מאת ח. אפיק, 'משפחה'

אולם הנוסעים של שדה התעופה בסט. פטרבורג, ראה מאורעות רבות במהלך השנים. אך מה שהתרחש שם לפני מספר שבועות, גרם ללא מעט נוסעים להסב מבט. מהאמבולנס שהוזעק לקצה המסלול, עליו נחת מטוס הנוסעים מישראל, זינק צוות רפואי, רק כדי לגלות שכבר מאוחר מדי. ג', יהודי שעלה לישראל וחזר ממנה למקום הולדתו לצמיתות, עם כל בני משפחתו, קיבל התקף לב במהלך הטיסה ונפח את נשמתו.

האלמנה הטרייה והיתומים, שקיבלו זה עתה את התואר, ירדו מכבש המטוס, מתקשים לעכל את הבשורה. לא כך תיארו לעצמם את השיבה ל"אמא רוסיה". הם היו בטוחים שלאחר קשיי הקליטה ובעיות הפרנסה שהיו מנת חלקם בישראל, ברוסיה הכל יהיה טוב יותר.

הדבר הטוב היחיד היה שהבת הצעירה הובאה למוסדותיו של הרב חיים שאול ברוק איש חב"ד, לקבל צרי ומרפא לכאבה. המשפחה עדיין מנסה לאחות את השברים, לקום ולהשתקם.

מי שהכיר אותם מקרוב, ידע שהאסון כתוב היה על הקיר. כמו אלפי משפחות רוסיות, גם משפחת ג' עברה קשיי קליטה, גם לאחר שכל בני המשפחה דיברו עברית על בוריה. אב המשפחה, שלפני עלייתו לישראל עבד במשרה מכניסה ומכובדת ברוסיה, מצא עצמו מתגלגל מעבודה לעבודה בישראל עם הכנסה מועטת שהיה בה כדי לקיים את הבית בקושי רב.

לאחר ויכוחים משפחתיים רבים והתלבטויות לא מעטות, הוחלט לארוז חפצים ולשוב לפטרבורג, אולי שם ישתפר גורלם. יחד איתם חזרה מישראל משפחה נוספת. האב, רופא עור מפורסם ומוערך מבית החולים הגדול בפטרבורג מצא עצמו לאחר עלייתו לישראל מתגורר בעיירה צפונית קטנה שלא נתנה לו כל אפשרות למצות את כישוריו. שנים ארוכות היה מובטל וממורמר, עד שקיבל עבודה בקופת חולים בעיירה רחוקה יותר, עבודה שבגללה צריך היה לנסוע בתחבורה הצבורית למעלה משעה בכל כיוון.

האם, מדענית מוערכת במקום מגוריה ברוסיה, מצאה עצמה בישראל עובדת כמטפלת במשפחתון ומקבלת "שכר רעב". בגלל המצוקה הכלכלית אליה נקלעו התקשו לשלם את דמי שכירות הדירה, והחלום על רכישת ארבע אמות בארץ ישראל, נראה רחוק מתמיד.

בנם של בני הזוג, בחור צעיר ונמרץ, שלא מצא לעצמו כלל עבודה בישראל, החליט להגר חזרה לעיר הולדתו ולבדוק אפשרויות תעסוקה. בשיחות טלפון שקיים עם הוריו נשמע נלהב. הוא פתח חברה להשקעות נדל"ן, בחודש אחד גרף הון אותו לא הספיקו הוריו לצבור בכל שנות עבודותיהם בישראל.

ההחלטה של בני הזוג אודות חזרה לרוסיה היתה בלתי נמנעת. למי מכם שחושב שמדובר בשני רוסים בודדים, נציין כי הם מציינים תופעה הולכת וגוברת. שלוש הטיסות היומיות בקו ת"א-מוסקבה, נושאות עימן לא רק אנשי עסקים ותיירים המגיעים לרוסיה ולמדינות חבר העמים לשעבר. משפחות ויחידים רבים, שלפני שנים מעטות עשו דרכם בכיוון ההפוך ועלו לישראל, עושים בימים אלה את דרכם לרוסיה. לצמיתות.

בשיטת המדרגות הנעות, יותר ויותר עולים מקיימים עלייה לצורך ירידה. בשלוש השנים האחרונות צברה התופעה תאוצה, ובכל חודש שבים מאות עולים ל"אמא רוסיה" הקולטת אותם בזרועות פתוחות.

מיכאל ברדוסקי, דובר השגרירות הישראלית ברוסיה, נוקב באוזנינו במספר - 50 אלף איש, בעלי משפחות, סטודנטים ואנשי עסקים השבים לרוסיה. "אנו נתקלים בהם כל הזמן. זה הפך לתופעה רווחת", הוא אומר.

הרב שייע דייטש, שליח חב"ד ומנהל מרכז החסד במוסקבה, מספר ל"משפחה" כי זה שלוש שנים ויותר, נראים ה"עולים יורדים" בקצב קבוע. "לא מדובר בגל חד פעמי, אלא בתופעה שהולכת וצוברת תאוצה, ולא נראה שהיא תסתיים כל כך מהר".

גם בפטרבורג המצב אינו שונה. מדי כמה ימים מגלה הרב חיים שאול ברוק, מנכ"ל מוסדות חב"ד בעיר, פרצוף חדש שהגיע מישראל. "בכל חודש מגיעות מספר משפחות הקובעות: 'לא הסתדרנו בישראל, חזרנו לרוסיה'".

מקובל לחשוב שהיורדים מגיעים בחזרה בעיקר למוסקבה, כדי למצוא הזדמנויות תעסוקה רבות, אך גם הרב שאול הלוי הורביץ, רבה של ויניצא שבמרכז אוקראינה, בין אומן למז'יבוז', עד לתופעה. "רק אמש נסעתי בשתיים בלילה במונית, ופתאום הנהג, בעל חזות רוסית, פונה אלי בעברית צחה ומברר: 'אפשר לדבר איתך בעברית? ירדתי עכשיו מישראל'.

לאחרונה אני רואה כאן הרבה מאוד ישראלים", הוא מעיד. למי מכם שסבור כי מדובר רק בגויים שהארץ מקיאה מתוכה, נציין כי מדובר גם ביהודים שהצליחול הוכיח את יהדותם ולא רק לעלות לישראל מתוקף "חוק השבות". אין רישומים של נתונים כמה מתוך העולים-יורדים הם יהודים וכמה לא, ואין איש שיכול להעריך זאת.

ההשקעה יורדת מהארץ

יחד עם "אנשי המדרגות" היורדים לרוסיה, יורדים לטמיון לפחות 40 אלף שקלים, כולל השקעה בלימודים באולפן (ראו פירוט במסגרת) על כל עולה שיורד. אם ירדו עד כה כ 50- אלף איש שכבר נהנו מסל קליטה ומשאר הטבות, יוצא אפוא שלמעלה משני מיליארד שקלים ירדו יחד איתם בחזרה לרוסיה.

גורם בכיר העסוק בקליטת עלייה, מסר לנו שלא לייחוס, כי אמנם איש לא חישב בצורה מדויקת את הנזק שנאמד למשק הישראלי בעקבות הירידה הזאת, אך מדובר בהרבה יותר משני מיליארד שקלים שהושקעו בעולים שבחרו לחזור. "אם נשקלל גם את הסכומים של משאבי אנוש וכוח אדם שהושקעו בהם, ובנוסף מענקים והטבות שקיבלו מעמותות חסד וארגונים פרטיים, נגיע למיליארדים רבים - סכום כפול ומשולש מזה".

העולים שירדו אינם חשים נקיפות מצפון. "ישראל רצתה אותנו, אז ישראל השקיעה בנו", אומר מיכאל גורביץ, עולה-יורד, בשיחה ל"משפחה" מרוסיה. "לא הצלחנו להיקלט, לכן חזרנו".

מיכאל התגורר בערי הדרום של ישראל, תחילה באשדוד ממנה עבר לאשקלון ולבסוף הגיע לערד. באף אחת מהערים הללו לא הגיע אל המנוחה שלא להגיד אל הנחלה. הוא עבד בעבודות מזדמנות שונות, והעתיד בישראל נראה מפחיד מתמיד.

הוא חזר לרוסיה בגלל "סיבות משפחתיות" שחברו ל"סיבות כלכליות", לאחר כשש שנים של שהות כאן. הוא מודה שנתקל גם באנשים שניצלו את מענק הקליטה. "הם אמרו: לא טוב לנו ברוסיה. ננסה בישראל, נקבל שם עזרה. ילך - טוב, לא ילך - אפשר תמיד לחזור. זה לא כמו מובטל משדרות שלא יכול לחזור למקום שסבא שלו היה גר במרוקו ושם התפרנס יפה". "אנשי מדרגות" נוספים ששוחחנו עימם ברוסיה, מודים שסל הקליטה היווה תמריץ בעבורם לעלות ארצה.

גם החיים הנוחים והמתקדמים ביותר שהציעה ישראל בעשור הקודם, קרצו מאוד, מאשר החיים בברית המועצות לשעבר, הנחשלת. המדובר בעשרות אלפי אנשים ששהו, בממוצע, 7-8 שנים בישראל. אלא שהם לא הצליחו למצוא בה עבודה, לא הצליחו להתערות בה. הם מאסו בחיים בה והחליטו לחזור אל המקום שבו העתיד נראה יותר עם תקווה. בלי להישאר עם סנטימנטים מיוחדים למדינה שהשקיעה בהם כל כך הרבה.

"זה קורה, כי לא מדובר בעליה ממניעים אידי־ אולוגיים בלבד, כמו אצל סבי שעלה מתימן", מציין אייזיק משה, ישראלי הנמצא בשליחות ממשלתית במוסקבה. "העולים הראשונים עלו מאהבת הארץ, אחר כך הסיבות התערבבו. מי שאין לו אידיאולוגיה או זיקה יהודית, אין לו מה לחפש בישראל", הוא מפתיע.

ישראל היא מדינה מערבית מתקדמת שנוח יותר לחיות בה מאשר ברוסיה.

"זו הנחה מוטעית. רוסיה של היום היא לא מה שהכרתם. לפני כשש שנים דיברנו עם השליחים שהיו לפנינו, ואלה יעצו לנו להביא טיטולים לילדינו מהארץ. היום, כשסיפרתי להם שבסופרמרקט הקרוב לבית יש 75 קופות, ובסרט הנע עוברים מיטב המוצרים החדישים - הם לא האמינו. גם אסירי ציון ועולים אחרים שמגיעים לבקר - לא מאמינים למראה המהפך שעברה המדינה.

"סיפרה לי אישה לא יהודיה שבנה חזר לרוסיה, שכאשר הגיעה לביקור בישראל בתחילת שנות התשעים, השווקים הישראליים היו נראים לה כגן עדן עלי אדמות. היום היא יכולה למצוא ברוסיה פירות ומוצרים יותר מאשר בארץ. רוסיה כבר מזמן אינה מדינת עולם שלישי, וגם בערים הקטנות והמרוחקות יותר, המצב משתנה לטובה, בקצב מסחרר".

הזדמנויות כלכליות ברוסיה

המצב הכלכלי המשופר ברוסיה, הוא אחד הסיבות העיקריות לכך שעולים לישראל מחליטים להגר בחזרה, במיוחד אם קשה להם מבחינה כלכלית והם מובטלים או מרוויחים משכורות נמוכות בישראל.

"כדי להגיע לעבוד במוסקבה צריך 300 דולר לכרטיס טיסה ותו לא", אומר אייזיק משה. "כשמגיעים, העולם העסקי נפתח עם אינספור אפשרויות".

משה כבר אינו שואל אותם מדוע הם שבו לרוסיה. "הם חוזרים לעשות מה שיהודים נוספים עושים כשהם מהגרים לארה"ב או לאירופה, ומוצאים לעצמם עבודה טובה. מותר להם להגר מארץ לארץ בשביל תעסוקה. מדובר באנשים אינטליגנטיים וחכמים, שיש להם יתרון שפה המקנה קלף נוסף בקורות החיים לטובתם. רובם גם דוברי אנגלית, לכן העסקים פתוחים בפניהם".

רוב היורדים למוסקבה אינם מוסקבאים במקור, אלא הגיעו מליטה, מאוקראינה וממדינות חבר העמים לשעבר. "מעולם לא היתה כמות כזאת של ישראלים יורדים במוסקבה. רבים מהם נשאו חלום בצעירותם, שכף רגלם תדרוך במוסקבה. אז אם היום חברות מעוניינות בכישוריהם, הם ששים להזדמנות".

גם מיכאל ברדוסקי, דובר השגרירות הישראלית ברוסיה, מצביע על הסיבה הכלכלית המצויה מאוד. "היורדים מצאו ברוסיה הזדמנויות כלכליות המאפשרות להם קידום עסקי וקריירה. רוב היורדים שאני מכיר עובדים בתחום ההיי-טק, התקשורת, הפרסום, העיתונות ומקצועות חופשיים אחרים".

היורדים נהנים משני העולמות: יש להם מקור רוסי ומנטאליות ישראלית שהשאירה רושם עמוק בתקופה שחיו בארץ. ההזדמנויות הנקרות בדרכם הן בלתי מוגבלות במדינה ענקית. "העולים-יורדים משקיעים בביזנס מה שלא היו יכולים לעשות בישראל", מספר הרב אלעזר גולדברג, שליח חב"ד ומנהל הת"ת בסט. פטרבורג.

"הם סוחרים ביהלומים, חוזרים להיות רופאי שיניים ורופאי משפחה ופותחים חברות השקעות נדל"ן".

מי שפתח חברה לסחר בנדל"ן ומתהדר גם במשקיעים ישראליים המשקיעים אצלו, הוא ולדימיר (שם בדוי): "מוסקבה נמצאת בתנופה כלכלית, רמת החיים עולה והשוק מתעורר", הוא מבשר וקורא לעולים שקשה להם בישראל, לשוב לרוסיה. ולא, אין לו נקיפות מצפון על המענק הגדול שנותנת ממשלת ישראל ולא מצדיק עצמו.

למה דווקא לרוסיה? למה לא היגרת לארה"ב, לקנדה, לאוסטרליה, לגרמניה או לכל מדינה אחרת הפופולארית להגירה?

"אני קרוב יותר להוויה הרוסית ולא להוויה האמריקאית. מעבר לכך, המצב הכלכלי ברוסיה מתחיל להיות יציב ומאוזן מאי פעם. הכלכלה מתפתחת בצעדי ענק, ובפני אלה שחוזרים נקרות הזדמנויות עסקיות רבות. יש לי חברים שקיבלו 18 שקלים עלובים בחברת שמירה, ופה הם עושים אלפי דולרים כל יום בעסקים".

הרב ברוק מפטרבורג מעיד שאכן, אפשר למצוא אנשים שעבדו בעבודות נחותות בישראל, וברוסיה פתחו עסקים והפכו לאנשים מכובדים. הוא מספר לדוגמא על ואדים (שם בדוי), בן 40 , שבישראל עסק במקצוע המיתולוגי הרוסי, מאבטח, כמוהו רואים לאלפים במוסדות חינוך ובבתי עסק. האיש שימש גם כמאבטח של חברה שהעניקה שירותי תחזוקה בשטחים. הוא היה מלווה הנשק של הטכנאי התורן שנסע לתקן מכונות כביסה ותנורי אפיה ביישובי הארץ שמעבר לגבול הקו הירוק.

כשירד חזרה לרוסיה, התהדר שמדובר בעיסוק שמאחוריו נשרכת הילה של גבורה. היום הוא אחראי על תוכנית לימודים וקורסים להכשרה מקצועית של חברת אבטחה גדולה...

לא כל היורדים יודעים לשווק עצמם ויודעים מה הם רוצים לעשות בבואם לרוסיה. הרב הורביץ מוויניצא שבאוקראינה מספר שרבים עולים אליו לרגל ומבררים: 'מה הביזנס החם בוויניצא'? "עשרות זוגות שאלו אותי שאלה זו, והתשובה היא, שהרבה ישראלים מצאו שהביזנס החם הוא עיסוק בטלפונים סלולריים, ייצוא, ייבוא ושיווק. בנוסף, לרשותם מגוון עיסוקים עצמאיים. יש העוסקים בייצוא ספירט כשר לפסח לישראל ולעולם. ישראלי לשעבר קנה מספר קומביינים, ופתח חברה המעניקה שירותי קצירת חיטה בשדות. כל מי שרוצה - מוצא עבודה ואפילו פותח עסק מכניס".

מלחמה גוררת הגירה

הסיבות שבגללן שבים תושבי רוסיה למולדתם, הן רבות ומגוונות. הרב אלעזר גולדברג מספר שצעירים רבים ילידי רוסיה, מגיעים בחזרה כסטודנטים ללמוד באוניברסיטאות. "הם עלו ארצה כילדים או כנערים, וכשהם מבקשים לרכוש השכלה, הם מוצאים שנוח וקל יותר מבחינת שפת אם, תנאים ודרישות, ללמוד דווקא ברוסיה. אם יש בידיהם דרכון רוסי, העלות תהיה זולה יותר מאשר לימודים גבוהים בארץ, אך יש כאלה שגם אם ישלמו מחיר יקר יותר, הם יעדיפו את רוסיה, כי דרישות הסף, המבחנים הפסיכומ־טריים, ציוני הבגרות ועוד, הנדרשים כדי להיכנס ללימודי רפואה לדוגמא, נמוכים יותר ברוסיה".

גם בוויניצא רואים הרבה את הסטודנטים הללו. איש אינו ערב שהם אכן יחזרו לישראל לאחר הלימודים... נסיבות משפחתיות היו מאז ומעולם סיבות טובות לאיחוד משפחות, גם אם אלפי קילומטרים מפרידים ביניהם. יש שחוזרים להורים הקשישים שאינם יכולים לחיות בארץ מסיבות שונות.

הרב שייע דייטש מספר על אנשים רבים שעזבו הורים מבוגרים, שבינתיים הפכו קשישים, והם חוזרים לקיים מצוות כיבוד אב ואם. "מדובר ביהודים שהדבר בוער בעצמותיהם, גם אם אינם מקיימים מצוות".

"כמעט כל סיבה גורמת לרוסי שלא הסתדר בארץ, לחזור", סבור הרב גולדברג. הוא שמע תירוצים מגוונים, אפילו מזג האוויר הישראלי הידוע בחומו הרב, הוא תירוץ. "חם מדי בישראל"; "עם הקור הרוסי למדנו עוד לחיות, אבל שם מזג האוויר לא נוח", הם משפטים רווחים.

יש אנשים הבאים בגלל מצב בריאותי. ברוסיה קיימות אפשרויות גדולות, זולות וזמינות יותר להשתלות. "פגשתי", מעיד הרב גולדברג, "לא מעט אנשים כאלה, שירדו מהארץ לצורך טיפולים רפואיים דומים".

על שלל הסיבות הגוררות ירידה, אפשר למנות גם את הסיבה הביטחונית. הרב ברוק פגש מספר משפחות שהחליטו לרדת מהארץ בעקבות המלחמה בצפון. בחודש אב האחרון הגיעה לסט. פטרבורג משפחה מנהריה. הם לא נקלטו היטב בארץ, והקטיושה שברה את גב הגמל. בעקבותיהם הגיעו משפחות נוספות מערי הצפון, מחיפה, מטבריה ועוד, שהמלחמה הכריעה את הכף לטובת הגירה.

כשהם נמצאים ברוסיה, מתייגים אותם כ"ישראלים", בין אם הם יהודים, בין אם לאו. "הכואב הוא", אומר הרב גולדברג, "שבמקרה ומדובר בגויים שחיו שנים רבות בישראל ושבו לרוסיה, אין שמים לב להבדל בין גויים, שמטשטש. גם הגויים השבים לרוסיה, נראים כישראלים, וזה המפחיד ביותר. במיוחד הדור השני נראה ישראלי, וילדיו הם גויים דוברי עברית.

"אגב, מקובל לחשוב שהקשישים הרוסים הם יהודים, אך אי אפשר לומר זאת בצורה גורפת. גם מילים באידיש, ומשפטים יהודיים, אינם ערובה שהאיש הוא יהודי על פי ההלכה. "אני מכיר אדם כבן 50 המגיע בכל שבת לבית הכנסת. הוריו בשנות ה 80- לחייהם מתגוררים בבאר שבע. אביו אינו יהודי, אמו גם היא גויה והם עלו מכוח חוק השבות, בגלל סבא יהודי. אשתו יהודיה, ולכן ילדם הוא יהודי. המשפחה המעורבת הזאת היא אחת מתוך רבבות משפחות שכאלה, שלפעמים קשה להתחקות אחר יהדותם, ולגלות מיהו יהודי באמת".

היורדים מחפשים יהדות

אלה שחוזרים, ביניהם יהודים על פי ההלכה, מוצאים שדווקא ברוסיה, ולא בישראל, הם מתקרבים ליהדות. תחושת השייכות היהודית של העולים היהודים, מתחזקת דווקא כשהם יורדים חזרה, כמו שמסביר הרב ברוק: "בישראל הם מרגישים בין יהודים ואינם צריכים להוכיח את יהדותם. ברוסיה, הם שוב בגלות. מחפשים את הקשר עם הקהילה היהודית".

בסוכות אירגן הרב גולדברג שמחת בית השואבה לישראלים, עשרות אנשים הגיעו להשתתף, והעלו זכרונות מאשדוד ומתל אביב. "פתאום קלטתי שמשהו רציני קורה פה", מספר הרב ברוק. "כשרואים פה ושם משפחות ואנשים, לא אומדים מספיק את התופעה, ופתאום, כשכולם מתקבצים, עומדים על ההיקף שלה, יש הרבה יורדים שמחפשים יהדות".

"אנשים מודים 'דווקא פה התקרבתי ליהדות' ולא יודעים להסביר לעצמם מדוע", מוסיף הרב דייטש. "זו עובדה, הם מתחילים להניח תפילין ולשמור שבת".

"פעמים רבות חינוך הילדים הוא זה הגורם לקירוב. היורדים מחפשים גנים ובתי ספר דוברי עברית. כשהילדים היהודים שביניהם נקלטים, ההורים מקבלים מנות של אידישקייט. אמנם עשרות משפחות יהודיות התקרבו דווקא אצלנו, אך לא תמיד הכל הולך כשורה. כל העת מתנהל מאבק בין יורדים רוסים, שאינם יהודים על פי ההלכה, המבקשים לשלוח את ילדיהם למוסדות חינוך יהודים משלנו", מספר דייטש, "הם קובעים: 'גרתי בישראל, יש לי תעודת זהות ישראלית'. אבל מי שאינו מוכיח יהדות, אינו מתקבל".

בת"ת של הרב גולדברג לומד ילד יהודי שמשפחתו היגרה מישראל, והוא למד בבית ספר ממלכתי גדול בצפון. הוריו הגיעו בגלל בעיות תעסוקה. "בעיר בה התגורר, לא שמר תורה ומצוות וכלל לא הכיר יהדות מהי. דווקא אצלנו הוא התקרב ולומד יהדות".

אותו ילד אינו יחיד. רבים מוצאים עצמם מתקרבים ליהדות, דווקא בקיפאון הרוסי. עולים-יורדים רבים פונים למוסדותיו של הרב ברוק בפטרבורג. גם מי שאינו יהודי מוצא שהשהות בישראל וההווי הישראלי השפיע עליו מאוד, לכן הם מחפשים את הקשר עם הקהילה, ורוצים לשמור על השפה למען הילדים. היהודים משתתפים בשיעורי תורה ויהדות, ולפעמים מגיעים לבית הכנסת לתפילות.

שיעור מעניין מאוד הוא שיעורו של הרב שאול הלוי הורביץ המתקיים בחנות לממכר טלפונים סלולריים, שפתחו עולים-יורדים. שני מניינים של ישראלים לשעבר מתאספים פעם בשבוע לשיעור קבוע. "דווקא כאן צעירים יהודים רבים מבקשים קשר עם הקהילה, ומתארחים בשבתות. שולחן השבת שלי מלא בסטודנטים ובצעירים ישראלים שעלו-ירדו".

גם הגויים שאינם נכנסים לקהילה יהודית, מחפשים חיבור ישראלי. כל המרואיינים מציינים שהם עדים לגיבוש חברתי, בדרך ליצירת קהילת חוזרים. יש ניסיונות להקים מועדון ישראלי ליורדים, כמו "מועדון הדרכון" בו הכניסה רק לבעלי דרכון ישראלי. חייהם גם פורחים מבחינה חברתית, הרבה מכירים זה את זה, שותפים לאתר ממוחשב בו הם שומרים על קשר, ומשתתפים באירועים חברתיים שונים. מסתמן בהחלט שהקהילה הזאת תלך ותגדל".

לפני שיחליטו גם ישראלים שכף רגלם לא דרכה ברוסיה, להצטרף לחגיגת היורדים לשם, מצנן הרב הורביץ את ההתלהבות. "רבים הם המגיעים לרוסיה ומתאכזבים. ליורדים רבים טפחה המציאות על הפנים. בד בבד עם התנופה הכלכלית, מחירי המחיה קפצו במאות אחוזים, כך גם מחירי הדיור.

אם בעבר יכולת לרכוש במקום דירה נאה ב 20- אלף דולר, היא עכשיו עולה 100 אלף דולר. בברדיטשוב נמכרו לפני מספר שנים דירות בארבעת אלפים דולר, ועכשיו הן נמכרות ב 60- אלף".

האם יוקר המחייה יעצור את תופעת היורדים? מוקדם להתנבא.

"כרגע העולים-יורדים זו תופעה רווחת", מסכם דובר השגרירות הישראלית, מיכאל ברדוסקי, "אבל אי אפשר לדעת מה ילד יום. הכל תלוי במצב הכלכלי ברוסיה ובמצב הכלכלי והבטחוני בארץ. אנשים יבחרו היכן הקרקע הבטוחה יותר בשבילם".

"המצב ברוסיה עלול להשתנות מהר מאוד", מפרט אייזיק משה. "זו מדינה שאין בה יציבות. היא אמנם מערבית ומתקדמת בכל הקשור לשפע כלכלי, אבל תופעות לוואי מימות קדם עדיין נותרו בה, כמו הרגיפרציה, רישום התיירים המגיעים למוסקבה אפילו מאוקראינה, או הדיווח הנדרש מתיירים בתוך שלושה ימים להודיע לשלטונות מי הם, מהי מטרת הגעתם והיכן הם מתאכסנים.

"מעבר לכך, ישנו פחד מפני חוסר יציבות גדול יותר. לפני כחודש החלה ממשלת רוסיה להקשיח עמדות כלפי הגרוזינים הנמצאים בתחומה. גם יהודים גרוזינים התבטאו שזה לא המקום בשבילם.

צעדיהם הוצרו במשך שבועיים, הם נרדפו ונבדקו בזכוכית מגדלת, כדי לוודא שלכולם יש רישומי מס, קיבלו קנסות ועוד. מחר זה עלול לקרות לצ'צ'נים, לאוזבקים ואולי, לוחשים יודעי דבר, מי יודע, גם ליהודים...

(הכתבה מתפרסמת ב-COL באדיבות 'משפחה')