איש לא יחשוד בו בחיים שלום שהוא אינו מדבר מנהמת ליבו. "לא הפסקתי לעסוק בעינייני רווחה אף לא לרגע אחד והכל בהתנדבות ועל חשבוני הפרטי. אנשים רבים בעיר מזעיקים אותי בכל שעה משעות היממה כדי לטפל בעיניינים הכואבים ביותר ולא עזרו כל הסברי שאני אינני הממונה על הרווחה. אתה בעיננינו האיש העומד בראש הרווחה, הם היו חוזרים וטוענים באוזני ומצפים שאפתור את בעיותיהם ואני הייתי נאלץ בכאב לב להשיב את פניהם ריקם. עד המקרה שקרה ממש לפני יומיים שזעזע את כול כולי. כעת , כשאהייה גם באופן רישמי הממונה על הרווחה, אוכל לתת עזרה ולסייע גם במקומות שהייתי מנוע לתת עזרה עד היום בגלל שלא היו לי סמכויות מתאימות. לא שררה וכבוד אני מחפש אלא דרך לעזור לנזקקי העיר שמצבם הדרדר לשאול תחתיות בשנה האחרונה", הוא אומר. 

מה קרה פתאום שהחלטת להענות לבקשת ראש העירייה ולחזור לקואליציה?

כולם יודעים שלמרות שלא הייתי הממונה על הרווחה אחרי שראש העירייה, אבירם דהרי, נטל ממני את הסמכויות, לא הפסקתי לרגע את הפעילות למען הנזקקים והנצרכים בעיר. ראיתי בדאבון לב כיצד ענייי העיר הולכים ומדרדרים ואני לא יכולתי לסייע. שעות ארוכות, מהבוקר עד הלילה עסקתי בעינייני רווחה, בהתנדבות מלאה ועל חשבוני. אבל בזמן האחרון אירעו כמה מקרים שחייבו אותי לעשות פסק זמן ולחשוב מה עלי לעשות לטובת כל מאות ואלפי המשפחות הנזקקות.

כך לפני יומיים בשעת לילה, הוזעקתי בדחיפות לישיבת חב"ד בעיר. כשהגעתי לשם מצאתי אמא צעירה וארבעת ילדיה כולם פעוטות הגדול בינהם בן 4. היא סיפרה לי בדמעות שאין לה כסף להאכיל את ילדיה. עד כדי כך הגיע המצב. בעלה עזב ונסע לבית אחותו באשדוד והיא נותרה חסרת כל ללא קורת גג. הבטתי בה ובעיני הילדים הרעבים וליבי נשבר. זו היתה שעת לילה מאוחרת. הילדים מזמן היו צריכים להיות במיטות שלהם בחוץ ירד גשם זלעפות. היא סיפרה לי שלא ידעה איך לאתר אותי בטלפון ולכן צעדה, היא וארבעת ילדיה מקצה אחד של העיר עד לקצה השני.

עובדות חדר האוכל הטובות של הישיבה שהיו כבר לקראת סוף הניקיונות לאחר ארוחות הערב של התלמידים הצליחו לארגן לילדים צלחות עם אורז ודג. היית צריך לראות איך הילדים הקטנים טרפו בתיאבון את הדג החריף. היה לי ברור שצריך לעשות הכל כדי לסייע להם אבל גם ברור היה לי שללא סמכויות מתאימות אין לי כל אפשרות לתת לאשה ולארבעת הקטנים עזרה ממשית. המקרה הזה זעזע אותי עד נימי נפשי הם ממש פקחו את עיני. הבנתי שעל מנת לעזור להם עלי לשוב לאגף הרווחה.

אילו פעולות נוספות תוכל לבצע כממונה על הרווחה שאינך יכול לבצע כיום?

קיימת מצוקה קשה אצל הנרקומנים שאגף הרווחה צריך לדאוג להם למוסדות גמילה וברור שללא סמכויות הדבר אינו בר ביצוע. לעיתים קרובות יש צורך בהתייצבות בבית משפט או בפנייה למוסדות המדינה בטיפול בנזקקים כמו נערות בסיכון ועוד. ללא סמכויות העזרה היא כמעט בלתי אפשרית. למרות זאת כשניהלתי לשכת רווחה פרטית ניסיתי למצוא מענה לכל המצוקות הללו . בעיית ההומלסים, והנערות במצוקה, ומשפחות שהגיעו לפת לחם, ומנותקי המים ומנותקי החשמל ואין סוף כאבים וקשיים. כממונה על המערכת עם סמכויות אוכל לעזור. מעט להקל על המצוקה הקשה של רבים בעיר.

אחרי כל הדברים הקשים שהוחלפו בינך לבין ראש העירייה איך נוצר הקשר ביניכם?

מזה תקופה ארוכה, מאז התקרית בישיבת מועצת העיר שבה העליב ראש העירייה את זכר בני ז"ל, שדהרי שולח אלי שליחים על מנת לעשות איתי סולחה. בתחילה סירבתי. לאחר מכן התייעצתי עם בני משפחתי כי חשתי שהוא לא פגע רק בי אלא בכל בני משפחתי כשהתבטא כפי שהתבטא. אנחנו איננו אנשים הנוטרים על מה שהיה. הוא התנצל וכפי שנאמר "מודה ועוזב ירוחם".

כיצד נפגשתם ומה הציע לך דהרי?

נפגשנו במסעדה באיזור התעשייה. בפגישה הציע לי ראש העירייה לשוב לתפקידי כממונה על הרווחה עם סמכויות מלאות ולעסוק בכל עינייני הרווחה של העיר וכמובן להצטרף לקואליציה. לא נעניתי להצעה עד שלא התייעצתי עם בני משפחתי ובעיקר עם אשתי פנינה וקיבלתי את הסכמתם. כמו כן ביקשתי את הסכמתו של שמעון מויאל, הממונה הנוכחי על הרווחה ושל יהודה לגאמי מנהל אגף הרווחה ורק לאחר שכולם נתנו את הסכמתם הודעתי לראש העיר על הסכמתי.

בעבר טענת שדהרי מתערב בעבודתך, נותן הוראות לעובדים שלא על דעתך ולמעשה עוקף אותך. מה מבטיח שהוא לא יחזור על זה גם הפעם?

אני חושב או לפחות מקווה שהוא למד מאותו מקרה. בעצם כשמדובר בדהרי, אי אפשר להבטיח זאת וימים יגידו. אני מקווה שאולי משום שהוא הוא זקוק לכל קול בקואליציה הוא לא יחזור על הטעות ויתן לי לעבוד מבלי להתערב איפה שהוא לא צריך להתערב, או יותר נכון לקלקל.

במשך כל תקופת קיומו של הבלוק החוסם היית חבר נאמן בו. איך מסתכל להם בעיניים ומה תגיד להם?

ראשית מי שבאמת חייב לכולנו הסברים הוא דווקא מיכה גבאי שהלכה למעשה פירק את הבלוק בהצבעה הקריטית על התקציב. ושנית, וזה העיקר אינני חש שום צורך להתנצל על מה שאני עושה. מאז שנאלצתי לעזוב את תפקידי הדרדר מצבם של הנזקקים לשפל המדרגה. התרבו המקרים של נערות בסיכון, כל הגורמים מגלים אזלת יד בטיפול בנרקומנים, בניגמלים, בנערות המתרועעות עם בני מיעוטים ועוד למעלה משליש מתושבי העיר רשומים בלשכת הרווחה והדברים רק הולכים ונעשים גרועים יותר. הענייים הם שסובלים ממצבה הכלכלי הקשה של העיר. ממילא אני מטפל בכל אלה באופן פרטי בהתנדבות . כעת גם יהיו לי סמכויות ממשיות לעזור להם. אינני מבקש שררה אלא רואה בתפקידי שליחות.

זה לא שפתאום אין לי ביקורת על התנהלותו של אבירם דהרי כראש עירייה, יש לי והרבה. אני חוזר לרווחה כדי לעשות את מה שאני חושב שאני יכול לעשות וזה לעזור לאלה שלא יכולים לעזור לעצמם. אני לא חייל של אף אחד, ואני לא מרגיש שבגדתי או נטשתי או משהו דומה לזה. האישה עם הילדים הקטנים והדמעות בעיניים בלילה גשום כשאין אף כתובת עירונית לפנות אליה היא תמרור אדום. אסור לעיר, לחברה להגיע למצב שיש בה ילדים רעבים וילדות שתמורת ג'ינס מתמסרות.

אני יודע שצעדי יעורר רעש ומילים קשות נגדי אבל אני שלם עם ההחלטה לחזור לתוך המערכת בכדי לעזור לאלה שהמערכת שכחה מהם.