מאת חיים ברון, מיאמי

פלורידה שלפני חמישים שנה הייתה שוממה וריקה מתוכן יהודי. 3 בתי-כנסת ומקווה טהרה בלבד היו בכל המדינה, למרות שבה התגוררו אלפי יהודים.

לפני ארבעים ושבע שנה, בתש"כ, פנה מזכירו האישי של הרבי הרב חיים-מרדכי אייזיק חודוקוב ע"ה לרב אברהם קארף שנהיה חתן באותם ימים, ושאל אותו אם הוא מעוניין לנסוע לשליחות בפלורידה, כשהקביעות שלו תהיה במיאמי.

הרב קארף השיב בחיוב ללא היסוס והחל לעשות את ההכנות לקראת היציאה לשליחות.

מספר חודשים לאחר-מכן התקיימה חתונתו והרבי היה זה שסידר את הקידושין.

"זה היה התקופה בה הרבי הפסיק לסדר קידושין", הרב קארף מספר, "אבל הרבי הסכים באופן חד-פעמי לערוך לי את הקידושין. חתן אחר שאל את הרבי אם הוא יוכל לסדר גם לו, אולם הרבי השיב שכידוע הפסיק לסדר. החתן לא הרפה ואמר ש'שמענו שהרבי מסדר לקארף' והרבי השיב: 'הוא הרי נוסע לשליחות'...

הרכב התהפך, השליח ניצל

הראיון עם הרב קארף נערך במוצאי 'אחרון-של-פסח' בבית-הכנסת בקומת הכניסה ל"מרכז חב"ד פלורידה", בניין מצופה באבנים קטנטנות במיאמי. הרב שמתקרב לשנות השמונים לחייו, זוכר כל מענה שקיבל מהרבי במשך שנות שליחותו. "זה הקו שמנחה אותי בכל דבר שאני עושה", הוא אומר בראיון מיוחד שהעניק ל-COL, במסגרת פרויקט מיוחד על מעצמת חב"ד במה שמזוהה כ'מדינת היהודים' באמריקה.

לאורך השנה יוצאים אברכים רבים לשליחות בפלורידה ומתווספים לרשימה המתארכת של בתי-חב"ד הפזורים במדינה ושחוללו מהפכה של ממש. בראיון המיוחד, מספר הרב קארף על פעולותיו, בעת שהיה השליח היחיד והבודד.

הוא החל בחודש כסלו בשנת תשכ"א. השממה היהודית, כאמור, שלטה. "באותה תקופה לא היה את כל האמצעים של היום, והדבר הראשון שהתחלתי לעשות, היה סבב שיעורים והרצאות בשלושת בתי-הכנסת הבודדים במדינה".

היהודים המתפללים באותם בתי-כנסת, כאילו לא ראו מימיהם אדם עם כובע וחליפה ובעל חזות רבנית אוטודוקסית, הביטו עליו בתדהמה ואפילו קצת חששו מה"דמות החרדית". כך גם היה בביקוריו של הרב קארף באוניברסיטאות השונות בפלורידה, שם למדו יהודים רבים. מבטו החייכני והרך הצליח לשבור את כל המחיצות ולאט-לאט הוא מצא את המסילות לליבותיהם של המתפללים והסטודנטים.


בלילה, המשיך הבן לספר, כל מאורעות הקעמפ החלו לחזור אליו בזה-אחר-זה ואז הוא החליט שאל חברתו הגוייה הוא לא חוזר, למרות כל הקשיים שבדבר"

במהלך השנה הראשונה, קיבל הרב טלפון מהרב חודוקוב שביקש ממנו לבדוק את מצב היהדות בערי פלורידה. "לא היה לי כל-כך הרבה כסף, אבל למען השליחות צריך למסור את הנפש. אחד המסעות שלי היה מטנסי לג'ורג'יה שברכב לוקח 36 שעות. לאחר שחלפו 24 שעות, ללא שינה ובקושי אכילה, אני תכננתי לעצור היכן שהוא. הייתי בירידה מהר גבוה במיוחד ובאחד מהסיבובים, הוצב שלט המסמן כי יש להאט, משום שממתין סיבוב חד. מרוב עייפותי לא הבחנתי בשלט ועשיתי את הסיבוב, כשאני עדיין במהירות גבוהה. 

"הרכב היה ישן מאוד ומעוצמת הסיבוב החד, הוא התהפך מספר פעמים והתרסק כולו. אני עפתי מהרכב מספר מטרים. התעוררתי על מיטת בבית-רפואה מקומי ולא הבנתי היכן אני. הרופאים הסבירו לי מה אירע והביעו את פליאתם שלמעשה לא אירע לי אף פגיעה של ממש, למעט שריטה קלה בצוואר. כעבור שעה קלה, הגיע למקום מפקד המשטרה. 'סיפרו לי על התאונה הקשה ושהאדם שהיה בתוך הרכב נשאר חי ובאתי לראות את זה', אמר לי בחיוך".

צוות הרופאים ביקש מהרב הצעיר שיישאר עוד יום בבית-הרפואה, בכדי לעבור בדיקות סופיות. זה היה ביום חמישי והרב קארף הבין כי יעשה את שבת-קודש בבית-הרפואה, אך לא ידע כיצד יאכל וישתה. ביום שישי בצהריים, נכנסה לחדרו אישה שסיפרה שהיא יהודייה המתגוררת בסמיכות לבית-הרפואה. "שמעתי שיש ראביי המאושפז ואני יודעת שאתה לא תיגע באוכל המוגש כאן, לכן ארזתי מספר פירות בשבילך, לשבת", אמרה לו. הרב קארף נדהם מעוצמת ההשגחה-הפרטית.

עושים נחת-רוח לרבי

לאורך שנות שליחותו, קיבל הרב קארף מענות רבות מהרבי בעניינים שונים ומגוונים. "בשנה השלישית החלטתי להקים מחנה קיץ בשביל הנערים היהודיים. לשם-כך, הסתובבתי במספר מקומות בכדי לאתר מבנה מתאים, בו נקיים את הקעמפ".

אלה היו שנות הגזענות האפילה באמריקה בהם שחורים ויהודים סבלו והצקות והפלייה לרעה. לא ניתן לשבת בקידמת האוטובוס, למשל. אחד ממקורבי הרב קארף ששימש כעורך-דין מצליח, שמע שהרב מתעתד באחד הימים לנסוע לאיזור מסויים בכדי לאתר מבנה לקעמפ. הוא צלצל לרב קארף וביקש ממנו שיעשה טובה לעצמו ושלא יסע לשם. "החזות שלך יכולה לגרור אנטישמים שיציקו לך", אמר לו.

"מצד אחד, מאוד רציתי להמשיך בחיפוש אחר מבנה מתאים ומצד שני, חשש קינן בתוכי. כתבתי על-כך לרבי והוא ענה שלהיפך, צריך שיראו שאני יהודי גאה. תשובת הרבי לא השאירה בליבי ספקות והודעתי לעו"ד על החלטתי. לאחר שהסתובבתי שם, מצאתי אכן מבנה הולם לקעמפ שלנו. 25 נערים יהודים נרשמו אליו וההצלחה הייתה גדולה. הגויים נתנו לנו כבוד וכיבדו אותנו מאוד ואפילו מפקד המשטרה ביקר בשטח הקעמפ בכדי לוודא שהכל בסדר ושאנו לא סובלים מהצקות".

הקעמפ התקיים גם בשנה שלאחר-מכן והוא מנה 45 נערים. השנה, מתעתד הרב קארף לחדש את הקעמפ. "כעבור מספר שנים שמעתי שהרב בערל מוצקין ממונטריאול סיפר בהזדמנות לילדים בקעמפ כי הרבי אמר שיש 2 קעמפים שנותנים לי נחת-רוח במונטריאול ובפלורידה".

הקעמפ חולל מהפך

הקעמפ אמנם שרד שנתיים, אבל הרב קארף מספר בשמחה על השפעתה.

"קבוצה של תלמידים יהודיים שלמדו בכיתה ח' בבית-הספר המקומי הגיעו לקעמפ ונהנו מחוויות רוחניות עשירות במשך ארבעה שבועות. בתום הקעמפ, הם התפזרו בתיכונים שונים בפלורידה. חלקם אף נסעו לקליפורניה. כעבור מספר שנים, אחד הנערים מאותה קבוצה התקשר לאביו ואמר לו כי הוא הולך להינשא עם גוייה שהכיר. אביו התחנן לבנו שלא יעשה את הצעד החמור הזה ואף ניסה להסביר לו בקול-בוכים את העובדה שבניו יהיו גויים, שאין להם נחלה בעם-ישראל, העם המובחר. הבן, שכנראה כבר השלים עם העובדה לא ממש הקשיב לקול אביו והוא פשוט הודיע לו שזה עובדה מוגמרת ושעליו להשלים עם המציאות.


הרכב היה ישן מאוד ומעוצמת הסיבוב החד, הוא התהפך מספר פעמים והתרסק כולו. אני עפתי מהרכב מספר מטרים. התעוררתי על מיטת בבית-רפואה מקומי ולא הבנתי היכן אני"

"אביו של הנער, לא התכוון להשלים את העובדה הזו, וניסה בכל מיני דרכים לפנות לבנו שיעזוב את חברתו הגוייה. באחד הימים, הוא צלצל אליי וביקש ממני לעזור לו, כשהוא ממרר בבכי. אמרתי לו שאיני יודע בדיוק כיצד לעזור, אולם אני יוכל לכתוב בשבילו לרבי ובטח תמצא הישועה. כעבור שלושה שבועות, צלצל אליי אביו של הנער, כשכולו מאושר ואמר לי 'הרבי עזר, הרבי עזר'. לאחר שנרגע, סיפר כי לפני שעה קלה קיבל טלפון מבנו שבישר לו שהחליט לעזוב את חברתו.

"הבן סיפר כי כשהגיע לתוככי בניין בית-המשפט להירשם לנישואין, החל לעלות בזכרונו הניגונים והסיפורים החסידיים שחווה בקעמפ. כשהגיע לדלת החדר אליה היה צריך להיכנס, הרגיש מבולבל לגמרי וכאב-ראש תקף אותו. הוא פנה לחברתו הגוייה ואמר לה שהוא כעת לו מסוגל לעשות כלום ושיחזור לכאן בעוד מספר ימים.

"בלילה, המשיך הבן לספר, כל מאורעות הקעמפ החלו לחזור אליו בזה-אחר-זה ואז הוא החליט שאל חברתו הגוייה הוא לא חוזר, למרות כל הקשיים שבדבר. הסיפור הזה הדהים אותי וחשבתי על העובדה שמכל חייו של הנער, הוא נזכר דווקא באותם השבועות בהם היה בקעמפ".

להצלחה אין הסבר

השנים תשל"א ותשל"ב ממלאים מספר דפים בהיסטוריה של פלורידה וזוכים להתעניינות גבוהה אצל חוקרי פשע ויחסי ארה"ב-קובה. הדיקטטור מהאוונה פידל קסטרו הסכים 'ברוב טובו' לקבוצה מאזרחיו להגר לארה"ב אולם הוסיף אליהם את בכירי הפושעים שישבו אצלו בבית-הכלא.

קבוצה מפוקפקת זו הגיע הישר למיאמי השכנה ויהודים רבים ברחו מהמדינה. הרב קארף עצמו הצליח להתמודד עם ההצקות של אותם פושעים ליהודים ועל-כך תוקדש כתבה נפרדת בע"ה.

באחד השנים, חשב הרב קארף לייסד בית-ספר לילדים יהודיים. הוא כתב על-כך לרבי, אולם תשובת הרבי הייתה לחזק את היהדות בבתי-הספר המקומיים. "ההצלחה שלנו לא הייתה כל-כך משמעותית", מגלה הרב קארף, "וכתבתי על-כך שוב לרבי שענה לפתוח באופן שהם יתנו רשות שיהיו נפרד. פניתי להנהלת בית-הספר, אך הם סירבו לבקשה וכתבתי שוב לרבי. התשובה הייתה לבקש מהנהלת בית-הספר להקצות לנו מקום בשטחם והם הסכימו".

ההתחלה הייתה עם חמש תלמידים, כיום מונה בית-הספר כמעט שבע-מאות ילדים. "משפחות רבות שינו את חייהם בגלל ילדיהם שלמדו אצלנו", מספר הרב קארף. בשבועות הבאים, נביא כתבה מיוחדת בליווי תמונות מבית-הספר.

כיום, קיימים ברחבי פלורידה 120 בתי-חב"ד. איך ניתן להסביר את המהפכה בפלורידה בחמישים שנה האחרונות? הרב קארף משתהה מספר רגעים ועונה: "כמובן שהתשובה הפשוטה היא שמדובר בכוח העצום של הרבי, אולם אם אתה דורש ממני הסבר מופשט יותר, אז לא, אין לי הסבר".

(תודתינו נתונה למארח הרב שרגא מן ולרב מנדי חירותי)