אחת המשאלות הגדולות ביותר של בני-אדם היא לרווֹת נחת מהילדים. בעבור מי אנו עמלים וטורחים כל חיינו? – בעבור הילדים. אין לאדם דבר יקר מילדיו, ואין כמעט גבול למה שהורים מוכנים לעשות כדי שילדיהם יהיו בריאים ומאושרים. בתמורה אנו מבקשים דבר אחד ויחיד: קצת נחת.

אבל כדי לזכות באותה נחת – צריך להשקיע. זה כלל שקבע הבורא בעולמו, שכל דבר בעל-ערך דורש השקעה. עשבים שוטים צומחים בלי טיפול וטיפוח, אבל חיטה ושעורה ושאר ירקות שעולים על שולחנו של אדם – דורשים זריעה, השקיה, דישון, ניכוש וכו'. גם בגידול הילדים, נחת אינה באה מאליה.

בימים שעברו ידעו כל אב ואם, שהאחריות לחינוך ילדיהם מוטלת עליהם. ההורים עצמם חינכו את ילדיהם, או שכרו בעבורם מורים ומחנכים והשגיחו עליהם. לא היו בתי-ספר, ולא היה על מי להטיל את האחריות. עכשיו יש מי להאשים – ההורים טוענים שבית-הספר אחראי לחינוך הילדים, ואילו בית-הספר משיב שהחינוך מתחיל בבית. אך מרוב 'שותפים' לא רואים את החינוך.


חינוך מול הוראה

קשה להבין את אדישותם של הורים רבים לנוכח ההישגים הדלים של מערכת החינוך בארץ, בעיקר בכל הקשור לתחום הערכים והזהות היהודית. כל מי שילדיו מתחנכים במערכת החינוך הכללית יודע וחש היטב את חומרת הבעיה. ועם זה, הזעקה שהייתה צפויה להישמע – אינה נשמעת.

כל מי שבא במגע עם הנוער הישראלי רואה את דלות ידיעותיו אפילו במושגי-יהדות בסיסיים. הדור הצעיר אינו מכיר אפילו את סיפורי התורה הפשוטים על האבות ועל חיי בני-ישראל במדבר. רבים אינם יודעים מהו 'שמע ישראל' ומהי תפילת 'שמונה-עשרה'. שמות של חכמי-ישראל מפורסמים מההיסטוריה היהודית נענים בהרמת גבה ובמבוכה. ודאי שאי-אפשר לצטט באוזני הצעירים הללו פסוקים מהתנ"ך ומטבעות לשון מהמשנה, בלי להסביר תחילה את משמעותם.

הפיחות שחל בחינוך מוצא את ביטויוֹ בשמה של המערכת. בעבר קראו לה 'מערכת החינוך'. כיום מכנים אותה 'מערכת ההוראה'. ההבדל הלשוני הזה אומר הכול: בעבר עיקר הדגש היה על החינוך, על עיצוב אישיותו, אופיו, ערכיו ואורחותיו של החניך. הציונים היו חשובים, אבל יותר מהם היה חשוב לגדל יהודי שורשי, אדם בעל מידות טובות, אישיות שמוּנעת על-ידי ערכים. בימינו דעכו הערכים. המערכת מתמקדת בהשגת ציונים ובטכנולוגיה, ואינה מתיימרת לחנך ולעצב את האישיות.

ההתנתקות ממקורות היהדות גררה הידרדרות גם בערכים אנושיים בסיסיים. אתה רואה איך ילדים מדברים אל הוריהם, ואתה תמה מה נותר מהדיבר "כבד את אביך ואת אמך". ואם אין כבוד להורים ושום דבר כבר לא קדוש, מה הפלא שגם ציוויים נוספים בעשרת הדיברות, כמו 'לא תרצח' וכדומה, מוּפרים, כפי שאנחנו רואים ושומעים יום-יום את החדשות המעציבות על מצב הפשיעה בארצנו.


למלא את המצברים

בשדה החינוך צריך להתחולל מהפך של ממש. הוא אינו צריך לבוא על חשבון הישגיות וטכנולוגיה, אבל עליו צריך להציב יעדים ערכיים וחינוכיים. חובה להשקיע במילוי מצבריו של התלמיד באנרגיות ממקורות היהדות, לצקת תוכן לעובדת היותו יהודי. ילדים בישראל של ימינו צריכים להיות חדורים בהכרה, שהם ממשיכים את שלשלת הזהב של הקיום היהודי, ועובדה זו צריכה להיות מרכזית בהוויית חייהם.

עד שהמערכת כולה תשתנה יארך זמן רב, אבל ההורים יכולים לחולל את השינוי ברגע אחד: פשוט לרשום את ילדיהם לבתי-ספר ולגני-ילדים שמקנים את הערכים הללו ומצליחים שנה אחר שנה לגדל דור יהודי לתפארת. עכשיו מתחילה עונת הרישום – בידכם הדבר!