בסוף-השבוע שעבר התקיימה בנחלת הר-חב"ד התוועדות לציון שנתיים ליארצייט של הרה"ח זלמן לייב אסטולין ע"ה. קהל רב נכח בהתועדות יחד עם המרא דאתרא דנחלת הר-חב"ד ומשפיעי אנ"ש.

במהלך ההתוועדות למדו המשתתפים את "קונטרס אהבת ישראל" וסיפרו סיפורים מרתקים אודות ר' זלמן-לייב. לקראת סיום ההתועדות הגיע הספר "גאון וחסיד" ובו ביוגרפיה וחידושי תורה וסיפורים אודות ר' זלמן לייב. שיצא לאור על-ידי נכד המחבר, הרב שלום-בער פרידלנד.

בספר המרתק והמיוחד מובאים סיפורים רבים מחייו, קשריו עם אדמו"רים, רבנים וראש-ישיבות ידועי שם. COL מתכבד להגיש קטעים מהספר.

חברותא עם ראש-ישיבת פונוביז'

בבני-ברק התחבב במהרה על הדמויות הבולטות בעיר התורה ויצר קשרים חזקים עם גדולי-התורה בעיר שחיבבהו מאוד. הרב יוסף-שלמה כהנמן, ראש-ישיבת פונוביז' נהנה היה לשוחח עמו בדברי תורה. על-כך מספר בנו ר' דוד: "מדי פעם היה הרב כהנמן שולח מונית להביאו למשרדו, שם היו משוחחים כמה שעות בדברי תורה, וכשסיימו היה דואג להשיבו לביתו. במשך הזמן הפגישה קיבלה קביעות, כאשר פעם בשבוע נפגשו להתפלפל בלימוד".

בנוסף על השקו"ט בסוגיות הש"ס היה הרב ר' זלמן-לייב אף חוזר בפניו מסיפוריו ומפניניו בפרשיות התורה, והרב כהנמן נהנה מאוד לשמוע זאת. פעם, כשאמר בפניו את הפירוש של החיד"א על הפסוק "וה' אמר המכסה אני מאברהם" (הובא בספר החדש, בחלק הפירושים) שמח בדבריו כל-כך, עד שקם ונשקו על ראשו.

קביעות בלימוד עם הסטייפעלער

בתקופה בה התפלל ר' זלמן-לייב בבית-הכנסת של הרה"ג ר' יעקב ישראל קנייבסקי, המכונה 'הסטייפעלער', נוכח הסטייפעלער לעמוד על גדולתו בתורה, והיה מחבבו ומקרבו ביותר. לא פעם היה ניגש אליו אחר התפילה לדבר עימו בלימוד. בכלל, כשהיה ר' זלמן לייב ניגש אל הסטייפעלער, היה האחרון נעמד לכבודו, והיו מתווכחים מי ישב ראשון. כך כיבדו זה את זה.

שניהם היו משוחחים בקביעות בדברי תורה - מספרים מכריו - הר"ר יעקב ישראל קנייבסקי נהנה מאוד מחברתו, וביניהם נוצרה קביעות בלימוד. מדי כמה ימים היו מעלים סוגיות שונות שהיו דנים בהן בלהט.

אף את בר-המצוה של בנו ר' דוד-אליהו, כיבד הסטייפעלער בנוכחותו, ואף העניק לחתן הבר-מצווה דורון דרשה".

פעם, כשהיה הסטייפעלער עטור עדיין בטלית ותפילין", סיפר ר' זלמן לייב, "התאספו סביבי כמה מהאברכים וביקשו לשמוע דברי תורה. היה זה בשבוע של פרשת ויקרא, ואמרתי להם מהספרים הקדושים את הנאמר על המילים המסיימות את הפרשה "לאשמה בה", שהם ראשי תיבות של המילים "לא-ל אשר שבת מכל המעשים ביום השביעי", ומלמד שכששומרים את השבת, נמחלים ה"לאשמה בה" החטאים (ראה שבת קיח, ב - "כל השומר שבת אחת כהלכתה נמחלים לו עוונותיו").

"השתדלתי לדבר בקול נמוך, שכן ידעתי שהסטייפעלער אינו מחבב "ווערטלעך" שאינם מיוסדים על הש"ס ופוסקים. אך דווקא בפעם זו הוא שמע ממקומו על המדובר, ניגש אלי ובקשני לשוב ולומר את הראשי תיבות. בלא אפשרות להשתמט חזרתי באוזניו על הדברים. כששמע זאת, הודה לי מאוד ואמר לי "שימחת אותי בדברים אלו, מאחר שזמן רב הטרידני כיצד פרשת ויקרא מסתיימת במילים "לאשמה בה", היפך הכלל שמסיימים בטוב; אך כעת תירצת על קושייתי, שאין זה מדבר על אשמה אלא להיפך על שמירת השבת"...

בנו הרה"ג ר' חיים קנייבסקי, אף הוא שוחח עמו פעמים רבות ומרוב התרשמות מאישיותו, שלח את בניו שילמדו אצל הר"ר זלמן-לייב בזמני ההפסקות שלהם. הוא אף הגיע לנחמו כאשר ישב שבעה לאחר פטירת זוגתו הרבנית רייזל ע"ה.

הרב אדלשטיין מנע קריעת שיחות הרבי

מספר בנו ר' דוד: "מיד כשהגענו לארץ ישראל, נכנסתי בתקופה הראשונה ללמוד בישיבת פונוביז'. את שהותי שם ניצלתי גם עבור 'הפצת המעיינות' ומדי שבוע הייתי מניח שם את שיחותיו הקדושות של הרבי. בין התלמידים היו מחרחרי ריב שעיניהם צרה בשל אחרים; אלה היו ממתינים לרגע זה בו הנחתי את ה'שיחות', ומיד היו חוטפים אותם מעל השולחן וקורעים אותן לגזרים.

"כאשדר סיפרתי לאבי את הדבר, הוא התקשה להאמין, לאחר שנות מסירות נפש ברוסיה הסובייטית, כי דווקא בארץ הקודש יפגוש בשנאת ישראל בדיוטא תחתונה כל כך. הוא טלפן להרב גרשון אדלשטיין, שכבר אז היה מראשי הישיבה, והתלונן על כך.
הרב גרשון הבטיח לבדוק את הנושא. ואכן, בפעם הבאה שהבאתי את השיחות, הוא שידע על כך בתיאום מראש, נעמד בצד וצפה על המתרחש. ואכן, כשנוכח לחזות בעצמו במחזה בעוד אני מניח את השיחות, חוטפים אותם מידי כדי לקרעם, חשף את עצמו כשהוא נדהם, ונזף מרות בתלמידים. לא התקבלו אצלו הסבריהם שאלו הם דברי חסידות: "אם אינכם רוצים ללמוד בזה אל תלמדו, אבל למה לקרוע?".