כשגיל קופטש גילה בחברון "אנשים טובים"
השחקן והסטנדפיסט גיל קופטש מעלה בטור שפירסם באתר NRG-יהדות את הגיגיו על ביקור מזדמן שערך בחברון, שם פגש ב"איש צדיק וטוב לב" ר' יוסי נחשון מבית חב"ד בעיר.
הנה קטעים מהטור:
"רצה המקרה והפגיש אותי בעת טיול רכיבה על סוסים בכמה דוסים חביבים. סוסים ודוסים זה משהו שלא הולך ביחד. לכן מיהרתי לנהל איתם שיחה על "היהודי החדש". נציגם הרבני הציג עצמו. יוסי נחשון שמו. איש צדיק וטוב לב. מששמע שאני "בטלוויזיה", מיד הזמין אותי לסיור בחברון, כדי להראות "שלא כולנו כאלה".
משום שאני תר אחרי שורשיי כבר זמן מה, חשבתי שבעיר האבות אוכל למצוא עוד איזה שורש. רציתי לצרף למסע עוד חברים מהבראנז'ה. חשבתי שכשיזרקו עלינו אבנים, עדיף שנהיה עדר של סלבריטיס ולא רק אחד. כך שהסכוי שגולגולתי שלי תרוצץ יהיה נמוך יותר. אבל אף אחד לא רצה להצטרף.
דרך יפה מובילה לחברון. גבעות בקעות וכרמים. שמאלנים יקראו לנוף הזה "פרובאנס". בקריית ארבע עוד מרגישים כאילו העולם נורמלי.
בשכונה היהודית צועדים המתנחלים, או המתיישבים, או איך שתרצו לקרוא להם, בביטחון גמור. זה שלהם. אמנם הם כ 200- 300 איש בתוך עיר של מאתיים אלף. אז מה? זכותו של כל אדם להיות בכל מקום בלי שיאונה לו רע. והאמת שזה נכון. הם צודקים. הם ישמחו להיות חופשיים לבקר בכל העיר. אבל הצבא לא נותן להם.
יש מחסומים. ויש כלובים שמפרידים בין השכנים עם הזקן לבין השכנים עם הזקן והפיאות. עובר את בית הדסה,שאי שם במאורעות תרפ"ט, בעקבות ישיבה של ועד בית שהתפוצצה, קפצו כמה מהדיירים וטבחו את צוות בית החולים היהודי שהיה שם.
בסימטאות, עוצר ליד מוניומנט: "במקום שבו אתה עומד נורתה למוות התינוקת שלהבת פס. צלף צלף בה מהגבעה שממול. בדיוק מהבית שפותחים בו כרגע את התריסים לא נעים. איך אפשר לחיות ככה באקשן המטורף הזה באוווירה רוויית המתח הזו?", שאלתי את עצמי.
משעליתי לשכונת אברהם אבינו, למוצב ששולט בקבר ישי. הבנתי. כאיש טלוויזיה מיומן הבנתי מייד שהגעתי לאולפן. עשרות מסכים עם תמונות מכל רחבי חברון. כן, הגעתי לקונטרול רום של עיר האבות. יש שם מצלמות בכל פינה. וחיילות מתמרנות אותן ומחפשות את האקשן הבא. ויש גם מצלמות שמסתובבות בשטח. פעילי שמאל קוראים להם. כל מיני קולנוענים מתוסכלים מכל העולם שמטרידים את העוברים והשבים בשאלות על זכויות אדם.
מאפשרים לכם לקבל
