מאת: תמי הוצמן

הכירו: זהו צ'ארלי.

בעצם, מי לא מכיר את צ'ארלי?

כן, כן, זהו צ'ארלי עם הבלונים. צ'ארלי עם הכפתורים הגדולים על הכיפה, צ'ארלי עם אוברול הג'ינס הנצחי. זהו צ'ארלי שתפגשו דרך קבע בכל שמחה, מפריח בלונים וקולו מהדהד בכל האולם.

כל מי שביקר פעם בקראון הייטס מכיר את צ'ארלי. האיש הוא "ציור", דמות שתופסת את העין ואת האוזן, חלק בלתי נפרד מהנוף.

כדי לתפוס אותו לראיון קצר היינו צריכים פשוט לעבור משמחה לשמחה ולחפש. עברנו בשתי חתונות ו-הופס! מצאנו!

יש נשים בשכונה שמשוכנעות שצ'ארלי הוא צדיק נסתר. הנאמנות שלו לשמח אנשים, והדביקות שלו לפרסם את בשורת הגאולה, וכל זאת ללא תמורה, מולידה הרבה ניחושים,ולכל החיוכים שהוא מותיר אחריו מצטרפת מעין יראת כבוד, והילה של "מיסתורין".

הרבה נכתב על מצוות שמחת חתן וכלה. "כל המשמח חתן וכלה זוכה לחמישה קולות-קול ששון וקול שמחה וכו'". צ'ארלי אוסף את חמשת הקולות כמה פעמים בלילה.

"צארלי", אנחנו מספרים לו, יש אנשים שחושבים שאתה אליהו הנביא".

לצ'ארלי חוש הומור בלתי מבוטל: "לא ולא", הוא עונה מיד, "זוהי עבודה קשה מדי להיות אליהו הנביא.חוץ מזה, אני מאחר כרוני, אז זה ממש לא מתאים לאליהו." (אם אליהו הנביא אינו מאחר כרוני, אז איפה הוא מתחבא עד עכשיו?)

אנחנו מנסים לברר אם יש לצ'ארלי שם משפחה. הוא מחייך. "צארלי בטונס" הוא עונה ("צ'ארלי כפתורים"-בתרגום לעברית).

"ומה עוד"?

"צ'ארלי בטונס יספיק".

צ'ארלי גר במנהטן. יום יום הוא מגיע לקראון הייטס ברכבת. ביום שלאחר אסון בניני התאומים, שותקה תנועת הרכבות, כזכור. "אמרתי לעצמי" מספר צ'ארלי "לא יתכן שהרכבות לא תסענה, הרי יש לי חתונה להגיע אליה בקראון הייטס! זה פשוט לא יתכן"!

"ומה קרה"?

"הרכבות נסעו"!

לא ברור איזו רכבת ואיך, אבל בחתונה שנערכה באותו לילה צ'ארלי השתתף גם השתתף.

"איך התחלת את הקריירה, צ'ארלי?"

הוא מספר שלפני שנים השתתף במפגשי קבוצת רווקים שנערכו במנהטן כל שבוע, בכל פעם בבית כנסת אחר. הגיעה לשם אשה חבד"ית עם פמוטות כדי לשכנע בנות יהודיות להדליק נרות שבת. "חשבתי" אומר צ'ארלי "שזה דבר מצוין לחלק לבחורות שמשתתפות תמיד בפגישות שלנו. שאלתי אותה היכן אוכל להשיג עוד הרבה פמוטות כאלו. היא שלחה אותי לרב קסטל בקראון הייטס. עליתי על הרכבת ונסעתי. הרב קסטל ביקש ממני להניח תפילין ולהשתתף בפגישות שארגן, וכך הגעתי לקראון הייטס.
"ואיך הגעת לשמח אנשים בחתונות"?

הכרתי את הרב דווארקין זצ"ל. הוא אמר לי שזו מצווה גדולה ללכת לשמח חתנים וכלות. מאז התחלתי להשתתף בחתונות בכל לילה, ואני מביא איתי בלונים, להגביר את השמחה".

"הבלונים האלה עולים, כנראה, הרבה כסף. אספקה שוטפת של בלונים אינה דבר זול".

"בהחלט לא" הוא עונה.

"מי משלם עבור הבלונים?"

"אנשים משתתפים" הוא עונה. "חלק נותנים לי כסף ל'קרן הבלונים' שלי".

אז לתשומת לב המעוניינים בחלק במצווה של צ'ארלי- צ'ארלי יקבל בשמחה כל השתתפות ב'קרן הבלונים'. אבל בזהירות! מאחורי החיוכים והכפתורים מסתתר אדם רגיש, בהחלט לא מחוסן בפני חוש ההומור של אנשים ,שלפעמים עובר את גבולות הטעם הטוב, ועלול לפגוע.

"בתחילה השתתפתי רק בחתונות" הוא מספר"מצוות שמחת חתן וכלה. אחר כך חשבתי שזה חבל לא להשתתף גם ב"ווארט", גם שם אני משמח חתן וכלה.משם זה עבר גם לבריתות, "שלום זכר", "מלווה מלכה" וכל השאר".

מי מודיע לך על כל השמחות?"

"יש לי מלאכים" הוא עונה "מלאכים קבועים שמודיעים לי. ולפעמים יש גם מלאכים שהם לא כל כך קבועים."

"זה מעייף מאד ללכת לכל כך הרבה שמחות בלילה" הוא אומר."חלק מהאנשים נחמדים ומציעים לי טרמפ. וחלק עוברים לידי עם האוטו, נוסעים לאותה שמחה, ופשוט לא אכפת להם" הוא מתלונן.

ולמרות הכל, הוא לא מוותר.

גם בשבתות הוא נמצא בקראון הייטס. הוא לא מחסיר אף "שלום זכר" או ברית.
"היכן אתה ישן כשאתה נשאר פה לשבת?"

הוא ישן ב770. חס וחלילה שיחלל שבת. הוא גם לא מטלטל בשבת. כיפתו הגדולה מצופה בכפתורים. הוא טוען שהרב מארלו ז"צל התיר לו להשאיר אותם בשבת על הכיפה כי הם חלק בלתי נפרד מהלבוש שלו בכל ימות השבוע.

הכפתורים שמוצמדים לאוברול שלו, לעומתם, מהווים כבר בעיה.כדי לא לטלטל הוא מסיר אותם לפני כל שבת.

יש לו שני אוברולים מג'ינס. אחד לשבת ואחד ליום חול. לעולם לא תראו אותו לובש משהו אחר. אין לו מעיל. גם בקור הכי גדול תמצאו אותו לבוש באותם בגדים. "ואני אף פעם לא חולה" הוא מתפאר.

הקב"ה אוהב אותו. וגם את החתנים והכלות. אם יהיה חולה, מי ישמח אותם?
"לא מזמן הייתי בחתונה" הוא מספר, נגשתי לאמא של הכלה, לאחל לה "מזל טוב". האמא ההמומה שאלה "מי אתה"? עניתי "אני צ'ארלי". היא לא ידעה מי אני..."

גם אני וגם צ'ארלי הגענו למסקנה שהאמא של הכלה בודאי נמצאת בקראון הייטס בפעם הראשונה בחייה...

פעם, לפני שנים, הלך לשחות בחוף של לונג איילנד, ואיבד תוך כדי שחייה את הכיפה שלו. "כתבתי לרבי שאיבדתי את הכיפה"הוא אומר.

"ומה קרה?"

"הרבי שלח לי כיפה חדשה"...

צ'ארלי מסתובב בקראון הייטס כבר שנים רבות. הוא מספר שבשנים הראשונות, כשהיה יוצא מהרכבת בימי שישי, היה פוגש את הרבי, שהיה הולך באותן שנים ברגל מביתו ל770.

"הייתי מספר לו דברים" הוא אומר.סיפרתי לו על עצמי, ועל מה שאני עושה, והרבי היה עונה לי."

"מה הרבי ענה לך?"

דווקא כעת צ'ארלי שותק, שומר על סודו.

זכור לכולם היטב כיצד הרבי היה מחייך לצ'ארלי בכל פעם שעבר מולו, ומהנהנן לו בראשו בעידוד.

בשלב מסוים בעברו איבד את עבודתו. "זה היה מאורע טראומטי ביותר" הוא אומר, אבל לא רוצה לפרט.

"ומה אתה עושה היום"?

"לפעמים אני מכשיר מטבחים. במנהטן ישנו אירגון לבעלי תשובה מתחילים, והרב בוכוואלד עומד בראשו. לפעמים אני צריך להכשיר את המטבח הכשר ראשוני".

"מה בדיוק אתה עושה"?

"אני שורף את התנורים שלהם עם מבער ידני".

בכיס הקדמי של האוברול שלו בולטים פרוספקטים בנושא הגאולה. כשהוא ברכבת, הוא עושה "מבצעים".

אנשים ברכבת שואלים אותו שאלות, והוא מצידו שואל אותם בחזרה אם הם יודעים שהמשיח עומד לבוא.

"נו, הם יודעים?"

"לא כולם".

"ואז, מה אתה עושה"?

"אני מספר להם".