אחרי שהוציאו 17 אלבומים עם להקתם סול-פארם והרכבים אחרים, החליטו נח סולומון וסי לנדסבאום להוציא דיסק חדש שכל כולו מבוסס על ניגוני חב"ד, אשר כנראה יכולים לספק לנצח חומרי גלם ליוצרים מחדשים. בדיסק הנוכחי החליטו סולומון ולנדסבאום ללכת על ארומה שונה, והלבישו על ניגוני חב"ד המוכרים סגנון חדש.

באתר האינטרנט ynet מתפרסמת כתבה על השניים בה נכתב:

"בעקרון, המהלך הזה הוא רעיון לא רע, ואף יכול להיות זריקת רענון מעניינת לניגונים שהולחנו עוד בימים שלא היו גיטרות חשמליות. אלא שבפועל, בחלק מהביצועים הלבוש החדש לא ממש פוגע. כך לדוגמה אנחנו מקבלים את "רחמנא" ו"צמאה" (דורין מארקו) במין עיבוד ג'יפסי קינגזי - אלא שבמקום להעניק חיים חדשים לניגונים הנפלאים האלה, התוצאה נשמעת בעיקר כמו שילוב לא מוצלח במיוחד של דרום אמריקה החמה והתוססת עם רוסיה הקרה והרצינית.

לעומת זאת, יש גם באלבום גם כמה הצלחות. סולומון ולנדסבאום מגישים חידושים יפים ואיכותיים לניגונים "וכל קרני" ו"נייה צוריצי" (ניגון עלייה לרבי). בניגונים האלה הסגנון המהיר ושילוב הכלים האתניים בהחלט הצליחו לתת אווירה שמחה ומקפיצה יותר מהביצועים הפשוטים והמוכרים שלהם.


לחכות לסיבוב הבא

למרות הציפיות, צמד היוצרים נמנע מלחדש את הניגונים החב"דניקים הקלאסים והמוכרים ביותר כמו "אלי אתה" ו-"ד' בבות". אפשר לנחש שאולי מדובר בהחלטה מדועת שכן מדובר בניגונים "מכוונים", שחוברו על ידי האדמו"ר הראשון של חב"ד והם מבחינת "קודש קודשים" שאסור לזרים לבא בו. מצד שני, לא הייתי מהמר על זה.

בסך הכל ניתן לומר שה"תוצר" החדש מבית סולומון את לנדסבאום מושקע מאוד מבחינה מוזיקלית, אבל לא תמיד מצליח לספק את הסחורה. מלבד רגעים מסוימים שבהם אתה מוצא את עצמך מאזין לניגונים נפלאים, אי אפשר להתעלם מתחושת הפספוס החמצמצה שמלווה את ההאזנה לאלבום שהיה יכול להמריא הרבה יותר גבוה.

בסופו של דבר, לאור העובדה שישנם עוד מאות ניגונים כאלה, אולי אפשר לקוות לסיבוב נוסף ומוצלח יותר.