בפרשת השבוע מסופר שיוסף הצדיק מצא "איש", בחיפושו אחר אחיו. אותו איש, מפרש רש"י, היה מלאך גבריאל. אני חושב שבארץ-הקודש וברחבי תבל, יש היום הרבה "מלאכי גבריאל", המכונים שלוחים.

כשאנו מסתכלים על פעילותם הברוכה של השלוחים - אנו רואים את מסירות-הנפש העצומה שלהם שזו "ידא אריכתא" של הרבי. מיום ליום, אנו רואים כיצד עולם השליחות החובק-עולם רק הולך וגדל והוא עומד כיום על 3,500 שלוחים לערך, כ"י.

עד שנבחרתי לרב הראשי לישראל, ידעתי מה פירוש המושג "בית-חב"ד" בצורה כללית מאוד: שהם דואגים בחג-החנוכה לחלק סופגניות, בחג-הפורים לחלק משלוחי-מנות, בחג-הפסח לקיים ליל-סדר ציבורי ולשאר החגים. אבל כיום, הבנתי הרבה יותר מזה: שלוחי חב"ד בחוץ-לארץ מזכירים ליהודים שהם לא גויים, וזה דבר ממש מרגש.

השליח שניצח את סטאלין

אני רוצה לספר לכם על מה שארע לי בעיר דנייפרופטרובסק, שם מכהן כשליח ורב הרב שמואל קמינצקי. כידוע לכם, הרב האחרון שכיהן שם כרב - היה אביו של הרבי, הרב לוי-יצחק שניאורסהון. 

באותה תקופה - לפני 93 שנה - הצורר סטאלין ימ"ש נכנס לעיר (השניה בגודלה באוקראינה) וראה בניין גדול ובולט. סטאלין שאל את עוזרו: "מה זה הבניין הזה"? ועוזרו ענה לו: "סינגוגה" [=בית-כנסת] וסטאלין חזר לעיסוקיו.

כשיצא מהעיר - מהצד השני - הוא ראה שוב את הבניין, הפעם, מצידו השני והוא שוב שאל: "מה זה הבניין הזה"? ועוזרו חזר על תשובתו, כשהוא מוסיף שהיהודים הם אלו שבנו את זה.

סטאלין יצא מגדרו בהתפעלו וביקש מיידית להביא בפניו את נציגי הקהילה היהודית. הנציגים הגיעו ברעדה ופחד, כשהם ממתינים למוצא-פיו של הצורר. לפתע שלף סטאלין דף ועט וביקש מהם לחתום על כתב וויתור של הבניין - בית-הכנסת.


הרגע המרגש היה, לראות חב"דניק עולה לכיפת בית-הכנסת, מוריד את הסמל הסובייטי ושם את המגן-דוד, בחזרה. לא היה יהודי במקום שלא בכה"

לא היה להם הרבה ברירות והם חתמו. לא צריך להסביר מה היה קורא בדיוק למי שהיה אומר את המילה "נייט" [=לא] לסטאלין... סטאלין השתלט על הבניין, כשהוא מוריד את סמל המגן-דוד מתקרת בית-הכנסת, שם הניח את הסמל הסובייטי - המגל והפטיש.

לאחר שהבניין עבר מרשות היהודים, הוגלה גם רב העיר, ר' לויק, שאת קברו זכיתי לפקוד בביקורי בקזחסטאן בשנה שעברה.

90 שנה לאחר-מכן, שימש עדיין הבניין כאולם-ספורט לסובייטים, עד לבואו של שליח חב"ד, הרב קמינצקי. בעזרת אנשים טובים, הלך הרב קמינצקי וגייס כספים ודיבר אל ליבו של ראש-העיר עד שהסכים להחזיר את בית-הכנסת בחזרה לרשות היהודים.

לא אשכח את הטקס המצמרר של חזרת בית-הכנסת ליהודים. באותם ימים, היה נתן שרנסקי כשר התפוצות ואנו, יחד עם משלחת נוספת, יצאנו לעיר. בחוץ היה קור אימים, אך בפנים, לבבות כולם היו חמים. 

הרגע המרגש היה, לראות חב"דניק עולה לכיפת בית-הכנסת, מוריד את הסמל הסובייטי ושם את המגן-דוד, בחזרה. לא היה יהודי במקום שלא בכה. אין לי ספק שבעקבות האירוע, יהודים רבים החלו להגיע לבית-הכנסת בשבת.

זוהי דוגמה אחת, בעיר אחת. כל מקום חדש שעולה על מפת השליחות - זה יד נוספת של הרבי.

התפעלות ליצמן מחב"ד

לאחר שובו של חבר-הכנסת ויושב-ראש ועדת הכספים הרב יעקב ליצמן ('יהדות-התורה') מסין לפני כחודש ימים, הוא הגיע אליי ללשכה וסיפר לי בהתפעלות על חב"ד בסין והתבטא שלא ידע שחב"ד עד כדי-כך פרוסים.

אני הגבתי בחיוך ואמרתי שאתה היית רק בסין, ואני, במסגרת תפקידי זכיתי לבקר במספר רב של מקומות ברחבי העולם ונכחתי מקרוב לראות את הפעילות הברוכה של שלוחי חב"ד.

לאחר-מכן, סיפרתי לרב ליצמן שאני רוצה לכתוב מכתב ואני רוצה שתעזור לי בזה. תוכן המכתב - הממוען לממשלת ישראל - היה שכשם שמדינת ישראל מסבסדת פעילויות רבות בתפוצות ( - דרך משרדים רבים) שקשורות לעלייה לארץ-ישראל ולאו דווקא ישירות לאידישקייט, לעניות דעתי כל בית-חב"ד שנבנה בעולם - זה לא רק עוד בית-כנסת זה עוד שגריר לעם היהודי וצריך לסייע לו.


כשאנו מסתכלים על פעילותם הברוכה של השלוחים - אנו רואים את מסירות-הנפש העצומה שלהם שזו "ידא אריכתא" של הרבי"

המכתב שלי, המלא בנימוקים מפורטים, כבר הועבר למשרד האוצר וכבר יש התכתבויות בעניין. אני מאמין שלתקציב הבא, בע"ה, יהיה סעיף המיועד לשלוחי חב"ד. אני מקווה שחברי-הכנסת הנמצאים איתנו פה, יהיו עד לתקציב הבא שרים ויסייעו בעניין...

אני רוצה לסיים בסיפור שהתרחש לא מעבר בבריסל: לישראל יש בעיר זו 2 שגרירים: אחד בבלגיה והשני באיחוד האירופי המצוי אף הוא בבריסל. בפגישה שערכתי עם 2 השגרירים, הופתעתי לראות שם גם את שליח חב"ד.

שאלתי אותם: מי הזמין אותו? והם ענו לי שהם קראו לו. "הוא השגריר השלישי", התבטאו השניים - הרחוקים משמירת תורה ומצוות, לעת-עתה.

יהי רצון שיתקיים הפסוק "ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה".

(תמלול: חיים ברון, COL)