מופתים רבים מתגלגלים באוהל הק' של רבינו הזקן נ"ע בהאדיטש. לידי COL הגיעו שני ספורים שסופרו על-ידי הרב נתן שרגא דהן, חסיד חב"ד מבית שמש, ורב חטיבה 828 בצה"ל.

וכך מספר ל-COL הרב שרגא דהן:

"בי"ט כסלו השנה, יצא לי בהשגחה פרטית ובדרך ניסית לצאת עם קבוצה של עשרה בחורים ואברכים להשתטח על ציונם של רבותינו נשיאנו: הבעש"ט, המגיד ממזריטש ובעל התניא.

כמנהגי, עם הידיעה על צאתי לאוקראינה, שלחתי הודעה על כך למשתפי הפורומים ביהדות של קציני וחיילי צה"ל (שלי ושל ידידי סרן הרב אריק מלכיאלי),  והצלחנו לגייס אלפי שמות לפ"נים על הציון הקדוש.

השבוע קיבלתי מכתב מרגש מאדם המביע את תודתו על התפילות ומודיע שהתפילות התקבלו. הוא סיפר כי ביקש שלושה דברים: יש לו בן חולה מאוד ל"ע, בדלקות מתפשטות בכל הגוף וביקש ברכה לרפואתו, היה לו צו עיקול על הבית וביקש ברכה, ויש לו אחות בת 33 שצריכה להתחתן וטרם עלה בידה.

הוא מציין כי לאחר בדיקה שלו הוברר כי ביום שישי של חיי שרה התפלננו עבורו בציון של הרבי בניו יורק (בכינוס השלוחים), וביום ראשון י"ט כסלו אצל האדמו"ר הזקן,
וכך הוא מספר:

היה לנו צו עיקול על הבית. ביום שישי שלפני חיי שרה, ביטל הבנק את צו העיקול עקב תקלה מצידם במילוי הטפסים. את ההודעה על כך קיבלנו ביום שני. בי"ט כסלו בערב, התקשר אלינו מנהל הבנק, והודיע שקיבלנו העברה בנקאית מאיזה דוד דרגה שלישית שאפילו לא ידענו על קיומו... המצב היום הוא שלא רק שאיננו חייבים כסף אלא יש לנו אפילו רזרוות ב"ה.

במוצש"ק חיי שרה אחותי יצאה לשידוך, וביום ראשון י"ט כסלו בערב היה אירוסין ("ווארט" במחוזותינו). 

ביום שישי חיי שרה הפסיקה התפשטות הדלקת , וביום ראשון י"ט כסלו היינו אצל הרופא שאמר כי הכל נעלם כליל.

וסיפור נוסף:

בקבוצה שנסעה איתנו היה בחור בשם דוד, את השבת עשינו אצל הבעש"ט במזיבוז'.
יחד איתנו באותה שבת נכח בהתוועדות שארגננו הרב יוסף יצחק דייטש. במהלך ההתוועדות דוד נראה מעט מדוכדך, כאשר נשאל לפשר הענין עונה כי זה שנים שהוא גרוש וכאשר ביום שני כולם יחזרו לבתיהם ולחייהם הוא אין לו לאן לחזור כי הוא טרם מצא את זיוגו.

למשמע זאת אמר לו הרב דייטש: "כצאצא של אדמו"ר הזקן, אני מבטיח לך שאם מחר אצל האדה"ז בהדיטש, תבקש מכל הלב, בקשתך תתמלא, מה גם שמובטח לנו ע"י האדה"ז כי "כל השמח ביום חגו יזכה לשלושה דברים ביניהם יציאה מהמיצר אל המרחב".

יום ראשון, י"ט כסלו ה'תשס"ז - האדיטש.
כולם באוהל בהדרת כבוד ובחרדת קודש קוראים את המענה לשון הנהוג לאומרו מקדמת דנן באוהלי רבותינו נשיאנו. דוד אינו יודע לקרוא או לדבר בעברית , ועומד שם ומתכנס עם עצמו.

הרב דויטש אומר לו : "עכשיו", ודוד קצת מרגיש לא נעים אולם חושב לעצמו "ממילא איני מכיר אף אחד". וצעקה יוצאת מפיו בצרפתית: "מהסייר לה רביין (אדוני הרב), ג'ו וו מו מרייה (אני רוצה להתחתן), הרב דויטש מתרגם לכל הנוכחים באוהל את בקשתו, ומציין כי לעניית אמן ע"י עשרה אנשים ישנה חשיבות, וכך כולם צועקים אמן.

לפתע נשמעת קריאת ביניים ע"י אחד המתפללים: "תוך שנה בעז"ה". הרב דויטש אומר "מה שנה? למי יש זמן לחכות?, תוך חודש בעז"ה". דוד שאינו מבין עברית אך מבין שישנה כאן ברכה צועק בכל כוחו אמן...

השבוע (י"ט טבת ה'תשס"ז) כאשר הזמנתי אותו להתוועדות שאנו מארגנים בכ"ד טבת בירושלים לכבוד יום ההילולא ולרגל השבים מהנסיעה, נענתי על ידו כי אינו יכול לבוא כי הוא מסדר את ביתו.

-"את הבית? איזה בית?" שאלתי אותו.
-"אה..... סליחה שכחתי לומר לך התחתני ב"ה ביום רביעי השבוע....
- "מה? איך כל-כך מהר"?
- "הגעתי לארץ הציעו לי שידוך, אולם כאשר הגעתי לפגישה נוכחתי לדעת כי את הבחורה שלפני הכרתי עוד לפני שנים רבות. היינו אמורים להתחתן אולם דרכנו משום מה נפרדו. היא התחתנה ואני התחתנתי. לבסוף היא התגרשה, ואפילו לא ידעתי על-כך. והנה אנו נפגשים לאחר כעשרים שנה שוב... ברור לנו כי מה' יצא הדבר, ומימלא חבל לחכות. לה אין משפחה ולי אין משפחה, ככה שהחתונה הייתה מצומצמת ושמחה עד מאוד".
-"ממש סיפור מדהים" אמרתי לו, ומה הם רגשותיך לאור הנס הגלוי הזה והברכה שזכית בה אצל האדה"ז"?
-"תמיד ידעתי שתפילתם של צדיקים נענית אבל בכזו מהירות לא ידעתי", אמר בהתרגשות.

הסיפורים סופרו לזכות חיילי צה"ל, ולזכות שלוחי הרבי בכל מקום שהם - שזכות האדה"ז תאיר את דרכם במסירות הנפש ובהארה האלוקית.