנסיגה? אדרבה, הם הרי מאיימים על החיילים שלא יעזו לעשות נסיגות.

משום שמי שקובע, בדרך הטבע, אם תהיינה עוד נסיגות ופינויים, זו הממשלה וחברי הכנסת. וכאן יש משקל הכי מכריע לדעת הקהל. בין בהחלטה של נציגי הציבור בכנסת ובין אם זה יגיע למשאל-עם. ככל שדעת הקהל תשתכנע יותר נגד עוד נסיגות ופינויים, כך יש סיכוי גדול יותר ששום ממשלה לא תעשה זאת שוב. ולאידך, ככל שדעת הקהל מתרחקת ומסתייגת יותר מהמאבק בעד שלימות הארץ, כך יש סיכוי הרבה יותר גדול רח"ל שגם הממשלות הבאות ימשיכו בנסיגות.


מבחינת חב"ד - יש בפרסומים
האלו של רדיפת החיילים בשם
הרבי, חילול נורא של שם חב"ד
ושמו של הרבי. מבחינת המאבק
שלנו, יש בחוברת הזאת נזק גדול
מאוד ביחס לכל הפעילות נגד
הנסיגות והפינויים"

לכן, מי שעוסק בהסברה מאסיבית, נבונה ומשכנעת, על הסכנה הגדולה של פיקוח נפש בנסיגות ובהתנתקויות, מקדם את המטרה ועוזר מאוד למערכה נגד הנסיגות והפינויים הבאים רח"ל. לעומת זאת, מי שעסוק כל הזמן בפרובוקציות, מי שעסוק בלאיים על חיילים שהשתתפו בפינוי ופונה בקריאה לציבור לזהותם ולהענישם בעמוד הקלון - הוא לא נלחם בעד שלמות הארץ, הוא נלחם נגד שלמות הארץ; הוא לא נלחם נגד הנסיגות הבאות רח"ל, הוא תורם ומסייע מאוד לנסיגות הבאות היל"ת, כי הוא גורם להסתייגות גדולה יותר של דעת הקהל מהמאבק נגד הפינוי.

טוען בעל החוברת: רק רגע! זה שהחיילים גירשו יהודים מביתם לא מזיז לכם ורק כשאנחנו רודפים את החיילים ומוקיעים אותם אתם נסערים?

- אענה לך בדוגמה הכי קיצונית: כשיגאל עמיר רצח את מר יצחק רבין ז"ל, ברור הרי שהוא הזיק למאבק של הימין לעצירת אוסלו יותר מכל אחד אחר. אילולא המעשה המטורף שלו היה סיכוי לעצור את הסכם אוסלו שכבר הגיע לשיא השפל בדעת הקהל. ובכן, תאר לעצמך שהיו באים אליו כל נאמני ארץ ישראל ואומרים לו: מה עשית? תראה איך הזקת לנו במעשה המטורף שלך! ויגאל עמיר היה עונה כמו שעונים היום הדמגוגים: אתם לא מתביישים? כל הדם שנשפך באוסלו לא מזיז לכם ורק הדם של רבין מזיז לכם?

יתכן שיגאל עמיר היה משוכנע שהוא הלוחם הכי גדול נגד הנסיגות. אבל לפועל, במעשיו, הוא הזיק יותר מכל אחד אחר למערכה נגד הנסיגות.

מעשים כמו "החוברת המאיימת" וכיו"ב, הם מעשים שמסייעים לנסיגות ולפינויים רח"ל, משום שהם תורמים תרומה גדולה ועצומה לכל השמאל והתקשורת שמעוניינים לשכנע את דעת הקהל להסתייג מהמאבק בעד שלימות הארץ.

ובכל זאת טוענים הטוענים: אלו שיוצאים נגד "החוברת המאיימת", מצדיקים בעצם את החיילים שעשו את הפינוי...

- ישנו ביטוי מפורסם "מרוב עצים לא רואים את היער". מרוב דמגוגיה, כדרכו, בעל החוברת ניסה (ואולי יש מעט 'תמימים' שנגררו אחריו) לבלבל את העניין העומד על הפרק. השאלה היא לא אם החיילים צריכים או לא צריכים לסרב פקודה. השאלה היא גם לא אם מגיע או לא מגיע עונש לחיילים שהשתתפו בפינוי.


מעשים כמו 'החוברת המאיימת'
וכיו"ב, הם מעשים שמסייעים
לנסיגות ולפינויים רח"ל, משום
שהם תורמים תרומה גדולה ועצומה
לכל השמאל והתקשורת שמעוניינים
לשכנע את דעת הקהל להסתייג
מהמאבק בעד שלימות הארץ"

השאלה האחת והיחידה, שעמדה לדיון בשבועיים האחרונים היא: האם ראוי שחב"ד תרדוף את החיילים שהשתתפו בפינוי. והתשובה לשאלה הזו היא חד-משמעית: אסור! כי זה נגד דרכו של הרבי. ובוודאי שאין לאף אחד רשות להשתמש בשם הרבי (ועוד בתמונתו הק') לרדיפת חיילי צה"ל. אני מסכים לחלוטין עם מה שכתב הרב אהרן דב הלפרין כי מי שפועל בשם חב"ד והרבי ובפרסום הכי גדול לרדוף ולהעניש חיילים שהשתתפו בפינוי – נלחם נגד הרבי כפשוטו ממש!

מדוע? האם לחב"ד אסור למחות נגד הפינוי?

- הנקודה המרכזית בכל זה היא לא עצם העניין, אלא איך למחות. ודאי שצריך למחות. אך אפשר לעשות זאת בדרך של הרבי ואפשר לעשות זאת בדרך של נטורי-קרתא, אפשר למחות כפי שהרבי מחה (כולל ההדגשה של הרבי בסיום השיחות הללו "יתמו חטאים ולא חוטאים"), ואפשר למחות על-ידי רדיפה ואיום על חיילים. זה כל ההבדל. הפרופורציה. סוג המחאה. לא עצם המחאה. אבל ההבדל ה'קטן' הזה הוא ההבדל הכי מהותי בין ללכת בדרך של הרבי לבין ללכת בדרך הפוכה מהרבי.

ואגב, גם בעניין משיח כך. (לא לחינם הזעקות הגדולות של הרבי בשמחת תורה תשמ"ה הופנו כלפי דרך בה נקט מישהו מסוים בחב"ד).

לא לחינם הייתה הבחנה ברורה בין אופן המתקבל לאופן המרחק. בין דרך חסידית לבין דרך צעקנית ואגרסיבית. זה לא סתם הבדל של 'מה בכך'. המינון והפרופורציה בעניינים האלו הם העיקר והיסוד. זה ההבדל המהותי בין לקרב או לרחק. זה הבדל בין יום ללילה. בין שמיים לארץ. בין להירתם למערכה של הרבי לבין להילחם חלילה נגד הרבי. אני אישית הייתי מעורב במקרה בו הרב הראשי לת"א-יפו שינה את דעתו והתאים אותה לדעת הרבי בעניין הסכמי קמפ דיויד.

מחבר ה"חוברת" כתב בזמנו לרב הראשי מכתב חריף שתוכנו היה בסגנון של "ניצחתי אותך" ושלח העתק לרבי. בתשובה הוא קיבל מכתב חריף מאד מהרבי שהשתרע על עמוד שלם ש'לא זו הדרך'. אשמח מאוד באם יפרסם את התשובה הזו.

איך, אם-כן, עלינו להתייחס לחיילים שהשתתפו בפינוי?

- גם כאן, כמיטב הדמגוגיה, מנסים לבלבל ולהסיט את הנושא. אני משוכנע שלכולנו, בלי יוצא מהכלל, יש אהדה גדולה מאוד לכל חייל שסירב להשתתף בפינוי. כולנו זועמים וכועסים מאוד על כל מי שנטל חלק בפינוי בפועל, במיוחד כלפי מי שהתנהג בברוטליות כלפי משפחות. אבל מה קשור כל זה לשאלה העיקרית והיחידה שנדונה כאן: האם מותר לנו, חסידי חב"ד, לרדוף, להוקיע ולאיים על החיילים שהשתתפו בפינוי ועוד בשם הרבי? והתשובה היא חד-משמעית: אסור! ומי שעושה כך נלחם בגלוי נגד הרבי.

• • •

"שלא יהיה בשם חב"ד". האומנם?

דבריו של הרב וולפא בראיון זרועים חצאי אמיתות, סילופים, עלילות שווא ושקרים בוטים. הוא מניח, לצערנו במידה רבה של צדק, כי לא כל הקוראים בקיאים בעובדות ובפרטים, וכך יתקבלו הדברים על דעתם. בלתי אפשרי להציג את כל מסכת הכזבים, אבל הנה כמה דברים שממש זועקים.

אומר הרב וולפא כי קיבל מהרבי הוראה להקים ארגון שיפעל בשלימות הארץ "אבל שלא יהיה בשם חב"ד". נניח כרגע לתמיהה המתעוררת מהעובדה שזו הפעם הראשונה שאנו שומעים על הוראה כזאת, ותמיהה נוספת, מדוע לא ביצע אותה במשך כל השנים. אבל לשיטתו, הוא עצמו אומר שהרבי הורה "שלא יהיה בשם חב"ד".

מדוע אפוא הוא גורר שוב ושוב את חב"ד למערבולות מזיקות? מדוע הוא מפרסם שלטים עם תמונתו של הרבי? – זה נקרא "שלא יהיה בשם חב"ד"?! מדוע פעמים רבות כל כך הוא מוציא הודעות לעיתונות תחת הכותרת "רבני חב"ד", ואז אין לגורמי חב"ד הרשמיים שום ברירה אלא להתנער מההודעות הללו?

כמחצית השנה לפני ביצוע ההתנתקות ארגן הרב וולפא כנס גדול בבנייני האומה בירושלים תחת הכותרת "מי לה' אלי". בריכוזי חב"ד הופיעו מודעות עם תמונת הרבי, "יחי אדוננו" וכו', ואילו בשאר אזורי הארץ הופצו אותן מודעות ממש בהבדל אחד – תמונת הרבי הושמטה וכך גם ה"יחי".

הדבר מוכיח כי ברור לרב וולפא עד כמה שרבוב שמו של הרבי והסממנים האחרים עלולים להרחיק יהודים מכללות המסר. ברור לו שאפילו נאמני ארץ-ישראל עלולים להירתע מלבוא לכינוס, אם אופיו יהיה בצביון מסויים. ואז אין לו שום בעיה להסיר את תמונת הרבי ואפילו את ה"יחי" שבמקומות אחרים צריכים 'למסור את הנפש' על כך.
אז למה דווקא כשבאים לפרסם שלטים על אוטובוסים, שמטרתם לשכנע יהודי מתל אביב, מחיפה ומחולון כי מסירת שטחים היא סכנה לעם-ישראל – שם פתאום אין הוא מבין שלטובת העניין עדיף שהדבר ייעשה בדיוק כמו שנעשה הכנס בבנייני האומה?!
אלא אם כן המטרה אינה באמת לשכנע את היהודי מהרחוב, אלא לצבור כמה נקודות בקרב קבוצה מסויימת, על חשבון המאבק האמיתי למען שלימות הארץ ותוך פגיעה בו. נקודה למחשבה!

עוד בנושא:
• נאום של רב אחד...
• "פורבוקטור עם קבלות"
• מי בונה ומי הורס / מאמר דעה
• וולפא - נאה דורש ונאה מקיים...
• עד מתי ימשיך וולפא בפרובוקציות המטורפות?
• וולפא? אפילו לא אייטם במקומון של כפר-חב"ד
• וולפא מתראיין, ומפעל השליחות של הרבי בסכנה