מאת רחלי אבידוב, 'ערב-ערב'

בהלת התרומות לחג בשיאה, וגם השנה, הפסטיבל לנזקק מוכיח שוב, שהמתכון המבטיח והעצוב לרייטינג גבוה הוא כשמבטיחים ומחלקים לציבור סלי אוכל. גם בחב"ד וגם בארגון 'לתת' יודעים לספר על עלייה מתמדת במספר הפונים ועל השינוי בפרופיל הפונים. לא רק מעוטי יכולת, נזקקים קלאסיים וקשישים עריריים. בשנים האחרונות, עומדים בתור גם אנשים עובדים שפשוט לא מצליחים לגמור את החודש. וכששכר המינימום עומד על 19 ש"ח לשעה, קשה להאשים אותם בבזבזנות.

העירייה, הצבא וההתארגנות הספונטנית

כמדי שנה, עיריית אילת מחלקת 500 סלי מזון לנזקקים מטופלי האגף לשירותים חברתיים. את מצרכי המזון תרמו קניון 'מול הים', רשת מלונות 'ישרוטל' ומחלבות 'יטבתה' והתנדבו לחלק עובדי מלון 'הילטון מלכת שבא' וצוות מד"א, שסייעו באריזה וחלוקה של חבילות המזון לבית הקשישים והמוגבלים. גם חיילי קורס מפקדי שריון מבסיס שיזפון התגייסו למאמץ הפסח ופשטו על בתי העיר במבצע ניקיון בתים למשפחות שהומלצו על ידי העובדים הסוציאליים.

רותי עמר, סוכנת ביטוח עירונית ופעילה ותיקה בתחום החברתי, גייסה את ילדי בית הספר 'בגין' ותרומות מגופים מסחריים, ויחד כולם צבעו בתי קשישים ונזקקים. על הדרך, חידשו גם את פניו של 'בית רפאל', שם יחגגו כ- 100 איש את ליל הסדר הקרוב. גם חלק מחדרי האוכל של בתי המלון של 'ישרוטל' מגוייסים לנזקקים: השנה, יתקיים אירוח ליל סדר במסגרת פרויקט 'ידידי ישרוטל' ובתיאום העובדים הסוציאליים באגף לשירותים חברתיים. במסגרת הפרויקט, יסעדו כ- 100 משפחות את ארוחת ליל הסדר באחד מחדרי האוכל של מלונות 'ישרוטל' בעיר.

בחב"ד קוראים הצילו

"אין לנו יכולת מספקת כדי לעמוד בכל הפניות לקבלת מזון לחג הפסח", אומר הרב מנדי קליין מבית חב"ד. "המזון שאנו מכינים מראש לחלוקה נגמר בתוך שעות, ויש כאלו שחוזרים לביתם בידיים ריקות. כשנגמר המזון שאנו מכינים לחלוקה, אני משתדל להיעלם במהירות מהאזור, כדי לא להתמודד עם מאות זוגות העיניים שפונות אלי בבקשת עזרה ומתחננות שאולי בכל זאת אפשר לעזור במשהו. הביקוש כל כך גדול, שפשוט אנחנו לא יכולים לעמוד בו". 

קליין, המכיר את מפת הנזקקים משנים ארוכות של פעילות בשטח, אינו קונה את הדיווחים האופטימיים שמשחררים גופים כלכליים, לדידו, המצוקה עדיין כאן, ביג טיים. "מי שנמצאים בשטח יודעים דווקא להצביע על גידול משמעותי ודרמטי במספר הפונים לקבלת עזרה לעומת אשתקד. עצוב, שבישראל של שנת 2007, אנשים צריכים לתפוס אותי באמצע הליכה ברחוב וללחוש לי באוזן שאין להם איך לקנות מצות לקראת הפסח. על נעליים חדשות לילד, או שולחן חג מפואר, הם אפילו לא מעזים לחלום", מספר קליין.

מסכימה עימו בכל פה זילי גרוסמן מארגון 'לתת', המספרת על הפרופיל החדש של הנזקק: "בעבר, הנזקקים היו אנשים חולים, זקנים, היום, מי שהולך לעבוד, לא מרוויח מספיק כסף כדי לאכול. אנשים מרוויחים מעט מאוד ולא סוגרים את החודש למרות העבודה. כך יוצא שהעובדים לא מתפרנסים. השנה, יש הרבה יותר בקשות ופניות של אנשים ויש הרבה ארגונים שנותנים ומעניקים, אבל איפה המדינה??? למה הארגונים ובתי הכנסת צריכים למלא את המקום? אנשים עובדים בשביל 19 שקלים לשעה, מה כבר אפשר לעשות עם זה? צריך לזכור שכולנו שווים בסוף".

גם הרב קליין מופתע מהנזקקים החדשים: "יש עלייה משמעותית בפניות מקרב גמלאים וקשישים, הם מגיעים מאזורים בעיר שנחשבים למבוססים כלכלית. אנשים שאחרי מבט ראשון עליהם אני בטוח שהגיעו לבית חב"ד להתנדב ולתרום, ולפתע מסתבר שהם הגיעו כדי לבקש מזון ועזרה לעצמם. כשהעוני מכה, הוא מכה ללא רחמים, וגם ציבור שלם של אנשים שעבדו כל ימי חייהם וחסכו לעת זקנה, מגלים שללא עזרה לא יוכלו לעבור את החג בכבוד".

שפע הארגונים שקמים כפטריות לאחר הגשם ומסייעות לנזקקים, התזכורת הקבועה במרכולים בדמות הסל אליו מתבקשים הקונים לשלשל כתרומה כמה מוצרים לאלו שאין להם ואוירת הנתינה הכללית המפומפמת לנו גם באמצעי התקשורת, לא מצליחה לערפל את דעתם של העוסקים במלאכת המתן לנזקקים: "המדינה צריכה לעשות מה שאנחנו עושים", אומרת השבוע זילי גרוסמן, "אנחנו נדאג שאף אחד לא יהיה רעב בליל הסדר, אבל כל האנשים האלו שפונים לעזרה מתקשים כל השנה גם כשהם עובדים. המצב שלהם לא נעשה טוב יותר".

התור מתארך

הרב מנדי קליין עדיין זוכר את החוויה הקשה של חלוקת ארגזי האוכל בחג פסח הקודם: "הגיעו המוני אנשים. הם התנפלו על החבילות, רמסו זה את זה והתבזו. חלק, שלא רצו להיות מעורבים בהתנפלות ההמונית הזו, לקחו צעד אחורה וויתרו". השנה, החליטו בחב"ד לא לחזור על מראות אשתקד ולשכלל את השיטה למען שמירה על כבודם של הנזקקים: "יש לנו עזרה של האגודה למען החייל שיסייעו לנו בחלוקה כדי למנוע את הבושה והביזיון של חלוקת האוכל הכללית. רכבים של צה"ל עם חיילים עורכים סיורי כתובות, ואנחנו נגיע לכל בית". גם קליין, כמו גרוסמן, מופתע שוב ושוב מכמות הנזקקים: "פונות אליי אפילו מורות, חד הוריות, שאינן יכולות לעשות חג. קשה לנו לראות את זה". מעל 650 חבילות מזון כבר חולקו על ידי חב"ד באילת. חלק מהמשפחות יקבלו גם תלושים. קליין יודע שרווחת הציבור זה לא לגמרי התפקיד שלו אלא של המדינה, אך מבין שאין ברירה: "המדינה, דרך התנהלותה, אומרת לנו 'זה גדול עלינו'. הם סומכים על טוב הלב של ארגונים ואנשים אחרים. מזל שיש אנשים טובים שעוזרים", אומר קליין ומוסיף: כאן באילת יש לנו תדמית של עיר עשירה, ואף אחד לא יודע שבעלי המלונות לא גרים באילת וכל היתר מתפרנסים בדוחק".

בשם הבושה

זה כבר הפך לסוג של ריטואל קבוע, בכל חג ומועד אנו עדים שוב לתופעה שכולנו רוצים להדחיק ולא להתמודד אתה. תופעת העניים בעירנו ובארצנו, התופעה המעידה יותר עלינו כחברה, מאשר על אותם אנשים שהגורל והחיים לא האירו להם פנים. הממשלה כבר מזמן הרימה ידיים, מקצצת קצבאות, מקצצת הטבות לגמלאים, קשישים חולים ונכים. והמספרים מדהימים בחומרתם, למעלה מחצי מיליון ילדים חיים מתחת לקו העוני, מספר מפחיד. ביתי החיילת מספרת על חיילים עם בעיות ת"ש (תנאי שירות) קשות, חיילים שאין להם מספיק אוכל בבית לכל בני המשפחה והם חיילים המגנים עלינו. בשם הבושה, הפכנו לחסרי בושה ללא שום יחס לחלש, לקשיש ולחולה. כי בשם הנהנתנות האישית והרצון לשחק אותה בגדול, שכחנו את הנשמה מאחור. מדינה עוכרת יושביה, שרים המואשמים בשחיתות ועם קשה עורף שלבדד ישכון. וכך מדי חג, תור העניים הולך ומתאר ותביטו עליהם ותראו אותנו. עם שאינו יודע לדאוג לחלשים שבו, לעולם לא יידע לדאוג לעצמו. בשם הבושה שמתה.