מערכת COL
|
יום כ"ח אדר ה׳תשס״ז
18.03.2007
רופא בכיר וחסיד גאה / ראיון
חיידק הקלבסיאלה שתקף בארץ מאות אנשים והרג למעלה מ-150 הוא אחד מלא מעט חיידקים שהולכים ותופסים עמידות מול התרופות שיוצרים הבני אדם ■ השבוע בראיון לנועם זיגמן כתב "יום ליום" מספר לד"ר גדי בן דרור על מקצועו כזיהומולוג, ועל דרכי הפעולה כיצד למגר את אותם חיידקים שמפתחים עמידות מול תרופות האנטיביוטיקה לסיפור המלא
ד"ר גדי בן דרור זיהומולוג בכיר
27 שנים שדר' גדי בן דרור מתעסק ברפואה ועוזר לאנשים להבריא. מראהו החרדי והלא שגרתי, מביא להרמת גבות אצל מטופליו ושאר המאושפזים, אך כעבור שניות אחדות מבינים החולים כי מולם עומד מעל לכל רופא שהחליט ללכת על מקצוע הרפואה בשל הרצון לעזור לזולת. בימים האחרונים כשחיידק הקלבסיאלה עלה לכותרות והפחיד אלפי חולים ועשרות אלפי מבני משפחותיהם, לא היה מישהו טוב יותר מאשר דר' בן דרור לשוחח עימו על הנושא. דר' גדי כמו שרבים נוהגים לקרוא לו, הוא אחד הרופאים הבכירים בארץ בכל מה שקשור במחלות זיהומיות. כבר בהיותו ילד, ידע דר' גדי כי יום יבוא והוא ילבש את החלוק הלבן ויסתובב בין מיטות החולים.
אמנם בתחילה הרצון היה דווקא להיות ווטרינר (רופא חיות), אך בסופו של דבר הרצון לעזור לזולת הוא שזרק אותו למקצוע הכל כך תובעני. את לימודיו למד בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב, ולאחר שנות לימודיו שם, החליט ללכת להתמחות בכל מה שקשור לפנימית, כשאת התמחותו הוא עושה בבית החולים הממשלתי בנהריה. לאורך כל השיחה עימו, אפשר נוהג דר' בן דרור שלא להזכיר את צמד המילים בית חולים. את מקומם מחליפים הצמד "בית רפואה" וזאת על פי הוראתו של האדמו"ר מליובאוויטש זצוקל"ה, שביקש להסב את שם בתי החולים למקום בו מרפאים אנשים, כשהמטרה היא תמיד להסתכל על הצד החיובי ולא על הצד השלילי.
לאחר שסיים את ההתמחות ברפואה פנימית בבית החולים בנהריה, הוא החל לעבוד שם וברבות הימים הפך להיות לרופא בכיר, מה שהקפיץ אותו להתחיל לעבוד בבית החולים רמב"ם בחיפה, שנחשב לאחד מבתי החולים המובילים בישראל. מגוריו במעלות לא היוו הפרעה לעבודתו, אך בכל זאת היה משהו שהביא אותו להרגשה שהוא מעוניין להמשיך להתקדם בתורת הרפואה וללמוד על נושא נוסף. לרגע לא היה לו ספק כי זה יהיה קשור בעבודתו ברפואה פנימית, וכך עלה במוחו המחשבה ללכת וללמוד את נושא המחלות הזיהומיות.
כשגמלה בליבו ההחלטה כי זה אכן מה שהוא רוצה ללכת ולהמשיך ללמוד, החלו הצעות שונות לעלות על שולחנו, וזאת בשל שמו שהלך לפניו. אחת ההצעות הייתה של אוניברסיטה מוכרת וידועה מיוהנסבורג שבדרום אפריקה, שלצורך כך אף שלחה את אחד מאנשיה על מנת שיראיין את הרופא המיועד. ההצעה והמו"מ היו בשלבים מתקדמים מאוד, אך לדר' בן דרור הייתה התלבטות קשה מאוד, שהפכה להיות קשה יותר כשלא קיבל תשובה מהרבי מליובאוויטש אותו שאל. כשהגיע הרופא המראיין מדרום אפריקה, הוא התיישב באחד החדרים שבבית החולים הממשלתי בנהריה, וחיכה לדר' בן דרור.
כשנכנס לחדר הבחין באיש מבוגר שהשאלה הראשונה אותה שאל, הייתה: "אתה כל הזמן דתי"?. דר' בן דרור לא הבין מדוע ולמה שואל אותו הרופא מאוניברסיטת יוהנסבורג את השאלה, אך כעבור שניות אחדות הייתה לו התשובה.
"אני גם יהודי, יצאתי לגמלאות מהעבודה שם באוניברסיטה ואם כבר הגעתי לכאן לישראל, אולי אתה תוכל להגיד לי היכן אני יכול ללמוד יהדות? דר' בן דרור שהיה מופתע מהשאלה, הפך ממרואיין למראיין, וכך מצא את עצמו שואל ומתעניין אודות חייו של הרופא מיוהנסבורג. בתום השיחה הפנה אותו לאחת הישיבות בירושלים, בהם מדברים אנגלית ובכך הסתיים הראיון לאוניברסיטה בדרום אפריקה. לדר' בן דרור היה כבר ברור מדוע הרבי מליובאוויטש לא נתן לו תשובה, ומבחינתו כעת היה ברור שאת שליחותו בנושא זה הוא עשה, ואת לימודיו הוא יעשה בארץ.כעבור שבועיים צלצל הטלפון בביתו, ועל הקו היו אנשי ההנהלה של אוניברסיטת יוהנסבורג שהתעניינו מדוע המראיין לא החזיר תשובה אודותיו.
לאחר הסיפור שסיפר להם על שאירע שבועיים קודם לכן, הבינו שם כי הם איבדו שני רופאים יהודים. האחד שעבד עימם והשני שהיה עשוי להגיע ללימודים ואולי גם לקריירה. את המשך הקריירה הרפואית החליט דר' בן דרור לעשות בבית החולים ברמב"ם, שם הכיר את מנהל המחלקה שניתן היה להתמחות אצלו, ומכיוון שהכיר מעברו את דר' בן דרור, הוא שמח על העובדה שמגיע אליו אחד הרופאים הבכירים המוכרים בתחום הפנימית.
בסופו של דבר כשהחליט ללכת וללמוד גם תחום זה, הוא רצה ברכה מהרבי מליובאוויטש אך כבר היה מאוחר. היה זה אחריי אותו ג' תמוז בו הרבי הסתלק וברכה של ממש כמו בימים ההם לא היה ניתן לקבל. דר' גדי נזכר. היה זה בפרשת חיי שרה, כאשר כל שלוחי חב"ד מתכנסים להם בבית המדרש הגדול של חסידי חב"ד לכינוס השלוחים העולמי, כשחיכיתי להארה מהרבי שידריך אותי מה לעשות. מספר ימים קודם לכן ביקש דר' גדי מאחד מחבריו השלוחים בעיר נהריה, שיניח על ציונו של הרבי דף ובו בקשתו לברכה ולהארת דרכו כיצד לנהוג. היו לי שבעה ילדים בבית, ידעתי שמדובר במשהו שאצטרך להשקיע בו הרבה זמן ואנרגיה, שיבוא גם על חשבון המשפחה כולה והיה ברור לי שהחלטה שכזו איני יכול לקבל לבדי אלא בברכתו של הרבי.
באותו יום שישי ערב פרשת חיי שרה, התארגן דר' בן דרור לקראת השבת, וכמו בכל שבוע ניגש למקווה הטהרה שבמעלות על מנת לטבול לפני שבת. בן דרור מספר: למקווה נכנס בחור שאיני מכירו, ופנה אליי בשמי. "דר' גדי, אני רוצה לדבר איתך, אמר אותו בחור. תשמע, אני לומד הלכה ורפואה, ולמדתי שרופא כל הזמן חייב ללמוד ולהתקדם". המשך השיחה כבר לא הייתה מעניינת כמו אותו משפט חשוב, שבעצם היה תשובה מהרבי שנשלחה ע"י אותו בחור.
כשהוא כולו נרגש מהסיפור התקשר ביום ראשון גדי אל חברו שליח חב"ד ששהה בניו יורק, ושאל אותו האם הניח את בקשת ברכה על ציונו של הרבי. אותו שליח ענה שעשה כמצוותו, ואף עשה זאת מיד לאחר הנחיתה בשדה התעופה קנדי, משם נסעו ישירות אל הציון. אתה חייב לספר לי באיזו שעה זה היה, אמר דר' בן דרור וחברו שבניו יורק ענה כי זה היה בשעה 7:30 בבוקר שעון ניו יורק. חישוב פשוט של שבע שעות ההפרש בין הארץ לניו יורק, לימדו כי היה מדובר באותו זמן בדיוק ששהה במקווה במעלות. כעת היה ברור לו מעל לכל ספק כי יש לו תשובה שהביאה אותה ללמוד את נושא המחלות הזיהומיות. כשאני שואל אותו השבוע מה משך אותו כל כך לתחום זה הוא עונה, כי ההבנה היותר מעמיקה בתחום התמחותו ברפואה הפנימית זה מה שהביא אותו ללמוד את הנושא, כשמיד הוא מוסיף ואומר כי אין ספק שזה הולך להיות הנושא החם, וההוכחה זה המקרה האחרון שעלה לכותרות בשבוע שעבר.
כשאנו ניגשים לדבר על אותו דבר חם כהגדרתו, הוא אומר. אנו חושבים שאנו מצליחים להדביר מחלות, אך האמת היא שכל הזמן זה רק הולך ומתגבר, והגרוע ביותר זאת העובדה שאנו מייצרים את אותן מחלות. דר' בן דרור מסביר: "לנו לוקח כמה שנים טובות להכין אנטיביוטיקה נגד אותם חיידקים. מנגד לאותם חיידקים קטלניים לוקח כמה שבועות להתרגל לאנטיביוטיקה, וכעבור כמה חודשים הם כבר עמידים מפני אותה תרופה עליה עמלו במשך שנים". "במהירות הזו, אין ספק שידינו על התחתונה, אומר בן דרור שמוסיף כי כאחד שעוסק במחלות זיהומיות ובדיוק בנושא זה, הוא יכול לומר כי החכמה היא לא מתי לתת את אותה תרופה שנקראת אנטיביוטיקה, אלא דווקא מתי לא לתת".
הוכחה לכך הוא מביא מאנגליה, שם ערכו מחקר כשעשו ניסיון בהדרכת רופאים מתי לתת אנטיביוטיקה וראה זה פלא, העמידות דל החיידקים ירדה פלאים. הצורך באותו מחקר באנגליה בא, לאחר שראו שם כי עמידותם של החיידקים הולכת ומתגברת, והבינו כי הגורם לכך זו העובדה שעל כל דבר נותנים אנטיביוטיקה. כך למשל על דלקת גרון היה יכול החולה לקבל את התרופה שבעצם הייתה מחסנת את החיידק והופכת אותו להיות עמיד. הבעיה הזו של חיידק הקלבסיאלה, קיימת בכל העולם וזו בעיה כלל עולמית, אומר דר' בן דרור שמוסיף כי החיידק הזה הוא לא היחידי, ובעשור האחרון התגלו כמוהו עוד כמה חיידקים. לדוגמא מביא בן דרור שמות של עוד מספר חיידקים שגורמים לדלקת ריאות ולדלקת אוזניים, וגרוע מכך זה אותם זנים של חיידקים של שחפת שהפכו להיות עמידים. "לא פעם יוצא שאנו עומדים מול חולה שאין תרופה לתת לו. צריך להבין שהחיידק הנוכחי, זה אחד מיני רבים של חיידקים שמפרקים את האנטיביוטיקה.
"אינני רוצה להכביר בשמות של החיידקים, אך השבוע קראתי ידיעה על כך שהתגלה חיידק נוסף, והדבר לא נכון. כל החיידקים הם מוכרים וזה לא שהתגלה חיידק נוסף. הדבר היחידי שכן קרה, זה שהנושא הגיע לידיעתו של עיתונאי שהביא זאת לסדר היום הציבורי. שוב דר' בן דרור חוזר לעובדה שהשימוש באנטיביוטיקה צריך להיות שימוש מושכל. "ברגע שאנו משתמשים בתרופה לדברים שלא צריך, אנו גורמים לעמידות של אותו חיידק ולמעשה אנו גורמים לעצמנו את הבעיה. בדרך כלל זה קורה באנטיביוטיקות החדשות שגורמות לחיידקים לפתח עמידות גם לאותם תרופות. במקצועו כרופא זיהומולוג, ממעט דר' בן דרור את השימוש באנטיביוטיקה, ורק במצבים שבאמת צריך לעשות שימוש בתרופה, הוא כותב את המרשם.
כשאני שואל אותו כיצד הוא וחבריו הרופאים המתמחים במחלות זיהומיות יצליחו לשנות את העולם, הוא אומר שבהחלט ניתן לעשות זאת, והגלגל הוא הפיך. "אם בבית רפואה מסויים יש חיידק עמיד יותר, ויש חיידק אחר שלא, אז אם נדע להשתמש בצורה מושכלת באנטיביוטיקה נצליח להפחית את עמידותם של אותם חיידקים". לדבריו ככל שבית החולים גדול יותר וככל שיותר נרחב השימוש באנטיביוטיקה, הופך החיידק להיות עמיד יותר. כאן הוא גם מציין עובדה שלא שמו לב אליה בשבוע האחרון, והיא שאפשר לשים לב כי ביישובי הפריפריה החיידק פחות עמיד, כשבכל המקומות אלו שנפגעים ממנו הם חולים שמערכת החיסון שלהם נמוכה. למשל הוא אומר, מדובר בכאלו שעברו ניתוחים, או אנשים מבוגרים וכן חולים עם צנתרים. זו הסיבה שבתפקידו הוא גם לא חושש מאותו חיידק, למרות שהוא יודע שהחיידק נמצא על ידיו ובגדיו. יותר מכך אומר דר' בן דרור, בית החולים הוא המקום להידבקות שכן חלק מאלו שמעבירים את החיידקים זה הצוות הרפואי.
כשאני שואל אותו בכל זאת מה קרה בתקופה האחרונה שהדבר עלה לכותרות, עונה דר' בן דרור שוב את התשובה הקודמת על כך שהמידע הגיע לידי עיתונאי, למרות שגם הוא מסכים כי לאחרונה המצב קצת יותר חמור ממה שהיה בעבר. "לאחרונה אנו מוצאים את החיידקים גם בקהילה ולא רק בחדרי ומסדרונות בתי החולים". לא אחת אפשר לראות חולה שמתאשפז ובבדיקות שנערכות לו מגלים כי חיידק הקלבסיאלה תקף אותו, כשהסיבה לכך שאותו חיידק כבר לא מסתובב רק בבתי החולים אלא גם יצא החוצה והוא יכול להיות בבתי אבות ובמקומות נוספים, כשכל הזמן הוא מפתח עמידות, מה שקורה כעת שכדור השלג הזה הולך ותופס תאוצה וכשרוצים לרפאות חולה נותנים אנטיביוטיקה חזקה יותר ושוב אנו שורפים לעצמנו את ההגנות שיצרנו נגד החיידקים לשנים הבאות.
מטבע הדברים כעת עסוקים כולם באותו חיידק, אך כמו שהזכיר קודם לכן דר' בן דרור, ישנם עוד לא מעט חיידקים שהולכים ומפתחים עמידות בגלל טעויות שאנו עושים. לצד כל זאת עוסק דר' בן דרור בשאר הדברים הקשורים במחלות זיהומיות וכן ברפואה פנימית, ומטבע הדברים פונים אליו מכיריו בבעיות כאלו ואחרות הצצות לעיתים. לא מכבר פנו אליו זוג שכנים המתגוררים במעלות, כשאחריי שנים רבות שהאישה לא הצליחה לשאת פרי בטן, והנה כעת לאחר שנכנסה להריון והיא בחודשים המתקדמים החלו לה כאבי בטן שלא קשורים ללידה. בדיקות שנערכו גילו כי המדובר בפנדציט (מה שמוכר כתוספתן). במקרים שכאלו מיילדים את האישה אף שלעיתים מדובר בלידה מוקדמת בהרבה מהתאריך.
דר' בן דרור הפנה את הזוג לחדר המיון בנהריה, וכשהגיעו לחדר המיון קיבל את פניהם רופא, שאף הוא מתגורר במעלות. בבדיקות שערך התברר מעל לכל ספק כי מדובר בתוספתן דלוק שחובה לבצע ניתוח באופן מיידי. הבעל הרים טלפון לדר' בן דרור ושאל בעצתו. מכיוון שהמדובר במקרה לא פשוט של אישה בהריון, העדיף דר' בן דרור לשלוח אותם לבית החולים רמב"ם שם מומחים יותר בתחום, כשבינתיים הוא החליט לשלוח עבורם ברכה לרבי מליובאוויטש, ובאחד הספרים בהם מובאים תשובותיו של הרבי מהעבר למקרים שונים, הובאה תשובה לבדוק תפילין ומזוזות. במקביל למתרחש במעלות ביקש הבעל שלא להכניס את אשתו לחדר הניתוח בבית החולים בנהריה, ומשם נסע לבית החולים רמב"ם על מנת לקבל את המשך הטיפול.
כשהגיעו למחלקה הכירורגית היה רופא תורן שכנראה לא הבין את חומרת המצב בה נמצאת האישה, ואף לא טרח לבדוק את החולה. רק למחרת בבוקר כשנערכה בדיקת רופאים, הם עברו על התיק הרפואי של אותה אישה, אז גילו את סיבת אשפוזה. שנשאלה כיצד היא מרגישה, תשובתה הייתה שיותר טוב, מה שרק הביא לאי הבנתם של הרופאים על כל המקרה, שכן במקרה של התוספתן הכאב רק הולך ומחריף.
משכך הורו לשלוח אותה לבצע בדיקת אולטרא סאונד שם הכל היה נראה תקין, וכעבור יומיים הכאב פסק והיא נשלחה לביתה. כשפגש דר' בן דרור את הרופא השכן ממעלות שנחשב לאחד המומחים בתחום האולטראסאונד, הוא סיפר לו את המקרה, כשזה מצידו היה מוכן להישבע כי בתצלום היה נראה בברור שהתוספתן דלוק ומוכרחים לבצע ניתוח. גם את דר' בן דרור הפתיעו הממצאים החדשים, אך כחסיד של הרבי מליובאוויטש הוא הבין כי ברכת הצדיק היא שעזרה לאישה שחיכתה שנים רבות לפרי בטן.
מקרה זה הוא אחד מיני ניסים רבים בהם נתקל דר' בן דרור במהלך שנותיו כרופא, אך מקרה אחד של נס אישי, לא יוכל דר' בן דרור לשכוח כל כך מהר. היה זה בעת מלחמת לבנון השנייה. ועבודתו כרופא הכריחה אותו להמשיך ולהישאר במקום מגוריו במעלות, כשמידי יום הוא נוסע למקום עבודתו בבית החולים זיו בצפת. היה זה בשבת האחרונה של המלחמה, כשכבר נושא הפסקת האש עלה לכותרות.
בתפילת מוסף התבקש ע"י הרב לשמש כשליח ציבור, וכך עשה. כמי שעסק בכל השבוע בטיפול בחולים ובנפגעים מהמלחמה, החליט דר' בן דרור לנצל את השבת למנוחה ושכב לנוח. האזעקה ביישוב הפכה באותם שבועות לדבר שבשגרה, והיו מי שלא נכנסו למקלטים או למרחבים המוגנים. בניגוד לפעמים אחרות הפעם קול הנפץ היה בתוככי היישוב. כשיצאו השכנים לראות היכן הפגיעה, הם גילו לתדהמתם חורים מרסיסי הקטיושה בביתו של דר' בן דרור. כעבור כמה דקות התברר גודל הנס, כשבחדר בו שכב דר' בן דרור פגעו רסיסים בקירות שמעל לראשו. ליבם של השכנים החסיר פעימה עד אשר ראו כי כל בני משפחת בן דרור בריאים, מבחינתו של דר' בן דרור היה זה רק סימן להמשיך ולעזור בתפקיד שייעד לעצמו בהיותו ילד, כשהכל במטרה לעזור לזולת.
אמנם בתחילה הרצון היה דווקא להיות ווטרינר (רופא חיות), אך בסופו של דבר הרצון לעזור לזולת הוא שזרק אותו למקצוע הכל כך תובעני. את לימודיו למד בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב, ולאחר שנות לימודיו שם, החליט ללכת להתמחות בכל מה שקשור לפנימית, כשאת התמחותו הוא עושה בבית החולים הממשלתי בנהריה. לאורך כל השיחה עימו, אפשר נוהג דר' בן דרור שלא להזכיר את צמד המילים בית חולים. את מקומם מחליפים הצמד "בית רפואה" וזאת על פי הוראתו של האדמו"ר מליובאוויטש זצוקל"ה, שביקש להסב את שם בתי החולים למקום בו מרפאים אנשים, כשהמטרה היא תמיד להסתכל על הצד החיובי ולא על הצד השלילי.
לאחר שסיים את ההתמחות ברפואה פנימית בבית החולים בנהריה, הוא החל לעבוד שם וברבות הימים הפך להיות לרופא בכיר, מה שהקפיץ אותו להתחיל לעבוד בבית החולים רמב"ם בחיפה, שנחשב לאחד מבתי החולים המובילים בישראל. מגוריו במעלות לא היוו הפרעה לעבודתו, אך בכל זאת היה משהו שהביא אותו להרגשה שהוא מעוניין להמשיך להתקדם בתורת הרפואה וללמוד על נושא נוסף. לרגע לא היה לו ספק כי זה יהיה קשור בעבודתו ברפואה פנימית, וכך עלה במוחו המחשבה ללכת וללמוד את נושא המחלות הזיהומיות.
כשגמלה בליבו ההחלטה כי זה אכן מה שהוא רוצה ללכת ולהמשיך ללמוד, החלו הצעות שונות לעלות על שולחנו, וזאת בשל שמו שהלך לפניו. אחת ההצעות הייתה של אוניברסיטה מוכרת וידועה מיוהנסבורג שבדרום אפריקה, שלצורך כך אף שלחה את אחד מאנשיה על מנת שיראיין את הרופא המיועד. ההצעה והמו"מ היו בשלבים מתקדמים מאוד, אך לדר' בן דרור הייתה התלבטות קשה מאוד, שהפכה להיות קשה יותר כשלא קיבל תשובה מהרבי מליובאוויטש אותו שאל. כשהגיע הרופא המראיין מדרום אפריקה, הוא התיישב באחד החדרים שבבית החולים הממשלתי בנהריה, וחיכה לדר' בן דרור.
כשנכנס לחדר הבחין באיש מבוגר שהשאלה הראשונה אותה שאל, הייתה: "אתה כל הזמן דתי"?. דר' בן דרור לא הבין מדוע ולמה שואל אותו הרופא מאוניברסיטת יוהנסבורג את השאלה, אך כעבור שניות אחדות הייתה לו התשובה.
"אני גם יהודי, יצאתי לגמלאות מהעבודה שם באוניברסיטה ואם כבר הגעתי לכאן לישראל, אולי אתה תוכל להגיד לי היכן אני יכול ללמוד יהדות? דר' בן דרור שהיה מופתע מהשאלה, הפך ממרואיין למראיין, וכך מצא את עצמו שואל ומתעניין אודות חייו של הרופא מיוהנסבורג. בתום השיחה הפנה אותו לאחת הישיבות בירושלים, בהם מדברים אנגלית ובכך הסתיים הראיון לאוניברסיטה בדרום אפריקה. לדר' בן דרור היה כבר ברור מדוע הרבי מליובאוויטש לא נתן לו תשובה, ומבחינתו כעת היה ברור שאת שליחותו בנושא זה הוא עשה, ואת לימודיו הוא יעשה בארץ.כעבור שבועיים צלצל הטלפון בביתו, ועל הקו היו אנשי ההנהלה של אוניברסיטת יוהנסבורג שהתעניינו מדוע המראיין לא החזיר תשובה אודותיו.
לאחר הסיפור שסיפר להם על שאירע שבועיים קודם לכן, הבינו שם כי הם איבדו שני רופאים יהודים. האחד שעבד עימם והשני שהיה עשוי להגיע ללימודים ואולי גם לקריירה. את המשך הקריירה הרפואית החליט דר' בן דרור לעשות בבית החולים ברמב"ם, שם הכיר את מנהל המחלקה שניתן היה להתמחות אצלו, ומכיוון שהכיר מעברו את דר' בן דרור, הוא שמח על העובדה שמגיע אליו אחד הרופאים הבכירים המוכרים בתחום הפנימית.
בסופו של דבר כשהחליט ללכת וללמוד גם תחום זה, הוא רצה ברכה מהרבי מליובאוויטש אך כבר היה מאוחר. היה זה אחריי אותו ג' תמוז בו הרבי הסתלק וברכה של ממש כמו בימים ההם לא היה ניתן לקבל. דר' גדי נזכר. היה זה בפרשת חיי שרה, כאשר כל שלוחי חב"ד מתכנסים להם בבית המדרש הגדול של חסידי חב"ד לכינוס השלוחים העולמי, כשחיכיתי להארה מהרבי שידריך אותי מה לעשות. מספר ימים קודם לכן ביקש דר' גדי מאחד מחבריו השלוחים בעיר נהריה, שיניח על ציונו של הרבי דף ובו בקשתו לברכה ולהארת דרכו כיצד לנהוג. היו לי שבעה ילדים בבית, ידעתי שמדובר במשהו שאצטרך להשקיע בו הרבה זמן ואנרגיה, שיבוא גם על חשבון המשפחה כולה והיה ברור לי שהחלטה שכזו איני יכול לקבל לבדי אלא בברכתו של הרבי.
באותו יום שישי ערב פרשת חיי שרה, התארגן דר' בן דרור לקראת השבת, וכמו בכל שבוע ניגש למקווה הטהרה שבמעלות על מנת לטבול לפני שבת. בן דרור מספר: למקווה נכנס בחור שאיני מכירו, ופנה אליי בשמי. "דר' גדי, אני רוצה לדבר איתך, אמר אותו בחור. תשמע, אני לומד הלכה ורפואה, ולמדתי שרופא כל הזמן חייב ללמוד ולהתקדם". המשך השיחה כבר לא הייתה מעניינת כמו אותו משפט חשוב, שבעצם היה תשובה מהרבי שנשלחה ע"י אותו בחור.
כשהוא כולו נרגש מהסיפור התקשר ביום ראשון גדי אל חברו שליח חב"ד ששהה בניו יורק, ושאל אותו האם הניח את בקשת ברכה על ציונו של הרבי. אותו שליח ענה שעשה כמצוותו, ואף עשה זאת מיד לאחר הנחיתה בשדה התעופה קנדי, משם נסעו ישירות אל הציון. אתה חייב לספר לי באיזו שעה זה היה, אמר דר' בן דרור וחברו שבניו יורק ענה כי זה היה בשעה 7:30 בבוקר שעון ניו יורק. חישוב פשוט של שבע שעות ההפרש בין הארץ לניו יורק, לימדו כי היה מדובר באותו זמן בדיוק ששהה במקווה במעלות. כעת היה ברור לו מעל לכל ספק כי יש לו תשובה שהביאה אותה ללמוד את נושא המחלות הזיהומיות. כשאני שואל אותו השבוע מה משך אותו כל כך לתחום זה הוא עונה, כי ההבנה היותר מעמיקה בתחום התמחותו ברפואה הפנימית זה מה שהביא אותו ללמוד את הנושא, כשמיד הוא מוסיף ואומר כי אין ספק שזה הולך להיות הנושא החם, וההוכחה זה המקרה האחרון שעלה לכותרות בשבוע שעבר.
כשאנו ניגשים לדבר על אותו דבר חם כהגדרתו, הוא אומר. אנו חושבים שאנו מצליחים להדביר מחלות, אך האמת היא שכל הזמן זה רק הולך ומתגבר, והגרוע ביותר זאת העובדה שאנו מייצרים את אותן מחלות. דר' בן דרור מסביר: "לנו לוקח כמה שנים טובות להכין אנטיביוטיקה נגד אותם חיידקים. מנגד לאותם חיידקים קטלניים לוקח כמה שבועות להתרגל לאנטיביוטיקה, וכעבור כמה חודשים הם כבר עמידים מפני אותה תרופה עליה עמלו במשך שנים". "במהירות הזו, אין ספק שידינו על התחתונה, אומר בן דרור שמוסיף כי כאחד שעוסק במחלות זיהומיות ובדיוק בנושא זה, הוא יכול לומר כי החכמה היא לא מתי לתת את אותה תרופה שנקראת אנטיביוטיקה, אלא דווקא מתי לא לתת".
הוכחה לכך הוא מביא מאנגליה, שם ערכו מחקר כשעשו ניסיון בהדרכת רופאים מתי לתת אנטיביוטיקה וראה זה פלא, העמידות דל החיידקים ירדה פלאים. הצורך באותו מחקר באנגליה בא, לאחר שראו שם כי עמידותם של החיידקים הולכת ומתגברת, והבינו כי הגורם לכך זו העובדה שעל כל דבר נותנים אנטיביוטיקה. כך למשל על דלקת גרון היה יכול החולה לקבל את התרופה שבעצם הייתה מחסנת את החיידק והופכת אותו להיות עמיד. הבעיה הזו של חיידק הקלבסיאלה, קיימת בכל העולם וזו בעיה כלל עולמית, אומר דר' בן דרור שמוסיף כי החיידק הזה הוא לא היחידי, ובעשור האחרון התגלו כמוהו עוד כמה חיידקים. לדוגמא מביא בן דרור שמות של עוד מספר חיידקים שגורמים לדלקת ריאות ולדלקת אוזניים, וגרוע מכך זה אותם זנים של חיידקים של שחפת שהפכו להיות עמידים. "לא פעם יוצא שאנו עומדים מול חולה שאין תרופה לתת לו. צריך להבין שהחיידק הנוכחי, זה אחד מיני רבים של חיידקים שמפרקים את האנטיביוטיקה.
"אינני רוצה להכביר בשמות של החיידקים, אך השבוע קראתי ידיעה על כך שהתגלה חיידק נוסף, והדבר לא נכון. כל החיידקים הם מוכרים וזה לא שהתגלה חיידק נוסף. הדבר היחידי שכן קרה, זה שהנושא הגיע לידיעתו של עיתונאי שהביא זאת לסדר היום הציבורי. שוב דר' בן דרור חוזר לעובדה שהשימוש באנטיביוטיקה צריך להיות שימוש מושכל. "ברגע שאנו משתמשים בתרופה לדברים שלא צריך, אנו גורמים לעמידות של אותו חיידק ולמעשה אנו גורמים לעצמנו את הבעיה. בדרך כלל זה קורה באנטיביוטיקות החדשות שגורמות לחיידקים לפתח עמידות גם לאותם תרופות. במקצועו כרופא זיהומולוג, ממעט דר' בן דרור את השימוש באנטיביוטיקה, ורק במצבים שבאמת צריך לעשות שימוש בתרופה, הוא כותב את המרשם.
כשאני שואל אותו כיצד הוא וחבריו הרופאים המתמחים במחלות זיהומיות יצליחו לשנות את העולם, הוא אומר שבהחלט ניתן לעשות זאת, והגלגל הוא הפיך. "אם בבית רפואה מסויים יש חיידק עמיד יותר, ויש חיידק אחר שלא, אז אם נדע להשתמש בצורה מושכלת באנטיביוטיקה נצליח להפחית את עמידותם של אותם חיידקים". לדבריו ככל שבית החולים גדול יותר וככל שיותר נרחב השימוש באנטיביוטיקה, הופך החיידק להיות עמיד יותר. כאן הוא גם מציין עובדה שלא שמו לב אליה בשבוע האחרון, והיא שאפשר לשים לב כי ביישובי הפריפריה החיידק פחות עמיד, כשבכל המקומות אלו שנפגעים ממנו הם חולים שמערכת החיסון שלהם נמוכה. למשל הוא אומר, מדובר בכאלו שעברו ניתוחים, או אנשים מבוגרים וכן חולים עם צנתרים. זו הסיבה שבתפקידו הוא גם לא חושש מאותו חיידק, למרות שהוא יודע שהחיידק נמצא על ידיו ובגדיו. יותר מכך אומר דר' בן דרור, בית החולים הוא המקום להידבקות שכן חלק מאלו שמעבירים את החיידקים זה הצוות הרפואי.
כשאני שואל אותו בכל זאת מה קרה בתקופה האחרונה שהדבר עלה לכותרות, עונה דר' בן דרור שוב את התשובה הקודמת על כך שהמידע הגיע לידי עיתונאי, למרות שגם הוא מסכים כי לאחרונה המצב קצת יותר חמור ממה שהיה בעבר. "לאחרונה אנו מוצאים את החיידקים גם בקהילה ולא רק בחדרי ומסדרונות בתי החולים". לא אחת אפשר לראות חולה שמתאשפז ובבדיקות שנערכות לו מגלים כי חיידק הקלבסיאלה תקף אותו, כשהסיבה לכך שאותו חיידק כבר לא מסתובב רק בבתי החולים אלא גם יצא החוצה והוא יכול להיות בבתי אבות ובמקומות נוספים, כשכל הזמן הוא מפתח עמידות, מה שקורה כעת שכדור השלג הזה הולך ותופס תאוצה וכשרוצים לרפאות חולה נותנים אנטיביוטיקה חזקה יותר ושוב אנו שורפים לעצמנו את ההגנות שיצרנו נגד החיידקים לשנים הבאות.
מטבע הדברים כעת עסוקים כולם באותו חיידק, אך כמו שהזכיר קודם לכן דר' בן דרור, ישנם עוד לא מעט חיידקים שהולכים ומפתחים עמידות בגלל טעויות שאנו עושים. לצד כל זאת עוסק דר' בן דרור בשאר הדברים הקשורים במחלות זיהומיות וכן ברפואה פנימית, ומטבע הדברים פונים אליו מכיריו בבעיות כאלו ואחרות הצצות לעיתים. לא מכבר פנו אליו זוג שכנים המתגוררים במעלות, כשאחריי שנים רבות שהאישה לא הצליחה לשאת פרי בטן, והנה כעת לאחר שנכנסה להריון והיא בחודשים המתקדמים החלו לה כאבי בטן שלא קשורים ללידה. בדיקות שנערכו גילו כי המדובר בפנדציט (מה שמוכר כתוספתן). במקרים שכאלו מיילדים את האישה אף שלעיתים מדובר בלידה מוקדמת בהרבה מהתאריך.
דר' בן דרור הפנה את הזוג לחדר המיון בנהריה, וכשהגיעו לחדר המיון קיבל את פניהם רופא, שאף הוא מתגורר במעלות. בבדיקות שערך התברר מעל לכל ספק כי מדובר בתוספתן דלוק שחובה לבצע ניתוח באופן מיידי. הבעל הרים טלפון לדר' בן דרור ושאל בעצתו. מכיוון שהמדובר במקרה לא פשוט של אישה בהריון, העדיף דר' בן דרור לשלוח אותם לבית החולים רמב"ם שם מומחים יותר בתחום, כשבינתיים הוא החליט לשלוח עבורם ברכה לרבי מליובאוויטש, ובאחד הספרים בהם מובאים תשובותיו של הרבי מהעבר למקרים שונים, הובאה תשובה לבדוק תפילין ומזוזות. במקביל למתרחש במעלות ביקש הבעל שלא להכניס את אשתו לחדר הניתוח בבית החולים בנהריה, ומשם נסע לבית החולים רמב"ם על מנת לקבל את המשך הטיפול.
כשהגיעו למחלקה הכירורגית היה רופא תורן שכנראה לא הבין את חומרת המצב בה נמצאת האישה, ואף לא טרח לבדוק את החולה. רק למחרת בבוקר כשנערכה בדיקת רופאים, הם עברו על התיק הרפואי של אותה אישה, אז גילו את סיבת אשפוזה. שנשאלה כיצד היא מרגישה, תשובתה הייתה שיותר טוב, מה שרק הביא לאי הבנתם של הרופאים על כל המקרה, שכן במקרה של התוספתן הכאב רק הולך ומחריף.
משכך הורו לשלוח אותה לבצע בדיקת אולטרא סאונד שם הכל היה נראה תקין, וכעבור יומיים הכאב פסק והיא נשלחה לביתה. כשפגש דר' בן דרור את הרופא השכן ממעלות שנחשב לאחד המומחים בתחום האולטראסאונד, הוא סיפר לו את המקרה, כשזה מצידו היה מוכן להישבע כי בתצלום היה נראה בברור שהתוספתן דלוק ומוכרחים לבצע ניתוח. גם את דר' בן דרור הפתיעו הממצאים החדשים, אך כחסיד של הרבי מליובאוויטש הוא הבין כי ברכת הצדיק היא שעזרה לאישה שחיכתה שנים רבות לפרי בטן.
מקרה זה הוא אחד מיני ניסים רבים בהם נתקל דר' בן דרור במהלך שנותיו כרופא, אך מקרה אחד של נס אישי, לא יוכל דר' בן דרור לשכוח כל כך מהר. היה זה בעת מלחמת לבנון השנייה. ועבודתו כרופא הכריחה אותו להמשיך ולהישאר במקום מגוריו במעלות, כשמידי יום הוא נוסע למקום עבודתו בבית החולים זיו בצפת. היה זה בשבת האחרונה של המלחמה, כשכבר נושא הפסקת האש עלה לכותרות.
בתפילת מוסף התבקש ע"י הרב לשמש כשליח ציבור, וכך עשה. כמי שעסק בכל השבוע בטיפול בחולים ובנפגעים מהמלחמה, החליט דר' בן דרור לנצל את השבת למנוחה ושכב לנוח. האזעקה ביישוב הפכה באותם שבועות לדבר שבשגרה, והיו מי שלא נכנסו למקלטים או למרחבים המוגנים. בניגוד לפעמים אחרות הפעם קול הנפץ היה בתוככי היישוב. כשיצאו השכנים לראות היכן הפגיעה, הם גילו לתדהמתם חורים מרסיסי הקטיושה בביתו של דר' בן דרור. כעבור כמה דקות התברר גודל הנס, כשבחדר בו שכב דר' בן דרור פגעו רסיסים בקירות שמעל לראשו. ליבם של השכנים החסיר פעימה עד אשר ראו כי כל בני משפחת בן דרור בריאים, מבחינתו של דר' בן דרור היה זה רק סימן להמשיך ולעזור בתפקיד שייעד לעצמו בהיותו ילד, כשהכל במטרה לעזור לזולת.
לכתבה זו התפרסמו 2 תגובות - לקריאת כל התגובות
הוסף תגובה
2 תגובות
1.
מזל טוב לד"ר גדי
כ"ח אדר ה׳תשס״ז
לנישואי הבן משה עם אסתר מארק מרעות.
תגובה חדשה
הגב לתגובה
1
0
2.
באמת איש יוחד
כ"ח אדר ה׳תשס״ז
ד"ר גדי בן דרור אכן איש מיוחד. מלבד היותו מקצועי ומיומן הוא גם איש נפלא, טוב לב ורגיש עם יחס מדהים לחולים ולסביבה בכלל
תגובה חדשה
הגב לתגובה
1
0
מאפשרים לכם לקבל
