האסון הכבד בו נספו שלושה מיקירי תלמידי התמימים בחנוכה, צלצל כפעמוני אזעקה מחרידה בקרב כל עדת החסידים. אם כל משפחת החסידים הבינה כי מוכרחים לעשות משהו, במיוחד בעניין האחדות – הרי שבהנהלת ישיבת תומכי תמימים בלוד החליטו במהירות לנקוט בצעד מעשי. האבל והיגון עטפו את הישיבה יותר מכל מוסד אחר, משום שכל הנספים הם מתלמידיה – חלק בעבר וחלק בהווה – והתחושה הקשה הניעה את חברי ההנהלה לעשות משהו שירומם את התלמידים וילכדם באווירה חיובית. ההחלטה נפלה על שבת אחדות באווירה שונה וייחודית.

כך, כבר ביום ההלוויה של הת' לוי הכהן ע"ה הענדל, תלמיד הישיבה, בעוד ההלם והתדהמה הכו את הכול, חתמו רבני ומשפיעי הישיבה על חוזה עם הנהלת בית הארחה במושב נורדייה שלמזרח נתניה, על אירוח כל מאות תלמידי הישיבה בשבת האחרונה של ימי השלושים.

אמנם יציאה לשבתות מעין אלו הנה מסורת רבת שנים בישיבה – אולם בכל פעם נסעה כל שכבת כתות בנפרד. שעור א' לחוד, שעור ב' לחוד ושיעור ג' לחוד. השבת הזו הייתה הפעם הראשונה שכל הישיבה יצאה יחד למקום אחד. המומנטום דרש אחדות מכל היבט שהוא, ולמרות הלוגיסטיקה המורכבת של הוצאת מאות תלמידם יחד – החליטה ההנהלה לעשות את כל המאמצים ולקיים את השבת במתכונת כזו.

בבוקרו של ביום שישי, ערב שבת קודש פרשת שמות, יצאו לדרך כל האוטובוסים, עמוסים בתלמידי הישיבה, ועמם רובו של כל הצוות הרוחני – ר"מים ומשפיעים, בראשות ראש-הישיבה, הרב יצחק אייזיק קעניג המשגיח והמשפיע הראשי הרב יוסף יצחק בוטמן והמשגיח והר"מ הרב מנחם מרדכי קעניג.

התלמידים נהנו מסיור לימודי חוויתי בטבע ולאחר טבילת טהרה במי מעיין זכים בפרברי נתניה פנו לבית ההארחה לשבת שכולה התעלות. לאורך כל השבת שרתה בלבבות אווירה מרוממת וייחודית. אנשי הצוות החינוכי התוועדו עם התלמידים בליל שבת וביום שבת והעונג הרוחני ניכר על פני כל המסובים.

בעת דמדומים של "רעווא דרעווין" יצאה כל הישיבה לסדר ניגונים בחיק הטבע, בלב המושב, ושירת הקודש שנישאה למרחקים הפעימה רבים מתושבי המקום, שלראשונה נחשפו לצלילים נשמה שכאלה.

במוצאי שבת, לאחר מלווה מלכה, הגיע למקום אורח מכובד, הגאון החסיד הרב ישראל יוסף הכהן הענדל רב קהילת חב"ד במגדל העמק ומשגיח ישיבת תומכי תמימים במקום, שהנו אביו של הת' לוי ע"ה, שנספה באסון. התלמידים התכנסו באחד האולמות והאזינו ברצינות לדברי ההתעוררות שנשא האב השכול. הרב הענדל עורר את התלמידים להתאחד סביב הכלי העיקרי והמרכזי של התמימים להבאת הגאולה – לימוד התורה בשקידה ובהתמדה. "כך תסבו את עילוי הנשמה הגבוה ביותר ללוי ע"ה".

שירת דבקות סוחפת של הניגון "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" היוותה חותם מרגש למעמד הסיום של מוצאי השבת.

תלמידי הישיבה, צעירים כמבוגרים, מביעים כולם תחושה זהה: "שבת כזו מרוממת עוד לא הייתה לנו מעולם".