מערכת COL
|
יום ה' אייר ה׳תשס״ז
23.04.2007
המהפכה הרוחנית שהחלה בעקבות רצח הבן
עד לפני 3 וחצי שנים, היו מוטי ונאווה לחם פעילים נלהבים של תנועת 'שינוי' שהתפרקה לרסיסים ■ לאחר שבנם אליהו הי"ד נרצח על-ידי מחבל מתאבד בפיגוע חבלני בא' באדר תשס"ג באוטובוס קו 37, הם החליטו להקים בית-כנסת לעילוי-נשמתו שנחנך בשבוע שעבר ברוב פאר והדר ■ בהמשך שינתה המשפחה את אורחות חייה, זאת בעזרתו הגדולה של הרב שלמה-חיים ליסון, שליח חב"ד בכרמל לסיפור המלא
אלי הי"ד על רקע בית-הכנסת שנבנה לעילוי-נשמתו • צילומים: COL
מוטי ונאווה היו פעילי שינוי עד לפיגוע. כשטומי לפיד הפך את שינוי למותג פופולרי הם הפכו לפעילים נמרצים. "אהדנו אותם כי הם הבטיחו שינוי חברתי, אם כי לא ידעתי להצביע במדויק על השינוי המתוכנן", סיפרה נאוה בראיון ל'משפחה'.
ואם זאת, לאחר שאביו של מוטי נפטר, הוא החל ללכת לבית הכנסת בשנת האבל הראשונה. בהמשך הוא חשב לצרף את הילדים. "עד כאן", התנגדה נאוה. "די לי בכך שאתה הולך לבית הכנסת. אל תקח לשם את הילדים".
בהמשך השיחה מתברר כי למרות חילוקי הדעות האישיות, הקפידו בני משפחת לחם על קיום הלכות שונות. את הרב שלמה-חיים ליסון שליח חב"ד בכרמל מערבי חיפה, שהיה שהשליח לחזרה בתשובה של המשפחה, הם לא ראו מעולם, על אף שהוא מתגורר שנים ארוכות בסמוך לביתם. "פעם שאלנו אותו, כיצד לא נפגשנו מעולם והוא ענה בחיוך כי אם היה דופק על הדלת שלנו, היינו טורקים אותה בפניו", הם מספרים.
***
לפני שלוש שנים בנם נרצח בפיגוע. בסיום ימי ה'שבעה' החלו כמה מהנוכחים להעלות רעיונות להנצחתו של אלי. מישהו הציע להקים משהו בתחום הספורט, כי אלי אהב ספורט; אחר זרק רעיון של מתנ"ס שיישא את שמו; מקצה החדר אמר מישהו שאין באיזור שום בית כנסת. 'אם כך', אמרנו, 'נבנה בית כנסת לזכרו". ההחלטה שזוג תומכי ואוהדי שינוי יקים בית-כנסת הייתה משהו בלתי מוסבר.
בני המשפחה לא העלו על דעתם בכמה קשיים יתקלו בדרך ליישום המטרה. בינתיים חלו תהפוכות בבית משפחת לחם. לאחר שהתרשמו משיחותיו של הרב ליסון, הציעו בני הזוג לקיים הרצאה קבועה בביתם עם זוג נוסף יחד. לזוג הצטרפו עד מהרה זוגות רבים, והם הפכו לקבוצה מגובשת.
בהמשך שינתה המשפחה את אורחות חייה, והרב ליסון הכשיר את המטבח. שיעורי התורה התרחבו, וכשהתקדמה נאוה החלה אף היא למסור הרצאות.
במהלך הכתבה מתואר הקשיים והתקווה שבקרוב יקום בית-הכנסת.
צעירי חב"ד למען נפגעי הטרור
במסגרת שצורפה לכתבה, מסופר על פעילות של פעילות צעירי חב"ד למען נפגעי הטרור שנוסדה בהמשך למצוותו ומורשתו של האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע בתקופת מלחמת ששת הימים בה משפחות רבות שיכלו, אח, בן, אח, וגם בהמשך עת רבו הנופלים במערכות ישראל. בשנים האחרונות, עקב התגברות הטרור בישראל, התרחבה הפעילות גם למען נפגעי הטרור.
הפעילות מקיפה כאלפיים וחמש מאות משפחות מכל רחבי הארץ, ומתבצעת באמצעות מאתיים ושלושים סניפים של צעירי חב"ד.
הפעילות מתמקדת בשלושה תחומים: שירותי דת, סיוע נפשי מוראלי, וסיוע חומרי כמו: סיוע בארגון ה"שבעה" והאזכרה, הדרכה צמודה במנהגי האבלות עפ"י מסורת ישראל, שיעורי הכנה ליתומים קראת הבר-מצוה והענקת טלית ותפילין, טקס הנחת תפילין ברחבת הכותל, כתיבת ספר תורה לזכות כל נפגעי הטרור שיוכנס ל'כותל המערבי', הפעלת רשת מתנדבים המעניקים למשפחות אוזן קשבת ותמיכה רגשית, שירותי חונכות ועזרה בהכנת שיעורי בית ליתומים ולילדים פצועים, אירוח משפחות לסעודות שבת וחגי ישראל, ביקורי עידוד בצירוף שי אצל פצועים לאחר פיגוע ובדיקת צרכים ראשונית, ביקורי בית לקראת החגים בצירוף שי. ימים כיף לילדים נפגעי טרור.
בונסף ניתן סיוע כספי לאחר פיגוע לצרכים מידיים, ארגון אוכל חם, עבודות ניקיון, ושמרטפיות בבית המשפחה בזמן האשפוז וההחלמה. סיוע כלכלי נוסף בעתיד לפי הצרכים השונים בהמלצת עובדי הרווחה והשיקום.
דרכו האחרונה
בערב יום הבהיר י"א בניסן נחנך ברוב פאר והדר בית-הכנסת. הראשון שנבנה בשכונת כרמל מערבי בחיפה, יחד עם הכנסת ספר תורה. בטקס השתתפו ראש העיר, רבני העיר ונכבדיה בהם השליח בשכונה הרב שלמה חיים ליסון שמאז האסון מלווה את המשפחה עד לחזרתם בתשובה, הרב מנחם קוטנר מנהל מטה "צעירי-חב"ד למען נפגעי הטרור" שסייע רבות למשפחה, והזמר החסידי ר' מנדי ג'רופי ששימח את הקהל בשירי שמחה.
בדברים המרגשים שנשאה האמא גב' נאוה לחם לכבוד הטקס, אמרה:
אלי שירת שלוש שנים ביחידה ללוחמה בטרור "כח 100" והגן על חפים מפשע, ובשבוע הראשון לחופשת השחרור נסע לבקר את סבו החולה בבית הרפואה כרמל והתפוצץ באוטובוס קו 37 בשד' מוריה ע"י מחבל מתאבד, ממש ליד הבית. עם אלי נהרגו עוד 16 תלמידים, אזרחים וחיילים, אשר כל חלומותיהם ותקוותיהם נגוזו בפיצוץ מחריד אחד. אלי השאיר את הורים ואחים המומים כאובים ודואבים.
3,000 איש ליוו את אלי בדרכו האחרונה ביום הארור ההוא, -קשה להבין איך נגדעו חיים מאדם שהכי אהב את החיים ? שצחוקו מילא את חלל הבית ושתמיד נהג לשאול "מה נשמע הכל טוב?" אלי ראה תמיד את הטוב שבכל דבר, קשה מאוד היה להרגיז אותו הוא נהג לקבל דברים כפשוטם ולקבל כל אדם מבלי לנסות לשנות אותו כשהמוטו שלו בחיים היה לקבל אדם כפי שהוא - לא פלא שהיה מוקף בחברים רבים, איתו התייעצו וראו בו החבר הכי טוב, וחיוכו היה לשם דבר.
במהלך ה'שבעה' קיבלנו המון אגרות תנחומים אך עדיין אין אנו מנוחמים, האבידה גדולה מנשוא ואין בנמצא אדם שיכול להבין את גודל הכאב האסון והדאבה. האסון שבר את כולנו כיחידים וכמשפחה והלוואי ולא היה קורה. היינו משפחה נורמאלית ובעיקר מאושרת. והיום, אנו יודעים שלעולם כבר לא יהיה אותו הדבר. אז ידענו שלא תהיה מנוחה לנפשנו עד שאלי יונצח כראוי בהנצחה שעל פי היהדות הינה בדרגה הגבוהה ביותר – באמצעות ספר תורה ובית כנסת על שמו ולו יכולנו למען אלי שלנו לבנות את בית המקדש לא היינו חוסכים מעצמנו דם יזע ודמעות להגשמת המטרה.
אנו זכינו לפגוש אנשים נפלאים, מלאכים - שלוחי הקדוש ברוך הוא ממש, שגם אם לא היו מודעים לכך, שעמדו ועומדים לצידנו, עטפו אותנו בחום אהבה ואכפתיות שהקדוש ברוך הוא בטובו שלח לנו אותם לנחמנו ולעזור לנו לעמוד במשימה הקדושה - לעולם נזכור אנשים אלו שבשעת צרה היו לנו לעזר.
במיוחד קרוב לליבנו רבי שלמה חיים ליסון רב השכונה של חב"ד שמלווה אותנו בכל צעד במהלך חיינו מזמן האסון, שליח של הקדוש ברוך הוא, צדיק נסתר שמאיר את השכונה באור יקרות, באור של תורה ומעשים טובים.
היום זה יום מיוחד במינו - אנו גאים שהיום י' בניסן ערבו של י"א בניסן חל יום הולדתו של הרבי מלובביץ מייסד ארגון חב"ד אשר נפוץ בכל העולם
וכבוד לנו ביום חנוכת בית הכנסת לחגוג את יום הולדתו של הרבי ע"י חנוכת בית הכנסת והכנסת ספר תורה והשמחה לכן עבורנו היום הינה כפולה ומכופלת.
רעיון בית הכנסת ויישומו נבע מחזרתנו בתשובה, ותהליך החזרה בתשובה ואור האמת שראינו, נבע מאור תורה ע"י כב' הרב שלמה חיים ליסון מחב"ד שלא מש מאיתנו ימים ולילות ולבסוף הרעיון כפי שאתם רואים קרם עור וגידים.
וכן נודה לרב קוטנר מצעירי חב"ד על הסיוע הרב שנתן לנו והתמיכה כספית ואף נידב את רכב חב"ד לשמח לנו בתהלוכה ולמנדי גרופי שהגיע במיוחד מירושלים להנעים זמירות בשמחתנו ועל כך תודה ויישר כח.
אנו היום סוגרים מעגל של 4 שנים של כאב מיום נפילתו של אלי הי"ד שבהן מצאנו עצמנו בריצות מתישות להגשמת מטרת הנצחתו של אלי למען הקהילה ובעצם יום זה הינו שמח ועצוב גם יחד , מרגש עד דמעות שהצלחנו לעמוד במשימה אך אלי איננו פיסית כאן לחגוג עימנו, לו אלי היה חי היום היה כבר כמעט בן 26 גיל שבו כבר עומדים על הרגליים ואולי היינו זוכים לחתן אותו ולראות נחת, מאחר וכך רצה הגורל אנו בוחרים לשמוח ביום קדוש זה ובטוחים אנו שאלי רואה מלמעלה ושמח גם הוא.
מבחינתנו זו פעם ראשונה בחיינו מאז האסון שאנו שותפים מלאים לשמחה, למוסיקה שאיננו שומעים בדרך כלל, לשירה ולריקודים, אנו מאמינים שנשמתו של אלי תשכון כאן בספר התורה על שמו ובבית הכנסת הנושא את שמו לעולמי עולמים ובכך אולי ננוחם.
היום בדיעבד אנו מאושרים שזכינו להרים את הכפפה, ובחרנו להנציח את אלי באמצעות בית כנסת אשר חסרונו באזור הורגש במשך שנים רבות. ועתה, חלום של שנים לתושבי השכונה קרם עור וגידים והתגשם.
בית כנסת זה יהווה מוסד חיוני שירכז שמחות כגון: שבת חתן בית מילה בר מצווה חגים ומועדים וגם אזכרות - לחילוניים וגם לדתיים - כולנו כאחד, זקוקים למקום ייחודי זה בהוויה שלנו כיהודים המלווה אותנו במשך שנות חיינו, לנו לילדינו ולנכדינו.
צדיקים במותם נקראים חיים, ואלי במותו ציווה את החיים - לנו ולסובבים אותו ומתוך שמחת החיים שהיתה לו, קיבלנו את הכח, בשיתוף עם תושבי השכונה, להרים פרוייקט לא פשוט של בניית בית הכנסת אשר היווה ומהווה ליהודים מקור חיים וקירוב לבבות - וכפי שאלי בחייו, קירב לבבות ותמיד קיבץ סביב חברים רבים - כך יהא בעזרת השם בית הכנסת, מקום לקירוב לבבות ובית פתוח לכולם.
נקווה שבית הכנסת שיקום על שמו של אלי יהווה משכן של שכינה ואחווה ובזכות מות הקדושים והטהורים בה קיפד אלי את חייו על מזבח הארץ הזו, ובזכות היותו צדיק זכינו אנו וכל השכונה שיקום בית הכנסת המכובד הזה על שמו, שיפיץ מעט מאישיותו הקורנת אור אחווה ורעות אהבת האדם ויהא מלא בשמחת חיים כפי שאלי היה בחייו - הלוואי ויהא בית כנסת כנר זיכרון עבורו לאישיות המיוחדת שלו כפי שאלי היה וזכה לכינוי שכל כך הלם אותו "משכין שלום".
נסיים בתפילה שבית הכנסת "היכל אליהו" שנבנה למען תושבי השכונה ואורחים שתשכון בו אהבת אמת וחסד.
ואם זאת, לאחר שאביו של מוטי נפטר, הוא החל ללכת לבית הכנסת בשנת האבל הראשונה. בהמשך הוא חשב לצרף את הילדים. "עד כאן", התנגדה נאוה. "די לי בכך שאתה הולך לבית הכנסת. אל תקח לשם את הילדים".
בהמשך השיחה מתברר כי למרות חילוקי הדעות האישיות, הקפידו בני משפחת לחם על קיום הלכות שונות. את הרב שלמה-חיים ליסון שליח חב"ד בכרמל מערבי חיפה, שהיה שהשליח לחזרה בתשובה של המשפחה, הם לא ראו מעולם, על אף שהוא מתגורר שנים ארוכות בסמוך לביתם. "פעם שאלנו אותו, כיצד לא נפגשנו מעולם והוא ענה בחיוך כי אם היה דופק על הדלת שלנו, היינו טורקים אותה בפניו", הם מספרים.
***
לפני שלוש שנים בנם נרצח בפיגוע. בסיום ימי ה'שבעה' החלו כמה מהנוכחים להעלות רעיונות להנצחתו של אלי. מישהו הציע להקים משהו בתחום הספורט, כי אלי אהב ספורט; אחר זרק רעיון של מתנ"ס שיישא את שמו; מקצה החדר אמר מישהו שאין באיזור שום בית כנסת. 'אם כך', אמרנו, 'נבנה בית כנסת לזכרו". ההחלטה שזוג תומכי ואוהדי שינוי יקים בית-כנסת הייתה משהו בלתי מוסבר.
בני המשפחה לא העלו על דעתם בכמה קשיים יתקלו בדרך ליישום המטרה. בינתיים חלו תהפוכות בבית משפחת לחם. לאחר שהתרשמו משיחותיו של הרב ליסון, הציעו בני הזוג לקיים הרצאה קבועה בביתם עם זוג נוסף יחד. לזוג הצטרפו עד מהרה זוגות רבים, והם הפכו לקבוצה מגובשת.
בהמשך שינתה המשפחה את אורחות חייה, והרב ליסון הכשיר את המטבח. שיעורי התורה התרחבו, וכשהתקדמה נאוה החלה אף היא למסור הרצאות.
במהלך הכתבה מתואר הקשיים והתקווה שבקרוב יקום בית-הכנסת.
צעירי חב"ד למען נפגעי הטרור
במסגרת שצורפה לכתבה, מסופר על פעילות של פעילות צעירי חב"ד למען נפגעי הטרור שנוסדה בהמשך למצוותו ומורשתו של האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע בתקופת מלחמת ששת הימים בה משפחות רבות שיכלו, אח, בן, אח, וגם בהמשך עת רבו הנופלים במערכות ישראל. בשנים האחרונות, עקב התגברות הטרור בישראל, התרחבה הפעילות גם למען נפגעי הטרור.
הפעילות מקיפה כאלפיים וחמש מאות משפחות מכל רחבי הארץ, ומתבצעת באמצעות מאתיים ושלושים סניפים של צעירי חב"ד.
הפעילות מתמקדת בשלושה תחומים: שירותי דת, סיוע נפשי מוראלי, וסיוע חומרי כמו: סיוע בארגון ה"שבעה" והאזכרה, הדרכה צמודה במנהגי האבלות עפ"י מסורת ישראל, שיעורי הכנה ליתומים קראת הבר-מצוה והענקת טלית ותפילין, טקס הנחת תפילין ברחבת הכותל, כתיבת ספר תורה לזכות כל נפגעי הטרור שיוכנס ל'כותל המערבי', הפעלת רשת מתנדבים המעניקים למשפחות אוזן קשבת ותמיכה רגשית, שירותי חונכות ועזרה בהכנת שיעורי בית ליתומים ולילדים פצועים, אירוח משפחות לסעודות שבת וחגי ישראל, ביקורי עידוד בצירוף שי אצל פצועים לאחר פיגוע ובדיקת צרכים ראשונית, ביקורי בית לקראת החגים בצירוף שי. ימים כיף לילדים נפגעי טרור.
בונסף ניתן סיוע כספי לאחר פיגוע לצרכים מידיים, ארגון אוכל חם, עבודות ניקיון, ושמרטפיות בבית המשפחה בזמן האשפוז וההחלמה. סיוע כלכלי נוסף בעתיד לפי הצרכים השונים בהמלצת עובדי הרווחה והשיקום.
דרכו האחרונה
בערב יום הבהיר י"א בניסן נחנך ברוב פאר והדר בית-הכנסת. הראשון שנבנה בשכונת כרמל מערבי בחיפה, יחד עם הכנסת ספר תורה. בטקס השתתפו ראש העיר, רבני העיר ונכבדיה בהם השליח בשכונה הרב שלמה חיים ליסון שמאז האסון מלווה את המשפחה עד לחזרתם בתשובה, הרב מנחם קוטנר מנהל מטה "צעירי-חב"ד למען נפגעי הטרור" שסייע רבות למשפחה, והזמר החסידי ר' מנדי ג'רופי ששימח את הקהל בשירי שמחה.
בדברים המרגשים שנשאה האמא גב' נאוה לחם לכבוד הטקס, אמרה:
אלי שירת שלוש שנים ביחידה ללוחמה בטרור "כח 100" והגן על חפים מפשע, ובשבוע הראשון לחופשת השחרור נסע לבקר את סבו החולה בבית הרפואה כרמל והתפוצץ באוטובוס קו 37 בשד' מוריה ע"י מחבל מתאבד, ממש ליד הבית. עם אלי נהרגו עוד 16 תלמידים, אזרחים וחיילים, אשר כל חלומותיהם ותקוותיהם נגוזו בפיצוץ מחריד אחד. אלי השאיר את הורים ואחים המומים כאובים ודואבים.
3,000 איש ליוו את אלי בדרכו האחרונה ביום הארור ההוא, -קשה להבין איך נגדעו חיים מאדם שהכי אהב את החיים ? שצחוקו מילא את חלל הבית ושתמיד נהג לשאול "מה נשמע הכל טוב?" אלי ראה תמיד את הטוב שבכל דבר, קשה מאוד היה להרגיז אותו הוא נהג לקבל דברים כפשוטם ולקבל כל אדם מבלי לנסות לשנות אותו כשהמוטו שלו בחיים היה לקבל אדם כפי שהוא - לא פלא שהיה מוקף בחברים רבים, איתו התייעצו וראו בו החבר הכי טוב, וחיוכו היה לשם דבר.
במהלך ה'שבעה' קיבלנו המון אגרות תנחומים אך עדיין אין אנו מנוחמים, האבידה גדולה מנשוא ואין בנמצא אדם שיכול להבין את גודל הכאב האסון והדאבה. האסון שבר את כולנו כיחידים וכמשפחה והלוואי ולא היה קורה. היינו משפחה נורמאלית ובעיקר מאושרת. והיום, אנו יודעים שלעולם כבר לא יהיה אותו הדבר. אז ידענו שלא תהיה מנוחה לנפשנו עד שאלי יונצח כראוי בהנצחה שעל פי היהדות הינה בדרגה הגבוהה ביותר – באמצעות ספר תורה ובית כנסת על שמו ולו יכולנו למען אלי שלנו לבנות את בית המקדש לא היינו חוסכים מעצמנו דם יזע ודמעות להגשמת המטרה.
אנו זכינו לפגוש אנשים נפלאים, מלאכים - שלוחי הקדוש ברוך הוא ממש, שגם אם לא היו מודעים לכך, שעמדו ועומדים לצידנו, עטפו אותנו בחום אהבה ואכפתיות שהקדוש ברוך הוא בטובו שלח לנו אותם לנחמנו ולעזור לנו לעמוד במשימה הקדושה - לעולם נזכור אנשים אלו שבשעת צרה היו לנו לעזר.
במיוחד קרוב לליבנו רבי שלמה חיים ליסון רב השכונה של חב"ד שמלווה אותנו בכל צעד במהלך חיינו מזמן האסון, שליח של הקדוש ברוך הוא, צדיק נסתר שמאיר את השכונה באור יקרות, באור של תורה ומעשים טובים.
היום זה יום מיוחד במינו - אנו גאים שהיום י' בניסן ערבו של י"א בניסן חל יום הולדתו של הרבי מלובביץ מייסד ארגון חב"ד אשר נפוץ בכל העולם
וכבוד לנו ביום חנוכת בית הכנסת לחגוג את יום הולדתו של הרבי ע"י חנוכת בית הכנסת והכנסת ספר תורה והשמחה לכן עבורנו היום הינה כפולה ומכופלת.
רעיון בית הכנסת ויישומו נבע מחזרתנו בתשובה, ותהליך החזרה בתשובה ואור האמת שראינו, נבע מאור תורה ע"י כב' הרב שלמה חיים ליסון מחב"ד שלא מש מאיתנו ימים ולילות ולבסוף הרעיון כפי שאתם רואים קרם עור וגידים.
וכן נודה לרב קוטנר מצעירי חב"ד על הסיוע הרב שנתן לנו והתמיכה כספית ואף נידב את רכב חב"ד לשמח לנו בתהלוכה ולמנדי גרופי שהגיע במיוחד מירושלים להנעים זמירות בשמחתנו ועל כך תודה ויישר כח.
אנו היום סוגרים מעגל של 4 שנים של כאב מיום נפילתו של אלי הי"ד שבהן מצאנו עצמנו בריצות מתישות להגשמת מטרת הנצחתו של אלי למען הקהילה ובעצם יום זה הינו שמח ועצוב גם יחד , מרגש עד דמעות שהצלחנו לעמוד במשימה אך אלי איננו פיסית כאן לחגוג עימנו, לו אלי היה חי היום היה כבר כמעט בן 26 גיל שבו כבר עומדים על הרגליים ואולי היינו זוכים לחתן אותו ולראות נחת, מאחר וכך רצה הגורל אנו בוחרים לשמוח ביום קדוש זה ובטוחים אנו שאלי רואה מלמעלה ושמח גם הוא.
מבחינתנו זו פעם ראשונה בחיינו מאז האסון שאנו שותפים מלאים לשמחה, למוסיקה שאיננו שומעים בדרך כלל, לשירה ולריקודים, אנו מאמינים שנשמתו של אלי תשכון כאן בספר התורה על שמו ובבית הכנסת הנושא את שמו לעולמי עולמים ובכך אולי ננוחם.
היום בדיעבד אנו מאושרים שזכינו להרים את הכפפה, ובחרנו להנציח את אלי באמצעות בית כנסת אשר חסרונו באזור הורגש במשך שנים רבות. ועתה, חלום של שנים לתושבי השכונה קרם עור וגידים והתגשם.
בית כנסת זה יהווה מוסד חיוני שירכז שמחות כגון: שבת חתן בית מילה בר מצווה חגים ומועדים וגם אזכרות - לחילוניים וגם לדתיים - כולנו כאחד, זקוקים למקום ייחודי זה בהוויה שלנו כיהודים המלווה אותנו במשך שנות חיינו, לנו לילדינו ולנכדינו.
צדיקים במותם נקראים חיים, ואלי במותו ציווה את החיים - לנו ולסובבים אותו ומתוך שמחת החיים שהיתה לו, קיבלנו את הכח, בשיתוף עם תושבי השכונה, להרים פרוייקט לא פשוט של בניית בית הכנסת אשר היווה ומהווה ליהודים מקור חיים וקירוב לבבות - וכפי שאלי בחייו, קירב לבבות ותמיד קיבץ סביב חברים רבים - כך יהא בעזרת השם בית הכנסת, מקום לקירוב לבבות ובית פתוח לכולם.
נקווה שבית הכנסת שיקום על שמו של אלי יהווה משכן של שכינה ואחווה ובזכות מות הקדושים והטהורים בה קיפד אלי את חייו על מזבח הארץ הזו, ובזכות היותו צדיק זכינו אנו וכל השכונה שיקום בית הכנסת המכובד הזה על שמו, שיפיץ מעט מאישיותו הקורנת אור אחווה ורעות אהבת האדם ויהא מלא בשמחת חיים כפי שאלי היה בחייו - הלוואי ויהא בית כנסת כנר זיכרון עבורו לאישיות המיוחדת שלו כפי שאלי היה וזכה לכינוי שכל כך הלם אותו "משכין שלום".
נסיים בתפילה שבית הכנסת "היכל אליהו" שנבנה למען תושבי השכונה ואורחים שתשכון בו אהבת אמת וחסד.
לכתבה זו התפרסמו 2 תגובות - לקריאת כל התגובות
הוסף תגובה
2 תגובות
1.
נשמה מיוחדת
ה' אייר ה׳תשס״ז
בזכות הנשמה המיוחדת הרבה קדושה באה לעולם.
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
2.
זה רק מה שמתפרסם
ה' אייר ה׳תשס״ז
ר שלמה חיים ליסון עובד מתוך צניעות אבל אפשר לומר שאת הקרח בשכונתו הוא הפשיר .רק במסיבת ראש חודש האחרון השתתפו למעלה ממאה נשים כ"י ועוד ועוד פעולות שלא מתפרסמות
שלמה חיים אוהבים אותך
התומכים מרחובות
שלמה חיים אוהבים אותך
התומכים מרחובות
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
מאפשרים לכם לקבל
