מערכת COL
|
יום י"ד כסלו ה׳תשס״ז
05.12.2006
אשריהן שאלו הדילמות שעימן הן מתמודדות / רשמים
העיתונאית ריקי רט מהערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית ומהשבועון 'מקור ראשון' עשתה ביחד עם בעלה את השבת האחרונה במלון ניר עציון ■ מה שהיא לא ידעה זה שעוד כשלוש מאות שליחות חב"ד בארה"ק מתאספות שם לכינוס השליחות שארגנו עבורם צעירי אגודת חב"ד ■ רשמים עיתונאיים של מישהי מבחוץ למאמר המלא
כיונס השלוחות השנתי * משמאל: העיתונאית ריקי רט
אשריהן שאלו הדילמות שעימן הן מתמודדות
במהלך עבודתי העיתונאית אני מראיינת לא אחת נשים שהן "סופר-וומניות" - מנהלות בכירות, נשות הייטק, עורכות דין, ונשות חינוך. אך מזמן לא חשתי התפעלות כל כך רבה, כמו שחשתי כשפגשתי בשבת האחרונה 250 "סופר וומניות" חבדינקיות. שלוחות חב"ד בכל רחבי הארץ, מהצפון עד לדרום, שרואות בשליחות זכות ואתגר.
קבוצות קבוצות הן נפגשות ומתרגשות בלובי של מלון ניר עציון, שם נערך הכינוס של צעירי חב"ד בשבת האחרונה – צעירות ומבוגרות, כאלו שלא מכבר נישאו, אימהות וסבתות. שתיים חלקו חדר בפנימייה, ההן שם בצד הן שתי אחיות, ובמרכז הלובי ארבע חברות לכיתה שהתפזרו לכל קצוות הארץ. הן מתעדכנות בנעשה בקהילה של עמיתתה לשליחות ומאחלות ברכת מזל-טוב לבבית למראה התינוק הפעוט בזרועות חברתה. כינוס השלוחות הביא אותי לפגוש זן אחר של נשים - הן עובדות בחוץ, מסייעות בידי בעליהן בניהול בית חב"ד, יוזמות שיעורים ומסיבות ראש חודש, ומשמשות אוזן קשבת לכל מי שפונה אליהן.
הן אף פעם לא יודעות כמה אנשים יצטרפו לשולחן השבת שלהן, וביתן פתוח לכל יהודי בכל שעה. "בזמנן החופשי" הן גם אימהות, לרוב למשפחות ברוכות ילדים, וכשאני שואלת אותן 'מהיכן הכוחות?' לכולן, כאילו תאמו זאת מראש, יש רק תשובה אחת – "הרבי", הן עונות. "כשאת רואה בשליחות דרך חיים, נעלמים כל הספקות וכל הקשיים והכל הופך להיות קל יותר".
לא פעם, כשביקשתי ממוני אנדר מאגף דוברות חב"ד שיקשר אותי עם שליח מסוים בעולם כדי לכתוב על פעילותו, מוני דאג לטלפון, לתמונות ואפילו לקטעי וידאו כשהיה צריך ותמיד הוסיף "חב"ד זה לא רק שליחות אי שם בנאפל הרחוקה, או באלסקה. לא צריך ללכת רחוק, השליחים בארץ עושים עבודת קודש גדולה לא פחות". "מה לעשות", עניתי "שתמונות של עשרות תרמילאים שמקלפים תפוחי אדמה לקראת הסדר ההמוני בקטמנדו, או תמונה של מסיבת חנוכה מרגשת במקום שכוח אל בעולם, "משווקת" הרבה יותר בקלות את תנועת חב"ד, מאשר בית חב"ד, פעיל ככל שיהיה, בישראל".
את קו המחשבה הזה חולקים איתי עיתונאים רבים, וכך ניתן לראות מידי שנה לפני ליל הסדר, דיווחים בעיתונות הכתובה והמשודרת על סדרים במקומות נידחים בעולם המנוהלים על ידי שליחים או תמונות של שליח במזרח הרחוק שסייע לחלץ תרמילאי ישראלי. אף פעם לא זכיתי לראות או לכתוב בעיתונות הכללית ידיעה מרעישה על שליח חב"ד בדימונה שחיזק עשרות צעירים ביהדות, או על שליח חב"ד בראשון לציון שגרם לעשרות משפחות להתחיל לשמור שבת. 'סתם' שליחים מקומיים כמעט ולא זוכים לחשיפה הראויה להן, "השלוחות", בכלל אינן נחשפות לתקשורת, אבל נדמה, כי כל אחת מהן יכולה למלא ספר שלם על פעילותה.
בשוויון נפש הן חולקות איתי חוויות משליחותן ברחבי הארץ, כאילו אין דבר ברור יותר מלגדל ילדים חסידיים באילת, ירוחם או אי שם בצפון הארץ. כאילו אין פשוט יותר מלשמש אוזן קשבת לכל מי שחפצה בכך. אחת סיפרה על תושבי העיר שדופקים אצלה בשעות לא שעות ומבקשים שתסייע להם לפתור בעיות בשלום הבית, אחרת סיפרה על מצוקת עוני קשה במקום השליחות ועל הקושי להיענות לכל הפניות, שליחה אחרת סיפרה על שליחות במקום שנחשב למעוז שמלאני ואיך הם, זוג צעיר שרק התחיל לבנות את חייו, מצליחים בכל זאת למשוך עוד תושב ועוד תושבת לפתוח את הלב ולהקשיב להם. אף אחת מהן לא מתלוננת על הקשיים, ניכר בהן, כי האמונה בדרכו של הרבי, כאילו מוחקת את ההתמודדויות.
בין משתתפות השבת הייתה גם הגב' עטיה מחברון, שאיבדה לפני מספר חודשים את ביתה , חיה מושקא ז"ל בת ה-8, בשריפה מזעזעת שארעה סמוך למקום שליחותם בחברון. ישבתי לידה בסעודת השבת, ובמקום לחזק, מצאתי את עצמי מחוזקת. גם כשנדמה שאין מקום לנחמה, מוצאות השליחות כוחות להתמודד, אפילו עם הגרוע מכל.
שיאה של השבת הייתה מבחינתי בערב שבת בערב, כאשר לאט לאט, על ידי התוכנית שערכו השליחות מירי ונקרט ממצפה יריחו ואחותה פנינה קוצר מאילת, כוסתה מפת הארץ כולה בסוכריות שסימנו את בתי חב"ד בארץ. נדמה היה כי אין מקום בארץ אשר אי אפשר למצוא בו "סוכריות". המפה הורודה מסוכריות סימלה עבורי את הקרבתן של השליחות לגור בכל קצווי הארץ, פעמים רבות רחוק מהוריהן ומחברותיהן, והכל למען השליחות. לאחר התוכנית התקיימה התוועדות על ידי השליחה הוותיקה בתיה גרליק, משלוחי הרבי למילאנו. בעברית מתובלת באידיש ואנגלית סיפרה הרבנית גרליק על ארבעים שנות שליחות במילאנו- איטליה.
בפתיחות יוצאת דופן היא שיתפה את השליחות בסיפורים אישיים, והעניקה להן כלים להתמודד עם המטלות, הפעילות, והאתגרים הרבים העומדים בפני כל שליחה. כשהבטתי בשליחות מסביבי, ראיתי שכולן, צעירות ומבוגרות הזדהו עם דבריה ושאבו ממנה חיזוקים. ההומור הרב והחן שבהם נאמרו דבריה, הביא גם את אחרון התינוקות שבאולם להקשיב לדברים...
בסעודת הצהרים עסקו השלוחות בדילמות איתן הן מתמודדות, כמו האם השליחה צריכה תמיד להתייצב לצד בעלה השליח כדי להגדיל את פעילותו, או שמא עליה לרכז כוחות דווקא בתחומים אחרים כמו שיעורים ומסיבות לנשים וכו'? האם לנצל זמן פנוי כדי להשקיע בהתפתחות רוחנית אישית? או להשקיע את הזמן לטובת הכלל? השלוחות הציגו את שני הצדדים השונים של המטבע בכל דילמה ודנו בהן.
כמי שבאה מחוץ לעולם החב"די , יכולתי רק להתמלא הערצה כלפיהן - אשריהן שאלו הדילמות עימן הן מתמודדות.
נטלתי חלק בפעילויות השונות לאורך השבת והתרשמתי מעבודת השליחות, אך הסיפור האמיתי, אותו התרגלתי לחפש במהלך עבודתי העיתונאית, חיכה לי דווקא בין סלט לחמין, בתור לנטילת ידיים ובהפוגה קצרה על דשא המלון, כשריח הפרות מסביב. שם חילקו איתי השלוחות אנקדוטות מחייהן. בטבעיות הן מספרות על נשים שהחלו לשמור על טהרת המשפחה בזכות שיעור שהועבר על ידן, על חיי משפחה עם בעל שכמעט ואינו נמצא בבית, ועל שבת 'קטנה' שארחו בה 'רק' זוג+ שניים.
כאורחת, שאינה נמנית על חסידי חב"ד הרגשתי זכות לקחת חלק בכינוס ולהיחשף לכל אותם סיפורים קטנים/גדולים שאינם מגיעים לתקשורת בדרך כלל. אומרים, כי מאחורי כל גבר מצליח, עומדת אישה תומכת, ובסיכומה של שבת שלוחות אני יכולה לומר בפה מלא כי ליד כל שליח מצליח, עומדת שליחה מצליחה לא פחות.
ריקי רט,
עיתונאית ב'מקור ראשון' ומגישת פינה בתוכנית 'הבית היהודי' בערוץ 1.
במהלך עבודתי העיתונאית אני מראיינת לא אחת נשים שהן "סופר-וומניות" - מנהלות בכירות, נשות הייטק, עורכות דין, ונשות חינוך. אך מזמן לא חשתי התפעלות כל כך רבה, כמו שחשתי כשפגשתי בשבת האחרונה 250 "סופר וומניות" חבדינקיות. שלוחות חב"ד בכל רחבי הארץ, מהצפון עד לדרום, שרואות בשליחות זכות ואתגר.
קבוצות קבוצות הן נפגשות ומתרגשות בלובי של מלון ניר עציון, שם נערך הכינוס של צעירי חב"ד בשבת האחרונה – צעירות ומבוגרות, כאלו שלא מכבר נישאו, אימהות וסבתות. שתיים חלקו חדר בפנימייה, ההן שם בצד הן שתי אחיות, ובמרכז הלובי ארבע חברות לכיתה שהתפזרו לכל קצוות הארץ. הן מתעדכנות בנעשה בקהילה של עמיתתה לשליחות ומאחלות ברכת מזל-טוב לבבית למראה התינוק הפעוט בזרועות חברתה. כינוס השלוחות הביא אותי לפגוש זן אחר של נשים - הן עובדות בחוץ, מסייעות בידי בעליהן בניהול בית חב"ד, יוזמות שיעורים ומסיבות ראש חודש, ומשמשות אוזן קשבת לכל מי שפונה אליהן.
הן אף פעם לא יודעות כמה אנשים יצטרפו לשולחן השבת שלהן, וביתן פתוח לכל יהודי בכל שעה. "בזמנן החופשי" הן גם אימהות, לרוב למשפחות ברוכות ילדים, וכשאני שואלת אותן 'מהיכן הכוחות?' לכולן, כאילו תאמו זאת מראש, יש רק תשובה אחת – "הרבי", הן עונות. "כשאת רואה בשליחות דרך חיים, נעלמים כל הספקות וכל הקשיים והכל הופך להיות קל יותר".
לא פעם, כשביקשתי ממוני אנדר מאגף דוברות חב"ד שיקשר אותי עם שליח מסוים בעולם כדי לכתוב על פעילותו, מוני דאג לטלפון, לתמונות ואפילו לקטעי וידאו כשהיה צריך ותמיד הוסיף "חב"ד זה לא רק שליחות אי שם בנאפל הרחוקה, או באלסקה. לא צריך ללכת רחוק, השליחים בארץ עושים עבודת קודש גדולה לא פחות". "מה לעשות", עניתי "שתמונות של עשרות תרמילאים שמקלפים תפוחי אדמה לקראת הסדר ההמוני בקטמנדו, או תמונה של מסיבת חנוכה מרגשת במקום שכוח אל בעולם, "משווקת" הרבה יותר בקלות את תנועת חב"ד, מאשר בית חב"ד, פעיל ככל שיהיה, בישראל".
את קו המחשבה הזה חולקים איתי עיתונאים רבים, וכך ניתן לראות מידי שנה לפני ליל הסדר, דיווחים בעיתונות הכתובה והמשודרת על סדרים במקומות נידחים בעולם המנוהלים על ידי שליחים או תמונות של שליח במזרח הרחוק שסייע לחלץ תרמילאי ישראלי. אף פעם לא זכיתי לראות או לכתוב בעיתונות הכללית ידיעה מרעישה על שליח חב"ד בדימונה שחיזק עשרות צעירים ביהדות, או על שליח חב"ד בראשון לציון שגרם לעשרות משפחות להתחיל לשמור שבת. 'סתם' שליחים מקומיים כמעט ולא זוכים לחשיפה הראויה להן, "השלוחות", בכלל אינן נחשפות לתקשורת, אבל נדמה, כי כל אחת מהן יכולה למלא ספר שלם על פעילותה.
בשוויון נפש הן חולקות איתי חוויות משליחותן ברחבי הארץ, כאילו אין דבר ברור יותר מלגדל ילדים חסידיים באילת, ירוחם או אי שם בצפון הארץ. כאילו אין פשוט יותר מלשמש אוזן קשבת לכל מי שחפצה בכך. אחת סיפרה על תושבי העיר שדופקים אצלה בשעות לא שעות ומבקשים שתסייע להם לפתור בעיות בשלום הבית, אחרת סיפרה על מצוקת עוני קשה במקום השליחות ועל הקושי להיענות לכל הפניות, שליחה אחרת סיפרה על שליחות במקום שנחשב למעוז שמלאני ואיך הם, זוג צעיר שרק התחיל לבנות את חייו, מצליחים בכל זאת למשוך עוד תושב ועוד תושבת לפתוח את הלב ולהקשיב להם. אף אחת מהן לא מתלוננת על הקשיים, ניכר בהן, כי האמונה בדרכו של הרבי, כאילו מוחקת את ההתמודדויות.
בין משתתפות השבת הייתה גם הגב' עטיה מחברון, שאיבדה לפני מספר חודשים את ביתה , חיה מושקא ז"ל בת ה-8, בשריפה מזעזעת שארעה סמוך למקום שליחותם בחברון. ישבתי לידה בסעודת השבת, ובמקום לחזק, מצאתי את עצמי מחוזקת. גם כשנדמה שאין מקום לנחמה, מוצאות השליחות כוחות להתמודד, אפילו עם הגרוע מכל.
שיאה של השבת הייתה מבחינתי בערב שבת בערב, כאשר לאט לאט, על ידי התוכנית שערכו השליחות מירי ונקרט ממצפה יריחו ואחותה פנינה קוצר מאילת, כוסתה מפת הארץ כולה בסוכריות שסימנו את בתי חב"ד בארץ. נדמה היה כי אין מקום בארץ אשר אי אפשר למצוא בו "סוכריות". המפה הורודה מסוכריות סימלה עבורי את הקרבתן של השליחות לגור בכל קצווי הארץ, פעמים רבות רחוק מהוריהן ומחברותיהן, והכל למען השליחות. לאחר התוכנית התקיימה התוועדות על ידי השליחה הוותיקה בתיה גרליק, משלוחי הרבי למילאנו. בעברית מתובלת באידיש ואנגלית סיפרה הרבנית גרליק על ארבעים שנות שליחות במילאנו- איטליה.
בפתיחות יוצאת דופן היא שיתפה את השליחות בסיפורים אישיים, והעניקה להן כלים להתמודד עם המטלות, הפעילות, והאתגרים הרבים העומדים בפני כל שליחה. כשהבטתי בשליחות מסביבי, ראיתי שכולן, צעירות ומבוגרות הזדהו עם דבריה ושאבו ממנה חיזוקים. ההומור הרב והחן שבהם נאמרו דבריה, הביא גם את אחרון התינוקות שבאולם להקשיב לדברים...
בסעודת הצהרים עסקו השלוחות בדילמות איתן הן מתמודדות, כמו האם השליחה צריכה תמיד להתייצב לצד בעלה השליח כדי להגדיל את פעילותו, או שמא עליה לרכז כוחות דווקא בתחומים אחרים כמו שיעורים ומסיבות לנשים וכו'? האם לנצל זמן פנוי כדי להשקיע בהתפתחות רוחנית אישית? או להשקיע את הזמן לטובת הכלל? השלוחות הציגו את שני הצדדים השונים של המטבע בכל דילמה ודנו בהן.
כמי שבאה מחוץ לעולם החב"די , יכולתי רק להתמלא הערצה כלפיהן - אשריהן שאלו הדילמות עימן הן מתמודדות.
נטלתי חלק בפעילויות השונות לאורך השבת והתרשמתי מעבודת השליחות, אך הסיפור האמיתי, אותו התרגלתי לחפש במהלך עבודתי העיתונאית, חיכה לי דווקא בין סלט לחמין, בתור לנטילת ידיים ובהפוגה קצרה על דשא המלון, כשריח הפרות מסביב. שם חילקו איתי השלוחות אנקדוטות מחייהן. בטבעיות הן מספרות על נשים שהחלו לשמור על טהרת המשפחה בזכות שיעור שהועבר על ידן, על חיי משפחה עם בעל שכמעט ואינו נמצא בבית, ועל שבת 'קטנה' שארחו בה 'רק' זוג+ שניים.
כאורחת, שאינה נמנית על חסידי חב"ד הרגשתי זכות לקחת חלק בכינוס ולהיחשף לכל אותם סיפורים קטנים/גדולים שאינם מגיעים לתקשורת בדרך כלל. אומרים, כי מאחורי כל גבר מצליח, עומדת אישה תומכת, ובסיכומה של שבת שלוחות אני יכולה לומר בפה מלא כי ליד כל שליח מצליח, עומדת שליחה מצליחה לא פחות.
ריקי רט,
עיתונאית ב'מקור ראשון' ומגישת פינה בתוכנית 'הבית היהודי' בערוץ 1.
לכתבה זו התפרסמו 4 תגובות - לקריאת כל התגובות
הוסף תגובה
4 תגובות
1.
מרגש
י"ד כסלו ה׳תשס״ז
אשרי השליחות ואשרי מארגני השבת שזכו שבזכותם כך נראה בעיני המתבוננת מן הצד
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
2.
וואהו
י"ד כסלו ה׳תשס״ז
כתבה יפה
כל הכבוד לשליחות/שולחות
כל הכבוד לשליחות/שולחות
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
3.
שליחה
ט"ו כסלו ה׳תשס״ז
כתבה מרגשת מאוד!
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
4.
שליח אי שם בדרום
ט"ו כסלו ה׳תשס״ז
אהבתי את משפט הסיום.
ישר כח
ישר כח
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
מאפשרים לכם לקבל
