מערכת COL
|
יום י"א אדר ה׳תשס״ז
01.03.2007
מנהל 'מכון ירושלים' הרב יוסף בוקסבוים ע"ה
השבוע הלך לעולמו הרב יוסף בוקסבוים ע"ה, מנהל 'מכון ירושלים' הנחשב כיום לגדול מכוני המחקר התורניים ■ לפני מספר שבועות כתב את אחד ממכתביו האחרונים למנהל ספריית 'אגודת-חסידי-חב"ד' בניו-יורק הרב שלום-דובער לוין יבדלחט"א, משם היה שואל מעת לעת ספרים לצורך המכון באישור הרבי ■ COL מתכבד להגיש את תצלום המכתב וראיון שנערך עימו לפני מספר שנים לסיפור המלא
הרב בוקסבוים ע"ה על רקע המכתב • צילום: באדיבות 'כפר-חב"ד' • עיבוד: COL
מאת חיים ברון, כתב COL בניו-יורק
ביום שלישי השבוע הלך לעולמו הרב יוסף בוקסבוים ע"ה, מנהל 'מכון ירושלים' הנחשב כיום לגדול מכוני המחקר התורניים. לפני מספר שבועות כתב את אחד ממכתביו האחרונים למנהל ספריית 'אגודת-חסידי-חב"ד' בניו-יורק הרב שלום-דובער לוין יבדלחט"א.
"הרב בוקסבוים שהיה המו"ל הכי מצליח ופעיל של מהדירי ראשונים ואחרונים בדורנו, היה משאיל מעת לעת ספרים מהספרייה לצורך עבודתו, באישורו של הרבי", סיפר אמש (רביעי) הרב לוין. COL מתכבד להגיש את תצלום המכתב.
לפני מספר שנים נערך בעיתון "בשבע" ראיון עם הרב בוקסבוים, שם הוא חשף מעט מסיפור חייו המרתק. COL מגיש קטעים נבחרי מהראיון:
זכרונות מילדות
הרב בוקסבוים מבקש שלא לדבר על עצמו. "אני לא פונקציה כאן", הוא מצטנע. בכל זאת, אני לוחץ. אני יודע שיש לו הרבה על מה לספר: על תלמידי החכמים שבירושלים, על דמותו של הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל הנערצת עליו ועל המפעל הכביר שבהנהלתו.
"הייתי בן ישיבה רגיל. למדתי בישיבות, אני חושב, הטובות ביותר. התחלתי ב´קול תורה´, אצל ר´ שלמה זלמן, וכשהגיעה העת הקפדתי שגם כל ילדי יעברו גם הם את המסלול הזה. ראיתי בר´ שלמה זלמן את הדמות האידיאלית של האדם השלם, חוץ מגדול בתורה ובהלכה. הוא היה נערץ על כולם. אצלו בבית יכולת למצוא את ראשי הישיבות של נטורי קרתא, ומנגד את הרב חיים דרוקמן והרב נריה. הוא היה רבן של ישראל. כשלא יכולתי להישאר אצלו, עברתי לישיבת חברון.
"אני יליד הארץ. מצד אמי אני דור תשיעי בארץ. סבי מצד אמי הוא מתלמידי הבעש"ט, נין ונצר לבעל התניא. מצד אבי אני מתלמידי ´הגאון´. אבי עלה הנה מהונגריה והיה ממנהיגי היהדות החרדית. הוא היה ממלא מקום ראש העיר בירושלים לפני קום המדינה, ומקום המדינה, עוד לפני הפורושים, הוא היה סגן ראש העיר הדתי הראשון. הוא היה עו"ד ידוע, דמות נעלה ביותר".
לרב בוקסבוים שישה בנים. הבכור מרכז את שלוחת המכון בחיפה והשני הוא יד ימינו בירושלים. השאר עורכים ספרים מפעם לפעם בשעות הלילה, ובשאר היום עוסקים בלימוד תורה. אם נזכיר גם את הקרבה המשפחתית למשפחת אלון הירושלמית (השופט בדימוס מנחם אלון הוא גיסו), התמונה תהיה שלמה.
כשר' עקיבא איגר מצווה לעיין
מה גורם לבחור ישיבה להתחיל ולעסוק בההדרת ספרי קודש?
"אני למדתי בישיבה, ומיד אחרי החתונה חשבתי להמשיך בכולל. לקחתי לי לחברותא את הרב משה הרשלר ז"ל, שהיה אחד ממפענחי הגנוזות הגדולים בדורנו. הוא הוציא כחמישים ספרי ראשונים והיה מעורכי האנציקלופדיה התלמודית. למדתי איתו בחברותא, ופעם כששוחחנו שאלתי אותו: ´ר´ מוישה, הרי אתה מומחה לדבר. מה המפעל התורני שהדור זקוק לו?´ אז הוא אמר לי: ´למדתי כאברך בכולל בשערי חסד. היה בבית הכנסת יהודי ידוע מאוד, אם יש ל"ו צדיקים כאן, ודאי שהוא היה אחד מהם – ר´ דוד בהר"ן, דמות מיוחדת במינה. הוא היה כבר זקן וחולה, וסבל מאוד מרגליו´.
"אגב, במאמר מוסגר", מוסיף הרב בוקסבוים, "ר´ שלמה זלמן סיפר לי שבשבת ר´ דוד לא הגיע לבית הכנסת. רגליו כאבו, אז ר´ שלמה זלמן הלך אחרי התפילה לבקר אותו. ר´ דוד אמר לו: ´ר´ שלמה זלמן, לכבוד השבת או לכבוד הרגל?...´
"ר´ דוד, סיפר לי הרב הרשלר, היה קם כל כמה דקות מהכיסא לארון הספרים, להביא גמרא או ספר אחר. באותו זמן היינו צעירים, ואמרנו לו שאם הוא צריך איזה ספר, יגיד לנו ונביא לו. הוא השיב: ´אם רבי עקיבא איגר אומר לנו לעיין, מצווה לשמוע בקול חכמים´". באותו רגע, הוא אומר, חשבתי שאם היינו יכולים, היינו מוציאים ספר שאיתו לא יצטרכו כל רגע לקום לארון הספרים, שיביא את כל מה שנכתב על הגמרא. כך נולד ´אוצר מפרשי התלמוד´.
"שני העורכים הראשונים היו ר´ משה ואני. בתחילה בחרנו בשם ´תוספות אחרונים השלם´. שלחנו דוגמה, ובין המקבלים היה הרב זווין. הלכנו לשמוע את דעתו. הוא אמר: ´קודם כל, השם לא מוצא חן בעיני. אתם תעברו בסופו של דבר גם לראשונים. למה להגביל את עצמכם? וספר כל-כך חשוב שהעולם מצפה לו לא מתאים שיתחיל באות ת´, אלא ב-א´. שאלנו: ´אז מה יהיה השם?´ והוא ענה: ´אוצר מפרשי התלמוד´".
באיזו שנה מדובר?
"זה היה בסוף שנת תשכ"ז, שנה אחרי חתונתי, ובתשכ"ח יצא הכרך הראשון. צירפנו אלינו עוד ועוד אנשים והתחלנו בגיוס כספים, ומאוצר מפרשי התלמוד זה התפתח למה שזה היום. ה´אוצר´ ממשיך כאחד המפעלים המרכזיים שלנו, ועליו עובדים בעיקר בירושלים, ברובע היהודי, כאשר בשאר השלוחות עובדים על שאר הספרים. ברוך ה´, לפני שנה בערך חגגנו בשתיית ´לחיים´ את הופעת הספר ה-600".
ספרים עם מזל
מהי המטרה המרכזית שאתה מציב למכון?
"מהרגע הראשון, ספרים היו מאוד חשובים לי. הרי ´הכל תלוי במזל, אפילו ספר תורה שבהיכל´. רבים מהספרים הגדולים והחשובים אינם מוכרים, בגלל שהמחבר גר בארץ מסוימת ובגלל שהפרוטה לא היתה מצויה בכיסו. אני נהנה מספר שאני צריך לעשות לו פרופגנדה ולספר לך מי הוא היה. אז אני מרגיש שאני בבחינת ´מחיה מתים´".
וזה אכן משתלם?
"מבחינת ה´משתלם´ – משתלם יותר להוציא את חידושי הריטב"א ואת חידושי הרשב"א. את זה כל אחד קונה. גם את הספרים הפופולריים שלנו: השלחן ערוך, הטור. אבל לי דווקא יש יותר הנאה מהספרים הנידחים, הנדירים. אבל אם אתה שואל אותי מה המטרה, יותר מהספר עצמו זה היוצר – אברכי הישיבות. לכוון אותם לאפיקים פרודוקטיביים, שיכתבו.
"המצב הפיננסי של בני התורה כיום, ועברנו תקופות כאלו כבר הרבה פעמים, הוא בכי רע. יש ברוך ה´ הרבה בני תורה. גם היוקרה נמצאת די בשפל המדרגה, גם אם לא בחוגים שלנו. אבל כשהבת או הבן הקטנים אומרים: ´אבא שלנו הוא מהעורכים של השלחן ערוך, אבא שלנו מוציא ספר´ – זה מוסיף לא רק חִיוּת אלא גם כבוד התורה.
"ר´ שלמה זלמן נתן לי בזה מדד. אם אני רואה שאותו אברך שהכנסתי למכון לא ממשיך לעשות ב´שטייגען´ – להוציא אותו. זה לא טוב, לא בשבילו ולא בשביל הספר. בדרך כלל אברך פה פורח, כשהוא דבק בהסבר למה התכוון הרא"ש בתשובה שהוא פענח אותה. החיות שהוא מקבל על-ידי זה היא מפתח. ובנוסף, ברור שלא עובדים כל היום בזה".
הגאולה של ר' יצחק אלחנן
"במהלך השנים הוצאתי גם ספרי זיכרון. לקחתי לי למטרה לשים מעלי את גדולי ישראל, שהם יהיו המכוונים. הרב לאו אמר לי לפני כמה זמן שמישהו הציג את עצמו למועמדות לרב ראשי. שאלו אותו: ´במכון ירושלים כבר עבדת?´ כי בינתיים כל הרבנים הראשיים האחרונים עבדו במכון: הרב בקשי עבד באוצר מפרשי התלמוד, הרב לאו ריכז את השלוחה בנתניה, הרב קוליץ היה מעורכי אוצר מפרשי התלמוד ולאחר מכן לחבר הנשיאות, ועוד ועוד.
"את הוצאת כתבי ר´ יצחק אלחנן ראיתי כעין צוואה של ר´ שלמה זלמן, שהיה אחד מנשיאי המכון אצלנו. בספר הזיכרון לרב יצחק הוטנר, שהיה אגב גם הוא מנשיאי המכון, פרסמתי 44 תשובות חדשות של ר´ יצחק אלחנן שמצאתי בספרייה של הרבי של חב"ד. נתתי למישהו לערוך. הוא ערך את הספר, ואמר: ´ברור שזה של ר´ יצחק אלחנן, אבל יש תשובה אחת שאני מסופק אם כדאי להדפיס אותה, כי בשאלות גיטין יכולה לצאת תקלה´. אמרתי לו: ´שמע ידידי, אתה תסביר לי את הבעיה. אם להדפיס או לא – נשאל את ה´אורים ותומים´ שלנו, ר´ שלמה זלמן.
"תוך עשרים שניות ר´ שלמה זלמן אמר שהוא פשוט שם את הקטע במקום הלא נכון, וזה משנה את כל המשמעות. אגב, הוא שאל אותי: ´ר´ יוסף, יש עוד תשובות כאלה, תשובות קצרות של ר´ יצחק אלחנן?´ אמרתי לו: ´לולא דמיסתפינא הייתי אומר שישנן אלפים כאלה, שהוא פשוט לא ראה עניין להדפיס אותן´. הוא ענה לי: ´זה חשוב. הוא היה פוסק הדור. אלו הם הפסקים שלו´. ובערב שבת לפני שנפטר הוא שאל אותי: ´יש חדשות עם ר´ יצחק אלחנן?´
"ביום השביעי לפטירתו פגש אותי הרב נחום לאם ליד בית הכנסת ´ישורון´ בירושלים. אמרתי לו: ´אתם יונקים את הכבוד שלכם כבר מאה שנה מר´ יצחק אלחנן, אולי תחזירו לו?´ הוא שאל אותי במה מדובר, ואמרתי לו שמדובר בכעשרה כרכים. הוא לא שאל אותי כמה יעלה, ואמר: ´עלי היו כולנה!´ והוא עומד בזה, עד היום, בצורה יוצאת מן הכלל. זה יהיה מפעל של עשרה כרכים, ביניהם גם שני כרכים שיכילו כ-2000 תשובות חדשות".
מפריז לבני ברק
ההדרת כתבי יד היא עניין מסובך בפני עצמו. לכל כתב יד סיפור משלו. לעתים כתב היד מופיע באקראי ולעתים יש לחפש אחריו רבות, אך גם לאחר השגת כתב היד הדרך ארוכה. יש להשוות גרסאות, לתקן שגיאות דפוס שנפלו, לערוך ולעמד מחדש.
איך מתחילה העבודה על כתב יד?
"יש פרוייקטים שצריכים פשוט כוח, זמן, כישרון ואנשים, כמו אוצר מפרשי התלמוד. שם אנחנו לא מביאים שום דבר מכתבי יד, הכל מספרים מודפסים. באוצר מפרשי התלמוד יש בעיקר אחרונים; נכנסים בו כמה פרקים המלוקטים מתוך 4000-5000 ספרים.
"הפרשנות התלמודית לא נאמרה רק במפרשים על המסכת, וגם לא אל כל המפרשים על המסכת ניתן להגיע. רוב הפרשנות התלמודית מפוזרת, ויש לנו צוותים הנעזרים בתקליטורים למיניהם וצוותים שתפקידם לערוך את המפתחות ואת הציונים. האברכים העורכים מקבלים את הכרטסות והצילומים. אנו מקצים להם זמן לכל סוגיה, וברוך ה´, באמריקה קוראים לזה רב מכר – החלקים הראשונים של אוצר מפרשי התלמוד כבר יצאו ב-30 מהדורות.
"השנה יצא הכרך האחרון של גיטין, ואחר-כך נעבור לקידושין. אבל לא נגענו עדיין לא בשבת, ולא בכתובות, ולא בקודשים. הדרך עוד ארוכה".
ומה עם ספרים שנמצאים אך ורק בכתבי היד?
"כתבי יד? זה תלוי. כל כתב יד והסיפור שלו. יש כתבי יד שאין בכלל סיפור. הם נמצאים בבית הספרים הלאומי, או שנכד של אחד המחברים מביא לך. אבל יש כתבי יד שאני רואה בהם סייעתא דשמיא, זכות של המחבר, ישנם דברים מופלאים.
"טסתי פעם עם חבר מציריך לפריז עם Swiss Air. זו היתה טיסה של כשעה, והיינו בדרך למסיבה גדולה לרגל הוצאת כתבי ה´יד דוד´ של הרב זינצהיים. בינתיים הזמנו מהדיילת כוס תה. לפנינו ישב מישהו בלי כיפה, ושמעתי שגם הוא מזמין תה, בגרמנית. אמרתי לחברי: ´תשמע, זה יהודי´. הוא אמר לי: ´זה יפני וכואבת לו הבטן´. אמרתי לו: ´נשתה תה, ואחר-כך אגש אליו ואומר לו שלום עליכם. אם הוא יפני – הוא לא יבין אותי, ואם הוא יהודי – אין יהודי בעולם שלא יודע מה זה שלום עליכם´.
"וכך עשיתי. אמרתי לו ´שלום עליכם´, והוא ענה לי ´עליכם השלום´. מתברר שהוא במאי סרטים שגר בקופנהגן, ועכשיו הוא הולך להשיק סרט שהוא גמר בפריז. ´מה אתם עושים בפריז?´ הוא שאל אותנו, וסיפרנו לו על הכתבים של הרב זינצהיים. ´זה מעניין היום?´ שאל. עניתי לו: ´זה יותר מעניין מהסרטים שלך´.
"אחרי שסיימנו את התה, הוא ניגש אלי ושאל בגרמנית: ´שמעתם מהגריידיצער צדיק? אשתי בקופנהגן היא מהצאצאים שלו, ובמחסן יש לי שני ארגזים גדולים עם כתבי יד שלו´. אמרתי לו: "השנה בדיוק מלאו מאה שנה לפטירת ר´ אליהו גוטמכר, והוא קרא אותנו לשמים קרוב אליו, כי למטה במקום שבו הקרוב שלו מפיק סרטים אי אפשר לדבר על זה´. סיפרתי לו מעט על המכון, ואמרתי לו: ´זה יהיה יפה מאוד וזכות גדולה בשבילך לתת לנו להוציא לאור את הכתבים´.
"הוא הגיע במיוחד לארץ עם כל כתבי היד ומימן את הוצאת הכתבים. כיום הוא גר על גבול בני ברק ורמת גן. בנו הוא מבכירי ישיבת מיר, ושניהם יחד איתנו עורכים את הדרשות על התורה של ר´ אליהו גוטמכר".
בעקבות כתבי היד האבודים
"הבעיות הן בכתבי יד שנמצאים אצל אנשים פרטיים. קודם כל, איך מגיעים אליהם. בגלות אשכנז וספרד תור הזהב היהודי נגמר לפני מאות שנים, לכן ניתן להניח שכתבי היד מסודרים באוניברסיטאות, בספריות ובמוזיאונים. אבל בליטא, הונגריה ופולין הנאצים ימ"ש נכנסו בשיא פריחתם ושגשוגם. איפה הם כל כתבי היד? או בבתי מדרש או אצל נכדים שהלכו לאושוויץ".
מכון התורה והפזורה
´מכון ירושלים´ נוסד ברובע היהודי בירושלים לפני קרוב לשלושים שנה, ונחשב כיום לגדול מכוני המחקר התורניים. למכון רשת שלוחות במקומות שונים בארץ ובחו"ל, והוא מעסיק צוות גדול של תלמידי חכמים וחוקרים, המונה למעלה ממאה ועשרים איש. בנשיאות המכון עמדו במשך השנים גדולי תלמידי החכמים, ביניהם הרה"ג הוטנר זצ"ל והרב אויערבך זצ"ל.
למכון שלוחות רבות, המתמחות בכתבי יד מכל ארצות הפזורה: ´מכון אור המזרח´, ´מפעל תורת חכמי אשכנז´, ´מפעל מורשת יהודי הונגריה´ ועוד.
כתב העת ´מוריה´, היוצא על-ידי המכון מזה כשלושים שנה, מהווה במה לפרסומים תורניים בנושאים שונים שנכתבים על-ידי גדולי תלמידי החכמים שבדור.
´אוצר מפרשי התלמוד´, ´הטור השלם´ וה´שלחן ערוך´ הם רק אחדים ממאות הספרים שכבר יצאו לאור, ורבים אחרים מחכים עדיין לגאולתם.
מפרסומי מכון ירושלים ניתן ללמוד כי מטרותיו הן: הכוונת בוגרי ישיבות לאפיקי מחקר ויצירה, הוצאה לאור של יצירות תורניות וגאולתם של כתבי יד נדירים וייסודם של בתי מדרש לתלמידי חכמים וחוקרים ברחבי הארץ והעולם. הנגישות לספרי הקודש מהווה גורם מכריע בהתפתחותו של עולם הישיבות, ואין ספק שהרב יוסף בוקסבוים והמפעל העצום שתחת ידיו ממלאים בכך תפקיד מרכזי.
ביום שלישי השבוע הלך לעולמו הרב יוסף בוקסבוים ע"ה, מנהל 'מכון ירושלים' הנחשב כיום לגדול מכוני המחקר התורניים. לפני מספר שבועות כתב את אחד ממכתביו האחרונים למנהל ספריית 'אגודת-חסידי-חב"ד' בניו-יורק הרב שלום-דובער לוין יבדלחט"א.
"הרב בוקסבוים שהיה המו"ל הכי מצליח ופעיל של מהדירי ראשונים ואחרונים בדורנו, היה משאיל מעת לעת ספרים מהספרייה לצורך עבודתו, באישורו של הרבי", סיפר אמש (רביעי) הרב לוין. COL מתכבד להגיש את תצלום המכתב.
לפני מספר שנים נערך בעיתון "בשבע" ראיון עם הרב בוקסבוים, שם הוא חשף מעט מסיפור חייו המרתק. COL מגיש קטעים נבחרי מהראיון:
זכרונות מילדות
הרב בוקסבוים מבקש שלא לדבר על עצמו. "אני לא פונקציה כאן", הוא מצטנע. בכל זאת, אני לוחץ. אני יודע שיש לו הרבה על מה לספר: על תלמידי החכמים שבירושלים, על דמותו של הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל הנערצת עליו ועל המפעל הכביר שבהנהלתו.
"הייתי בן ישיבה רגיל. למדתי בישיבות, אני חושב, הטובות ביותר. התחלתי ב´קול תורה´, אצל ר´ שלמה זלמן, וכשהגיעה העת הקפדתי שגם כל ילדי יעברו גם הם את המסלול הזה. ראיתי בר´ שלמה זלמן את הדמות האידיאלית של האדם השלם, חוץ מגדול בתורה ובהלכה. הוא היה נערץ על כולם. אצלו בבית יכולת למצוא את ראשי הישיבות של נטורי קרתא, ומנגד את הרב חיים דרוקמן והרב נריה. הוא היה רבן של ישראל. כשלא יכולתי להישאר אצלו, עברתי לישיבת חברון.
"אני יליד הארץ. מצד אמי אני דור תשיעי בארץ. סבי מצד אמי הוא מתלמידי הבעש"ט, נין ונצר לבעל התניא. מצד אבי אני מתלמידי ´הגאון´. אבי עלה הנה מהונגריה והיה ממנהיגי היהדות החרדית. הוא היה ממלא מקום ראש העיר בירושלים לפני קום המדינה, ומקום המדינה, עוד לפני הפורושים, הוא היה סגן ראש העיר הדתי הראשון. הוא היה עו"ד ידוע, דמות נעלה ביותר".
לרב בוקסבוים שישה בנים. הבכור מרכז את שלוחת המכון בחיפה והשני הוא יד ימינו בירושלים. השאר עורכים ספרים מפעם לפעם בשעות הלילה, ובשאר היום עוסקים בלימוד תורה. אם נזכיר גם את הקרבה המשפחתית למשפחת אלון הירושלמית (השופט בדימוס מנחם אלון הוא גיסו), התמונה תהיה שלמה.
כשר' עקיבא איגר מצווה לעיין
מה גורם לבחור ישיבה להתחיל ולעסוק בההדרת ספרי קודש?
"אני למדתי בישיבה, ומיד אחרי החתונה חשבתי להמשיך בכולל. לקחתי לי לחברותא את הרב משה הרשלר ז"ל, שהיה אחד ממפענחי הגנוזות הגדולים בדורנו. הוא הוציא כחמישים ספרי ראשונים והיה מעורכי האנציקלופדיה התלמודית. למדתי איתו בחברותא, ופעם כששוחחנו שאלתי אותו: ´ר´ מוישה, הרי אתה מומחה לדבר. מה המפעל התורני שהדור זקוק לו?´ אז הוא אמר לי: ´למדתי כאברך בכולל בשערי חסד. היה בבית הכנסת יהודי ידוע מאוד, אם יש ל"ו צדיקים כאן, ודאי שהוא היה אחד מהם – ר´ דוד בהר"ן, דמות מיוחדת במינה. הוא היה כבר זקן וחולה, וסבל מאוד מרגליו´.
"אגב, במאמר מוסגר", מוסיף הרב בוקסבוים, "ר´ שלמה זלמן סיפר לי שבשבת ר´ דוד לא הגיע לבית הכנסת. רגליו כאבו, אז ר´ שלמה זלמן הלך אחרי התפילה לבקר אותו. ר´ דוד אמר לו: ´ר´ שלמה זלמן, לכבוד השבת או לכבוד הרגל?...´
"ר´ דוד, סיפר לי הרב הרשלר, היה קם כל כמה דקות מהכיסא לארון הספרים, להביא גמרא או ספר אחר. באותו זמן היינו צעירים, ואמרנו לו שאם הוא צריך איזה ספר, יגיד לנו ונביא לו. הוא השיב: ´אם רבי עקיבא איגר אומר לנו לעיין, מצווה לשמוע בקול חכמים´". באותו רגע, הוא אומר, חשבתי שאם היינו יכולים, היינו מוציאים ספר שאיתו לא יצטרכו כל רגע לקום לארון הספרים, שיביא את כל מה שנכתב על הגמרא. כך נולד ´אוצר מפרשי התלמוד´.
"שני העורכים הראשונים היו ר´ משה ואני. בתחילה בחרנו בשם ´תוספות אחרונים השלם´. שלחנו דוגמה, ובין המקבלים היה הרב זווין. הלכנו לשמוע את דעתו. הוא אמר: ´קודם כל, השם לא מוצא חן בעיני. אתם תעברו בסופו של דבר גם לראשונים. למה להגביל את עצמכם? וספר כל-כך חשוב שהעולם מצפה לו לא מתאים שיתחיל באות ת´, אלא ב-א´. שאלנו: ´אז מה יהיה השם?´ והוא ענה: ´אוצר מפרשי התלמוד´".
באיזו שנה מדובר?
"זה היה בסוף שנת תשכ"ז, שנה אחרי חתונתי, ובתשכ"ח יצא הכרך הראשון. צירפנו אלינו עוד ועוד אנשים והתחלנו בגיוס כספים, ומאוצר מפרשי התלמוד זה התפתח למה שזה היום. ה´אוצר´ ממשיך כאחד המפעלים המרכזיים שלנו, ועליו עובדים בעיקר בירושלים, ברובע היהודי, כאשר בשאר השלוחות עובדים על שאר הספרים. ברוך ה´, לפני שנה בערך חגגנו בשתיית ´לחיים´ את הופעת הספר ה-600".
ספרים עם מזל
מהי המטרה המרכזית שאתה מציב למכון?
"מהרגע הראשון, ספרים היו מאוד חשובים לי. הרי ´הכל תלוי במזל, אפילו ספר תורה שבהיכל´. רבים מהספרים הגדולים והחשובים אינם מוכרים, בגלל שהמחבר גר בארץ מסוימת ובגלל שהפרוטה לא היתה מצויה בכיסו. אני נהנה מספר שאני צריך לעשות לו פרופגנדה ולספר לך מי הוא היה. אז אני מרגיש שאני בבחינת ´מחיה מתים´".
וזה אכן משתלם?
"מבחינת ה´משתלם´ – משתלם יותר להוציא את חידושי הריטב"א ואת חידושי הרשב"א. את זה כל אחד קונה. גם את הספרים הפופולריים שלנו: השלחן ערוך, הטור. אבל לי דווקא יש יותר הנאה מהספרים הנידחים, הנדירים. אבל אם אתה שואל אותי מה המטרה, יותר מהספר עצמו זה היוצר – אברכי הישיבות. לכוון אותם לאפיקים פרודוקטיביים, שיכתבו.
"המצב הפיננסי של בני התורה כיום, ועברנו תקופות כאלו כבר הרבה פעמים, הוא בכי רע. יש ברוך ה´ הרבה בני תורה. גם היוקרה נמצאת די בשפל המדרגה, גם אם לא בחוגים שלנו. אבל כשהבת או הבן הקטנים אומרים: ´אבא שלנו הוא מהעורכים של השלחן ערוך, אבא שלנו מוציא ספר´ – זה מוסיף לא רק חִיוּת אלא גם כבוד התורה.
"ר´ שלמה זלמן נתן לי בזה מדד. אם אני רואה שאותו אברך שהכנסתי למכון לא ממשיך לעשות ב´שטייגען´ – להוציא אותו. זה לא טוב, לא בשבילו ולא בשביל הספר. בדרך כלל אברך פה פורח, כשהוא דבק בהסבר למה התכוון הרא"ש בתשובה שהוא פענח אותה. החיות שהוא מקבל על-ידי זה היא מפתח. ובנוסף, ברור שלא עובדים כל היום בזה".
הגאולה של ר' יצחק אלחנן
"במהלך השנים הוצאתי גם ספרי זיכרון. לקחתי לי למטרה לשים מעלי את גדולי ישראל, שהם יהיו המכוונים. הרב לאו אמר לי לפני כמה זמן שמישהו הציג את עצמו למועמדות לרב ראשי. שאלו אותו: ´במכון ירושלים כבר עבדת?´ כי בינתיים כל הרבנים הראשיים האחרונים עבדו במכון: הרב בקשי עבד באוצר מפרשי התלמוד, הרב לאו ריכז את השלוחה בנתניה, הרב קוליץ היה מעורכי אוצר מפרשי התלמוד ולאחר מכן לחבר הנשיאות, ועוד ועוד.
"את הוצאת כתבי ר´ יצחק אלחנן ראיתי כעין צוואה של ר´ שלמה זלמן, שהיה אחד מנשיאי המכון אצלנו. בספר הזיכרון לרב יצחק הוטנר, שהיה אגב גם הוא מנשיאי המכון, פרסמתי 44 תשובות חדשות של ר´ יצחק אלחנן שמצאתי בספרייה של הרבי של חב"ד. נתתי למישהו לערוך. הוא ערך את הספר, ואמר: ´ברור שזה של ר´ יצחק אלחנן, אבל יש תשובה אחת שאני מסופק אם כדאי להדפיס אותה, כי בשאלות גיטין יכולה לצאת תקלה´. אמרתי לו: ´שמע ידידי, אתה תסביר לי את הבעיה. אם להדפיס או לא – נשאל את ה´אורים ותומים´ שלנו, ר´ שלמה זלמן.
"תוך עשרים שניות ר´ שלמה זלמן אמר שהוא פשוט שם את הקטע במקום הלא נכון, וזה משנה את כל המשמעות. אגב, הוא שאל אותי: ´ר´ יוסף, יש עוד תשובות כאלה, תשובות קצרות של ר´ יצחק אלחנן?´ אמרתי לו: ´לולא דמיסתפינא הייתי אומר שישנן אלפים כאלה, שהוא פשוט לא ראה עניין להדפיס אותן´. הוא ענה לי: ´זה חשוב. הוא היה פוסק הדור. אלו הם הפסקים שלו´. ובערב שבת לפני שנפטר הוא שאל אותי: ´יש חדשות עם ר´ יצחק אלחנן?´
"ביום השביעי לפטירתו פגש אותי הרב נחום לאם ליד בית הכנסת ´ישורון´ בירושלים. אמרתי לו: ´אתם יונקים את הכבוד שלכם כבר מאה שנה מר´ יצחק אלחנן, אולי תחזירו לו?´ הוא שאל אותי במה מדובר, ואמרתי לו שמדובר בכעשרה כרכים. הוא לא שאל אותי כמה יעלה, ואמר: ´עלי היו כולנה!´ והוא עומד בזה, עד היום, בצורה יוצאת מן הכלל. זה יהיה מפעל של עשרה כרכים, ביניהם גם שני כרכים שיכילו כ-2000 תשובות חדשות".
מפריז לבני ברק
ההדרת כתבי יד היא עניין מסובך בפני עצמו. לכל כתב יד סיפור משלו. לעתים כתב היד מופיע באקראי ולעתים יש לחפש אחריו רבות, אך גם לאחר השגת כתב היד הדרך ארוכה. יש להשוות גרסאות, לתקן שגיאות דפוס שנפלו, לערוך ולעמד מחדש.
איך מתחילה העבודה על כתב יד?
"יש פרוייקטים שצריכים פשוט כוח, זמן, כישרון ואנשים, כמו אוצר מפרשי התלמוד. שם אנחנו לא מביאים שום דבר מכתבי יד, הכל מספרים מודפסים. באוצר מפרשי התלמוד יש בעיקר אחרונים; נכנסים בו כמה פרקים המלוקטים מתוך 4000-5000 ספרים.
"הפרשנות התלמודית לא נאמרה רק במפרשים על המסכת, וגם לא אל כל המפרשים על המסכת ניתן להגיע. רוב הפרשנות התלמודית מפוזרת, ויש לנו צוותים הנעזרים בתקליטורים למיניהם וצוותים שתפקידם לערוך את המפתחות ואת הציונים. האברכים העורכים מקבלים את הכרטסות והצילומים. אנו מקצים להם זמן לכל סוגיה, וברוך ה´, באמריקה קוראים לזה רב מכר – החלקים הראשונים של אוצר מפרשי התלמוד כבר יצאו ב-30 מהדורות.
"השנה יצא הכרך האחרון של גיטין, ואחר-כך נעבור לקידושין. אבל לא נגענו עדיין לא בשבת, ולא בכתובות, ולא בקודשים. הדרך עוד ארוכה".
ומה עם ספרים שנמצאים אך ורק בכתבי היד?
"כתבי יד? זה תלוי. כל כתב יד והסיפור שלו. יש כתבי יד שאין בכלל סיפור. הם נמצאים בבית הספרים הלאומי, או שנכד של אחד המחברים מביא לך. אבל יש כתבי יד שאני רואה בהם סייעתא דשמיא, זכות של המחבר, ישנם דברים מופלאים.
"טסתי פעם עם חבר מציריך לפריז עם Swiss Air. זו היתה טיסה של כשעה, והיינו בדרך למסיבה גדולה לרגל הוצאת כתבי ה´יד דוד´ של הרב זינצהיים. בינתיים הזמנו מהדיילת כוס תה. לפנינו ישב מישהו בלי כיפה, ושמעתי שגם הוא מזמין תה, בגרמנית. אמרתי לחברי: ´תשמע, זה יהודי´. הוא אמר לי: ´זה יפני וכואבת לו הבטן´. אמרתי לו: ´נשתה תה, ואחר-כך אגש אליו ואומר לו שלום עליכם. אם הוא יפני – הוא לא יבין אותי, ואם הוא יהודי – אין יהודי בעולם שלא יודע מה זה שלום עליכם´.
"וכך עשיתי. אמרתי לו ´שלום עליכם´, והוא ענה לי ´עליכם השלום´. מתברר שהוא במאי סרטים שגר בקופנהגן, ועכשיו הוא הולך להשיק סרט שהוא גמר בפריז. ´מה אתם עושים בפריז?´ הוא שאל אותנו, וסיפרנו לו על הכתבים של הרב זינצהיים. ´זה מעניין היום?´ שאל. עניתי לו: ´זה יותר מעניין מהסרטים שלך´.
"אחרי שסיימנו את התה, הוא ניגש אלי ושאל בגרמנית: ´שמעתם מהגריידיצער צדיק? אשתי בקופנהגן היא מהצאצאים שלו, ובמחסן יש לי שני ארגזים גדולים עם כתבי יד שלו´. אמרתי לו: "השנה בדיוק מלאו מאה שנה לפטירת ר´ אליהו גוטמכר, והוא קרא אותנו לשמים קרוב אליו, כי למטה במקום שבו הקרוב שלו מפיק סרטים אי אפשר לדבר על זה´. סיפרתי לו מעט על המכון, ואמרתי לו: ´זה יהיה יפה מאוד וזכות גדולה בשבילך לתת לנו להוציא לאור את הכתבים´.
"הוא הגיע במיוחד לארץ עם כל כתבי היד ומימן את הוצאת הכתבים. כיום הוא גר על גבול בני ברק ורמת גן. בנו הוא מבכירי ישיבת מיר, ושניהם יחד איתנו עורכים את הדרשות על התורה של ר´ אליהו גוטמכר".
בעקבות כתבי היד האבודים
"הבעיות הן בכתבי יד שנמצאים אצל אנשים פרטיים. קודם כל, איך מגיעים אליהם. בגלות אשכנז וספרד תור הזהב היהודי נגמר לפני מאות שנים, לכן ניתן להניח שכתבי היד מסודרים באוניברסיטאות, בספריות ובמוזיאונים. אבל בליטא, הונגריה ופולין הנאצים ימ"ש נכנסו בשיא פריחתם ושגשוגם. איפה הם כל כתבי היד? או בבתי מדרש או אצל נכדים שהלכו לאושוויץ".
מכון התורה והפזורה
´מכון ירושלים´ נוסד ברובע היהודי בירושלים לפני קרוב לשלושים שנה, ונחשב כיום לגדול מכוני המחקר התורניים. למכון רשת שלוחות במקומות שונים בארץ ובחו"ל, והוא מעסיק צוות גדול של תלמידי חכמים וחוקרים, המונה למעלה ממאה ועשרים איש. בנשיאות המכון עמדו במשך השנים גדולי תלמידי החכמים, ביניהם הרה"ג הוטנר זצ"ל והרב אויערבך זצ"ל.
למכון שלוחות רבות, המתמחות בכתבי יד מכל ארצות הפזורה: ´מכון אור המזרח´, ´מפעל תורת חכמי אשכנז´, ´מפעל מורשת יהודי הונגריה´ ועוד.
כתב העת ´מוריה´, היוצא על-ידי המכון מזה כשלושים שנה, מהווה במה לפרסומים תורניים בנושאים שונים שנכתבים על-ידי גדולי תלמידי החכמים שבדור.
´אוצר מפרשי התלמוד´, ´הטור השלם´ וה´שלחן ערוך´ הם רק אחדים ממאות הספרים שכבר יצאו לאור, ורבים אחרים מחכים עדיין לגאולתם.
מפרסומי מכון ירושלים ניתן ללמוד כי מטרותיו הן: הכוונת בוגרי ישיבות לאפיקי מחקר ויצירה, הוצאה לאור של יצירות תורניות וגאולתם של כתבי יד נדירים וייסודם של בתי מדרש לתלמידי חכמים וחוקרים ברחבי הארץ והעולם. הנגישות לספרי הקודש מהווה גורם מכריע בהתפתחותו של עולם הישיבות, ואין ספק שהרב יוסף בוקסבוים והמפעל העצום שתחת ידיו ממלאים בכך תפקיד מרכזי.
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות - לקריאת כל התגובות
הוסף תגובה
1 תגובות
1.
לכתוב
י"א אדר ה׳תשס״ז
כידוע א מטעם הנ"ל ביקש הרבי שיכתבו פלפולים, וראה שיחת יא ניסן מב.
מעניין, הרשד"ב לוין מילא מבוקשו
מעניין, הרשד"ב לוין מילא מבוקשו
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
מאפשרים לכם לקבל
