"להיות חסידי תמיד חלמתי, זמר? אפילו לא בחלומות"
ריקי רט / מקור ראשון
יום שני, 10 בבוקר. לבית הכנסת איצקוביץ' - בית כנסת בנוסח 24/7 במרכז בני-ברק - מגיע אחד הסלבריטאים המובילים במגזר החרדי. האיש ממהר להתעטף בטליתו ולשקוע בתפילה חסידית מתמשכת. נטול מניירות וגינוני כוכבות הוא מקפיד להישאר בפינת החדר. כשאחד המתפללים מזהה אותו, הוא לוחץ יד בביישנות וממהר להסתלק מהמקום.
מאוחר יותר באותו היום, במרכז המוזיקה בגבול תל-אביב-יפו בואכה אצטדיון בלומפילד. על הבמה באולם הריק נמצאים שלושים נגנים, שני אמרגנים, מנצח, מעבד, ואברהם פריד קטן-גוף אחד, שאמור לשיר למחרת בפני 3,000 איש. קצת קשה להאמין שהאיש בעל החזות הפשוטה, שהגיע לחזרות מצויד בשקית ניילון שחורה בלבד ונראה כאחרון הישיבע-בוחערס (בחורי הישיבה), אחראי לעשרות להיטים שמושרים בכל בית חרדי ודתי בישראל.
מפיק האירוע, אלי יזרלביץ, עסוק בעיקר בסינון טלפונים מידידים שמשוועים לכרטיסים למופע, לאחר שאלו אזלו מהקופות כבר לפני שלושה שבועות. יובל סטופל מנצח ביד רמה על התזמורת, ומקפיד שפריד לא יתאמץ יתר על המידה. צריך הרי לשמור את קולו לדבר האמיתי. פריד עצמו נראה מנותק מההמולה סביבו. הוא כאן כדי לעשות את מה שהוא יודע הכי טוב - לשיר.
24 שעות וקצת אחר כך, האולם בהיכל התרבות של תל-אביב מלא עד אפס מקום. את השורה הראשונה חולקים זה לצד זה הרב ישראל מאיר לאו ("כשהקב"ה נותן למישהו כישרון, הוא לא חוסך"), בכירי אולפנת צפירה שנתנה את חסותה לאירוע, וגם המאסטרו צביקה פיק ושירתו ("יש דיבורים על פרויקט משותף"). על הבמה אברהם פריד, שמצליח להרים ערב כמו שרק הוא יכול - קצת חסידות, כמה וורטים עם פאנץ'-ליין חזק, והרבה הרבה שירים מוכרים מהקריירה הארוכה שלו. ברזומה שלו הרי מופיעים להיטים כמו 'תניא', 'אדרבה', 'כשם שאני', ו'ברוך הבא מלך המשיח', כאלה שכל מי שיש לו או היה לו קשר עם העולם הדתי יידע לזמזמם.
בעברית מתובלת באנגלית, ובמבטא יידישאי שורשי, פריד מסכם 25 שנות עשייה מוזיקלית ומספר על מוזיקה חסידית בעולם דיגיטלי ועל הגעגועים לאביו. "להיות חסידי תמיד חלמתי", הוא אומר. "להיות זמר? זה אפילו לא היה בחלומות".
עידוד מהרבי
אברהם פריד, אבריימ'ל בפי החבר'ה ואברהם הכהן שבתאי פרידמן בשמו הרשמי, נולד לפני 46 שנה למשפחה חב"דית בקראון-הייטס שבניו-יורק. את ההופעות הראשונות שלו עשה בפני הרבנית חנה, אמו של הרב מנחם-מנדל שניאורסון, הרבי מלובביץ'.
"בילדותי היינו שכנים של אמו של הרבי", מספר פריד. "ידעתי שבדיוק בשעה מסוימת בכל יום הרבי מגיע לבקר את אמו. כשהוא עבר הייתי שר את 'ופרצת' במנגינה הייחודית של חב"ד, והרבי היה מחווה לי בידו את התנועה המפורסמת שלו. היתה לי הזכות לראות אותו באופן כמעט יומיומי, והוא עודד אותי עם יד קודשו".
כבר מגיל צעיר הוא שר במקהלות ילדים, עד שהתגלה על ידי אמרגן שזיהה את הפוטנציאל שבו ועודד אותו לשיר באופן מקצועי. קצת אחרי שמלאו לו עשרים הקליט פריד את תקליטו הראשון, 'אף יהודי לא יישאר מאחור' ("היום אני מתבייש להאזין לו", התבטא פעם בראיון). האלבום הפך מיד ללהיט בקרב הציבור הדתי-חרדי ושבר את המונופול של כוכב המוזיקה החסידית היחידי עד אז, מרדכי בן-דוד.
בשנותיו הראשונות כזמר הוא כמעט שלא הופיע, אך הציבור דרש לראות מיהו החסיד שמצליח לגעת כך בלבבות, ופריד התחיל למלא אולמות בכל רחבי העולם. "גם כשכבר שרתי, לא האמנתי שיבוא יום ואעמוד לפני קהל אלפים. בתור ילד התביישתי אפילו להופיע בפני הרבנית. הייתי עומד מאחורי וילון ושר".
25 שנה ו-25 אלבומים אחרי התקליט הראשון ההוא, זמרים חסידיים קמו ונפלו, כוכבם דרך ודעך, אבל פריד, יחד עם בן-דוד, עדיין נחשבים לסטארים - שלמה ארצי ושלום חנוך של המגזר. את הקרדיט להצלחה נותן פריד קודם כל לבורא עולם: "כשאני מסתכל אחורה, לפעמים אני פשוט לא מאמין. אפשר לראות איך משמיים נתנו לי את ההצלחה על כף זהב". ההצלחה שעליה הוא מדבר לא שינתה אותו. אבק הכוכבים לא דבק בו, והוא מקפיד לקיים אורח חיים חסידי ותורני. לעולם לא יוותר על תפילה במניין, על שיעור בחסידות ועל דף גמרא. בכל העולם הוא מקפיד להופיע בלבוש חרדי. כשהוא ממש מרגיש בבית, יעטה לגופו הצנום סירטוק (מעיל חסידי) ומגבעת עם קנייטש, העיקום החב"דניקי המפורסם.
פריד נחשב ל"שליח" הכי מפורסם של חב"ד, חסידות ששיגרה את שליחיה לכל קצווי תבל. רק שבמקום לרוץ עם תפילין אחרי עוברים ושבים בתחנה המרכזית, הוא מפיץ את דבר היהדות באולמות מלאים בכל רחבי העולם, מניו-יורק ועד אפריקה, מקונצרט בבית האופרה בפראג ועד דינר יוקרתי בדרום אמריקה. "יש שתי גישות במוזיקה החסידית", הוא פורש את המוטו שלו. "יש מי שהולך להיות זמר כדי לעשות כסף ולהיות סטאר, וזה בסדר ומותר; ויש מי שהולך למוזיקה בתור שליחות. כשאני התחלתי לעסוק במוזיקה, המחשבה שלי היתה שדרכה אפשר להגיע לנשמה של היהודי. אני חושב שגם החסידות שמרה עלי. אם אני קורא לעצמי זמר חסידי, אני צריך להיות אמיתי".
קשה להצביע על רגע שיא בקריירה שלו, אבל אפשר להצביע על שיר שבעיני רבים הוא פסגת הזֶמר הפרידי. לא משנה איפה, מתי ולפני מי יופיע, על 'תניא', הלהיט מתחילת שנות התשעים, לעולם לא יוותרו לו. "מה שאני לא שר, בסוף תמיד יבקשו את תניא", הוא אומר.
את הצלחת השיר הזה הוא חייב למלחין המוערך וידידו הטוב, יוסי גרין. גרין קיבל את ההשראה לשיר כשהתעמק בלימוד הגמרא וקרא את הסמול-טוק שמנהלים ר' ישמעאל בן אלישע ואלוקים, ובסופו שוטח ר' ישמעל בקשה שהפכה להמנון: "יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך... ותתנהג עם בניך במידת הרחמים". גרין התלהב מהמילים, אך תהה האם מותר להלחין סוגיה שלמה מהגמרא. החברותא שלו פסק ללא היסוס - "אפשר? צריך!". גרין העניק את הלחן לפריד, והשאר היסטוריה, או שמא היסטריה. הקהל, שעד אז היה מורגל בפסוקים יחידים או אפילו במילים בודדות שיצרו להיטים, היה קצת בשוק מכמות המלל, אבל תניא כבש את הלבבות במהירות.
על במת היכל התרבות, כשפריד שר את 'תניא' והקהל משולהב, ניגש אליו גבר כבן חמישים, חובש כיפה סרוגה. בזווית עינו של הזמר נדלק ניצוץ והוא מעניק לו חיבוק חם. בסרט וידאו מיוחד שהוכן לרגל הערב מספר האיש, יוסי כהן שמו, על הימים שבהם היה שקוע בתרדמת. משפחתו, שידעה כי הוא מעריץ מושבע של פריד, פנתה אל הזמר וביקשה שיבוא לשיר ליד מיטתו. פריד נזעק לבית החולים בעת שהיה בדרכו להופעה, החל לשיר כמה משיריו, וכשהגיע ל'תניא' פתח כהן את עיניו ומצמץ. "כששמעתי את השיר", הוא מספר, "ידעתי שאני רוצה וצריך לחזור לכאן".
אבל פריד לא צריך להחזיר אנשים מן המתים כדי לדעת עד כמה הוא אהוד ומשפיע על קהל שומעיו. "אין דבר שמרגש אותי יותר מאשר אנשים שאומרים 'אברהם, אתה זוכה לשמח יהודים ושאלוקים ישמח אותך'. הרבה פעמים אנשים אומרים לי 'הייתי בעצבות, שמעתי אותך וזה עבר לי'".
ובכל זאת, סיפור אחד ריגש אותו במיוחד. "לא מזמן פגשתי בני זוג שסיפרו לי שהם עמדו לפני הפלה, חס ושלום. ההריון היה קשה מאוד והיה חשש שהעובר פגום. הם כבר קבעו תור להפלה, כשבדרך הם שמעו שיר שלי. אני לא זוכר איזה שיר זה היה, אבל הם סיפרו שהשיר נגע בהם כל כך חזק, שהם החליטו לא להפיל את הילד. היום הוא צריך להיות כבר בן חמש-שש. מי יודע, אולי הוא יגדל ויהיה תלמיד חכם, אולי זמר".
לא יותר צדיק מהקהל
שעתיים וחצי אחרי שהחלה ההופעה בהיכל התרבות, ופריד לא מראה סימני עייפות. גם הקהל לא. בשורה מאחוריי יושבת משפחה מלוכדת במיוחד, שחודש לפני האירוע רכשה עשרה כרטיסים במחיר של 240 שקל לכרטיס, כדי להבטיח את מקומה קרוב ככל האפשר לאליל. מאחרון הילדים הבוגרים ועד לאמא בת השישים פלוס, הם שרים בהתלהבות את כל המילים. כשאני מסבירה בעדינות שהייתי מעדיפה לשמוע את המקור עצמו, הם בתגובה מספרים על הערצה רבת שנים לזמר ולשיריו. "בתור ילדים ישבנו והקלטנו אותו לטייפ. אחר כך ערכנו עם השירים האלו הופעות ביתיות", מספר גבר כבן ארבעים בהתלהבות שלא היתה מביישת מעריצה סקעתית.
גם כשמגיע תורם של השירים החדשים, מהתקליט האחרון 'בין כך ובין כך', הקהל, שמורכב ברובו מחובשי כיפות סרוגות בני חמישים ומעלה, מפגין שליטה לא רעה בכלל. על מסך וידאו עולה דמותו של יהורם גאון, שמספר שפריד הוא אחד ויחיד, אבל אם ישיר שיר עברי - הוא יעריץ אותו אפילו יותר. פריד בתגובה פורץ בעיבוד מרהיב של סטופל לשיר 'שהשמש תעבור עלי', כולל התיקון המתבקש בפזמון - "רק תפילה אשא, הוי קלי קלי, שהשמש תעבור עלי ותראה לי שוב את משעולי". ירדנה ארזי בשוק.
איך זה שלמרות ההצלחה לא הצלחת לפרוץ את הגבולות המגזריים ולהמיר את הפליי-ליסט של רדיו קול חי בזה של רשת ג'?
"קשה לי לפצח את הסוד של הקהל הישראלי. הסגנון שאני שר, המבטא היידישאי והטונים, זה לא מה שרץ בציבור החילוני".
הצלחה חד-פעמית בגזרה החילונית רשם פריד עם השיר 'עלה קטן שלי'. ישי לפידות, האיש והשימחעס, כתב והלחין, סטופל עיבד. כשפריד שמע את השיר לראשונה, במהלך טיסה, הוא בכה. השיר יצא כסינגל - מהלך מאוד לא מקובל במוזיקה החסידית, זכה להצלחה מסחרית עצומה ונמכר בעשרות אלפי עותקים.
בביקורו בארץ בשבוע שעבר קיבל פריד תקליט זהב על מכירת 30 אלף עותקים. זאת למרות מכת הצריבות, שפשתה גם במגזר החרדי. "פעם אנשים היו מתקשרים אלי לשאול אם אפשר להעתיק מהדיסק שהם קנו הביתה לקלטת שבאוטו", הוא מספר. "היום אפשר למצוא את השירים שלי ברשת כמה ימים אחרי שהדיסק יוצא. אני מפחד מהיום שבו כבר לא יהיה משתלם להוציא דיסקים חדשים.
"לפני שבועיים קיבלתי בדואר מעטפה ובתוכה צ'ק על סך מאה דולר. במכתב שצורף כתב לי השולח שבמשך שנים הבנים שלו צרבו דיסקים שלי, ועכשיו הוא החליט לבקש על זה מחילה. מסתבר שיש עוד כאלה שיש להם מצפון".
האלבום האחרון שובר חמש שנות שתיקה ארוכות של פריד. בין 13 שיריו יש פסוקים ומדרשים שהולחנו, תפילה למוצאי שבת, שיר געגועים ששר אברהם פריד לאביו, וגם מקומו של המשיח כמובן לא נפקד. על הלחנים הופקדו בין היתר יוסי גרין, משה לאופר, ר' הלל פלאי ופריד עצמו.
למה שתקת במשך חמש שנים?
"חיכיתי שלוש שנים עד שהתחלתי לעבוד, והעבודה עצמה ארכה שנתיים. רציתי שהאלבום יורכב מהרבה צבעים ומטקסטים חדשים, לא עוד פעם 'כיצד מרקדים' ו'שמח תשמח'. מציאת הטקסטים כללה מלאכה רבה - שיר ביידיש, שיר באנגלית, שירי נשמה, שירי שמחה, קצת חזנות".
שילבת אפילו שיר מזרחי למהדרין, 'ביישנים'.
"בכל דיסק יש גם שירי הורה. אני אוהב מוזיקה מזרחית. זה מותר וזה בסדר, ומוסיף עוד צבע לדיסק. אני אוהב הרבה סגנונות של מוזיקה -חזנות, מזרחי, אפילו רגאיי".
אז לצפות לשיר רגאיי בתקליט הבא?
"יכול להיות שהקהל יאהב רגאיי, אבל יש לי קווים שאני לא אעבור אותם. לא זו השליחות שלי. זה מחוץ לתחום".
ידידך הטוב והחב"דניק אף הוא, מתיסיהו, ממלא מועדונים עם רגאיי חסידי.
"נכון, מתיסיהו באמת מקרב אנשים ליהדות עם טקסטים יהודיים בקצב רגאיי, אבל הוא בעצמו אומר שההופעות שלו לא מתאימות לציבור החרדי".
אני בטוחה שגם שלמה קרליבך לא היה מתלהב לשמוע מוזיקה חסידית בעיבודים דיגיטליים.
"נכון, יש מי שיטענו שגם הורה ודיסקו זה לא יהודי, אבל לי אישית יש גבולות ברורים שאני חושב שהם עדיין בגדר 'מוזיקה חסידית'. אני לא מתכוון לחדש ולעבור עוד קו אדום".
הופעה בפני קהל מעורב, נשים וגברים יחד, זה דבר שאתה שלם איתו?
"הכל תלוי בקהל. הקהל שמגיע להופעות מסוג זה לא כל כך מקפיד בשמחות, למשל, לשבת בנפרד. אז למה שיישבו בנפרד בערב שבו הם יוצאים להופעה? אני מרגיש שאם לקהל זה לא מפריע, וממילא הם רגילים לשבת כך, למה שזה יפריע לי? אני לא יכול להיות יותר צדיק מהקהל".
מול תמונת האב
שיר מיוחד בדיסק, Father don't Cry, נכתב על ידי פריד ומוקדש כאמור לאביו. "הגמרא במסכת ברכות אומרת שכשהקב"ה יושב ורואה את בניו ששרויים בצער, הוא מוריד שתי דמעות לים הגדול וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו", הוא מסביר את הרקע לכתיבת השיר. "לילד זה מאוד קשה לראות את האבא החזק שלו בוכה. אם אנחנו רואים את אבא שלנו בוכה, אנחנו הרי נקרעים מבפנים. זה הרי הדבר הכי גרוע שניתן לחזות בו, כאב בלתי ניתן לתיאור. אז כתבתי שהפעם אנחנו מבקשים ממנו לא להצטער, לא להתעצב. אם הוא ברא דמעות, הוא יודע גם למחות אותן. בשיר אני כביכול מדבר אל הקב"ה ואומר: אבא, כואב לי לראות אותך בוכה וסובל. והפזמון - 'אבא, יש לי רעיון: הרי אתה בראת דמעות, אז יש לך ברירה. ומחה השם דמעה מעל כל פנים' ... אבא אל תבכה'.
"כשהלחנתי את השיר הזה, שמתי את תמונתו של אבי עליו השלום מול עיניי. כך יכולתי יותר להתחבר, וזה גם היה לי כנחמה אישית - ומחה השם דמעה. השמעתי את השיר לילדים שלי, וכשהם בכו, ידעתי שיש בו משהו מיוחד".
לא רק לאביו הביולוגי מתגעגע פריד. כשנפטר הרבי מלובביץ' ב-94', הוא חש כאילו התייתם. את השבר הגדול שהותיר אחריו הרבי, ואת הקרע הגדול בתנועת חב"ד מאז פטירתו, הוא חי שעה שעה. "לא רואים את השבר, מרגישים אותו בלב. זה זמן של הסתר פנים. יותר מדי כואב לי לדבר על זה". הוא מבקש שלא להוסיף על הפלגנות בתנועה - הקרועה בין אלה שעדיין מאמינים שהרבי חי וקיים לבין אלה שהשלימו עם פטירתו - ומנסה להתנער מדימויו כדוברה הלא-רשמי של החסידות: "אני איש פרטי, לא מדבר בשם אף אחד. רק בשמי. אני רק מקווה שמה שאני עושה, מוסיף כבוד לחסידות".
הרבי שמע את המוזיקה שלך?
"לא היה לו זמן לשמוע מוזיקה. שמעתי שבשנים האחרונות שלו, כשהוא כבר היה חולה, זכיתי שישמע את השירים שלי. מספרים שפעם הרבי הגיע הביתה והרבנית ישבה בחוץ על הכיסא, בשמש. הרבי יצא וישב לידה. אחרי כמה דקות הוא קם ואמר 'נו, נגמר החופש'. לא היה לו זמן להאזין לדיסקים. אפילו לא לאברהם פריד".
כששואלים אותו מה שלומו, הוא עונה ש"חוץ מהגלות, הכל בסדר ברוך ה'". אבל נראה שממקום מושבו בשכונת קראון-הייטס הברוקלינית, הגלות נראית הרבה יותר נוח. "כשאתם הישראלים שואלים אותי למה אני לא בא לארץ, אני עונה שבארץ הגלות הרבה יותר כואבת. כמה שנמצאים יותר קרוב לארמון המלך, הגלות יותר ממשית. אני מחכה ליום שבו נוכל כולנו לעלות ארצה", הוא מתרץ.
בין נסיעותיו ברחבי העולם מקדיש פריד את עתותיו ללימוד, וחולק עם רעייתו את גידול ששת ילדיהם. הוא מקפיד להתייצב לכל אסיפת הורים, להסיע את הילדים לחוגים ולסייע בשיעורי הבית. "הודות לאשתי הבית מתנהל כמו כל בית אחר, ולא מרגישים שאבא הוא זמר. בסך הכל אני הרבה יותר בבית מאשר מחוצה לו". לכך תורמת העובדה שפריד מקפיד לנסוע רק ליום ההופעה עצמו - או מקסימום גם ליום שלפניו, לחזרות - ותמיד חוזר הביתה לשבת, כדי להתענג עם ילדיו על הזמירות. "אני הקטן מבין שמונה ילדים, וכשכולנו גרנו בבית, זמירות השבת מדי שבוע היו מעין עולם הבא, כשאבא מוביל את השירה ומנצח על כולנו. גם היום אני וילדיי, ושאר האחים שלי והנכדים של אבא, שרים מדי שבוע את הזמירות שלו. בלי נדר אני מקווה שיום אחד עוד נקליט דיסק מהשירים שלו".
ששת הילדים כבר מפגינים חוש מוזיקלי ומנגנים על גיטרה, פסנתר וקלרינט. לפני שנה נכנסו לאולפן והקליטו דיסק משותף ובו רפרטואר עשיר. "אני מאוד נהנה להאזין לו, זו שעה של נחת", מתמוגג האב הגאה.
אם בתחילת הדרך הייתם רק אתה ומרדכי בן-דוד, היום מוצף שוק המוזיקה החסידית באינספור זמרים חדשים ומצליחים. עוברות בך מחשבות על פרישה? אולי לפנות את הבמה לחבר'ה הצעירים?
"אם ארגיש שאין למוזיקה שלי קהל, אגיד תודה על כל השנים היפות ואדע לפרוש. אבל אני לא חושב שיגיע מצב כזה. אני חושב שכל עוד זמר ממשיך להוציא שירים טובים, יש לו קהל. עובדה שהשירים של שלמה קרליבך, למשל, ממשיכים לחיות עוד הרבה אחרי מותו".
תהלים נגד פוביית טיסות
12 בלילה, מאחורי הקלעים של היכל התרבות. מעריץ בן 80 ומעריץ בן 8 שמצטופפים בכניסת האמנים מוכיחים שפריד עדיין רלוונטי לבני כל הגילאים. הוא עצמו מותש מן ההופעה. שלוש שעות של אנרגיות בלתי נגמרות הותירו עליו את רישומן. אם לפני ההופעה הוא רץ וקפץ כדי להגיע לבמה במקסימום חיוניות, עכשיו הוא רק רוצה לנוח. ובכל זאת, כמו תמיד הוא מקפיד ללחוץ ידיים ולהודות לכל הנגנים והעושים במלאכה, עד אחרון פועלי הבמה.
בעוד שעות לא רבות הוא ימהר לשדה התעופה, יעלה על המטוס ואולי אפילו יצליח קצת לישון, דבר שכלל אינו מובן מאליו כשמדובר באדם שבעבר סבל מפוביית טיסה. "שנים לא יכולתי לעצום עין בטיסות. הרעידות וכיסי האוויר הפחידו אותי נורא. שאלתי את הרבי מה לעשות, והוא ענה 'שיהיה עמו תהלים ותניא וילבש טלית קטן כשר'. מאז אין לי בעיה להגיע לכל מקום בעולם. אני יכול לטוס אפילו 15 שעות ולישון בטיסה כמו ילד קטן".
אבל עוד לפני הטיסה הביתה צפויה לו הופעה נוספת, הפעם בפני מגורשי גוש קטיף, שאותה מימנו תורמים אלמונים. כשפריד מדבר על העקורים, ניכר בו כי הוא כואב את כאבם. "אני זוכר ימים ולילות שהופעתי בגוש קטיף, היו לי שם הרבה חברים טובים. בתקופת ההתנתקות אפילו כתבתי שיר כדי לחזק אותם, 'אני חושב עליכם'. כשהציעו את הרעיון של ההופעה למפונים, קפצתי עליו בשתי ידיים. אני אתן להם שמחה והם ייתנו לי כוח".
1
0
כה לחי !
0
0
כל הכבוד!
0
0
1
0
קהל לא חבד"י שלא היה בא אחרת.
בכל מקרה במקום כל התגובות בצדקניות.
כל כך חוקה לכם ההתנהגות שלו תסתכלו על עצמכם-כי מי שרואה פסול בחבירו סימן שיש בו גם מזה,אחרת לא היה רואה אותו....
אברהם פריד בהחלט לא הציג עצמו בתור נציג חב"ד וזה יאמר לזכותו.
בכל מקרה משעמם לכם...במקום לכתוב תגובה תקראו שיחה...
0
1
יחי אדונינו מורינו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד.
יחי המלך!
ונזכה למחה ה דמעה... נאו ממש
אלמוני
0
0
ולתגובה 6 שמור את היחי לעצמך
0
0
מאפשרים לכם לקבל
