יניב הביט מוקסם בעשרות הבחורים שהתנוענעו על מקומם, מנגנים יחד ניגון חב"די עתיק, חודר לבבות. מפעם לפעם הסיט את ידו והידק את הכיפה לראשו. כיפה סרוגה שקפליה ניכרו בה היטב הייתה מהודקת לראשו באמצעות סיכה שחורה.

יניב וחבר נוסף עברו כברת דרך ארוכה מבאר-שבע הדרומית עד למגדל-העמק בצפון, ובאו לשבות בתומכי-תמימים בשבת מיוחדת שאורגנה לצעירים, מקורבי בתי-חב"ד ברחבי הארץ. כמוהו היו שם בחורים צעירים שהגיעו כיחידים, חברותות, או שלושה ואף ארבעה יחד. עשרים וחמישה בחורים התאספו מראשון-לציון, מקריית-טבעון, מירושלים, מחיפה, ממגדל-העמק, מקריית-מוצקין ומהמכינה הקדם-צבאית בקיבוץ בית רימון.

יוזם הרעיון והאיש שעמד מאחורי השבת, הרב עקיבא גולדשמיד ועמו הת' דוד אליאס, יצרו קשר לפני כמה שבועות עם מרכז צאגו"ח והשלוחים בארץ, ושטחו את היוזמה להטעים את המקורבים באווירה המיוחדת של שבת בתומכי-תמימים. ההיענות הייתה גבוהה והרשימה התמלאה במהירות. התאריך נקבע לשבת כ"ב בשבט, יום ההילולא של הרבנית נ"ע.

במהלך השבת השתלבו הבחורים בסדרי הישיבה, ובמקביל נערכה תכנית מיוחדת שתתאים עבורם. שיעורים והרצאות עם צוות הישיבה, סעודת-שבת עם הבחורים בישיבה, עונג-שבת לאחר סעודת ליל-שבת, סדר מיוחד לתולדות ניגוני חב"ד, ומעל לכול – השמחה, החיות והריקודים הסוערים לאורך השבת.

קשה לתאר במילים את האווירה המיוחדת ששררה בישיבה בשבת זו. ביטוי לדברים היה בשעת רעווא דרעווין, לקראת צאת השבת, כאשר קמו הצעירים על רגליהם והודו במילים נרגשות על החוויה שחוו.

יניב היה זה שסיכם במילים נוגעות ללב את שספג בישיבה: "אומר לכם את האמת", פתח ואמר. "זו הייתה אחת השבתות המיוחדות שעברו עלי. זאת חוויה שמעולם לא עברתי כמותה ואין לי ספק שרישומה יישאר בי בעתיד. אני חש שצעדתי צעד נוסף בדרך הנכונה, דרכה של חב"ד, דרך של תורה ומצוות עם אהבת-ישראל בלי אינטרסים, מסירות והקרבה עבור יהודי שני, מתוך חום ושמחה אמיתית".