תש"י: הרבי מתלונן על החסידים

ביום ראשון של חג הפסח תש"י, הפתיע הרבי את הקהל באמירת שיחה מיוחדת אחרי התפילה.

"בעבר כל הדלתות היו סגורות היו מתאספים כולם ונדחפים. ואילו עתה, כאשר כל הדלתות פתוחות, לא באים?!" הרבי שאל-תהה.

היו אמנם כאלה שלאחרי שערכו הסדר באו לראות מה נעשה, אבל, אף אחד מהם לא הביא עמו את ה"אפיקומן" כדי לאכלו באותו חדר שבו היה הרבי עורך את ה"סדרים", ולהמשיך שם את הסדר עד לפתיחת הדלת לאליהו הנביא.

וסיים הרבי: "האם שייכת התגלות גדולה ונעלית יותר של אליהו הנביא מאשר בחדר שבו ערך הרבי את ה"סדרים" במשך עשר שנים?!"

בליל ב' של פסח הגיעו רבים מאנ"ש והתמימים וציווה הרבי שאלה שלא אכלו עדיין את ה"אפיקומן", יתנו להם לטעום מרק מקערת הכסף של אדמו"ר הזקן ונתנו לכל אחד ואחד ג' כפיות, כנהוג. (תורת מנחם תש"י ע' 22).


תשי"ג: מצה-ברכה לרפואה

אחרי ההתוועדות אמר הרבי שמי שצריך ברכה עבור רפואה ייכנס אליו עבור מצה. לאחרי ההתוועדות נתן הרבי חתיכת מצה שמורה לכל הנצרכים.


תשי"ד: בנושא "גילוי אליהו" והגאולה

על ה"גילויים" של ליל א' של חג הפסח בשנת תשי"ד מסופר: אחרי עריכת הסדר, יצא הרבי מדירת האדמו"ר הריי"צ ונעמד באולם לפני פתח הדירה, וכולם שרו הניגון "א-לי אתה" בהמשך למזיגת כוסו של אליהו.

הרבי הפסיק ואמר: היות שהניגון על המילים "א-לי אתה" הוא סגולה לגילוי אליהו שזהו הכנה לביאת המשיח, ועניינו הוא ביאת המשיח, ולכן ינגנו "א-לי אתה" בשמחה, שזה יהיה סגולה לגילוי אליהו ועל ידי זה יביאו את גאולה האמיתית והשלימה למטה מעשרה טפחים במהרה, אמן.

החסידים החלו לנגן ולרקוד שם, והרבי ספק כף על כף בשמחה רבה.

בהמשך, ירד הרבי למטה ונשען בכתפו על פתח חדרו, כשהדלת פתוחה מעט. בתנועה הזו, הרבי החל לומר שיחה שבה ביאר מעלת הנשמה וקרא: יהודים, התבוננו! שנשמה שלך ונשמה שלך ונשמה שלך (והרבי הצביע על שלושה אנשים שעמדו לידו) וכל הנשמות וואָס איך קען זיי ניט דערלאַנגען מיט'ן פינגער [והנשמות שאיני יכול להשיג באצבע שלי] הרבי הראה בידו הקדושה על כל העומדים ברחוק מעט. והמשיך עוד בדיבורי קודש.

בין הדברים שהרבי אמר: מאחר שזה עתה הוא למעלה מהגבלות, במילא אינו נוגע מה שיאמרו פלוני שאינו יכול להיות לו בנים, ויהיה לו בנים זכרים שדרכו לכבוש הנפש הבהמית ויתן לו השם של הצמח-צדק או של האדמו"ר הריי"צ.

לאחר הדברים, הרבי ביקש מהרב מרדכי מענטליק, ראש-ישיבת "תומכי תמימים המרכזית" ב-770, שייצא בריקוד עם כל תלמידיו, אלה שלומדים אצלו היום ואלה שלמדו אצלו בעבר. היו אחדים שהמשיכו לעמוד ולא הצטרפו למעגל הריקודים, מכיוון שלא חפצו ללכת מאת פני הרבי. הרבי ניגש אל בודדים אלה ושאלם אם הם למדו אצל הרב מענטליק, והצטרף בעצמו לריקוד בשמחה מופגנת.

בתום הריקוד נוצר מעגל אנשים סביב הרבי, והרבי אמר שביום ראשון של פסח מברכים טל, שזהו אתערותא דלעילא שלמעלה מאתערותא דלתתא. השי"ת יעזור שתהיה הגאולה שלימה, וחג הפסח תשי"ד תהיה אתחלתא דגאולה. ומליל שימורים זה יומשך על כל השנה.

הרבי נכנס לחדרו, וכעבור איזה זמן יצא לבוש במלבוש העליון והחל לנגן את הניגון "ממצרים גאלתנו" וכן "א-לי אתה".

משם הרבי נכנס לפרוזדור של בית-הכנסת שלמעלה ועמד בפתח בית-הכנסת וציווה לכל אחד להיכנס ולרקוד.

בשלב מסויים, הרבי ניגש אישית לנוכחים ולקח אותם בידם והכניסם לריקוד. בראותם זאת, הרבה מהנאספים מיהרו להיכנס למעגל הריקודים בעצמם.

כשהרבי יצא לביתו, הקהל ניגן את ניגון על המילים "כי בשמחה", וצעדו לאחר הרבי כדי ללוותו. הרבי רמז בידו הק' שלא יילכו אבל הקהל המשיך. וכה הלכו כעשרים מטר, אח"כ פנה הרבי אליהם ורמז בידו הק' שילכו בחזרה, וכך נהגו.


תשכ"ט: הרבי נלחם במצרים

לאחר תום החג, החסידים הצביעו על מספר 'גילויים' מהרבי בהקשר "מלחמת ההתשה" שהתנהלה בתקופה ההיא בארץ-ישראל.

המלחמה הייתה מאמץ מצרי בעיקרו לשחוק את רצון הלחימה של כוחות צה"ל. הם נלחמו בחצי-האי סיני ובתעלת סואץ, כדי לעורר התנגדות בעורף הישראלי להמשך הכיבוש של סיני. במהלך שבעה-עשר חודשי הלחימה נהרגו 721 יהודים וחיילים הי"ד, בעוד שהאבדות אצל המצרים כלל: אלפי הרוגים, ערי התעלה ובתי הזיקוק בעיר סואץ הוחרבו, ומאות אלפי פליטים זרמו לקהיר.

בליל ה'סדר', בעת קריאת 'הלל' בהגדה, הרבי חזר פעמיים על תיבת המילים "למכה מצרים בבכוריהם".

באותו ערב, הרבי הלך הביתה בליווי שני בחורים מהישיבה, כנהוג. אחד התמימים סיפר לי כי כאשר הגיעו לבית, פנה אליהם הרבי והתחיל לנגן "ממצרים גאלתנו.." ורמז בידיו הק' להגברת השירה במשך חמש דקות.

בעת קריאת ה'שירה' של יום שביעי של פסח, בפסוקים של "תיפול עליהם אימתה", ראו אז על הרבי תנועות מיוחדות שביטאו המשכות מיוחדות בנוגע לעם היושב בציון.

דבר שני שהיה "גילוי" מיוחד בשנה זו הייתה מה שבסיום הסדר בליל א' של חג הפסח, הנה כשעמד הרבי ממקומו לצאת, התחיל לנגן הניגון על המילים "פרזות תשב ירושלים", והמחזה נהפך להתוועדות לתקופת משך זמן.


תשל"א: הסדר עבר לבית הרבי

שנת תשל"א היה השנה הראשונה שהרבי לא ערך 'סדרים' למעלה, בדירת האדמו"ר הריי"צ ב-770, אלא בביתו הפרטי.

כדי לקיים העניין של ביאור ענייני הגדה, הנה בשבת שלאחרי חג הפסח, פרשת שמיני, אמר הרבי "כנהוג בכל שנה ושנה לבאר עניין בההגדה", והתחיל הרבי לבאר איזה עניינים שבהגדה.

לראשונה (בשיחה ד') ביאר הפתגם מה שאמר האדמו"ר הריי"צ שמצה הוא מיכלא דמהימנותא ומיכלא דאסוותא, ושאימרה זו נמסרה מרבי לרבי, ושהוא מילה "נקודי, עצמי ופנימי".

בשיחה ה' המשיך הרבי לבאר הפיסקה "יכול מראש חודש". ובשיחה ו' ביאר לשון ההגדה "אילו קרבנו לפני הר-סיני ולא נתן לנו את התורה".


תשל"ב: התייחסויות לרוסים

אחדים מהחסידים שהגיעו לחגוג י"א ניסן תשל"ב, שהיה אז שבעים שנה להולדת הרבי, נותרו בניו-יורק לשהות בצל הרבי גם לימי חג הפסח. אלה היו בעיקר חסידים שהגיעו מעבר לים.

ביניהם, היו גם קבוצה גדולה של יהודים שהגיעו לאחרונה מרוסיה. אלה כבר הגיעו לרבי בחודש תשרי השנה, ומאז הרבה הרבי לדבר אודות ההסתדרות שלהם ופעילות של העסקנים לטובתם.

ביום ראשון של חג הפסח, הגיעה בשורה משמחת מהרבי שתתקיים התוועדות בשעה 3:30 אחר-הצהריים. הכל הבינו לטעם קביעות שעה זו, כדי שיאפשר לכל, לאכול סעודת יום-טוב.

הרבי נכנס להתוועד, ופתח את ההתוועדות בביאור הפיסקה "הא לחמא עניא".

לאחרי השיחה השנייה, ביקש הרבי מילד מהקבוצה שיצאה מרוסיה שישאל את הד' קשיות של ה"מה נשתנה".

כשהילד הגיע למקום שבת הרבי, הורה הרבי שיתנו לו קצת יין שיאמר 'לחיים', והילד החל לשאות את הקושיות. בגמרו, חייך הרבי ואמר שינגנו עתה ניגונים שהביאו מרוסיה. בשיחה שלאחר כך ביאר הרבי את ה"מה נשתנה" במובן עניין הגלות.

בהמשך ההתוועדות ביאר הרבי את הפסוק "בצדקתך תצילני ותפלטני" שבמזמור תהילים שלו, קאפיטל ע"א שהיה בהתאם מספר השנים מיום הולדתו. בתום ההתוועדות, הורה הרבי שילכו לחזור בבתי-כנסיות על העניינים שנדבר בעת ההתוועדות.

ביום שני של חג התקיים עוד התוועדות בשעה 3:30. הרבי ביאר כמה עניינים בהגדה וכן פסוקים במזמור תהילים שלו.

בפינה מסוימת ב-770 סידרו בימה רחבה עבור הילדים שיעמדו שם. והרבי ביקש שכולם ישאלו את הארבע קושיות, ואף רמז לכמה ילדים לגשת לבמה ההיא. הרבי הורה שיאמרו לחיים ושפך מכוס שלו לבקבוק על מנת לתת להם וכן ציוה למשב"ק ר' דובער יוניק ללכת לחדרו לקחת עוד בקבוק נוסף שהכין במיוחד עבורם.

הרבי אמר להם שיבחרו ניגון, והרבי השתתף בה במחיאת כפיים. לאחר השירה, אמר הרבי שיתנו להם עוד פעם 'לחיים' פארן פרעגן גוט די פיר קושיות (עבורם שאלתם בטוב הארבע קושיות).

ביום שביעי של פסח התקיים עוד התוועדות איזה זמן לפני צאת הקהל ל"תהלוכה".


תשמ"ח: שיחה מפתיעה בערב

בשנת תשמ"ח, הנה כבר בערב פסח עצמו היה כבר התחלת ה"גילויים", ובתור מבוא להחג עצמו.

בערב פסח עצמו אחרי שחרית במניינו של הרבי שהתקיים בביתו, שאל הרבי אם מישהו הכין סיום שיערוך הסיום. שום אדם לא ניגש, ואז הרבי המשיך בנוגע סיום תורה וכן סיום הרמב"ם.

אחרי תפלת המנחה, דיבר הרבי בעניין של 'סדר קרבן פסח'.

בערב התקיימה עוד הפתעה: אחרי תפלת ערבית, ללא הודעה לפני זה, פתח הרבי באמירת שיחה בקשר לד' שאלות של "מה נשתנה". וזה שימש בתור ההתחלה של אמירת שיחות בכל לילות של חג הפסח. בכל לילה, בנושא עניינה דיומא של אותו הלילה, והלקח מזה בעבודת השם ועוד ועיקר - לימוד וביאור המסר גם בסגנון כזה שגם ילדים יבינו את זה.