"היה זה באחד מימי חנוכה, בתקופת מלחמת לבנון הראשונה. היינו בפאתי צור, לילה חשוך ומדכא. חג החנוכה נחוג בכל רחבי העולם, רק לי ולפלוגה היה עצוב. חג החנוכה הרחק מההורים והחברים, בקור ובכפור.

"לפתע התקרב רכב עם רמקולים על גביו ומנגינות בוקעות ממנו. חשבנו לרגע שאולי מחבלים. קפצנו ונדרכנו והנה מי מגיע? קבוצת חב"דניקים טיפסו לנו על הטנקים והחלו לרקוד עמנו בהתלהבות תוך כדי חלוקת סופגניות.

"בכיתי. ירדו לי דמעות. נזכרתי בבית. נזכרתי שאני יהודי. מה אני יגיד לכם, מאז כל חנוכה התמונה הזאת עולה לי מול העיניים, לא אשכח את השמחה שהביאו לי החב"דניקים".