נוף מפעים מתגלה לעיניו של הרב יחיא לחיאני, רב בקהילה היהודית בגרינובל, כאשר הוא ניגש לחלון ביתו ומשקיף אל האופק. העיר הציורית הממוקמת סמוך לגבול צרפת –שוויץ, נבנתה על קרקע מישורית שמסביבה מתנשאים הרי האלפים הגבוהים. בתקופה זו, ובעצם ברוב חדשי השנה, מכסה מעטה של שלג את פסגות ההרים הגבוהים וגם הרכסים הנחשפים בקיץ מתכסים בלבן בוהק. המראה, מיותר לומר, עוצר נשימה.

זו הסיבה שהעיר מהווה מוקד משיכה לתיירים המגיעים אליה מקרוב ומרחוק. מכל רחבי צרפת נוהרים לחבל ארץ זו מאות אלפי תושבים המגיעים לנצל את אתרי הסקי (למעלה מ250 אתרים פועלים בסביבה) וליהנות מההחלקה על השלג מול הנופים הקסומים. בשיא העונה, בדרך כלל בימי הפשרת השלגים, מאכלסים ערי החוף תיירים מכל מדינות העולם, המגיעים ליהנות מהנופים, המראות, מהאווירה וההרפתקאות שצופנים להם הרי האלפים הצרפתיים.

במקום זה זוכה גרינובל למקום של כבוד. העיר הוותיקה, העשירית בגודלה בצרפת, זכתה לכינוי של 'בירת האלפים', כאשר היא מהווה מטרופולין לכל הישובים שמסביב. בגרינובל, המרוחקת מאה ק"מ מליאון, 140 ק"מ מג'נבה, מספר מרשים של אוניברסיטאות, בתי חולים ובתי עסק, ובה ניתן להשיג את כל השירותים שמציע הכרך הגדול. העיר מעמידה לפרברים את השירותים השונים, ובכללם גם את שירותי הדת.

מסיבה זו לא רואה הרב לחיאני רק את הנופים הקסומים כאשר הוא משקיף מהחלון. הוא רואה מול עיניו את המטרות הרבות ואת תחומי העשיה שאותם עליו למלא. "לפני שהגעתי לגרינובל", מספר הרב שממלא גם את תפקיד שליח חב"ד באיזור, "הורה לי הרבי מליובאוויטש להפיץ את אור היהדות בכל הסביבה, מאז אני משתדל למלא את התפקיד כאשר אנו חושפים את האור שביהדות לא רק בפני תושבי העיר, אלא בעיקר בפני התיירים הרבים המגיעים לעיר ולישובים הרבים שמסביב".

כאשר הקרח נשבר והשלג מפשיר מתגלה לו הלב היהודי, זהו הכלל המנחה את הרב. המטרה היא איפוא לחשוף כמה שיותר לבבות הפועמים מתחת למעטה הקפוא.


'שבת שלום' ממרומים

בעונה זו של השנה מוכנים רבים לשלם סכומים גבוהים על שהות של שבוע בגְרֵנוֹבְּל. העיר נמצאת כאמור לרגלי הרי האלפים, בנקודה בה נשפך נהר הדראק לנהר האיזר, והיא מוקפת הרים מכל עבריה. מצפון מתנשאים הרי השרטרז, ממערב הרי הוורקורס, וממזרח רכס הרי הבלדונה. השלגים, כמו ימי חופשת החגאות, מעלים את העיר בעונה זו על מפת התיירות העולמית והתפוסה במלונות ובצימרים שבאיזור גבוהה למרות המחירים מרקיעי השחקים.

ידיו של הרב לחיאני מלאות עבודה בתקופה זו. הוא יוצא בלווית תלמידי הישיבה שאותה הקים למשימות של הפצת היהדות בכל האיזור הקרוב והרחוק. ההמונים שמגיעים לרגל החגא כלל אינם מעלים בדעתם כי בתקופה זו חל גם חג יהודי, כך שאפשר לתאר את הפתעתם כאשר לחדר האוכל של המלון מגיע רב יהודי המעלה נרות במנורה כשלאחר מכן הוא מחלק לאורחים סופגניות חמימות. "הסופגניות הן שמצליחות להפשיר את הקרח", הוא אומר. "בכל חנוכה אנו אופים אלפי סוגפניות המחולקות לתושבי העיר, ובעיקר לתיירים הגודשים את האתרים שמסביב לעיר".

אך משימתו של הרב אינה מתמקדת רק בקירוב רחוקים. בין הפוקדים את אתרי התיירות והמלונות נראים יהודים חרדים רבים, שגרינובל מציעה להם מניינים, שיעורי תורה, אוכל כשר, ספרי תורה למניינים המתגבשים בערי הנופש, ומקוואות. "המקוואות בימים אלו פעילים ללא הפסקה", אומר הרב לחיאני. "בעבר נאלצו יהודים ליסוע ארבע שעות בכדי להגיע למקווה. היום יש להם מקווה מפואר ומהודר בהישג יד".

הרב דניאל בלייש, מהפעילים הבולטים, שיכלל את העשיה והעלה את הפעילות לרמות חדשות. בהשראתו, חולף לו מטוס בכל יום שישי על פני ערי החוף כאשר למטוס מוצמדת כרזה המאחלת לתיירים היהודים "שבת שלום", תוך שהיא מיידעת אותם על זמני כניסת השבת. עבור יהודים רבים ההודעה על כניסת השבת הצליחה לגלות להם בכלל את קיומו של המושג 'שבת', והיא שהכניסה אותם לא רק לשבת אלא לעולמה של היהדות.

צאצאי הפרטיזנים היהודים...

הקהילה היהודית בעיר קיימת מלפני יותר ממאה שנה אך היא הפכה לקהילה באופן רשמי בימים שאחרי מלחמת העולם השניה. בימי המלחמה שימשה העיר כמקום מקלט ליהודים רבים שנסו לערי הגבול עם הפלישה הגרמנית לצרפת, כאשר הם מנצלים את הדרכים ההרריות ואת הקירבה לשוויץ למסתור ולבריחה. חלק מהיהודים אף לחמו בצבא הנאצי לצד הגדודים הפרטיזניים שפעלו באיזור, ואחרי המלחמה הם התיישבו באופן אוטומטי בעיר שבה הקים הרב קאהן ז"ל, שהוא ואשתו תחי' היו מניצולי המחנות, קהילה יהודית עם בית כנסת אשכנזי פעיל.

בהמשך זכתה הקהילה להתעבות כאשר אל העיר הגיעו יהודים רבים שעזבו את אלג'יר בה פרצו מאורעות דמים, וכמו כן מתוניס וממרוקו. הקהילה הספרדית התגבשה לקהילה נפרדת ובעיר פעלו בתי הכנסת 'רש"י' ששימש את הקהילה האשכנזית, וביה"כ 'בר יוחאי' לקהילה הספרדית. מוסדות לעומת זאת לא היו, והילדים התחנכו בבתי הספר העירוניים.

"כאשר שמעתי את שמה של גרינובל", מספר הרב לחיאני, "נמשכתי מיד למקום. לא הכרתי אמנם את העיר, אך כאשר למדתי בישיבת עקס-לע-בען שמעתי על העיר והיא מצאה חן בעיני". הרב שנולד במרוקו, בהמשך למד בישיבות עקס-לע-בען ובגייטסהד, הגיע בהמשך לישיבת חב"ד. משם הדרך להשתלבות במערך ה'שלוחים' היתה קצרה. אחרי קבלת ברכת הדרך מהרבי מליובאוויטש התיישב בעיר וגילה כי היא מהווה בקעה רחבה, רחבה מאד, לעשיה יהודית.

השלב הראשון שהתבקש היה פתיחת בית ספר לילדים. הכיתה הראשונה מנתה שני ילדים, בתו של הרב וילד נוסף, והמקום שהועמד לבית הספר היה אחד מהחדרים בבית הכנסת בר יוחאי. בהמשך התרחבה הכיתה, הצטרפו ילדים נוספים, אשתו של הרב היתה המורה, ואילו הרב היה הנהג. הוא הסיע את הילדים על גבי ה'טוסטוס', ובצהריים נסע לבתי ההורים לקחת את מנות המזון שבושלו עבור הילדים.

המקום צר מהכיל, הכיתות התפשטו על חדרים נוספים, והגיע הזמן לחשוב על פתרון אחר. "קפצתי למים הקרים", הוא מספר, "ורכשנו עבור בית הספר מבנה גדול במרכז העיר". כיום המבנה מלא, בבית הספר פועלים עשר כיתות בהם לומדים ילדים החל מגילאי 3 ועד 15. חלקם הגדול של התלמידים ממשיכים לאחר מכן בישיבות ובסמינרים החרדיים.

וההורים? הם מרוצים. בצרפת הבחינה הנערכת לילדים בהגיעם לגיל 14 משמעותית ביותר והיא משפיעה על תעודת הבגרות. בית הספר היהודי בגרינבול זכה להגיע להישגים גבוהים, כאשר מרבית התלמידים סיימו את הלימודים עם תעודה מצטיינת במיוחד. הדבר זכה לתהודה בתקשורת המקומית והעובדה תרמה לכך שהורים רבים, גם מי ששמרו על מרחק מהקהילה היהודית, מבקשים לשלב את ילדיהם בבית הספר היהודי המצליח.


יתרון האור

גם המבוגרים לא נזנחו, ובתי הכנסת הרוחשים פעילות מעידים על כך כאלף עדים. בבתי הכנסת הפועלים בעיר מתקיימים מנינים, שיעורי תורה לגברים ונשים, ואפילו אירועים תורניים נערכים במסגרתם תמידים כסדרן.

האירועים מושכים אליהם תושבים שנחשבו לרחוקים מהיהדות. "לא מזמן", מספר הרב לחיאני, "החל אחד התושבים להתקרב והוא ביקש ממני כי אסדר קידושין בחופתו. שיחה קלה העלתה שהמיועדת לנישואין אינה בת ישראל, אמה זייפה את התעודות בהן נרשמה יהדותה. ניסינו לשכנעו לוותר על הנישואין, אך האיש נפגע והוא התבצר בעמדתו".

המקרה העכיר את האווירה בעיירה השלווה, שם היחסים עם התושבים הדוקים. היו מי שדאגו להעלות את המקרה לכותרות, והרב מצא את עצמו מתמודד מול ביקורת עזה שהוטחה בו. אך הרב עמד על שלו והבהיר כי אין מקום לפשרות.

סוף דבר – הלהבות ירדו, הסערה שככה, והאיש מצא את עצמו יושב בשיעורים שנערכו בבית הכנסת ומבקש להבין מה עוד אומרת היהדות מלבד האיסור להינשא לעם זר. כיום הוא נמנה על חברי הקהילה החרדית ואף הקים בית יהודי כשר. והוא אינו היחיד. פרופ' ידוע הציץ אף הוא ונפגע, התקרב ונפרד מבת זוגו הגויה. אך כמובן שמקרים אלו אינם מכסים על ההתבוללות הנוראה שפוגעת בקהילות היהודיות שבגולה, כשהמכה אינה פוסחת על הקהילה המקומית.

מול החושך צריך לפעול על ידי הגברת האור, סבור הרב לחיאני, שמידי פעם זוכה לחיזוקים בעבודתו. ביום זה שבו אנו משוחחים עמו הוא קיבל מכתב מאשה מקומית המבשרת לו כי הדלקת נר החנוכה שנערכה ברוב עם הצליחה להצית את האור בליבה, ובעקבותיה היא הדליקה חנוכיה בביתה לאחר שבמשך שנים החנוכיה העלתה אבק לעומת עץ האשוח שהתנוסס בפתח. "המעמד הצליח להזכיר לי את היותי בת לעם היהודי", כתבה האשה, "לאחר שבמשך שנים לא היתה לעובדה זו כל משמעות לגביי". הרב לחיאני, למוד נסיון בתחום, בטוח שמה שיחל בהדלקת נר החנוכה, ימשיך ויגיע להעלאת אור היהדות ולשיבה לדרך האבות.

איך היחסים עם התושבים המקומיים?

"נהדרים. לא נרשמו כאן מקרים של פגיעה או עויינות, וגם כאשר נראו סימנים אנטישמיים בחלקים אחרים של צרפת כאן היחסים הטובים נותרו כשהיו. יש כאן יחסי שכנות טובים הנמשכים למעלה משנות דור".

מזל תאומים

ויש גם יהודים המודעים ליהדותם, אך רק בגרינובל הדברים מקבלים משמעות מעשית. מדובר ביהודים שמגיעים למרבה הפלא מישראל, ושם, בעיירה הצרפתית, הם נחשפים לכך שהיהדות אינה מהווה רק סמל. לגרינובל, מתברר, הסכם 'ערים תאומות' עם העיר רחובות בישראל. אחד מחברי הקהילה, פטריוט ישראלי, שקד על שיתוף פעולה כלכלי בין משקיעים ישראלים למשקיעים צרפתים, והוא הצליח לדרבן את העיריה להכריז על העיר רחובות כתאומתה.

לאור ההסכם יוצאים ובאים משלחות בני נוער וכן חיילי צה"ל מגרינובל לרחובות ומרחובות לגרינובל. "באחת השנים", מספר הרב לחיאני, "הודיעו לי כי עשרה בני נוער הגיעו מישראל לעיר. שניים מהם מקפידים על אוכל כשר ומכיון שכך מבקשים כי אארח את שניהם בביתי".

הרב, למרבה הפלא, לא הסכים. שני הנערים, אמר, יאכלו כשר גם אם לא הרב יהיה זה שיארח אותם. הוא מבקש לארח את שמונת האחרים... בסופו של דבר התארחה הקבוצה כולה בביתו, ואותם נערים שבישראל לא שמעו על כשרות – נחשפו במהלך ביקורם באלפים הצרפתיים לא רק לאוכל כשר אלא גם למזון רוחני שנחסך מהם בילדותם.

כי את האור יש להקרין, ועל כל הסביבה. זו השליחות.