מערכת COL
|
יום ד' אדר ה׳תשס״ז
22.02.2007
הבית לא ישוב למה שהיה
לפני חודשיים ימים, איבדו התמימים לוי הנדל ע"ה, מוישי גולן ע"ה ויונתן ביטון ע"ה את חייהם בתאונת דרכים קטלנית בדרכם ל'מבצע חנוכה' באילת ■ במונולוגים מצמררים, מדברים 2 מההורים של הבחורים יחד עם הורים נוספים על אמונה וצידוק הדין, לצד חשבון נפש נוקב על מכת התאונות בציבור החרדי בראיון ל"משפחה" ■ וגם: זכרונות מצמררים מחייהם של התמימים, שאינם ■ COL מגיש את הראיונות במלואם לסיפור המלא• קווים לזכרם של 3 ההרוגים
COL מגיש את הקטעים הרלוונטיים מאת רוחמה פז, באדיבות 'משפחה':
המצילה המתכתית הקטנה שעל דלת העץ המחוטבת מקדמת באדישות את פני הבאים בפתח הבית. שקט כאן מדי. ברחוב למטה דוהרת מכונית. מישהו מתפרץ לכביש והרכב שבא ממולו בולם בחריקת גלגלים מחרידה ברגע שלפני האחרון.
אצלם, הרגע האחרון כבר קרה. כשנפתחת הדלת המחוטבת לוכדת את העין תמונה קודרת של נער, שפעם כל כך חייך. באבחת גלגל של מכונית אחת דוהרת, דמם החיוך שעל פניו לעד, עד כי יבוא גואל.
בחדר הימני בפרוזדור הקטן ממתינה מיטה אחת מוצעת, מסודרת מדי. אף אחד לא יבוא לכאן לישון, לא ילחש, 'לילה טוב', בחיוך קל ויתכרבל מתחת לשמיכה.
משהו בבית הזה דמם, ואת השקט לא יוכלו להפיג צהלות ילדים אחרים, רבים ככל שיהיו.
הבית של משפחת גולן, הבית של משפחת לודמיר, הבית של משפחת בולק והבית של משפחת הנדל, שילדיהם סיימו את חייהם על הכביש, אף פעם לא ישוב למה שהיה.
כל דבר בבית הוא גל עד לילד שנקטף באיבו בהינף גלגל.
"כאן בספה שאני יושבת עליה", מחווה דניאלה גולן, אימו של מוישי גולן ז"ל שנהרג במהלך פעילות של צעירי חב"ד באילת, "בספה הזו נהג מוישי לישון, כאשר נותרו לו עדיין פרקים ברמב"ם שהוא קיבל על עצמו ללמוד. הוא כמעט לא הספיק ללבוש פיז'מה בלילה. תמיד נשארו לו עוד פרקים. הוא היה ישן את שנת הלילה שלו עם חליפה וגרביים. תמיד צחקנו עליו שבסוף הוא יתחיל לישון גם עם כובע", היא אומרת בחיוך עצוב.
בתמונות החתונה המשפחתיות שבוויטרינה בולטת דמותו המחויכת, מרוצה כל כך, של מוישי. אפשר לשער שגם עכשיו הוא מרוצה ומחויך, אי שם למעלה.
על הקיר תלויות תעודות ההצטיינות שלו אותן מיסגר בהנאה. בחדר ממתינה לו עדיין המיטה המוצעת. אולי הוא בכל זאת יחזור? אפילו ההורים הם בבואה של האסון. לרגע הם מחייכים לנכנס אל הבית, ברגע הבא מציץ כאב דוקר מתחת לפנים המתוחות בבואת שחוק. "אני נמצאת אתו כל הזמן" אומרת דניאלה, אימו. "כשאני מקבלת עלי קבלות, כשאני יוזמת מבצעים, אני כל הזמן מרגישה אתו".
נדמה שהעולם נעצר ביחד עם דופק החיים רק בתוך הבתים שהוכו.
במין קהות חושים בלתי מוסברת מקבל הקולקטיב החרדי עוד בשורה על עוד קטסטרופה מתחת לגלגלי מכונית. עוד בית שהשעון בו נעצר, והמחוגים שלו ממשיכים לנוע באיטיות בנעימה קודרת. עולם כמנהגו נוהג, דוהר ודורס, והולך רגל כמנהגו נחפז וחוצה.
לא עוד. ארבעה בתים שסבב גלגל אחד שינה באחת את חייהם, פתחו סדק צר אל הדלת.
ארבעה אבות שכולים, נפגעי תאונות, פתחו את דלתם, למען החיים. במונולוגים רוויי דמעות וכאב ל"משפחה" הם חולקים את מחשבותיהם הפנימיות והמסרים לציבור בימים שאחרי, למען ייתן החי אל ליבו.
הרב ישראל יוסף הנדל, אביו של לוי ז"ל
"קצת יותר זהירות"
הרב ישראל יוסף הנדל, רב קהילת חב"ד במגדל העמק ואביו של הבחור לוי הנדל, שנהרג בתאונת דרכים בחנוכה האחרון מחלק את חובת ההתעוררות לאחר האסון לשניים: ההתחזקות וקבלת גזירת שמים, עם שיפור חובת הזהירות.
לוי הנדל בן ה-13 הוא אחד מארבעת הנערים שיצאו לחלוקת מוצרי חנוכה בבסיסי צה"ל בדרום במסגרת פעילות של צעירי אגודת חב"ד, ונהרגו בהתהפכות רכבם, 60 ק"מ מאילת.
הר"י הנדל: "כל אדם מסביר את עצמו כאשר הוא נוהג או צועד בחוסר זהירות, והוא גם מאמין שמאום לא יקרה לו. ולא כן הוא, מדובר בפיקוח נפש ממש, ללא כל מליצות. אני רוצה לקוות שלאחר ששומעים על אסונות כאלו כל אחד נזהר יותר. מצד שני, לא הכול בידינו. בני, לוי לא היה אמור לנסוע ברכב שבו נגדעו חייו. כאילו במקרה ביקש מהם מנהל בית חב"ד שלא ייסעו במכונית כמתוכנן, אלא ייצאו ברכב אחר כדי שיגיעו מוקדם יותר להמשך השליחויות".
• קשה לקלוט שבן עלייה מסיים את חייו על הכביש בדרך לשליחות של מצווה?
"תלמיד הרמב"ן חלה בגיל צעיר במחלה קשה. לפני פטירתו ביקש ממנו רבו, הרמב"ן, כי לאחר שיעלה לשמים ישאל את הקדוש ברוך הוא מדוע ארע לו כך שנפטר בגיל צעיר, וישוב ויסביר לו. למעלה ממחצית השנה המתין הרמב"ן עד שתלמידו נגלה אליו בחלום, אך לא ענה לשאלתו. 'שם למטה אי אפשר להבין', אמר התלמיד. 'ופה למעלה אין שאלות'. בדיוק כפי שאדם שיציץ מבעד לחלון ויראה מנתח המניף סכין על גופת אדם, יזעם ולא יבין את מלוא המכלול, כך איננו יכולים להבין את מלוא תמונת המציאות הרחבה".
• איך אפשר להתעודד לאחר אסון כזה?
"הדבר המרכזי שניתן לעשות לעילוי נשמותיהם של אלו שנפטרו בצעירותם הוא להוסיף בתורה ובמצוות לזכותם של אלו שלא הספיקו הרבה בחייהם הקצרים.
דוד ודניאלה גולן, הוריו של משה ז"ל
"לא שואלים למה"
"אנחנו לא רוצים ולא מסוגלים לחשוב ולהתעמק בתאונה שהביאה עלינו את האסון הנורא הזה", אומר ר' דוד גולן, אביו של מוישי גולן בן ה-16 וחצי, שאף הוא נהרג בדרכו לחלוקת מוצרי חנוכה בבסיס שריון של צה"ל . "הבן שלנו כלל לא היה צריך להיות ברכב הזה. קשה לנו במיוחד כאשר אנחנו שומעים על כאלו שברגע האחרון ניצלו חייהם, משום שיצאו ממכונית שהייתה מעורבת בתאונה, או הודות להחייאה מוצלחת. אנחנו לא שואלים למה. אחרי ההלם הראשוני יצאנו רק מחוזקים. קיבלנו על עצמנו קבלות נוספות והוספנו מבצעים לעילוי נשמתו".
ר' דוד ודניאלה גולן משתדלים לראות את הטוב שבאדם גם כאשר מגיפת התאונות הקטלניות מכה בפניהם.
"אנחנו עם שרוצה להשיג", מתנסח ר' דוד. "יש משהו בעם היהודי שרוצה להגיע ולבצע, ורואה בדרך רק מכשול שצריך לעבור, ועדיף כמה שיותר מהר. המשימות והרצונות הם רבים. גם הנסיעה בכביש נכנסת לאותה קטגוריה שעדיף לסיים אותה מהר".
• אלו מחשבות מתעוררות אחרי שהנורא מכל קרה?
"הרבה מחשבות. לאור הדרכה שקיבלתי מרבנים אני משתדל שלא להיכנס להאשמה עצמית. במקום זאת אני מפנים לעצמי את הרעיון שלמוישי היה תפקיד שלשמו הוא ירד לעולם, ותפקידו הסתיים. כפי ששמענו מחבריו ומרבותיו, מוישי פשוט ניצל כל רגע מחייו, במיוחד בשנים האחרונות.
"המסר שלי הוא שכל עוד האדם חי, שיחיה את ימיו במלאות. כשאני רואה ילדים ובחורים אני חושב כמה שהחיים הם מתנה".
• כואב לכם לראות שמישהו מפקיר את מתנת החיים הגדולה הזו וקופץ אל תוך הכביש או נוסע במהירות?
ר' דוד ודניאלה כמעט קמים בבת אחת מהכורסה מרוב זעזוע.
"יש כאן שתי נקודות ושני סוגים של חשבון נפש שנושקים זה לזה", אומר ר' דוד. "הנושא האחד הוא חוסר הפרגון וחוסר המחשבה. אנשים לא מעטים עצבניים וחסרי מנוחה. ישנם דברים רבים כל כך שמסיטים את תשומת הלב. המתח הכללי וחוסר השקט הם חלק מהסיבות לתאונות החמורות. אדם צריך לעשות לעצמו חשבון נפש יומי של התבודדות על פי דרך החסידות או לחילופין: דרך המוסר. רבע שעה יומית של חשיבה פנימית ורגיעה למוח יתנו פרספקטיבה אחרת, גם כאשר יתיישב האדם אחר כך ליד ההגה או יחצה את הכביש".
"המסר החשוב כאן הוא האחדות", מזכירה דניאלה.
"כבר בתחילת ה'שבעה' הזכרתי את מסר האחדות", מספר ר' דוד. "מורי ורבי הגאון רבי אשר פריינד זצ"ל היה זועק תמיד שלא יהיו מחלות, תאונות ומלחמות אם נהיה באחדות. לאחר האסון נזכרתי בימים האחרונים של מוישי.
"כעשרה ימים לפני שנסע אמרתי מילות ביקורת על נושא מסוים. מוישי עצר אותי. 'אבא, תחשוב רק דברים טובים'. אני חושב שבדברים הללו יש מסר לכולנו בשיפור האווירה הכללית, בגישה לקבלת הזולת כמות שהוא, בויתור על עקשנות. את המסרים הללו ראיתי גם בכינוס בבנייני האומה ובכינוס 'התמימים' בהיכל התרבות. אני תפילה ותקווה שהדברים הללו לא יותירו את רישומם רק לשבוע או לחודש, אלא יהוו תחילת דרך חדשה של אהבת ישראל".
המצילה המתכתית הקטנה שעל דלת העץ המחוטבת מקדמת באדישות את פני הבאים בפתח הבית. שקט כאן מדי. ברחוב למטה דוהרת מכונית. מישהו מתפרץ לכביש והרכב שבא ממולו בולם בחריקת גלגלים מחרידה ברגע שלפני האחרון.
אצלם, הרגע האחרון כבר קרה. כשנפתחת הדלת המחוטבת לוכדת את העין תמונה קודרת של נער, שפעם כל כך חייך. באבחת גלגל של מכונית אחת דוהרת, דמם החיוך שעל פניו לעד, עד כי יבוא גואל.
בחדר הימני בפרוזדור הקטן ממתינה מיטה אחת מוצעת, מסודרת מדי. אף אחד לא יבוא לכאן לישון, לא ילחש, 'לילה טוב', בחיוך קל ויתכרבל מתחת לשמיכה.
משהו בבית הזה דמם, ואת השקט לא יוכלו להפיג צהלות ילדים אחרים, רבים ככל שיהיו.
הבית של משפחת גולן, הבית של משפחת לודמיר, הבית של משפחת בולק והבית של משפחת הנדל, שילדיהם סיימו את חייהם על הכביש, אף פעם לא ישוב למה שהיה.
כל דבר בבית הוא גל עד לילד שנקטף באיבו בהינף גלגל.
"כאן בספה שאני יושבת עליה", מחווה דניאלה גולן, אימו של מוישי גולן ז"ל שנהרג במהלך פעילות של צעירי חב"ד באילת, "בספה הזו נהג מוישי לישון, כאשר נותרו לו עדיין פרקים ברמב"ם שהוא קיבל על עצמו ללמוד. הוא כמעט לא הספיק ללבוש פיז'מה בלילה. תמיד נשארו לו עוד פרקים. הוא היה ישן את שנת הלילה שלו עם חליפה וגרביים. תמיד צחקנו עליו שבסוף הוא יתחיל לישון גם עם כובע", היא אומרת בחיוך עצוב.
בתמונות החתונה המשפחתיות שבוויטרינה בולטת דמותו המחויכת, מרוצה כל כך, של מוישי. אפשר לשער שגם עכשיו הוא מרוצה ומחויך, אי שם למעלה.
על הקיר תלויות תעודות ההצטיינות שלו אותן מיסגר בהנאה. בחדר ממתינה לו עדיין המיטה המוצעת. אולי הוא בכל זאת יחזור? אפילו ההורים הם בבואה של האסון. לרגע הם מחייכים לנכנס אל הבית, ברגע הבא מציץ כאב דוקר מתחת לפנים המתוחות בבואת שחוק. "אני נמצאת אתו כל הזמן" אומרת דניאלה, אימו. "כשאני מקבלת עלי קבלות, כשאני יוזמת מבצעים, אני כל הזמן מרגישה אתו".
נדמה שהעולם נעצר ביחד עם דופק החיים רק בתוך הבתים שהוכו.
במין קהות חושים בלתי מוסברת מקבל הקולקטיב החרדי עוד בשורה על עוד קטסטרופה מתחת לגלגלי מכונית. עוד בית שהשעון בו נעצר, והמחוגים שלו ממשיכים לנוע באיטיות בנעימה קודרת. עולם כמנהגו נוהג, דוהר ודורס, והולך רגל כמנהגו נחפז וחוצה.
לא עוד. ארבעה בתים שסבב גלגל אחד שינה באחת את חייהם, פתחו סדק צר אל הדלת.
ארבעה אבות שכולים, נפגעי תאונות, פתחו את דלתם, למען החיים. במונולוגים רוויי דמעות וכאב ל"משפחה" הם חולקים את מחשבותיהם הפנימיות והמסרים לציבור בימים שאחרי, למען ייתן החי אל ליבו.
הרב ישראל יוסף הנדל, אביו של לוי ז"ל
"קצת יותר זהירות"
הרב ישראל יוסף הנדל, רב קהילת חב"ד במגדל העמק ואביו של הבחור לוי הנדל, שנהרג בתאונת דרכים בחנוכה האחרון מחלק את חובת ההתעוררות לאחר האסון לשניים: ההתחזקות וקבלת גזירת שמים, עם שיפור חובת הזהירות.
לוי הנדל בן ה-13 הוא אחד מארבעת הנערים שיצאו לחלוקת מוצרי חנוכה בבסיסי צה"ל בדרום במסגרת פעילות של צעירי אגודת חב"ד, ונהרגו בהתהפכות רכבם, 60 ק"מ מאילת.
הר"י הנדל: "כל אדם מסביר את עצמו כאשר הוא נוהג או צועד בחוסר זהירות, והוא גם מאמין שמאום לא יקרה לו. ולא כן הוא, מדובר בפיקוח נפש ממש, ללא כל מליצות. אני רוצה לקוות שלאחר ששומעים על אסונות כאלו כל אחד נזהר יותר. מצד שני, לא הכול בידינו. בני, לוי לא היה אמור לנסוע ברכב שבו נגדעו חייו. כאילו במקרה ביקש מהם מנהל בית חב"ד שלא ייסעו במכונית כמתוכנן, אלא ייצאו ברכב אחר כדי שיגיעו מוקדם יותר להמשך השליחויות".
• קשה לקלוט שבן עלייה מסיים את חייו על הכביש בדרך לשליחות של מצווה?
"תלמיד הרמב"ן חלה בגיל צעיר במחלה קשה. לפני פטירתו ביקש ממנו רבו, הרמב"ן, כי לאחר שיעלה לשמים ישאל את הקדוש ברוך הוא מדוע ארע לו כך שנפטר בגיל צעיר, וישוב ויסביר לו. למעלה ממחצית השנה המתין הרמב"ן עד שתלמידו נגלה אליו בחלום, אך לא ענה לשאלתו. 'שם למטה אי אפשר להבין', אמר התלמיד. 'ופה למעלה אין שאלות'. בדיוק כפי שאדם שיציץ מבעד לחלון ויראה מנתח המניף סכין על גופת אדם, יזעם ולא יבין את מלוא המכלול, כך איננו יכולים להבין את מלוא תמונת המציאות הרחבה".
• איך אפשר להתעודד לאחר אסון כזה?
"הדבר המרכזי שניתן לעשות לעילוי נשמותיהם של אלו שנפטרו בצעירותם הוא להוסיף בתורה ובמצוות לזכותם של אלו שלא הספיקו הרבה בחייהם הקצרים.
דוד ודניאלה גולן, הוריו של משה ז"ל
"לא שואלים למה"
"אנחנו לא רוצים ולא מסוגלים לחשוב ולהתעמק בתאונה שהביאה עלינו את האסון הנורא הזה", אומר ר' דוד גולן, אביו של מוישי גולן בן ה-16 וחצי, שאף הוא נהרג בדרכו לחלוקת מוצרי חנוכה בבסיס שריון של צה"ל . "הבן שלנו כלל לא היה צריך להיות ברכב הזה. קשה לנו במיוחד כאשר אנחנו שומעים על כאלו שברגע האחרון ניצלו חייהם, משום שיצאו ממכונית שהייתה מעורבת בתאונה, או הודות להחייאה מוצלחת. אנחנו לא שואלים למה. אחרי ההלם הראשוני יצאנו רק מחוזקים. קיבלנו על עצמנו קבלות נוספות והוספנו מבצעים לעילוי נשמתו".
ר' דוד ודניאלה גולן משתדלים לראות את הטוב שבאדם גם כאשר מגיפת התאונות הקטלניות מכה בפניהם.
"אנחנו עם שרוצה להשיג", מתנסח ר' דוד. "יש משהו בעם היהודי שרוצה להגיע ולבצע, ורואה בדרך רק מכשול שצריך לעבור, ועדיף כמה שיותר מהר. המשימות והרצונות הם רבים. גם הנסיעה בכביש נכנסת לאותה קטגוריה שעדיף לסיים אותה מהר".
• אלו מחשבות מתעוררות אחרי שהנורא מכל קרה?
"הרבה מחשבות. לאור הדרכה שקיבלתי מרבנים אני משתדל שלא להיכנס להאשמה עצמית. במקום זאת אני מפנים לעצמי את הרעיון שלמוישי היה תפקיד שלשמו הוא ירד לעולם, ותפקידו הסתיים. כפי ששמענו מחבריו ומרבותיו, מוישי פשוט ניצל כל רגע מחייו, במיוחד בשנים האחרונות.
"המסר שלי הוא שכל עוד האדם חי, שיחיה את ימיו במלאות. כשאני רואה ילדים ובחורים אני חושב כמה שהחיים הם מתנה".
• כואב לכם לראות שמישהו מפקיר את מתנת החיים הגדולה הזו וקופץ אל תוך הכביש או נוסע במהירות?
ר' דוד ודניאלה כמעט קמים בבת אחת מהכורסה מרוב זעזוע.
"יש כאן שתי נקודות ושני סוגים של חשבון נפש שנושקים זה לזה", אומר ר' דוד. "הנושא האחד הוא חוסר הפרגון וחוסר המחשבה. אנשים לא מעטים עצבניים וחסרי מנוחה. ישנם דברים רבים כל כך שמסיטים את תשומת הלב. המתח הכללי וחוסר השקט הם חלק מהסיבות לתאונות החמורות. אדם צריך לעשות לעצמו חשבון נפש יומי של התבודדות על פי דרך החסידות או לחילופין: דרך המוסר. רבע שעה יומית של חשיבה פנימית ורגיעה למוח יתנו פרספקטיבה אחרת, גם כאשר יתיישב האדם אחר כך ליד ההגה או יחצה את הכביש".
"המסר החשוב כאן הוא האחדות", מזכירה דניאלה.
"כבר בתחילת ה'שבעה' הזכרתי את מסר האחדות", מספר ר' דוד. "מורי ורבי הגאון רבי אשר פריינד זצ"ל היה זועק תמיד שלא יהיו מחלות, תאונות ומלחמות אם נהיה באחדות. לאחר האסון נזכרתי בימים האחרונים של מוישי.
"כעשרה ימים לפני שנסע אמרתי מילות ביקורת על נושא מסוים. מוישי עצר אותי. 'אבא, תחשוב רק דברים טובים'. אני חושב שבדברים הללו יש מסר לכולנו בשיפור האווירה הכללית, בגישה לקבלת הזולת כמות שהוא, בויתור על עקשנות. את המסרים הללו ראיתי גם בכינוס בבנייני האומה ובכינוס 'התמימים' בהיכל התרבות. אני תפילה ותקווה שהדברים הללו לא יותירו את רישומם רק לשבוע או לחודש, אלא יהוו תחילת דרך חדשה של אהבת ישראל".
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות - לקריאת כל התגובות
הוסף תגובה
1 תגובות
1.
החיוך יכנס פנימה
ה' אדר ה׳תשס״ז
אמא שלי אבדה את בעלה הראשון בתאונת דרכים ה ישמור
כששאלתי אותה לא פעם איך שרדת ואיך את כזו אמא שמחה ואף פעם אני לא רואה אותך עצובה?
היא אמרה לי : לקחתי את החיוך שלו והדבקתי על הפנים שלי ונשבעתי לו שהחיוך שלו יהיה איתי כל הזמן בכל מקום
וכך זה באמת
היא תמיד מספרת עליו בחיוך
והיא תמיד תמיד מחייכת את החיוך שלו
ואני מאינה שהיום זה כבר גם החיוך שלה
והוא שמח שהיא שמחה
בת של אמא חזקה
שבחרה בחיים
כששאלתי אותה לא פעם איך שרדת ואיך את כזו אמא שמחה ואף פעם אני לא רואה אותך עצובה?
היא אמרה לי : לקחתי את החיוך שלו והדבקתי על הפנים שלי ונשבעתי לו שהחיוך שלו יהיה איתי כל הזמן בכל מקום
וכך זה באמת
היא תמיד מספרת עליו בחיוך
והיא תמיד תמיד מחייכת את החיוך שלו
ואני מאינה שהיום זה כבר גם החיוך שלה
והוא שמח שהיא שמחה
בת של אמא חזקה
שבחרה בחיים
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
מאפשרים לכם לקבל
