ראשית ברצוני להודות לכל המשתתפים על דאגתכם הכנה לקהילה היהודית באודסה, לבעיות של העם היהודי ולכך שהחלטתם להקדיש מזמנכם לשבת ולדון בפתרון הבעיה הכואבת הזו שנקראת "אנטישמיות".

האמת היא שכאשר שמעתי על חילול בית הקברות היהודי ביום שני האחרון, וחילול האנדרטאות לזכר קורבנות השואה והפאשיזם, לא ידעתי את ליבי מצער, והחלטתי ללכת בעצמי למקום לראות במו עיני את הזוועה הגדולה שקראה שם, כשהגעתי לא האמנתי, בתחילה ראיתי מצבה אחת ולאחר מכן עוד אחת וכשנכסתי בין השבילים לראות את גודל הזוועה, חשכו עיני: למעלה מאלף מצבות מחוללות, חשבתי שמדובר בזוועות בדוגמת מה שקראתי לא פעם בעיתונים על מקרים דומים בעולם, חמש מצבות, עשר מצבות, לאלף מצבות מחוללות לא ציפיתי, אני מוכרח לשתף אתכם ברגשות שמילאו אותי באותם רגעים, עצב, דאגה, כאב נוראי.

אפוף מחשבות התחלתי ללכת לכיוון היציאה מבית הקברות, מבלי משים נכנסתי לתוך אחד השבילים אפוף בהרהורים... לא שם למה שקורה מסביב... ואז נעצרתי ליד אחד מן הקברים. כשקראתי את הכתוב על המצבה שמתי לב בדמיוני לחיוך קל מתוך המצבה, קול צחוק קליל נשמע באוזני ובאותו הרגע הבנתי שלדברים הללו ישנה פורפרופציה אחרת לגמרי.

היה זה קברו של הרב זוסיא פרידמן, שכיהן כרבה של אודסה בין השנים 1897 עד לשנת 1937, שנים קשות עברו על הרב באותם ימים. שנים של קומוניזים, סגירת בתי כנסיות, רדיפות הדת ורדיפות אישיות אחריו. חלק מבניו של הרב נעצרו ונעלמו במרתפי הק.ג.ב. חלק ממשפחתו נהרגו במלחמת העולם השניה, הרב עצמו נפטר מצער, ליבו לא יכול היה לשאת את גודל הכאב, לראות איך הקהילה שכה עמל ואהב, מתפוררת לו מול עיניו.

במותו משאיר הרב עוד כמה ילדים לא נשואים, שמתחתנים לאחר פטירתו, ועוברים אף הם שנים קשות של קומוניזים ורדיפת הדת, ישיבה בכלא מאבקים לשמירה על הדת וקיום מצוותיה, בנתיים נולדים לרב נכדים, צאצאים שהוא לא זכה לראותם, לא הכיר את שמותיהם, אולי גם לא יודע את מספרם. הזמן עובר והמשפחה מתחלקת, חלק מהמשפחה עולה לישראל, חלק לארצות הברית, חלק למוסקבה וחלק לסיביר, עוברים שנים נוספות ולרב זוסיא פרידמן, זה שאני עומד מול מצבתו כבר נולדים נינים ונינות, רוב המשפחה כבר גרה בישראל, מתאחדת לאט לאט מחדש, חלק מהנינים כבר ישראלים לכל דבר, השפה הרוסית היא כבר לא "שפת האם" שלהם, אין להם אפילו שמץ של זיכרונות קשים, אין רדיפת דת, והדור הצעיר מתחיל להסתובב בעולם, מקים קהילות, יוצא לשליחות רבנית בכל העולם מאלסקה שבארה"ב, עד לסין שבמזרח, צרפת, גרמניה ואפילו באוקראינה.

כן, כן, גם לאוקראינה חוזרת המשפחה, לא סתם לאוקראינה, אלא לאודסה, ובאודסה עצמה משמשת נינתו של הרב פרידמן, כרבנית באותו בית הכנסת שבו הוא עצמו שימש כרב, עשה חופות, התפלל, למד, לימד, ראה צער ואפילו נפטר בצערו, כן, כן, אותו הרב פרידמן שאני עומד לידו עכשיו, אותו הרב פרידמן, שסטלין הי' בטוח שחיסל אותו, חיסל כמה מבניו והי' בטוח שבכך גם חיסל את היהדות שבו ואת יהדות אודסה.

אותו הרב פרידמן שהיטלר הרג שנים מילדיו, אותו הרב פרידמן שהיטלר ראה בו את הבעיה של העולם הנאור, אותו הרב פרידמן שהי' בין אלו שדרכם היטלר ניסה לחסל את העם היהודי, עומד אני לידו, ובדימיוני אני שומע את הרב פרידמן צוחק ושואל אותי, נו מה אתה חושב הרב וולף, בלון ספריי עם קצת צבע אדום וכמה קישקושים מפחידים אותי? האם אכן כמה בנדיטים מסוגלים להוריד דמעה מעיניך הרב וולף? אני שעברתי את סטלין ואת הקומוניזים, אני שעברתי את היטלר והפשיזים, אומר לך היום, אל תסתכל על למעלה אלף מצבות מחוללות, תסתכל על למעלה מאלף צאצאי בלע"ר, השומרים תורה ומצוות, המשמשים כרבנים בכל העולם כולו, תסתכל על אשתך נינתי המשמשת כרבנית בעיר אודסה ותגיד לי אתה, האם יש מקום לדאגה ? האם יש מקום לעצב חלילה?

למעשה רבותי המכובדים, אישי ראש העיר, הרב פרידמן הוא רק סמל לכל מה שעובר העם היהודי, הרב פרידמן הוא רק דוגמא לתקופות שכל העם היהודי עבר במשך ההיסטוריה שלו, הרצופה דם ודמעות, אנחנו עומדים עכשיו לפני חג הפורים, חג שבו ריחפה סכנה מוחשית של השמדה מוחלטת של העם היהודי, ע"י המלך אחשוורוש ויד ימינו המן, אז איפה המן היום ואיפה אנחנו? איפה היטלר וגרמניה הנאצית ואיפה אנחנו?...

יצאתי מבית הקברות היהודי עם לב הרבה יותר קל ואני עומד לפניכם כאן היום ואומר לכם, ידידי היקרים, שוב תודה על דאגתכם לעם היהודי, שוב תודה על כך שהתאספתם כאן לנסות למצוא פיתרון לבעיית האנטישמיות, אבל יקירי, הבעיה היא לא של העם היהודי, הבעיה היא של כולנו יחד, אותם אלו שניסו לעלוב בנו, אותם אלו שחשבו שעל ידי בלונים עם ספריי בצבע אדום, ניתן לחלל בית קברות, קודם כל עלבו בכם ובנו כעם, אבל לא כעם היהודי אלא כאזרחי אוקראינה, קודם כל הם חיללו את הרגשתנו, אנשים מתורבתים הרוצים ומנסים להקים כאן מדינה נורמאלית, לחנך את ילדינו כאנשים משוחררים וכאזרחים בריאים, הם פגעו בנו כולם, לא בי כרב וולף, אלא בי כאברהם, ובכם כדימה, איוון ומריק.

ולכן הצעקה והקריאה לעצור אותם ולמצות איתם את הדין חייבת לבוא מאיתנו כולנו יחד, כמו שאמרתי אתמול, לא מקירות בית הכנסת צריכה לצאת הקריאה אלא מקירות אוקראינה צריכה לצאת הקריאה, די לאנטישמיות, די לפאשיזים, כולנו יודעים שמתחילים עם היהודים, אבל מגיעים בסופו של דבר לכולם. אין גבולות לפאשיזים, היטלר ניסה להשמיד את כל העם היהודי, הוא הצליח להרוג שש מיליון, אבל איתם יחד הוא הרג 40 מיליון רוסים. אין דרך אחרת, מלבד מלחמה עיקשת באנטישמיות. יתכן שבהתחלה שוברים חלונות בבית הכנסת, אבל אח"כ גם שורפים כנסיות.

לכן רבותי, הפעם שלא כמו בפעמים הקודמות בהם ניפצו חלונות בבית הכנסת ולא מצאו את האשמים, הרביצו לבחורי ישיבה שכל חטאם היה בכך שהלכו עם כיפה וזקן ולא נמצאו אשמים, ציירו סיסמאות אנטישמיות על אנדרטאות לזכר חללי השואה ולא נתפסו אשמים או נתפסו ושוחררו, הפעם צריך גם למצוא וגם להעמיד לדין, ולא באשמת חוליגניזים או חילול מצבות, (שעל כך יושבים שלוש שנים במקרה הטוב), אלא למצות את הדין ע"י החוקים המתאמים, בכדי שישמעו ויראו ואולי כך נוכל יחד לחיות במדינה סובלנית עם אזרחים סובלניים המאפשרים לכל אחד לקיים את אורח חייו באופן מכובד על פי ראות עיניו ורצונו....

תודה רבה אדוני היו"ר. תודה רבה אדוני ראש העיר שזימנת אותי לשאת דברים בישיבת החרום המיוחדת הזו, תודה לכולם על ההקשבה.