מאת: הגב' ש.ש. צפת

השנים הרבות שחלפו, לא הקהו ולו במעט, את דמותו המיוחדת של המורה שלנו הנערץ, המורה לחסידות, הרב נחום גולדשמיד.

כנערה, המגיעה אל הכרך הגדול של חסידות חב"ד, אל תיכון 'בית-רבקה' בכפר-חב"ד, זכיתי להכיר את הרב גולדשמיד, המורה הראשון שקירב אותי אל עולמה של החסידות, אל סיפורי החסידים וספר התניא.

כשהרב גולדשמיד היה נכנס אל הכיתה, הדרת פניו ואצילותו עוררה בנו כבוד והתפעלות, משהו שעורר רצון ללמוד, להאזין לדברים הקדושים, שובבות היינו כתלמידות, אולם בשיעוריו, היינו נעטפות במעטה של רצינות.

השיעור היה מרתק... בלימוד התניא, לו למדנו שורה או שתיים, זה יכל להמשך שעה או שעתיים, זה לא נמדד בכמות אלא באיכות! נכנסנו אל המחשבות... אל העבודה... אל מלחמת הנפשות...

הרב גולדשמיד נטע בנו אהבה לסיפור חסידי, כשסיפר על הרבי, סיפורים רווי צימאון, גרם לנו, הבנות שהגיעו לכפר-חב"ד מ'בתים אחרים', להידבק ברבי, לרצות לנסוע אל הרבי, ולהגשים חלום נכסף זה.

דמותו הזוהרת גרמה לרבות מאיתנו לחשוב אחרת, לחשוב מחדש ממה שהורגלנו, וללכת בדרכי החסידים ולבנות ולהקים בית חסידי שמושתת על ערכי החסידות.

גם ילדיי, וכל בני משפחתי שותפים לזכרונות שלי, כשהם שואלים אותי: "אמא, את כל הסיפורים את מכירה?" , כי את הסיפוק שקיבלתי מקריאת סיפורי–חסידים, קו המחשבה החסידי, על תכלית הנשמה בעולם, כן קבלתי אני, ועוד רבות מחברותיי, מהרב נחום גולדשמיד ע"ה ובזכותו לכולנו יש עתה בתים חסידיים, כי את החלטה להיות חב"דניקית וכך להקים את ביתי קיבלתי הרבה-הרבה בזכות החינוך החם והאוהב שקיבלתי ממנו.