הסיפור הזה מזכיר סיפורים מימי קדם, שמופיעים בספרים, אבל הוא קרה כאן ועכשיו. תחילתו בראש השנה הנוכחית. הרב מנחם שטיינברגר, שליח חב"ד טרי בשכונת היוקרה קריית-אֵילון בחולון, שכר אולם כדי לקיים בו את תפילות הימים-הנוראים, מכיוון שבשכונה עדיין אין בית-כנסת.

בראש-השנה וביום-הכיפורים התמלא אולם התפילה עד אפס מקום, אך מה הלאה? דמי השכירות גבוהים וקשה לשאת בהם לאורך זמן. באין-ברירה הקיש על דלתו של אחד השכנים, איינשטיין כהן שמו, ושטח לפניו את מצוקתו. איינשטיין, הבעלים של אולמי 'רסיטל' בתל-אביב, וחשוב יותר – בעל לב יהודי חם, ניאות להקצות לתפילות את קומת המרתף של ביתו, לזמן קצוב, "עד שתסתדרו".


"לא ייאמן"

כמה ימים לפני ראש-חודש כסלו, טס הרב שטיינברגר לחצר הרבי מליובאוויטש, כדי להשתתף בכינוס השנתי של שלוחי חב"ד בעולם. קודם שטס מינה חבר לנהל בימי היעדרו את בית-הכנסת המאולתר. במוצאי שבת פרשת חיי-שרה התקשר מארה"ב כדי לשמוע מחברו איך עברה השבת. "לא ייאמן", השיב החבר, נרגש, וגולל באוזניו את שאירע באותה שבת.

רשות הדיבור עוברת לד"ר אליהו סולימני, שכנו של איינשטיין וממתפללי בית-הכנסת שבמרתף ביתו. סולימני הוא רופא משפחה. לפני כשמונה-עשרה שנים התקרב לתורה ומצוות, ומאז הוא מנהל אורח-חיים של יהודי ירא-שמים ומקפיד על קלה כחמורה.


חלום הרופא

"בליל שבת, שעה קלה לאחר שעליתי על יצועי, חלמתי חלום. ראיתי יהודי הדור-פנים, בעל זקן לבן ארוך, צועד ברחוב ונעצר ליד מפתן ביתו של איינשטיין, שכני. 'איפה יש כאן בית-כנסת?', שאלני היהודי, ואני הצבעתי לעבר מרתף הבית. 'מדוע הטרחת את עצמך מרחוק עד לכאן דווקא?', שאלתיו בחלום. האיש הביט בי בתמיהה: 'מה זאת אומרת? באתי להתפלל בבית-הכנסת של בני!'. הקצתי מהחלום ושוב נרדמתי, ובבוקר נשכח ממני כל העניין.

את ההמשך מספר איינשטיין: "בקריאת התורה הכריז הגבאי 'יעמוד איינשטיין בן אוריאל הכהן', ואני עליתי לתורה. כשחזרתי למקומי עצר אותי הד"ר סולימני ואמר לי כי הקריאה בשמי ובשם אבי הזכירה לו חלום שחלם בלילה. הוא סיפר לי בקצרה את תוכן החלום. עם סיום התפילה עליתי איתו לקומת המגורים בביתי. לפתע החוויר כסיד. 'זה האיש! אותו פגשתי הלילה ועמו שוחחתי!', קרא בהתרגשות גדולה, בהצביעו על תמונה גדולה של אבי שניבטה אלינו מאחד הקירות. לנוכח דבריו והתרגשותו, אחזה בי צמרמורת עזה".


בקשה שנענתה

משלים את הסיפור הרב שטיינברגר: כששמעתי את הסיפור בטלפון, לא ידעתי את נפשי. תפסתי לפתע, כי בזמן שחלם הד"ר סולימני את חלומו, שהיתי עם חבריי השלוחים ב'ציונו' הקדוש של הרבי. בדף הבקשות ('פדיון-נפש') שכתבתי וקראתי ב'ציון' ביקשתי בין השאר כי "יערה ה' רוח ממרום על איינשטיין כהן, שיסכים להחזיק בביתו בקביעות את בית-הכנסת".

מיותר כמעט לציין כי בעקבות הדברים נהפך בית-הכנסת מזמני לקבוע. "אין דבר יותר יקר לי כיום מבית-הכנסת שבביתי", אומר איינשטיין, ודמעות מציפות את עיניו. הרב שטיינברגר מוסיף ומספר, כי מספר המתפללים במקום גדל משבוע לשבוע, וכי גם שיעור-תורה קבוע נפתח שם. על כך אפילו הוא לא חלם...