ילדים ב-COL: פרשת ויקרא
המגזין מתפרסם באדיבות 'תורתך שעשועי' – השבועון לילדי ישראל
בהוצאת המרכז חינוכי חסידותי של צעירי-חב"ד.
להצטרפות למשפחת המנויים, טל: 02-5000770, פקס: 02-5001770
[email protected]
השבוע היהודי
פָּרָשַׁת וַיִּקְרָא
"...וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'". (ויקרא א,ט)
הַאִם חֲשַׁבְתֶּם פַּעַם עֲבוּר מִי אַתֶּם מְקַיְּמִים אֶת הַמִּצְווֹת? מִי מְקַבֵּל מֵהֶן אֶת הַתּוֹעֶלֶת הָעִקָּרִית? אָכֵן, אֲנַחְנוּ עַצְמֵנוּ, מְקַיְּמֵי הַמִּצְווֹת, הִנְנוּ הַמַּרְוִיחִים הָעִקָּרִיִּים מִקִּיּוּמָהּ שֶׁל כָּל מִצְוָה.
בַּמִּצְווֹת שֶׁהֵן מִתְחַיְּבוֹת עַל-פִּי הַשֵּׂכֶל – 'מִשְׁפָּטִים', הַדָּבָר בָּרוּר. קִיּוּם הַמִּצְווֹת עוֹשֶׂה אוֹתָנוּ בְּנֵי-אָדָם הֲגוּנִים, טוֹבִים וּבַעֲלֵי מוּסָר.
בַּמִּצְווֹת שֶׁהֵן 'עֵדוֹת', שֶׁנִּקְבְּעוּ לְעֵדוּת לַנִּסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לָנוּ, יְצִיאַת מִצְרַיִם וְכַדּוֹמֶה, שׁוּב אָנוּ הַמַּרְוִיחִים. אֲנַחְנוּ מִתְרַגְּלִים לִהְיוֹת מַכִּירֵי תּוֹדָה וּמַצְלִיחִים לְהַחְיוֹת בְּלִבֵּנוּ אֶת זֵכֶר הַנִּסִּים.
בַּמִּצְווֹת שֶׁהֵן 'חֻקִּים', שֶׁסִּבָּתָן כְּלָל אֵינָהּ יְדוּעָה לָנוּ, אֲנַחְנוּ שׁוּב זוֹכִים בְּרֶוַח חָשׁוּב. מִצְווֹת אֵלּוּ נוֹטְעוֹת בָּנוּ יִרְאַת-שָׁמַיִם וְקַבָּלַת-עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם.
בְּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא אֲנַחְנוּ פּוֹגְשִׁים סוּג נוֹסָף וּמְיֻחָד בְּתוֹךְ הַמִּצְווֹת: הַקָּרְבָּנוֹת. רַק עַל הַקָּרְבָּנוֹת מְפֹרָשׁ בַּכָּתוּב שֶׁהֵן עוֹשׂוֹת נַחַת-רוּחַ לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא – "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'", כְּפִי שֶׁמֵּבִיא רַשִׁ"י: "נַחַת רוּחַ לְפָנַי שֶׁאָמַרְתִּי וְנַעֲשָׂה רְצוֹנִי". מִתְבָּרֵר אִם-כֵּן שֶׁהַקָּרְבָּנוֹת, תַּכְלִיתָן הִיא אַךְ וְרַק רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא.
אֵיזוֹ הִזְדַּמְּנוּת נִפְלָאָה זוֹ עֲבוּרֵנוּ, בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שֶׁיֵּשׁ לָנוּ מִצְוָה אַחַת שֶׁהַכַּוָּנָה הַיְּחִידָה שֶׁצְּרִיכָה לְלַוּוֹת אוֹתָהּ הִיא הָרָצוֹן לִגְרֹם נַחַת-רוּחַ לַה'. בְּמִצְוָה זוֹ אֵינֶנּוּ מְנַסִּים לְקַבֵּל שׁוּם רֶוַח צְדָדִי עֲבוּר עַצְמֵנוּ. עָלֵינוּ רַק לַחְתֹּר לִגְרֹם לְכָךְ שֶׁהִנֵּה "אָמַרְתִּי וְנַעֲשָׂה רְצוֹנִי".
הַלְוַאי שֶׁנִּזְכֶּה תֵּכֶף וּמִיָּד, עוֹד בְּחֹדֶשׁ נִיסָן זֶה, לִזְכּוֹת לִגְרֹם לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אֶת נַחַת הָרוּחַ הַגְּדוֹלָה בְּהַקְרָבַת הַקָּרְבָּנוֹת, בִּירוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה.
בְּצַעַד קַל וּמִתְרוֹנֵן פּוֹסֵעַ שִׁמְעוֹן בִּרְחוֹבוֹת יְרוּשָׁלַיִם. בְּיָדוֹ הוּא מַחְזִיק בְּקָצֵהוּ שֶׁל חֶבֶל, אֵלָיו קְשׁוּרָה בְּהֵמָה כְּנוּעָה, עֲגֻלַּת עֵינַיִם.
טְפִיחָה יְדִידוּתִית עַל כְּתֵפוֹ גּוֹרֶמֶת לוֹ לַעֲצֹר עַל מְקוֹמוֹ וּלְהַפְנוֹת אֶת רֹאשׁוֹ. כֵּן, זֶהוּ אֶבְיָתָר יְדִידוֹ, הַמְּשַׁמֵּשׁ בַּקֹּדֶשׁ כְּכֹהֵן בְּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ. פַּעַם, בְּעוֹדָם נְעָרִים, הָיוּ הַשְּׁנַיִם 'חַבְרוּתָא' מְלַבֶּבֶת לְלִמּוּד מְשֻׁתָּף בְּעִיּוּן וּבְעַמְקוּת. הַיּוֹם, הֵם נִפְגָּשִׁים רַק בְּאוֹתָן הִזְדַּמְּנֻיּוֹת בָּהֶן עוֹלֶה שִׁמְעוֹן לְבֵית-הַמִּקְדָּשׁ.
אֶבְיָתָר לֹא יָכוֹל לְהַסְתִּיר אֶת הַפְתָּעָתוֹ לְמַרְאֵהוּ שֶׁל שִׁמְעוֹן, הַמּוֹבִיל אֶת הַבְּהֵמָה. "שָׁלוֹם עָלֶיךָ יְדִידִי הַיָּקָר, הַאִם הַכֹּל כַּשּׁוּרָה אֶצְלְךָ וְאֵצֶל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתְּךָ?" – שׁוֹאֵל אֶבְיָתָר.
"בָּרוּךְ ה', כֻּלָּם חָשִׁים בְּטוֹב וְאֵין אָנוּ חֲסֵרִים מְאוּמָה" – מֵשִׁיב לוֹ שִׁמְעוֹן.
"אֶהְמְ... תּוֹהֶה אֲנִי מַדּוּעַ הִגַּעְתָּ שׁוּב לְהַקְרִיב קָרְבָּן, בָּעֵת הַזֹּאת" – שׁוֹאֵל אֶבְיָתָר וְהִתְעַנְיְנוּת כֵּנָה בְּקוֹלוֹ. "הֲלוֹא לֹא מִזְּמַן הָיִיתָ כָּאן בָּעֲלִיָּה לָרֶגֶל... שֶׁמָּא אֵרַע לְךָ אֵיזֶה נֵס וּבָאתָ לְהוֹדוֹת עָלָיו?".
"לֹא וָלֹא..." – מֵשִׁיב שִׁמְעוֹן. "חַיַּי הִתְנַהֲלוּ עַל מֵי-מְנוּחוֹת בָּעֵת הָאַחֲרוֹנָה, בָּרוּךְ ה'".
"שֶׁמָּא, חָלִילָה..." – מִתְגַמְגֵּם לוֹ אֶבְיָתָר – "בָּא חֵטְא עַל-יָדְךָ וּבִרְצוֹנְךָ לִזְכּוֹת בְּכַפָּרָה?".
"לֹא, אַף לֹא 'חַטָּאת' הוּא הַקָּרְבָּן הַזֶּה..." – מֵשִׁיב שִׁמְעוֹן בְּחִיּוּךְ וּמַחְלִיט לִפְתֹּר אֶת אֶבְיָתָר מִתְּהִיּוֹתָיו וּלְגַלּוֹת לוֹ אֶת צְפוּנוֹת לִבּוֹ: "רְאֵה-נָא יְדִידִי, מִזֶּה זְמַן שׁוֹאֵף אֲנִי לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁיִּגְרֹם נַחַת-רוּחַ אֲמִתִּית לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא. הִשְׁתַּדַּלְתִּי בְּכָל מְאוֹדִי, לְהַקְפִּיד יוֹתֵר בְּקִיּוּם מִצְווֹת, לְהַרְבּוֹת בְּלִמּוּד תּוֹרָה, לְפַזֵּר מֵהוֹנִי לִצְדָקָה, וְעוֹד.
"אֲנִי חָשׁ סִפּוּק רַב, וּבָטוּחַ שֶׁגָּרַמְתִּי נַחַת-רוּחַ לְמַעְלָה. אַךְ יַחַד עִם זֹאת אֵינֶנִּי יָכוֹל לְהִתְעַלֵּם מִן הָעֻבְדָּה שֶׁאַף אֲנִי עַצְמִי הִרְוַחְתִּי רַבּוֹת מִן הַמִּצְווֹת שֶׁעָשִׂיתִי. רָכַשְׁתִּי לִי מִדּוֹת טוֹבוֹת יוֹתֵר, לָמַדְתִּי מַהִי נְתִינָה, שִׁפַּרְתִּי אֶת 'קַבָּלַת הָעֹל' שֶׁלִּי, הֶעֱמַקְתִּי אֶת יְדִיעוֹתַי בַּתּוֹרָה, וְעוֹד וָעוֹד.
"וּפִתְאוֹם, כְּשֶׁרָצִיתִי לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁהוּא כָּל-כֻּלּוֹ אַךְ וְרַק עֲבוּר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא – לַעֲשׂוֹת לוֹ יִתְבָּרֵךְ נַחַת-רוּחַ – עָלָה בְּדַעֲתִי הָרַעְיוֹן הַפָּשׁוּט, לְהַקְרִיב קָרְבָּן. לֹא עֲבוּר מַשֶּׁהוּ מְסֻיָּם, לֹא כְּדֵי לְמַלֵּא אֵיזֶה צֹרֶךְ רוּחָנִי שֶׁלִּי, אֶלָּא אַךְ וְרַק כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת-רוּחַ לַה'. הֲרֵי עַל הַקָּרְבָּנוֹת נֶאֱמַר: 'אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'".
אֶבְיָתָר הֶאֱזִין לַדְּבָרִים מְהֻרְהָר וְאָמַר לְשִׁמְעוֹן בְּכֵנוּת: "אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁפָּגַשְׁתִּי בְּךָ. אָמְנָם טוֹב לִהְיוֹת 'יְהוּדִי טוֹב' הַמְּקַיֵּם מִצְווֹת, אַךְ עַתָּה אֲנַסֶּה לַחְשֹׁב גַּם, כֵּיצַד אֲנִי יָכוֹל לְהוֹסִיף עוֹד נַחַת-רוּחַ לַה' בָּעוֹלָם. זֶהוּ כִּוּוּן חֲשִׁיבָה חָדָשׁ עֲבוּרִי, וַאֲנִי מוֹדֶה לְךָ עָלָיו".
הסיפור השבועי
חָמֵץ אוֹ עֵץ
בִּצְפוֹן רוּסְיָה, סָמוּךְ לִגְבוּל פִינְלַנְד, שָׁכְנָה הָעֲיָרָה פֶּטְרוֹזִיבְסְק. רַבָּהּ הָיָה הָרַב יְרַחְמִיאֵל חָדָאשׁ, חֲסִיד חַבַּ"ד שֶׁנִּשְׁלַח לְשָׁם בְּמִצְוַת רַבּוֹ, אַדְמוֹ"ר הָרַשַׁ"בּ (רַבִּי שָׁלוֹם-דּוֹבֶּער) מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ.
רַבִּים מִתּוֹשָׁבֵי הָעֲיָרָה הָיוּ קַנְטוֹנִיסְטִים לְשֶׁעָבַר – יְהוּדִים שֶׁנֻּתְּקוּ בְּיַלְדוּתָם מִבֵּית הוֹרֵיהֶם וְנִלְקְחוּ לְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שְׁנוֹת שֵׁרוּת צְבָאִי. גַּם נִתּוּק זֶה מִסְּבִיבָתָם הַטִּבְעִית לֹא הִשְׁכִּיחַ מִלִּבָּם אֶת יַהֲדוּתָם. מִקְּצָתָם עָמְדוּ בְּנֶאֱמָנוּתָם לָהּ עַד תֹּם, וּמִקְּצָתָם שָׁמְרוּ עַל זִקָּה מְסֻיֶּמֶת אֵלֶיהָ.
כְּשֶׁהִתְחוֹלְלָה הַמַּהְפֵּכָה הַקּוֹמוּנִיסְטִית הִשְׁקִיעוּ מוֹבִילֶיהָ מַאֲמַצִּים רַבִּים בְּנִסָּיוֹן לָטַעַת אֶת רַעְיוֹנוֹתֵיהֶם בַּלְּבָבוֹת הַצְּעִירִים – בְּבָתֵּי-הַסֵּפֶר וּבִתְנוּעַת-הַנֹּעַר הַקּוֹמוּנִיסְטִית.
בָּעֲיָרָה פֶּטְרוֹזִיבְסְק הוּקַם בֵּית-סֵפֶר קוֹמוּנִיסְטִי לְבָנוֹת יְהוּדִיּוֹת. שְׂפָתוֹ הָרִשְׁמִית הָיְתָה יִידִישׁ, אַךְ הַמְּנַהֵל וְהַמּוֹרִים לֹא חָסְכוּ מַאֲמָץ כְּדֵי לַעֲקֹר מִלֵּב הַתַּלְמִידוֹת כָּל זִיק שֶׁל אֱמוּנָה יְהוּדִית.
הַהוֹרִים נֶאֶלְצוּ לִשְׁלֹחַ אֶת בְּנוֹתֵיהֶם לְבֵית-הַסֵּפֶר. מִי שֶׁלֹּא עָשׂוּ זֹאת הָאָשְׁמוּ כִּי אֵינָם מְסֻגָּלִים לְהַעֲנִיק לַבָּנוֹת "חִנּוּךְ טוֹב". בְּמִקְרֶה כָּזֶה רַשָּׁאִים הָיוּ הַשִּׁלְטוֹנוֹת לְהַרְחִיק אֶת הַבָּנוֹת מִבֵּיתָן וּלְהַעֲבִירָן לִפְנִימִיָּה. לַהוֹרִים לֹא הָיְתָה אֵפוֹא בְּרֵרָה.
בְּרֵאשִׁית חֹדֶשׁ נִיסָן כִּנֵּס הַמְּנַהֵל אֶת הַמּוֹרִים לַאֲסֵפָה שֶׁהֻגְדְּרָה "דְּחוּפָה וַחֲשָׁאִית". נוֹשֵׂא הָאֲסֵפָה נֶחְשַׂף רַק לְאַחַר שֶׁנִּכְנַס אַחֲרוֹן הַמּוֹרִים לָאוּלָם וְסָגַר אַחֲרָיו אֶת הַדֶּלֶת.
"בְּעוֹד כִּשְׁבוּעַיִם יָחוּל חַג-הַפֶּסַח", פָּתַח הַמְּנַהֵל אֶת הָאֲסֵפָה. "אֶתְמוֹל קִבַּלְתִּי הוֹרָאָה לִיזֹם בְּחַג זֶה פְּעֻלָּה חִנּוּכִית מְיֻחֶדֶת שֶׁתַּדְגִּישׁ אֶת בְּשׂוֹרַת הַקּוֹמוּנִיזְם".
הַמּוֹרִים הִנְהֲנוּ בְּרָאשֵׁיהֶם, וְהַמְּנַהֵל בִּטֵּא אֶת צִפִּיָּתוֹ כִּי יַעֲלוּ 'הַצָּעוֹת מְקוֹרִיּוֹת'. הַמּוֹרִים הִצִּיעוּ רַעְיוֹנוֹת, אַךְ הַצָּעָתוֹ שֶׁל הַמּוֹרֶה לִמְלָאכָה עָלְתָה בִּמְקוֹרִיּוּתָהּ עַל כֻּלָּן וְנִתְקַבְּלָה פֶּה-אֶחָד. הָרַעְיוֹן שֶׁלּוֹ הָיָה לַעֲרֹךְ לַתַּלְמִידוֹת 'מְסִבַּת חַג' מְיֻחֶדֶת, שֶׁבָּהּ יְחֻלַּק לָהֶן חָמֵץ. כְּיוֹזֵם הָרַעְיוֹן, הוּטַל עַל הַמּוֹרֶה לִמְלָאכָה גַּם לְטַפֵּל בַּצְּדָדִים הַמַּעֲשִׂיִּים שֶׁל הַבִּצּוּעַ.
לֵיל חַג-הַפֶּסַח הִגִּיעַ. רַבִּים מִיְּהוּדֵי פֶּטְרוֹזִיבְסְק הָלְכוּ לַתְּפִלָּה בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת. תַּלְמִידוֹת בֵּית-הַסֵּפֶר הִתְכַּנְּסוּ בִּמְקוֹם הַמִּפְגָּשׁ שֶׁנִּקְבַּע לָהֶן, כְּדֵי לְהִשְׁתַּתֵּף בִּ'מְסִבַּת הַחַג'.
הַמְּנַהֵל קִבֵּל אֶת הַבָּנוֹת בְּחִיּוּךְ רָחָב. כְּדַרְכּוֹ פָּתַח בִּנְאוּם נִמְלָץ, בְּשִׁבְחֵי הַקּוֹמוּנִיזְם, אֶלָּא שֶׁהַפַּעַם קִצֵּר בִּדְבָרָיו וּמִהֵר לַעֲבֹר לְפַסִּים מַעֲשִׂיִּים. הַדֶּרֶךְ שֶׁבָּחַר הַמְּנַהֵל הָיְתָה נִבְזִית וּמְרֻשַּׁעַת בִּמְיֻחָד. "בָּנוֹת יְקָרוֹת", אָמַר, "אָנוּ מְעֻנְיָנִים לְהַתְחִיל בַּמְּסִבָּה. אַךְ וַדַּאי רְעֵבוֹת אַתֶּן, לֹא-כֵּן?".
"כֵּן", הֵשִׁיבוּ הַיְּלָדוֹת, כַּמְּצֻפֶּה מֵהֶן.
"וּבְכֵן", הִמְשִׁיךְ הַמְּנַהֵל, "הָבָה נְבַקֵּשׁ מֵאֱלֹקִים שֶׁיִּתֵּן לָנוּ אֹכֶל". הַיְּלָדוֹת הִבִּיטוּ זוֹ בָּזוֹ בִּפְלִיאָה; מִמָּתַי הַמְּנַהֵל נוֹהֵג לִפְנוֹת אֶל אֱלֹקִים? "אֱלֹקִים, תֵּן לָנוּ אֹכֶל!", קָרָא הַמְּנַהֵל בְּקוֹל רָם, מְסַמֵּן לַיְּלָדוֹת הַתְּמִימוֹת לְהִצְטָרֵף לִקְרִיאָתוֹ.
"הוּא אֵינֶנּוּ עוֹנֶה", אָמַר הַמְּנַהֵל בְּנִימַת אַכְזָבָה. "אוּלַי נִצְעַק בְּקוֹל רָם יוֹתֵר – אֱלֹקִים! תֵּן לָנוּ אֹכֶל!". הַשָּׁמַיִם לֹא נִפְתְּחוּ וְאֹכֶל לֹא נָפַל מֵהֶם. הַתַּלְמִידוֹת הָיוּ נְבוֹכוֹת.
"אִם-כֵּן, אוּלַי נְנַסֶּה לִפְנוֹת אֶל לֶנִין, מַנְהִיגֵנוּ הָאָהוּב", הִצִּיעַ הַמְּנַהֵל בְּקוֹל רַךְ. "לֶנִין, תֵּן לָנוּ אֹכֶל!", קָרָא הַמְּנַהֵל, וּבְמִצְוָתוֹ גַּם הַתַּלְמִידוֹת. כַּעֲבֹר רֶגַע שָׁלַף כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהַמּוֹרִים שַׂקִּית עוּגִיּוֹת. "לֶנִין שָׁמַע לָנוּ. לֶנִין לְעוֹלָם לֹא יִנְטֹשׁ אוֹתָנוּ", הִכְרִיז הַמְּנַהֵל בִּתְרוּעַת נִצָּחוֹן. וּמִיָּד הוֹסִיף: "כָּל תַּלְמִידָה תְּקַבֵּל עוּגִיָּה אַחַת, וְיֵשׁ לֶאֱכֹל אוֹתָהּ מִיָּד".
הַיְּלָדוֹת הַיְּהוּדִיּוֹת נוֹכְחוּ כִּי נָפְלוּ לַמַּלְכֹּדֶת שֶׁטָּמַן לָהֶן הַמְּנַהֵל. הֵן הָיוּ אוֹבְדוֹת עֵצוֹת. עוּגִיּוֹת בְּלֵיל הַפֶּסַח?!
הַמּוֹרִים הֶעֱבִירוּ אֶת הַשַּׂקִיּוֹת בֵּין הַתַּלְמִידוֹת. "בְּתֵאָבוֹן!", קָרָא הַמְּנַהֵל בִּשְׂבִיעוּת-רָצוֹן. אַף אַחַת מֵהַתַּלְמִידוֹת לֹא נָגְסָה בָּעוּגִיָּה שֶׁבְּיָדָהּ. "אִכְלוּ, בְּתֵאָבוֹן!", הֵאִיץ בָּהֶן הַמְּנַהֵל, אַךְ הַבָּנוֹת הִבִּיטוּ בָּעוּגִיּוֹת בַּאֲרֶשֶׁת תִּמָּהוֹן. הַמְּנַהֵל הֵחֵל לִכְעֹס. הוּא שָׁלַח יָד לְאַחַת הַשַּׂקִיּוֹת וְהוֹצִיא מִתּוֹכָהּ עוּגִיָּה. כְּשֶׁבָּא לִנְגֹּס בָּהּ הִבְחִין כִּי אֵין זוֹ עוּגִיָּה אֲמִתִּית, אֶלָּא עִגּוּל עֵץ, דְּמוּי עוּגִיָּה.
הַמְּנַהֵל הִשְׁתּוֹלֵל מִזַּעַם. הוּא לֹא הֵבִין כֵּיצַד הִשְׁתַּבְּשָׁה הַתָּכְנִית. בְּרֹב זַעֲמוֹ גֵּרֵשׁ מִלְּפָנָיו אֶת הַמּוֹרֶה לִמְלָאכָה, וְהֶאֱשִׁימוֹ בִּבְגִידָה. כַּעֲבֹר דַּקּוֹת אֲחָדוֹת שֻׁלְּחוּ הַבָּנוֹת לְבָתֵּיהֶן.
רַק מְעַטִּים יָדְעוּ אֶת פִּתְרוֹן הַתַּעֲלוּמָה. הָרִאשׁוֹנָה בָּהֶם הָיְתָה הַמּוֹרָה לְמָתֶמָטִיקָה, יְהוּדִיָּה נֶאֱמָנָה שֶׁהִתְחַזְּתָה לְקוֹמוּנִיסְטִית. הִיא הֵבִיאָה בְּעוֹד מוֹעֵד אֶת רַב הָעֲיָרָה בְּסוֹד הַמְּזִמָּה הַנִּרְקֶמֶת. זֶה מִהֵר לְסַפֵּר עַל כָּךְ לְרַעְיָתוֹ, וְהַהוֹרִים, עִם אַרְבַּע בְּנוֹתֵיהֶם – מַלְכָּה, בֶּרְטָה, דּוֹבָּה וּפַיְינָה – הָגוּ וּבִצְּעוּ פְּעֻלָּה נוֹעֶזֶת: הַבָּנוֹת הֵכִינוּ כַּמּוּת גְּדוֹלָה שֶׁל פִּסּוֹת עֵץ דַּקּוֹת וַעֲגֻלּוֹת, שֶׁדָּמוּ לְהַפְלִיא לְעוּגִיּוֹת. לְאַחַר שֶׁבֵּרְרוּ הֵיכָן הִטְמִין הַמּוֹרֶה לִמְלָאכָה אֶת הָעוּגִיּוֹת שֶׁהֵכִין, חָדְרוּ לְבֵית-הַסֵּפֶר, לְאַחַר שְׁעוֹת הַלִּמּוּדִים, וְהֶחְלִיפוּ אֶת הָעוּגִיּוֹת בְּ'עוּגִיּוֹת דֶּמֶה'.
כָּךְ הִצִּילוּ אַרְבַּע הַבָּנוֹת שֶׁל רַב הָעֲיָרָה אֶת עַצְמָן וְאֶת חַבְרוֹתֵיהֶן מֵאֲכִילַת חָמֵץ בַּפֶּסַח. אַרְבַּע בָּנוֹת אֵלֶּה, שֶׁחֻנְּכוּ לִמְסִירוּת-נֶפֶשׁ, גָּדְלוּ וְהֵקִימוּ מִשְׁפָּחוֹת לְתִפְאֶרֶת, הֲלוֹא הֵן מִשְׁפְּחוֹת שִׁיף, גּוּרֶלִיק, גּוּרֶבִיץ' וּגֵ'יְיקוֹבְסוֹן – מִשְׁפָּחוֹת שֶׁכָּל בְּנֵיהֶן הוֹלְכִים עַד הַיּוֹם בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה וְהַחֲסִידוּת.
(סיפר דוד-צבי שיף, ירושלים)
מבט לגאולה
תְּרוּפָה מָרָה
שָׁאַל הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי אַבְרָהָם-חַיִּים מִזַלְבּוּשׁוֹב: "לְמָה דּוֹמִים יִסּוּרֵי הַגָּלוּת?".
מַעֲשֶׂה בְּיֶלֶד שֶׁנָּפַל לְמִשְׁכָּב, וְנִזְקַק לִתְרוּפוֹת, אֶלָּא שֶׁהַתְּרוּפוֹת הָיוּ מָרוֹת מְאוֹד וְהַבֵּן סֵרֵב לְקַבְּלָן. לָאָב לֹא הָיְתָה בְּרֵרָה, וְלָכֵן נֶאֱלַץ לִפְתֹּחַ בְּכוֹחַ אֶת פִּי הַבֵּן וּלְהַלְעִיט אוֹתוֹ בִּתְרוּפוֹת.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִרְהֵר הַבֵּן בְּלִבּוֹ כִּי אָבִיו שׂוֹנְאוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאַחֶרֶת לֹא הָיָה גּוֹרֵם לוֹ יִסּוּרִים כָּאֵלֶּה.
רַק כַּעֲבֹר שָׁנִים, כְּשֶׁהַבֵּן גָּדַל וְהֶחְכִּים, הֵבִין כִּי כָּל מָה שֶׁעָשָׂה אָבִיו, לֹא עָשָׂה אֶלָּא מִתּוֹךְ אַהֲבָה גְּדוֹלָה, מִתּוֹךְ רָצוֹן חָזָק שֶׁהַבֵּן הָאָהוּב יָקוּם וְיַחְלִים מַהֵר כְּכָל הָאֶפְשָׁר.
כָּךְ הַדָּבָר גַּם אֵצֶל עַם-יִשְׂרָאֵל. הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא רוֹצֶה לְהָחִישׁ אֶת בִּיאָתוֹ שֶׁל מְשִׁיחַ-צִדְקֵנוּ, וּמִשּׁוּם כָּךְ מִתְיַסְּרִים אָנוּ בְּיִסּוּרֵי הַגָּלוּת, אוּלָם יָבוֹא יוֹם וְנֵדַע כִּי אֵין הַמְּרִירוּת הַזֹּאת אֶלָּא תְּרוּפָה שֶׁתִּגְרֹם לָנוּ לְהֵרָפֵא וּלְהַחְלִים וְלִהְיוֹת עֲרוּכִים כַּיָּאוּת לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ.
מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף בִּירוּשָׁלַיִם
בְּאַחַד הַיָּמִים בִּשֵּׂר לְפֶתַע הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב לְתַלְמִידָיו:
"הַיּוֹם נִכְנַס מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף לִירוּשָׁלַיִם". בָּדְקוּ הַתַּלְמִידִים וּמָצְאוּ שֶׁבְּאוֹתוֹ יוֹם הִגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם הָרַב הַקָּדוֹשׁ, רַבִּי חַיִּים בֶּן עָטָר – "הָאוֹר הַחַיִּים" הַקָּדוֹשׁ.
כַּאֲשֶׁר נוֹלָד יֶלֶד בְּבַיִת יְהוּדִי – הֲרֵי זֶה בִּבְחִינַת "מָשִׁיחַ" שֶׁל בַּיִת זֶה. וְכַאֲשֶׁר נוֹלָדִים כַּמָּה יְלָדִים, הִנֵּה כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם הוּא "מָשִׁיחַ" בִּפְנֵי עַצְמוֹ.
(הרבי מליובאוויטש, בשיחת ש"פ ראה תשמ"א)
סיפורי חסידים
לְמִי אִכְפַּת מִגֶּ'רִי?
לְפָנֵינוּ סִפּוּרוֹ שֶׁל גֶּ'רִי, צַלַּם יְלָדִים מֻמְחֶה, שֶׁתְּמוּנוֹתָיו הַמַּרְהִיבוֹת שְׁמוּרוֹת בְּבָתִּים רַבִּים:
"בֶּעָבָר הָרָחוֹק הָיְתָה לִי חֲנוּת מַצְלִיחָה לְצִלּוּם וּפִתּוּחַ תְּמוּנוֹת. אַךְ תְּקוּפָה קָשָׁה לָעֲסָקִים גָּרְמָה לַעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת בִּמְחִירֵי הַצִּלּוּם, דָּבָר שֶׁכַּמּוּבָן הִשְׁפִּיעַ קָשׁוֹת עַל הַבִּיזְנֶס הַקָּטָן שֶׁלִּי. מַצָּבִי הַכַּלְכָּלִי הָלַךְ וְהֶחְמִיר עַד שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לָשֵׂאת זֹאת עוֹד וְגָמְלָה בְּלִבִּי הַהַחְלָטָה לִבְדֹּק אֶפְשָׁרוּת שֶׁל יְרִידָה מֵהָאָרֶץ.
"הָיְתָה לִי אָז הִתְלַבְּטוּת קָשָׁה. מִצַּד אֶחָד יֵשׁ לִי שָׁרָשִׁים עֲמֻקִּים בָּאָרֶץ, שֵׁרַתִּי בְּמִשְׂרַד הַבִּטָּחוֹן בְּמֶשֶׁךְ חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וַאֲנִי אוֹהֵב אֶת הָאָרֶץ, כָּךְ שֶׁרַעְיוֹן הַ'יְּרִידָה' הָיָה זָר לִי לַחֲלוּטִין. אַךְ מֵאִידָךְ הַמַּצָּב הַכַּלְכָּלִי בָּאָרֶץ הִטְרִיד אוֹתִי מְאוֹד וּבִנְיוּ-יוֹרְק הָיְתָה לִי מִשְׁפָּחָה אֲמִידָה שֶׁהִבְטִיחָה לַעֲזֹר לִי לְהִשְׁתַּלֵּב וּלְהִתְפַּתֵּחַ.
"לְאַחַר הִתְלַבְּטֻיּוֹת נֶפֶשׁ קָשׁוֹת, הֶחְלַטְתִּי שֶׁאֵין לִי בְּרֵרָה וְעָלַי לִבְדֹּק אֶת הָאֶפְשָׁרוּת הַזּוֹ. כָּךְ הִשְׁאַרְתִּי מֵאָחוֹר אֶת הַחֲנוּת בְּיִשְׂרָאֵל עִם כָּל הַצִּיּוּד הַיָּקָר שֶׁרָכַשְׁתִּי וְנָסַעְתִּי לִנְיוּ-יוֹרְק.
בִּנְיוּ-יוֹרְק פָּגַשְׁתִּי אֶת יְדִידִי יְחִיאֵל ו', שֶׁהִצִּיעַ לִי לְהִצְטָרֵף אֵלָיו בְּיוֹם רִאשׁוֹן לְקַבֵּל דּוֹלָר מֵהָרַבִּי. הָיִיתִי עֲדַיִן מְבֻלְבָּל בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה. לֹא יָדַעְתִּי אִם בַּהֲגִירָתִי לִנְיוּ-יוֹרְק אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת הַצַּעַד הַנָּכוֹן, וְקִבַּלְתִּי אֶת הַצָּעָתוֹ – "אִם לֹא יוֹעִיל לֹא יַזִּיק", אָמַרְתִּי וְעָשִׂיתִי.
"לְיַד בֵּית-מִדְרָשׁוֹ שֶׁל הָרַבִּי הִשְׂתָּרֵךְ תּוֹר שֶׁל אַלְפֵי יְהוּדִים שֶׁבָּאוּ לְקַבֵּל בְּרָכָה וַאֲנִי וִידִידִי בֵּין הַמַּמְתִּינִים. כְּבָר בַּחוּץ בַּקֹּר הַמַּקְפִּיא שֶׁל חֹרֶף נְיוּ-יוֹרְקִי, הֵבַנְתִּי שֶׁכַּנִּרְאֶה לֹא נִתַּן יִהְיֶה לְשׂוֹחֵחַ עִם הָרַבִּי. מֵחִשּׁוּב קָצָר שֶׁעָרַכְתִּי הִסַּקְתִּי שֶׁאִם כָּל אֶחָד יְדַבֵּר רַק 'קְצָת', הָרַבִּי יִצְטָרֵךְ לַעֲמֹד שָׁם כַּמָּה יָמִים... אַךְ אִם עֲדַיִן קִנְּנָה בְּלִבִּי אֵיזוֹ תִּקְוָה 'לְהַשְׁחִיל' כַּמָּה מִלִּים בּוֹדְדוֹת אוֹדוֹת הִתְלַבְּטֻיּוֹתַי, הֲרֵי כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לַחֶדֶר הַקָּטָן בּוֹ עוֹבְרִים הָאֲנָשִׁים לְיַד הָרַבִּי, גַּם תִּקְוָתִי זוֹ נָגוֹזָה. רָאִיתִי כֵּיצַד הַנִּצָּבִים בְּדַלֶּ"ת אַמּוֹתָיו שֶׁל הָרַבִּי 'מַחְמִירִים' עִם כָּל מִי שֶׁמְּנַסֶּה לְהַגִּיד מִלָּה. הָיָה בָּרוּר לִי, אִם-כֵּן, שֶׁלֹּא אַגִּיד מְאוּמָה. רַק אֲקַבֵּל אֶת הַדּוֹלָר וְהַבְּרָכָה וְאַמְשִׁיךְ בְּדַרְכִּי וּבְתָכְנִיּוֹתַי, חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי.
"אַךְ שְׁנִיּוֹת אֲחָדוֹת עָבְרוּ וְהִתְבָּרֵר שֶׁלָּרַבִּי הָיְתָה תָּכְנִית אַחֶרֶת בִּשְׁבִילִי. לְתַדְהֵמָתִי, עוֹד טֶרֶם הוֹשַׁטְתִּי יָד לְקַבֵּל אֶת הַדּוֹלָר פָּנָה אֵלַי הָרַבִּי בִּמְאוֹר-פָּנִים וּבְמַבָּט מְחֻיָּךְ מַשֶּׁהוּ שְׁאָלַנִי בְּאִידִישׁ (עַד הַיּוֹם אֵין לִי מֻשָּׂג כֵּיצַד יָדַע שֶׁאֲנִי דּוֹבֵר אִידִישׁ...) מֵהֵיכָן אֲנִי, עָנִיתִי שֶׁאֲנִי מִיִּשְׂרָאֵל. אַחַר שָׁאַל הָרַבִּי לִשְׁלוֹמִי וּלְעִסּוּקִי, תּוֹךְ שֶׁהַחִיּוּךְ לֹא מָשׁ עֲדַיִן מִפָּנָיו הַקְּדוֹשׁוֹת. – 'אֲנִי צַלָּם', עָנִיתִי. כָּאן הֵישִׁיר הָרַבִּי אֶת עֵינָיו הַקְּדוֹשׁוֹת לְתוֹךְ עֵינַי וְהוֹרָה לִי לְתַדְהֵמָתִי: 'תְּצַלֵּם אֶת יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל'.
"הָיִיתִי הָמוּם... הוֹרָאָתוֹ שֶׁל הָרַבִּי לְצַלֵּם יְלָדִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל בָּאָה בְּהֶמְשֵׁךְ לִתְשׁוּבָתִי שֶׁאֲנִי מִיִּשְׂרָאֵל. הָיָה בָּרוּר אִם-כֵּן שֶׁהָרַבִּי שׁוֹלֵחַ אוֹתִי חֲזָרָה לְיִשְׂרָאֵל (אֵינֶנִּי זוֹכֵר בִּמְדֻיָּק אִם הָרַבִּי אָמַר 'אִין [בְּ] יִשְׂרָאֵל' אוֹ 'אוֹיְף [שֶׁל] יִשְׂרָאֵל', אֲבָל הַמַּשְׁמָעוּת הָיְתָה בְּרוּרָה, שֶׁכֵּן הוֹרָאָה זוֹ בָּאָה, כָּאָמוּר, בְּהֶמְשֵׁךְ לִתְשׁוּבָתִי שֶׁאֲנִי מַגִּיעַ מִיִּשְׂרָאֵל...). הַשְּׁאֵלָה שֶׁנּוֹתְרָה הִיא מִנַּיִן לוֹ לָדַעַת עַל הִתְלַבְּטֻיּוֹתַי... אֲנִי מֵעוֹלָם לֹא דִּבַּרְתִּי אוֹ כָּתַבְתִּי לָרַבִּי...
"לְאַחַר שֶׁהִתְבּוֹנַנְתִּי שׁוּב וָשׁוּב בִּדְבָרָיו שֶׁל הָרַבִּי, תָּפַסְתִּי לְפֶתַע שֶׁהָרַבִּי נָתַן לִי כָּאן גַּם כִּוּוּן חָדָשׁ בָּעֵסֶק וְהִתְפַּלֵּאתִי עַל עַצְמִי שֶׁלֹּא הִשְׂכַּלְתִּי לַחְשֹׁב עַל כָּךְ בְּעַצְמִי קֹדֶם לָכֵן: הֲרֵי אָהַבְתִּי אֶת עֲבוֹדָתִי בְּיִשְׂרָאֵל, הָיָה לִי שָׁם כָּל הַצִּיּוּד וְרָצִיתִי לְהִשָּׁאֵר שָׁם. הַבְּעָיָה הָיְתָה, כָּאָמוּר, עִם מוּצְרֵי הַצִּלּוּם שֶׁמְּחִירֵיהֶם נָעוּ וְנָדוּ לְלֹא אֶפְשָׁרוּת לִצְפּוֹת אֶת יוֹם הַמָּחָר, אֲבָל אִם אָכֵן אֶתְמַסֵּר רַק לְצִלּוּם יְלָדִים, כְּהַצָּעַת הָרַבִּי, הֲרֵי שֶׁבְּעָיָה זוֹ תִּפָּתֵר וְאוּכַל לְהַמְשִׁיךְ בָּעֲבוֹדָה שֶׁאֲנִי אוֹהֵב. שֶׁכֵּן, בְּצִלּוּם יְלָדִים אֵין כִּמְעַט כָּל הַשְׁקָעָה כַּסְפִּית מִצִּדִּי. הָרַבִּי פָּשׁוּט 'קָרָא' אֶת בְּעָיָתִי וּפְתָרָהּ בְּדֶרֶךְ מְקוֹרִית.
"אָכֵן חָזַרְתִּי לְיִשְׂרָאֵל כְּהוֹרָאַת הָרַבִּי וְהִתְחַלְתִּי בְּצִלּוּם יְלָדִים בְּגַנִּים. זֶהוּ כָּל עִסּוּקִי כְּבָר שָׁנִים אֲרֻכּוֹת וּבָרוּךְ-הַשֵּׁם יֵשׁ לִי מִכָּךְ פַּרְנָסָה בְּכָבוֹד. תּוֹדָה לָאֵ-ל עַד הַיּוֹם אֵינֶנִּי מִתְחָרֵט עַל שֶׁשָּׁמַעְתִּי בְּקוֹלוֹ שֶׁל הָרַבִּי.
"עֲלֵיכֶם לְהָבִין" – מְסַיֵּם גֶּ'רִי אֶת סִפּוּרוֹ – "אִי-אֶפְשָׁר לְהִתְעַלֵּם מֵעֵצָה הַנִּתֶּנֶת מֵאָדָם אוֹהֵב-יִשְׂרָאֵל, שֶׁרַק הַטּוֹבָה שֶׁל הַשֵּׁנִי עוֹמֶדֶת לְנֶגֶד עֵינָיו. אָדָם שֶׁלֹּא חָוָה זֹאת לֹא יַאֲמִין, שֶׁיּוֹשֵׁב לוֹ יְהוּדִי בִּבְרוּקְלִין וְאִכְפַּת לוֹ שֶׁגֶּ'רִי יִתְפַּרְנֵס בְּכָבוֹד".
0
0
מאפשרים לכם לקבל
