מערכת COL
|
יום כ"ז שבט ה׳תשס״ז
15.02.2007
קשר סמוי בין האדם לרכושו / שולחן שבת
דיני שור תם ומועד תמוהים ואינם מובנים בפשט אלא רק בפנימיות התורה. מהם לימוד דרך להכנעת היצר-הרע ותיקון העולם לקבל פני משיח צדקנו ■ מבט לפרשת-השבוע, לפי מדרשי חז"ל, הקבלה והחסידות לאור תורת חב"ד מאת הרב יוסף קרסיק למאמר המלא
נזקי רכוש
אדם שהבעל-חיים שלו הזיק – חייב בתשלום מלוא על נזקיו, כדברי התורה בפרשתינו "וכי יגוף שור .. ולא ישמרנו בעליו – שלם ישלם גו'" (משפטים, כא,לה).
אולם זאת רק אם הזיק בצורה רגילה, כגון שור ששבר חפצים תוך כדי הליכתו, שדרכו לא לשים לב לחפצים המונחים על הקרקע במקום הליכתו, ולגבי זה הוא נקרא "מועד" שבעליו צריך לשמור שלא ידרוך על חפצי חברו, לכן "חייב לשלם נזק שלם מן היפה שבנכסיו";
אבל אם השור הזיק בדרך לא רגילה לאופיו הטבעי, כגון שור שנגח, שאין דרכם של שוורים לנגוח, לגבי זה הוא נקרא "תם", והבעלים משלמים רק חצי מעלות הנזק, ולא נזק שלם, כי הם לא חייבים לשמור שלא ינגח, כי אין דרכו וטבעו לנגוח.
אך אם השור נגח שלוש פעמים, טבעו כבר התרגל לנגוח והוא נעשה "מועד" גם לנגיחות, ומעתה אם ישוב וינגח פעם רביעית, בעליו יחויב תשלום נזק שלם.
נזקי רכוש שנמכר
דין יוצא-דופן אומרים חז"ל: שור שנגח שלש פעמים ונעשה מועד לנגוח, אם נמכר או ניתן במתנה לאדם אחר – השור מפסיק להיות מועד ושב להיות תם, שאם יגח פעם נוספת, בעליו החדשים ישלמו רק חצי נזק, כמו תם ולא נזק שלם כמו מועד.
וצריך להבין: הלא הסיבה שהוא נהיה מועד נובעת מכך שאופיו וטבעו השתנו והוא נעשה תוקפן ואכזר לפגוע בנגיחות, ואם-כן תמוה: וכי טבעו התוקפני השתנה והוא הפך יותר עדין ורגוע, בגלל שהוא הועבר מבעלות פלוני לפלוני?
הבעלים החדשים יוסיפו בשמירה
יש מסבירים זאת בדרך טבעית: כל אדם נוהג עם רכושו ובהמותיו בדרך שונה, הן בכמות וסוג העבודה שהוא עושה עימהם - חרישה, זריעה, נשיאת מסעות, שעשועים וכו', והן בשמירה עליהם - יש מי שסוגר רפתו היטב ויש שלא, יש המקפיד על בהמותיו ומכה אותם הרבה ויש שלא וכו', ותוקפנותו של השור בנגיחות, נובע מסדרי ההנהגה של בעליו עמו, וסביר להניח שהמעבר והשינוי לבעלים החדשים ישפיע על השור לא לנגוח עוד,
ובפרט שהבעלים החדשים יודעים את "העבר" של השור, ולכן ינהגו עמו בקפדנות יתירה כדברי ה"ערוך השולחן" (שפט,יח): "הבעלים החדשים יטילו עליו שמירה יתירה ולא יגח עוד".
דוגמא לדבר: ההלכה קובעת ששור שנגח שלש פעמים בשבת ולא בימי חול, נעשה שור מועד לשבת ולא לימי חול, כלומר אם ינגח פעם רביעית בשבת – יחשב למועד שבעליו יחויב בנזק שלם ואם יגח פעם רביעית בחול ישלם חצי כתם, מדוע? כי יתכן שבטלתו מהעבודה בשבת גורמת לו להתפרץ ולנגוח בו ביום, אבל בימי חול שהוא "מוציא אנרגיה" בעבודה ועמל היום לא ינגח, לכן הוא נחשב מועד רק לנגיחות בשבת ולא בחול; וכך גם לעניין שינוי הרשות: יתכן שהמעבר והשינוי מבעלים לבעלים גורמים לו שינוי הנהגה וימתנו את תוקפנותו לנגוח.
"שינוי רשות משנה דין"
רש"י מבאר זאת בדרך אחרת, והוא מפרש דבריו כדרכו, במילים קצרות: "רשות משנה את דין העדאתו", כלומר לדעת רש"י אכן מכירת השור אינה משנה את אופיו הנגחני, כי היות שהתרגל לנגוח לא יפסיקהו כשישתנו בעליו, אבל התורה קבעה דין (מעין "גזירת הכתוב") שכל אדם שקונה שור יכול להתייחס אליו כמו למצב הטבעי של השוורים כפי שנבראו מהקב"ה, שאינם תוקפים ונוגחים, והם בבחינת תם המחויב רק בחצי נזק אם נגחו, ומעתה שורו ייעשה מועד רק אם יישוב וינגח עוד שלוש פעמים תחת רשות בעליו החדשים.
ההשפעה הדרמטית של האדם על רכושו
ה"מאירי" וה"שיטה מקובצת" כותבים חידוש עצום הנוגע בקשר הרוחני והלא-גלוי, של האדם לרכושו:
שינוי בעלים של השור גורמים שינוי בטבע השור עצמו, וזה שמשנה טבעו להפסיק להיות מועד לנגוח: "יציאת השור מרשות לרשות משנה מזלו וטבעו", "כשם שנשתנה בעל השור, כן נשתנה חולי השור ונתרפא מהעדאתו".
יש כאן הסתכלות מעמיקה על הקשר בין האדם לרכושו - אין הרכוש שייך לאדם רק בבעלות ממונית חיצונית, אלא גם בקשר ה"מזל" הפנימי, אדם משפיע במידת מה על רכושו וכל אשר לו, כמו שמסופר על רבי פנחס בן יאיר, שחמורו לא היה מוכן לעבוד בשבת, כי כוח קדושתו העצומה של התנא האלוקי הקדוש השפיע גם על רכושו, עד שחמורו - בעל חיים טמא - לא היה מוכן לעבוד בשבת, אף שהוכה וסבל שיעבוד בשבת!
כך גם במובן מסוים זה שהשור נגח זה קשור למזל של בעל השור, וכאשר השתנו בעליו זה משפיע על המזל והכוחות של השור, שטבעו התוקפני לנגוח יתבטל והוא יחזור למצבו הטבעי שאינו נוגח!
זו הסיבה הפנימית לכך שהבעלים צריכים לשלם על נזקי רכושם, ובמקרה שהבעל-חיים שלהם הרגו אדם, בעליהם נענשים ב"מיתה בידי שמים", כי היות שרכושם קשור אליהם, הרי נזקי בהמותיהם מצביע על פגם בנפש שלהם עצמם, וזה ענין הגורם למיתה בידי שמים.
[לכן כשיעקב אבינו העביר את כל בני ביתו ורכושו במעבר-יבק, שב פעם נוספת לצדו השני של הנהר כדי להביא את ה"פכים קטנים" שנותרו שם, למרות סכנת הנפשות שהיתה כרוכה בדבר, במאבק הלילי עם המלאך (שהכהו ופגע בירכו), כי רכוש האדם הוא חלק מנפשו].
השור שבלב האדם
מכאן למדים גם לדרך קירוב יהודים ליהדות:
הלא במובן הרוחני "שור" הוא "נפש-הבהמית" שבאדם, כי מה שור צריך שמירה מעולה שיעשה מלאכתו לבעליו ולא יזיק, כך הנפש-הבהמית צריכה שמירה מעולה שלא תזיק ותגרום ליהודי לשקוע בתאוות ותענוגים ולא לעסוק בעבודתו את קונו.
ומה שור בטבעו הראשוני הוא "תם", שאינו רגיל לנגוח ולהזיק, כך הטבע הרגיל של הנפש הבהמית שביהודי אינה לחטאים ועוונות, שה"תאווה לדברים אסורים .. הוא יצר הרע של אומות העולם" (תניא, פרק ח), ואילו הנפש הבהמית של היהודי מתאווה רק לתאוות היתר ולא לתאוות איסור.
וכשם ששור שנגח שלוש פעמים שינה טבעו ואופיו והוא נעשה מועד ורגיל לנגוח ולהזיק, כך הנפש-הבהמית של היהודי אם כמה פעמים חטא בעוונות ופשעים, השתנה טבעו ("נעשה לו כהיתר") והתאווה לחטאים נעשית לטבע הרגיל.
ושתי דרכים לתיקון הרע ולגרום ליהודי לשוב בתשובה:
1) כשרוצים להרגיל שור מועד שלא לנגוח צריך להשקיע עמל ויגיעה במאמץ רב לאלף אותו עד שיחזור למצבו הטבעי-ראשוני שאינו נוגח, שאפילו ילדים קטנים יוכלו לגעת בו ולשחק עמו "ואינו נוגח", וכך גם כדי לבטל את תוקף תאוות הנפש הבהמית לחטאים יש לעמול ביגיעה רבה ועצומה לזכך ולתקן את היצר הרע, עד שיגיע למצב של תשובה שלימה, שיוכל לעבור ליד המקום שעשה בו את החטאים ויהיה באותו מצב ואפשרות לחטוא ולמרות זאת לא יחטא. אך זאת דרך קשה ומורכבת, הדורשת מאמץ רב וזמן ממושך עד שהטבע הרע ישתנה.
2) דרך שניה וקלה יותר היא "שינוי רשות": כאשר השור מחליף בעלים ברגע אחד מצבו משתנה והתכונות השליליות והרעות ש"צבר" תחת בעליו הראשונים בטלים לחלוטין והוא חוזר להיות תם, כך גם היהודי ברגע שעושה שינוי רשות, עוזב את עולם החולין ונכנס ל"תחום הקדושה", בעבודת ה' בתורה ובתפילה, הרי עצם זה גורם לשינוי של הנפש הבהמית שלא תתאווה לתאוות אסורות.
כאשר רוצים לקרב יהודי לתשובה: לוקח לעיתים זמן רב עד שמתקנים את כל החטאים והפגמים, אך אם "מושכים" אותו לבית הכנסת ובית המדרש, לשיעור תורה בבית חב"ד וכדומה, הרי עצמם הכניסה לרשות החדשה גורמת ברגע אחד שינוי ומהפך דרמטי בכל ישות החטאים שלו, לעזוב אותם ולדבוק בדרכי ה' יתברך (ובלשון הרבי: עוצם גילוי הקדושה של הנפש האלוקית יוצר שינוי בנפש הבהמית להחזירה למצבה הראשוני).
תיקון העולם לגאולה
מכאן למדים גם לדרך תיקון והכנת העולם לגאולה האמיתית והשלימה:
ניתן להתמודד עם שאלות על האמונה בגאולה ובכל עניני המשיח בכמה דרכים: או בוויכוחים וניסיונות שכנוע לדחות ולתרץ את כל הספקות והתמיהות, אך זו דרך ארוכה, קשה ומורכבת שלוקח זמן רב ומאמץ מרובה כדי להצליח; אבל יש דרך אחרת, יותר קלה ופחות מסובכת, והיא לעשות "שינוי רשות" ולהיכנס לתוך "תחום עניני הגאולה", כלומר ללמוד עניני גאולה ומשיח כהוראת הרבי, וזה עצמו משנה ומבטל מיד את כל השאלות והתמיהות.
הקב"ה מחכה שהיהודי יגמור את בירור הניצוצות לתקן את העולם, והיות שרכוש האדם וכל אשר לו, אפילו הבהמות ובעלי-החיים הטמאים שלו, מושפעים ישירות ממנו - "מזלו וטבעו של האדם משנה מזלו וטבעו של בהמתו" - הרי גם כאשר היהודי יכין עצמו לגאולה, זה ישפיע על רכושו וכל אשר לו, שיהיו מוכנים לגאולה, לקבל פני משיח צדקנו בקרוב ממש.
מקורות: לקוטי שיחות חלק לו, עמוד 102.
אדם שהבעל-חיים שלו הזיק – חייב בתשלום מלוא על נזקיו, כדברי התורה בפרשתינו "וכי יגוף שור .. ולא ישמרנו בעליו – שלם ישלם גו'" (משפטים, כא,לה).
אולם זאת רק אם הזיק בצורה רגילה, כגון שור ששבר חפצים תוך כדי הליכתו, שדרכו לא לשים לב לחפצים המונחים על הקרקע במקום הליכתו, ולגבי זה הוא נקרא "מועד" שבעליו צריך לשמור שלא ידרוך על חפצי חברו, לכן "חייב לשלם נזק שלם מן היפה שבנכסיו";
אבל אם השור הזיק בדרך לא רגילה לאופיו הטבעי, כגון שור שנגח, שאין דרכם של שוורים לנגוח, לגבי זה הוא נקרא "תם", והבעלים משלמים רק חצי מעלות הנזק, ולא נזק שלם, כי הם לא חייבים לשמור שלא ינגח, כי אין דרכו וטבעו לנגוח.
אך אם השור נגח שלוש פעמים, טבעו כבר התרגל לנגוח והוא נעשה "מועד" גם לנגיחות, ומעתה אם ישוב וינגח פעם רביעית, בעליו יחויב תשלום נזק שלם.
נזקי רכוש שנמכר
דין יוצא-דופן אומרים חז"ל: שור שנגח שלש פעמים ונעשה מועד לנגוח, אם נמכר או ניתן במתנה לאדם אחר – השור מפסיק להיות מועד ושב להיות תם, שאם יגח פעם נוספת, בעליו החדשים ישלמו רק חצי נזק, כמו תם ולא נזק שלם כמו מועד.
וצריך להבין: הלא הסיבה שהוא נהיה מועד נובעת מכך שאופיו וטבעו השתנו והוא נעשה תוקפן ואכזר לפגוע בנגיחות, ואם-כן תמוה: וכי טבעו התוקפני השתנה והוא הפך יותר עדין ורגוע, בגלל שהוא הועבר מבעלות פלוני לפלוני?
הבעלים החדשים יוסיפו בשמירה
יש מסבירים זאת בדרך טבעית: כל אדם נוהג עם רכושו ובהמותיו בדרך שונה, הן בכמות וסוג העבודה שהוא עושה עימהם - חרישה, זריעה, נשיאת מסעות, שעשועים וכו', והן בשמירה עליהם - יש מי שסוגר רפתו היטב ויש שלא, יש המקפיד על בהמותיו ומכה אותם הרבה ויש שלא וכו', ותוקפנותו של השור בנגיחות, נובע מסדרי ההנהגה של בעליו עמו, וסביר להניח שהמעבר והשינוי לבעלים החדשים ישפיע על השור לא לנגוח עוד,
ובפרט שהבעלים החדשים יודעים את "העבר" של השור, ולכן ינהגו עמו בקפדנות יתירה כדברי ה"ערוך השולחן" (שפט,יח): "הבעלים החדשים יטילו עליו שמירה יתירה ולא יגח עוד".
דוגמא לדבר: ההלכה קובעת ששור שנגח שלש פעמים בשבת ולא בימי חול, נעשה שור מועד לשבת ולא לימי חול, כלומר אם ינגח פעם רביעית בשבת – יחשב למועד שבעליו יחויב בנזק שלם ואם יגח פעם רביעית בחול ישלם חצי כתם, מדוע? כי יתכן שבטלתו מהעבודה בשבת גורמת לו להתפרץ ולנגוח בו ביום, אבל בימי חול שהוא "מוציא אנרגיה" בעבודה ועמל היום לא ינגח, לכן הוא נחשב מועד רק לנגיחות בשבת ולא בחול; וכך גם לעניין שינוי הרשות: יתכן שהמעבר והשינוי מבעלים לבעלים גורמים לו שינוי הנהגה וימתנו את תוקפנותו לנגוח.
"שינוי רשות משנה דין"
רש"י מבאר זאת בדרך אחרת, והוא מפרש דבריו כדרכו, במילים קצרות: "רשות משנה את דין העדאתו", כלומר לדעת רש"י אכן מכירת השור אינה משנה את אופיו הנגחני, כי היות שהתרגל לנגוח לא יפסיקהו כשישתנו בעליו, אבל התורה קבעה דין (מעין "גזירת הכתוב") שכל אדם שקונה שור יכול להתייחס אליו כמו למצב הטבעי של השוורים כפי שנבראו מהקב"ה, שאינם תוקפים ונוגחים, והם בבחינת תם המחויב רק בחצי נזק אם נגחו, ומעתה שורו ייעשה מועד רק אם יישוב וינגח עוד שלוש פעמים תחת רשות בעליו החדשים.
ההשפעה הדרמטית של האדם על רכושו
ה"מאירי" וה"שיטה מקובצת" כותבים חידוש עצום הנוגע בקשר הרוחני והלא-גלוי, של האדם לרכושו:
שינוי בעלים של השור גורמים שינוי בטבע השור עצמו, וזה שמשנה טבעו להפסיק להיות מועד לנגוח: "יציאת השור מרשות לרשות משנה מזלו וטבעו", "כשם שנשתנה בעל השור, כן נשתנה חולי השור ונתרפא מהעדאתו".
יש כאן הסתכלות מעמיקה על הקשר בין האדם לרכושו - אין הרכוש שייך לאדם רק בבעלות ממונית חיצונית, אלא גם בקשר ה"מזל" הפנימי, אדם משפיע במידת מה על רכושו וכל אשר לו, כמו שמסופר על רבי פנחס בן יאיר, שחמורו לא היה מוכן לעבוד בשבת, כי כוח קדושתו העצומה של התנא האלוקי הקדוש השפיע גם על רכושו, עד שחמורו - בעל חיים טמא - לא היה מוכן לעבוד בשבת, אף שהוכה וסבל שיעבוד בשבת!
כך גם במובן מסוים זה שהשור נגח זה קשור למזל של בעל השור, וכאשר השתנו בעליו זה משפיע על המזל והכוחות של השור, שטבעו התוקפני לנגוח יתבטל והוא יחזור למצבו הטבעי שאינו נוגח!
זו הסיבה הפנימית לכך שהבעלים צריכים לשלם על נזקי רכושם, ובמקרה שהבעל-חיים שלהם הרגו אדם, בעליהם נענשים ב"מיתה בידי שמים", כי היות שרכושם קשור אליהם, הרי נזקי בהמותיהם מצביע על פגם בנפש שלהם עצמם, וזה ענין הגורם למיתה בידי שמים.
[לכן כשיעקב אבינו העביר את כל בני ביתו ורכושו במעבר-יבק, שב פעם נוספת לצדו השני של הנהר כדי להביא את ה"פכים קטנים" שנותרו שם, למרות סכנת הנפשות שהיתה כרוכה בדבר, במאבק הלילי עם המלאך (שהכהו ופגע בירכו), כי רכוש האדם הוא חלק מנפשו].
השור שבלב האדם
מכאן למדים גם לדרך קירוב יהודים ליהדות:
הלא במובן הרוחני "שור" הוא "נפש-הבהמית" שבאדם, כי מה שור צריך שמירה מעולה שיעשה מלאכתו לבעליו ולא יזיק, כך הנפש-הבהמית צריכה שמירה מעולה שלא תזיק ותגרום ליהודי לשקוע בתאוות ותענוגים ולא לעסוק בעבודתו את קונו.
ומה שור בטבעו הראשוני הוא "תם", שאינו רגיל לנגוח ולהזיק, כך הטבע הרגיל של הנפש הבהמית שביהודי אינה לחטאים ועוונות, שה"תאווה לדברים אסורים .. הוא יצר הרע של אומות העולם" (תניא, פרק ח), ואילו הנפש הבהמית של היהודי מתאווה רק לתאוות היתר ולא לתאוות איסור.
וכשם ששור שנגח שלוש פעמים שינה טבעו ואופיו והוא נעשה מועד ורגיל לנגוח ולהזיק, כך הנפש-הבהמית של היהודי אם כמה פעמים חטא בעוונות ופשעים, השתנה טבעו ("נעשה לו כהיתר") והתאווה לחטאים נעשית לטבע הרגיל.
ושתי דרכים לתיקון הרע ולגרום ליהודי לשוב בתשובה:
1) כשרוצים להרגיל שור מועד שלא לנגוח צריך להשקיע עמל ויגיעה במאמץ רב לאלף אותו עד שיחזור למצבו הטבעי-ראשוני שאינו נוגח, שאפילו ילדים קטנים יוכלו לגעת בו ולשחק עמו "ואינו נוגח", וכך גם כדי לבטל את תוקף תאוות הנפש הבהמית לחטאים יש לעמול ביגיעה רבה ועצומה לזכך ולתקן את היצר הרע, עד שיגיע למצב של תשובה שלימה, שיוכל לעבור ליד המקום שעשה בו את החטאים ויהיה באותו מצב ואפשרות לחטוא ולמרות זאת לא יחטא. אך זאת דרך קשה ומורכבת, הדורשת מאמץ רב וזמן ממושך עד שהטבע הרע ישתנה.
2) דרך שניה וקלה יותר היא "שינוי רשות": כאשר השור מחליף בעלים ברגע אחד מצבו משתנה והתכונות השליליות והרעות ש"צבר" תחת בעליו הראשונים בטלים לחלוטין והוא חוזר להיות תם, כך גם היהודי ברגע שעושה שינוי רשות, עוזב את עולם החולין ונכנס ל"תחום הקדושה", בעבודת ה' בתורה ובתפילה, הרי עצם זה גורם לשינוי של הנפש הבהמית שלא תתאווה לתאוות אסורות.
כאשר רוצים לקרב יהודי לתשובה: לוקח לעיתים זמן רב עד שמתקנים את כל החטאים והפגמים, אך אם "מושכים" אותו לבית הכנסת ובית המדרש, לשיעור תורה בבית חב"ד וכדומה, הרי עצמם הכניסה לרשות החדשה גורמת ברגע אחד שינוי ומהפך דרמטי בכל ישות החטאים שלו, לעזוב אותם ולדבוק בדרכי ה' יתברך (ובלשון הרבי: עוצם גילוי הקדושה של הנפש האלוקית יוצר שינוי בנפש הבהמית להחזירה למצבה הראשוני).
תיקון העולם לגאולה
מכאן למדים גם לדרך תיקון והכנת העולם לגאולה האמיתית והשלימה:
ניתן להתמודד עם שאלות על האמונה בגאולה ובכל עניני המשיח בכמה דרכים: או בוויכוחים וניסיונות שכנוע לדחות ולתרץ את כל הספקות והתמיהות, אך זו דרך ארוכה, קשה ומורכבת שלוקח זמן רב ומאמץ מרובה כדי להצליח; אבל יש דרך אחרת, יותר קלה ופחות מסובכת, והיא לעשות "שינוי רשות" ולהיכנס לתוך "תחום עניני הגאולה", כלומר ללמוד עניני גאולה ומשיח כהוראת הרבי, וזה עצמו משנה ומבטל מיד את כל השאלות והתמיהות.
הקב"ה מחכה שהיהודי יגמור את בירור הניצוצות לתקן את העולם, והיות שרכוש האדם וכל אשר לו, אפילו הבהמות ובעלי-החיים הטמאים שלו, מושפעים ישירות ממנו - "מזלו וטבעו של האדם משנה מזלו וטבעו של בהמתו" - הרי גם כאשר היהודי יכין עצמו לגאולה, זה ישפיע על רכושו וכל אשר לו, שיהיו מוכנים לגאולה, לקבל פני משיח צדקנו בקרוב ממש.
מקורות: לקוטי שיחות חלק לו, עמוד 102.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
