בין הדברים הרבים שסיפר היה המעשה הבא:

בשנת האבלות על הרבנית ע"ה, ביקש ממנו הרבי באחד הלילות לפעול איזה דבר, ולהודיע לו אח"כ מה נעשה בזה. מכיוון שהשעה הייתה מאוחרת, החליט לחכות ליום המחרת ואז לעדכן את הרבי. לפני שחרית לא רצה להפריע לרבי והחליט שיספר זאת לרבי כשירד מהקומה השניה בביתו בדרכו למקווה, טרם נסיעתו לאוהל (כזכור, הרבי התפלל אז בביתו ברח' פרזידנט).

בדרך כלל היה הרבי מתעכב בקומה השנייה כחמשה-עשר רגעים,  אך באותו היום הרבי לא השתהה וכעבור כמה רגעים ירד לקומה הראשונה ולא הספיק לספר זאת לרבי. בדרך למקווה, חשב לעצמו הרב קליין, שמאחר והרבי ישב במושב האחורי והוא נוהג בקידמת הרכב, אין זה ראוי שידבר עם הרבי כשגבו מופנה אליו, וסיכם בעצמו שיאמר זאת בהזדמנות הקרובה. כשהרבי סיים את המקווה וצעד לכיוון הרכב שחנה בסמיכות, פנה אל הרב קליין ושאל אותו מה נעשה עם הדבר שביקש אמש, והשיב לרבי. אח"כ שאל אותו הרבי מדוע התעכב ולא סיפר עד עכשיו? והוא השיב לרבי שלא הייתה לו ההזדמנות המתאימה. אמר לו הרבי בערך כך: משה רבינו אמר לקב"ה כל דבר שנעשה עם בנ"י למרות שהקב"ה ידע מה נעשה...