מאת חני ליפשיץ, ניו-יורק

"כיום, אחרי ג' תמוז, כל אחת ואחת מכן צריכה לנסות ולמצוא את הרבי במקום שהכי מתאים לה", כך אמרה לנו הרבנית בתיה גרליק ממילאנו בהתוועדות שהחלה לאחר סעודת השבת ונמשכה עוד שעות ארוכות. שעת 'רעוא דרעוין'. השמש שנשקפה מבין החלונות כבר נטתה לשקוע והשמים נצבעו כחול עמוק.

הלבבות כולם פעמו בקצב אחיד. "אתן מבינות"? היא הסבירה, "יש מי שתמצא את הדרך להתקשר עם הרבי הכי טוב כשהיא נמצאת כעת ב-770, יש מי שתחוש את הקשר החזק בימים אילו, כשהיא מתפללת בחדרו הקדוש..."

ואני אז חשבתי לעצמי, איזו זכות עצומה נפלה בחלקי שאת הרבי שלי אני מצליחה למצוא יום-יום בנפאל... קרוב אלי כל-כך...

• • •

קשה מאוד לסכם 4 ימים של מפגשים מרגשים, בין חברות שלא התראו שנים רבות זו עם זו, בנות משפחה שהגיעו כל אחת מן הקצה השני של הגלובוס, את שיחות הנפש אל-תוך הלילה, בין נשים שמעולם לא ראו זו את זו, אך הנושאים המשותפים שהן מוצאות הם רבים כל-כך. משפחה אחת גדולה של נשים מיוחדות ומלאות עוצמה שזכיתי להימנות עליה.

לכל אחת ואחת מהאחיות שלי, השליחות, יש סיפור חיים מרתק, המגלם בתוכו מסירות-נפש, אהבה אין סופית לכל יהודי באשר הוא ויותר מהכל, רצון עז מאין כמוהו לעשות את רצון המשלח. בכל יום מחדש חשתי באנרגיה המיוחדת ובכח העצום שיש לנו, השליחות, להאיר את העולם ולהדליק את הניצוץ לכדי להבה גדולה.

• • •

שבנו כעת מן ה'בנאקט' שהתקיים במלון "מאריוט" בברוקלין. אירוע רב-רושם. סביב שולחנות עגולים ישבו כ-2,000 משתתפות. מלבד השליחות, היו בו גם מקורבות ותומכות שבאו להצדיע לצבא הנשי. המנחה הייתה הגב' דבורה-לאה דובוב מאורלנדו, פלורידה.

את פרק התהילים לשלום השלוחים בארץ, אמרה הגב' חיה לוויטין מגבעת-עדה ואת פרק התהילים לשלום השלוחים בעולם כולו, זכיתי לאמר אני, כנציגת השליחות.

כשהקראתי את פרק ק"ו, הפרק של הרבנית הצדקנית חיה-מושקא נ"ע, חשבתי על כל אותן נשים המתמודדות עם קושי יומיומי של מחסור ובדידות, על אילו שתלאות העולם על כתפיהן הדקות ועל כל אותן יקירות הנאלצות לשלוח את הילדים הרכים שלהן רחוק כל-כך מהבית...

התפללתי שזכותה של הרבנית חיה-מושקא נ"ע שכתר של יופי פנימי ואצילות היה קשור מעל ראשה כל הימים ואשר מי כמוה חווה וידע את המשמעות של להקדיש את החיים לטובת הזולת, תעמוד לנו בכל עת שנזדקק לה.

גב' זיסי דערן מדרום-אפריקה קידמה את הנוכחות בדברי ברכה. ולאחר-מכן נשא דברים הרב משה קוטלרסקי מ'המרכז-לענייני-חינוך'. "כשאת יושבת איתנו כאן", אמר, "יושבים יחד איתך במקום הזה עוד 20,000 יהודים מקורבים שלך". הרב קוטלרסקי, אשר אין מי שדואג יותר ממנו, יום-יום שעה-שעה לכל אחד ואחת מאיתנו בכל מקום בו אנו נמצאים. "עליכן להיות בטוחות שהרב'ה גאה בכן נשות השלוחים. גאה בכן מאוד מאוד!!", הוא המשיך והעיניים של כולנו דמעו מתהרגשות.

המזכיר הרב יהודה קרינסקי שיתף אותנו בסיפורים אישיים שזכה לחוות בבית הרבנית. למדנו עוד על חכמת ליבה והטוב שקרן ממנה כל העת.

אל האולם נכנסו בפסיעות מהוססות בנות השלוחות וסיפרו לנו על הקשיים שלהן כילדות הגדלות במקום זר ללא בית-ספר וחברים ובלי סבא וסבתא ושוקולד... תשואות הקהל סיפרו להן יותר מכל עד כמה אנו גאות בהן והכי חשוב, עד כמה הרבי שהבטיח שהאחריות לחינוך שלהן מוטלת על כתפיו, גאה בהן...

"שלוחו של אדם כמותו", אמרה הגב' שטרנא גרונבלאט מארגנטינה שדיברה בחיוך ובנועם. "יש לנו הזכות להיות הנציגים של הרבי בכל העולם. הלוואי ונצליח כמה שיותר לגרום נחת למשלח שלנו". הלוואי.

שקט הושלך בקהל כשהחל מעמד ה'רול-קול' המפורסם. האווירה מחשמלת. על המסכים עולות בזו-אחר-זו שמות המדינות בהן נמצאים השלוחים. מחבר-העמים ועד המזרח הרחוק, מדרום אמריקה ועד צפון אפריקה. בכל שולחן קמה בתורה השליחה ששמה הוזכר לקול מחיאות-הכפיים של אלפי השליחות.

זהו רגע של עוצמה נדירה שתיחרט בזכרוני עוד ימים ארוכים. אני חשה גאוות יחידה אדירה להיות חלק מהמפעל העצום ומהכח האין-סופי הזה ובטוחה שאת הכוח הזה כולנו לוקחות איתנו ברגעים אילו ממש, כשאנחנו חוזרות הביתה, למקום השליחות שלנו.

• • •

"כל אחת ואחת מכן צריכה לנסות ולמצוא את הרבי במקום שהכי מתאים לה", עוד מהדהד בתוכי המשפט ששמעתי בשבת. בריקודים הסוחפים שלאחר ה'רול-קול', בשעה שהרגליים פיזזו בעקבות הנשמה ויד חמה הונחה על כתף אחות, מצאנו כולנו את הרבי, מאות של שליחות מכל העולם כולו, מצאנו את הרבי שלנו מביט בנו ומחייך אלינו חיוך רחב של נחת.

אשרינו ששליחות אנחנו!