'לכל אדם שלושה לבושים'

על פנימיות הרצון ועל השולחן הסמוך לחדר;
סודות מ'התוועדות' באחת משכונות ירושלים

בשכונת גבעת-שאול בירושלים רוחש לצד היכלי התורה, התפילה והחסד הרבים, בית-כנסת חב"די. בשל אופיו ומחמת מזגו של 'הגבאי' והמייסד, הרב צבי לוינזון, הוא מהווה מוקד משיכה לתושבי השכונה מכל החוגים והעדות, הרואים בו פנינת-חן חסידית וצבעונית במארג השכונה. בשבוע שעבר, לרגל יו"ד בשבט, יום פטירת האדמו"ר הריי"צ זצוק"ל, נערכה שם 'התוועדות'.

התוועדות מאי משמע?
מעבר לסעודה כיד המלך, או הנשיא, ומעבר לניגונים המרגשים, נשמעו שם דברי חסידות וכו' ומופתים וכיו"ב מפי הרב התמים צבי לוינזון ומפי הרב המשפיע מאיר צרפתי. במשך שעה ארוכה ריתק את הציבור בדברי חסידות, בנגלה ובנסתר. לא את הכול הבנתי: "האדמו"ר הזקן כותב שלכל נשמה יש שלושה לבושים. הלבוש הוא טפל לגוף. הלבושים טפלים לעיקר.

ומהם השלושה? מחשבה, דיבור ומעשה. ותכלית שלושת הלבושים הם להתקשר להקב"ה, כי על-ידי שלושת הלבושים מתקשרים: תורה על-ידי המחשבה. תפילה על ידי הדיבור. המצוות על-ידי המעשה --- חיצוניות הרצון ופנימיות הרצון. הקב"ה ברא את העולם לשני דברים שהוא רוצה. ב' ראשית. תורה ועם ישראל. אדם שהולך לעבודה רוצה לעבוד אבל זה רצון חיצוני. הרצון הפנימי זה השכר.

אם לא יקבל שכר לא יעבוד. הוא רוצה את העבודה כל זמן שהיא תביא לתוצאה הרצויה. אז אמנם הוא רוצה לעבוד, אבל זה רצון חיצוני. מה שאני רוצה באמת התכלית זה הרצון הפנימי. הרצון הפנימי של הקב"ה זה העולם, העולם זה אמצעי, התכלית – הרצון הפנימי – זה התורה והיהודי. מכאן ואילך עלה המשפיע והשתרג לדרגות נפלאות, בכלל וממני: גן-עדן העליון, צמצום והסתר, עצמותו של הקב"ה, לבוש כזה או אחר. לאכול אלוקות. הדבר הגשמי מאבד כל מציאותו.
דברים נפלאים, נפלאים מבינתי.

הרב צבי לוינזון סיפר על לילה אחד שניצב מחצות עד הבוקר ליד חדר ה'רבי': "היה בחור שיושב בחוץ, אולי הרבי יצטרך משהו. ליד החדר היה שולחן ועליו היה הבחור מניח פקסים דחופים. כל חצי שעה הרבי היה פותח דלת ובודק אם יש מכתבים על השולחן ומניח את הקודמים. תפקידו של הבחור היה גם לשלוח למזכירים את התשובות. הרבי לרוב היה מסמן על המכתב עצמו כמה סימנים והמזכירים היו מבינים, והם מיהרו להשיב לשואלים שהגיעו מכל העולם. הייתה לו [לרבי] מנורה. ראינו שהיא נכבית מפעם לפעם לכעשרים דקות. הבנו שאז הרבי ישן. במשך כל הלילה אולי שלוש או ארבע פעמים לעשרים דקות. זה הכול".

הנוכחים בבית-הכנסת החב"די בגבעת-שאול מרותקים. חלקם חגים כלא-מאמינים. והרב לוינזון מוסיף להדהים: "ושמענו גם כשאור כבה שהרי צועד בתוך החדר, ופעם אחת ראינו שגם בחושך הושיט יד לקחת פקסים". כלו' שכלל, על אף האפילה המטעה, לא נם!