מאת חיים ברון, COL

בשנת תש"ס, התרחש האירוע הקשה ביותר בהר דב. שלושה חיילי צה"ל נחטפו על-ידי מחבלי חיזבאללה: סמ"ר עומאר סואעד מהכפר סלמה שליד כרמיאל, סמ"ר בני אברהם מבני-ברק וסמל עדי אביטן מטבריה. שלוש שנים לאחר-מכן, בתשס"ד, הוחזרו גופות השלושה לישראל יחד עם חטוף נוסף של הארגון, אלחנן טננבאום. כזכור, המחיר היה כבד: שורה ארוכה של אסירים לבנונים ופלסטינים, ובראשם "קלפי המיקוח" מוסטפא דיראני ועבד אל-כרים עובייד. 

מאז, צה"ל לא התיר לאף אדם להיכנס למקום מחשש לחיי אדם, זאת למרות בקשות חוזרות ונשנות של אנשים שונים.

השנה, החליטו ארבעה חסידי חב"ד המשרתים בצה"ל לשמח את החיילים המשרתים בהר בחג-הפורים. אולם, המשימה הייתה נראית בלתי-אפשרית. "כשחסיד הולך עם הרבי 'אין איש העומד בפניהם'", סיפר אחד החיילים. "ניסינו להשיג אישורים ממספר גורמים בצה"ל, אולם הם אמרו לנו את מה שידענו מראש: לא שייך להיכנס למקום. כבר חשבנו להתייאש ולרדת מהסיפור".

חצי שעה לפני כניסת שבת-קודש, קיבל אחד החיילים, ר' צביקה ריינהולד שיחת טלפון מהרב אלי פילו. "יש אישורים לעלות להר", אמר לו בהתלהבות. ר' צביקה התקשר מיד לחברו המשרת אף הוא בצה"ל, ר' יוסי וילהלם שויצרו שיחת וועידה עם חייל נוסף, ר' אייל זוכמן.

אולם הייתה בעיה אחת, גדולה מידי: צה"ל אישר להגיע להר רק עד שעה שבע בערב, בצאת השבת, והדבר היה ממש נראה כבלתי-אפשרי (יציאת השבת: 6:15).

בדקות שנותרו עד כניסת השבת, הבתים של הארבעה נראו כחמ"ל אחד גדול, כשילדי המשפחות מסייעים להכין את משלוחי-המנות והציוד הנדרש.

"החב"דניקים הם מעל הטבע", אומר אחד החיילים בחיוך ומספר: "בצאת השבת זינקנו בעקשנות ובמסירות-נפש רבה והגענו למקום יחד עם משלוחי-המנות והמון-המון רצון לעשות נחת-רוח לרבי. מי שלא ראה שם את שמחת הפורים לא ראה שמחה מימיו"...

יש לציין, כי להר עלו רק חסידי חב"ד המשרתים בצבא, עם קסדות ושכפצי"ם: ר' צביקה רינהולד, ר' אייל זוכמן, ר' יוסי וילהלם וגיסו הת' מנחם ולדמן.