מערכת COL
|
יום כ' כסלו ה׳תשס״ז
11.12.2006
רעיון לחזרה בבתי כנסת / פרשת וישב
מצד אחד יוסף אכן נקנה על ידי פוטיפר המצרי - 'קנין' כזה שמקבל תוקף תורני, שהרי התורה היא המעידה על כך ש"ויקנהו"; ומצד שני הרי שגם לאחר הקנין, לא השתנה יוסף ממהותו המקורית כלל וכלל, ונשאר דבוק באלקות בתכלית, בדיוק כמו מקודם ■ דרשה עבור אנ"ש והתמימים מאת ר' מנחם-מענדל רייצס ב'כתבה מלאה'
בפרשתנו מסופר על ירידתו של יוסף למצרים, וכך אומרת התורה: "ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר" (לט, א). ירידה זו של יוסף למצרים, מצינו דוגמתה כבר אצל יעקב אביו, שהיה רחוק ממשפחתו בבית לבן הארמי, ועסק שם בעבודה קשה, בבחינת 'גלות'.
אבל למעשה, ה'גלות' והירידה של יוסף היו באופן אחר, קשה יותר:
כאשר יעקב היה בבית לבן, הוא אמנם עבד אצל לבן, אבל היה זה בתור פועל, שיש לו רשות עצמאית. יעקב לא היה משועבד ללבן בתור עבד. אמנם לבן התל בו והחליף את משכורתו, אבל סוף סוף הוא לא הכריח אותו לעבוד אצלו, לא היתה ללבן שליטה על יעקב.
כך גם מבחינת העבודה עצמה:
עבודתו של יעקב היתה בצאן, עבודה שמאפשרת התבודדות מעניני העולם. יעקב היה בגופו עם הצאן, וראשו היה פנוי לעבוד את ה' בשירות ותשבחות.
הווי אומר: אמנם יעקב היה ב'גלות', במקום זר – אבל הוא לא היה משועבד לה, הוא לא ירד בתוך הגלות, אלא נשאר מובדל ונעלה ממנה.
שונה הדבר אצל יוסף:
יוסף ירד ונכנס בתוך הגלות עצמה – "ויוסף הורד מצרימה". יוסף לא רק היה בגופו במקום זר, אלא שהוא היה תחת שליטת זרים – הוא לא היה בן חורין לעצמו, פוטיפר קנה אותו לעבד. ובוודאי שהוא לא היה בן חורין לאחר מכן, כאשר היה אסיר בבית הסוהר. גם כאשר התמנה למשנה למלך – עדיין היה נתון למרותו של פרעה.
כך גם מבחינת עיסוקיו של יוסף:
לא היתה לו את האפשרות להתבודד ולפרוש מעניני העולם – אדרבה, הוא היה עסוק וטרוד ביותר בטרדות מצרים: תחילה בעסקי פוטיפר, לאחר מכן בעניני בית הסוהר, ובוודאי לאחר מכן כשניהל את מצרים כולה!
וזוהי מעלתו הנשגבה של יוסף, שלמרות ירידתו בתוך הגלות ממש – בכל זאת, לא נפגמה דביקותו באלקות כלל. גם כשהיה נתון לשליטה של פוטיפר – הרי "וירא אדוניו כי ה' אתו"; ואפילו כשהיה אסיר בבית הסוהר, הרי "ויהי ה' את יוסף"!
ב.
לפי זה, יש לבאר את דברי חז"ל, שפירשו את "ויוסף הורד מצרימה" במשמעות של רדייה וממשלה: "ויוסף הורד מצרימה – כבשון, הוא מה דאמרת: וירד מים עד ים; שלט בהון, הוא מה דאמרת: כי הוא רודה בכל עבר הנהר".
ולכאורה, איך אפשר לפרש את "הורד" שפירושו ירידה – במשמעות הפוכה לגמרי, שליטה וממשלה? ואמנם, בסופו של דבר נעשה יוסף שליט במצרים, אבל זה היה רק לאחר כמה שנים, ולא עכשיו בעת הירידה!
אך לפי האמור – יתבאר היטב:
זה גופא שיוסף ירד למצרים – הן כפשוטו, והן במובן הרוחני: ירידה רוחנית בתוך מצרים, יוסף נעשה עבד ואסיר – מבטא את שליטתו וממשלתו של יוסף על מצרים. מיד בעת הירידה, כאשר יוסף ירד למצרים ובכל זאת נשאר במהותו האלוקית – נפעל ענין של שליטה וממשלה על מצרים, שאין בכחה להפריע לקדושתו האלקית של יוסף;
וגם כשיוסף נמצא תחת שליטת פוטיפר ופרעה – הרי בעצם הוא השולט והמושל, ונשאר בדביקותו הנעלית ללא כל שינוי.
ג.
לפי כל זה, אפשר לתת טעם בדברי רבינו הזקן – בעל הגאולה והשמחה של י"ט כסלו - ב'לקוטי תורה' (ויקרא ה, א), שם כתוב: "יש בתורה דברים שלא ניתנו להתלבש למטה בחכמה ושכל כלל, וכמו 'ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר', שבחינת ההמשכה מאור אין סוף המרומז באותיות אלו וספור זה לא יוכל להתלבש כלל בחכמה ושכל".
ולכאורה יש לדקדק, מדוע הביא דוגמא דוקא מפסוק זה, ולא מפסוק אחר?
אלא, שפסוק זה (אינו רק דוגמא בעלמא לסיפור שבתורה, אלא) הוא אותו הענין ממש:
מצד אחד יוסף אכן נקנה על ידי פוטיפר המצרי - 'קנין' כזה שמקבל תוקף תורני, שהרי התורה היא המעידה על כך ש"ויקנהו"; ומצד שני הרי שגם לאחר הקנין, לא השתנה יוסף ממהותו המקורית כלל וכלל, ונשאר דבוק באלקות בתכלית, בדיוק כמו מקודם –
ממש כמו סיפורי התורה, שלמרות שנעשו לסיפורים בעלי תוכן הגיוני ומתקבל על הדעת, הרי אין זה סותר לכך שהם נשארו במהותם המקורית שלמעלה מהשכל, ובעצם מהותם הם עדיין "דברים שלא ניתנו להתלבש למטה בשכל וחכמה כלל".
(מקורות: לקו"ש חט"ו ע' 317 וע' 524; חכ"ה ע' 195 ואילך, ע' 255 ואילך).
אבל למעשה, ה'גלות' והירידה של יוסף היו באופן אחר, קשה יותר:
כאשר יעקב היה בבית לבן, הוא אמנם עבד אצל לבן, אבל היה זה בתור פועל, שיש לו רשות עצמאית. יעקב לא היה משועבד ללבן בתור עבד. אמנם לבן התל בו והחליף את משכורתו, אבל סוף סוף הוא לא הכריח אותו לעבוד אצלו, לא היתה ללבן שליטה על יעקב.
כך גם מבחינת העבודה עצמה:
עבודתו של יעקב היתה בצאן, עבודה שמאפשרת התבודדות מעניני העולם. יעקב היה בגופו עם הצאן, וראשו היה פנוי לעבוד את ה' בשירות ותשבחות.
הווי אומר: אמנם יעקב היה ב'גלות', במקום זר – אבל הוא לא היה משועבד לה, הוא לא ירד בתוך הגלות, אלא נשאר מובדל ונעלה ממנה.
שונה הדבר אצל יוסף:
יוסף ירד ונכנס בתוך הגלות עצמה – "ויוסף הורד מצרימה". יוסף לא רק היה בגופו במקום זר, אלא שהוא היה תחת שליטת זרים – הוא לא היה בן חורין לעצמו, פוטיפר קנה אותו לעבד. ובוודאי שהוא לא היה בן חורין לאחר מכן, כאשר היה אסיר בבית הסוהר. גם כאשר התמנה למשנה למלך – עדיין היה נתון למרותו של פרעה.
כך גם מבחינת עיסוקיו של יוסף:
לא היתה לו את האפשרות להתבודד ולפרוש מעניני העולם – אדרבה, הוא היה עסוק וטרוד ביותר בטרדות מצרים: תחילה בעסקי פוטיפר, לאחר מכן בעניני בית הסוהר, ובוודאי לאחר מכן כשניהל את מצרים כולה!
וזוהי מעלתו הנשגבה של יוסף, שלמרות ירידתו בתוך הגלות ממש – בכל זאת, לא נפגמה דביקותו באלקות כלל. גם כשהיה נתון לשליטה של פוטיפר – הרי "וירא אדוניו כי ה' אתו"; ואפילו כשהיה אסיר בבית הסוהר, הרי "ויהי ה' את יוסף"!
ב.
לפי זה, יש לבאר את דברי חז"ל, שפירשו את "ויוסף הורד מצרימה" במשמעות של רדייה וממשלה: "ויוסף הורד מצרימה – כבשון, הוא מה דאמרת: וירד מים עד ים; שלט בהון, הוא מה דאמרת: כי הוא רודה בכל עבר הנהר".
ולכאורה, איך אפשר לפרש את "הורד" שפירושו ירידה – במשמעות הפוכה לגמרי, שליטה וממשלה? ואמנם, בסופו של דבר נעשה יוסף שליט במצרים, אבל זה היה רק לאחר כמה שנים, ולא עכשיו בעת הירידה!
אך לפי האמור – יתבאר היטב:
זה גופא שיוסף ירד למצרים – הן כפשוטו, והן במובן הרוחני: ירידה רוחנית בתוך מצרים, יוסף נעשה עבד ואסיר – מבטא את שליטתו וממשלתו של יוסף על מצרים. מיד בעת הירידה, כאשר יוסף ירד למצרים ובכל זאת נשאר במהותו האלוקית – נפעל ענין של שליטה וממשלה על מצרים, שאין בכחה להפריע לקדושתו האלקית של יוסף;
וגם כשיוסף נמצא תחת שליטת פוטיפר ופרעה – הרי בעצם הוא השולט והמושל, ונשאר בדביקותו הנעלית ללא כל שינוי.
ג.
לפי כל זה, אפשר לתת טעם בדברי רבינו הזקן – בעל הגאולה והשמחה של י"ט כסלו - ב'לקוטי תורה' (ויקרא ה, א), שם כתוב: "יש בתורה דברים שלא ניתנו להתלבש למטה בחכמה ושכל כלל, וכמו 'ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר', שבחינת ההמשכה מאור אין סוף המרומז באותיות אלו וספור זה לא יוכל להתלבש כלל בחכמה ושכל".
ולכאורה יש לדקדק, מדוע הביא דוגמא דוקא מפסוק זה, ולא מפסוק אחר?
אלא, שפסוק זה (אינו רק דוגמא בעלמא לסיפור שבתורה, אלא) הוא אותו הענין ממש:
מצד אחד יוסף אכן נקנה על ידי פוטיפר המצרי - 'קנין' כזה שמקבל תוקף תורני, שהרי התורה היא המעידה על כך ש"ויקנהו"; ומצד שני הרי שגם לאחר הקנין, לא השתנה יוסף ממהותו המקורית כלל וכלל, ונשאר דבוק באלקות בתכלית, בדיוק כמו מקודם –
ממש כמו סיפורי התורה, שלמרות שנעשו לסיפורים בעלי תוכן הגיוני ומתקבל על הדעת, הרי אין זה סותר לכך שהם נשארו במהותם המקורית שלמעלה מהשכל, ובעצם מהותם הם עדיין "דברים שלא ניתנו להתלבש למטה בשכל וחכמה כלל".
(מקורות: לקו"ש חט"ו ע' 317 וע' 524; חכ"ה ע' 195 ואילך, ע' 255 ואילך).
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
