אם צריך לציין את הרגע המדויק בכינוס השלוחים העולמי של חב"ד תשס"ז בו קרסו חומות הציניות ונשנקו הקלישאות העיתונאיות - זה קרה עשרים שניות בדיוק אחרי שהרב משה קוטלרסקי, האיש האחראי על מערך השלוחים בעולם ומנחה הערב, קרא לארבעת אלפי הנוכחים לפרגן לעצמם ולמחוא כפיים ל-2500 שלוחי הרבי שהגיעו מכל העולם. רגע אחד אחר כך החל להתארגן לו ריקוד עצום בין מאות השולחנות. השליחים שרו ורקדו את 'ניגון ראש חודש כסלו' במשך דקות ארוכות, והמתח האדיר התפרק לו בבת אחת. בעצם באלפי ואט.

האירוע הזה, 'הבנקֶט' בלעז, מסיים ארבעה ימי התוועדות של השלוחים בשכונת מגוריו של הרבי מליובאוויטש זצ"ל בברוקלין, ניו יורק. אלפי שליחים השיגו מחליפים זמניים במקום מושבם, נטלו מטוס, והגיעו להיפגש עם חבריהם ועם הנהלת מטה מרכז השלוחים. במהלך ימי הוועידה הם השתתפו בעשרות סדנאות מעשיות והאזינו לעצות מפי מומחים בתחומים שונים ומפי שליחים שכבר "עשו את זה" ("כיצד להתמצא בשימוש בערוצי התקשורת", עם אורי רווח ועם עורכי אתרי אינטרנט חב"דיים; "איך לא להיכנס לשגרה?"; "איך לעבוד נכון מול רשויות ועל פי חוק?"; "איך לזרז את הדור הצעיר להגיע בזמן לתפילת שחרית בשבת בבוקר...").

ארגון הוועידה השנתית הבאה מתחיל כבר בנסיעה חזרה מה"גרדן סטייט אקזיביט סנטר" בניו ג'רזי, שם נפרדו החברים וקבעו להיפגש בעוד שנה. התקופה הזאת, מסביר לנו הרב יהודה קרינסקי, יו"ר ה'מרכז לענייני חינוך', הגוף האחראי בחב"ד על מפעל השליחות, היא הכי מתאימה להתכנס. מיד אחרי החגים, ולפני שקופצים לחורף של פעילות.

המפגש הבלתי אמצעי עם ה'שליח' מגלה יהודי בעל עוצמות של מסירות נפש לא שגרתיים. אם התרגלנו להכיר ולהוקיר את מי שגר בקרוון דולף מול שכנים עוינים המבקשים להמיתו, ואפילו נדרש לצעוד בבוץ כדי להגיע לתפילה במניין - גבירותיי ורבותיי, הנה מצטרף אלינו בצעדים קלילים השליח החדש. אדם שמניח בצד את ענייניו האישיים, כדי לספק את מה שזקוק לו היהודי בכל חור נידח בעולם.

בבאקו שבאזרבייג'אן מצאתי שליח שמתגורר עם משפחתו במקום שאפילו לחם קשה להשיג. מקווה טהרה נחנך שם רק לפני מספר חודשים, מה שאומר נסיעות תכופות למדינה אחרת כדי לשמר גרעין חיים יהודי תוסס. באלמא אטא בקאזחסטאן ראיתי קהילה חב"דית שמוציאה יהודים מהמוץ, ומלמדת אותם את מה שלא ידעו על עצמם ומולדתם ויהדותם. בכל האוניברסיטאות המפורסמות בארה"ב, שבהם לומדים גם בני העם היהודי, שליח חב"ד ורעייתו אחראים על כל מה שקשור לחיים יהודיים: אוכל כשר, תפילות, שיעורי יהדות, סעודות בשבת ובחג, הכל.

ההבטחה ששומרת על הילדים

אבל מסירות הנפש לא מסתכמת בהיעדרו של מעדן גבינה כשר לאכילה. את השליח שעבר להתגורר עם משפחתו וילדיו הרכים באלסקה הרחוקה, המבודדת והקרה, אני שואל אם אינו חושש לחינוך ילדיו. הוא מחייך. "שליחי מצווה אינם ניזוקים", הוא לוחש. מצויד במידע מודיעיני לא מבוסס, אני ממשיך להתעקש: האם נכון שהרבי הבטיח להיות אחראי על חינוך ילדי השליחים שלא 'יתקלקלו'? השליח אמנם שמע את השמועה, אך מתקשה לאשר לי אותה.

האדם הבא לברר איתו את הסוגיה הוא הרב משה קוטלרסקי. "שמעתי על זה", הוא מסתייג, "אבל לא שמעתי את זה מהרבי עצמו. יכול מאוד להיות. הרבי ראה בשליחים משאב יהודי יקר מאוד".

זה נשמע טוב, אבל אני עדיין מודאג עבור ילדי השליחים באמסטרדם, פריז וגואה.

"זה נכון! ואני עד שמיעה!", מגלה הרב יהודה קרינסקי, "הרבי הבטיח לשלוחים ששליחי מצווה לא יינזקו". חזרה לקוטלרסקי שמגלה: "מהניסיון שיש לנו, אין דיווחים על ילדי שליחים שיצאו לתרבות רעה, חס ושלום".

קוטלרסקי יודע מה הוא אומר. האיש שולט ביד רמה ברשימות השליחים והמקומות. כמות החיבוקים שהוא חובק בסיום האירוע המפואר, והעובדה שהוא מכיר את שמות השלוחים כולם וכמעט את שמות כל ילדיהם, מלמדות שיש לו ניסיון.

איך אתה יודע את מי לשלוח לאיפה, אני שואל וממתין לנוסחה המנצחת. אבל התשובה שלו מצננת לי את ההתלהבות. "עד שנת תשכ"ח הרבי היה פונה לחסידים מסוימים ושולח אותם למקומות מסוימים, על-פי הדרישה והצורך. מאז, אנחנו שומעים את השליח, שומעים את הצעתו לאן הוא רוצה להישלח, בודקים את הסיכויים, התועלות וההתאמות, ואנחנו שולחים ומסייעים בתחילת הדרך".

מטבע הדברים, חלק גדול מהשליחים הופכים לרבני הערים והמדינות שבהן הם פועלים, אולם "זאת לא המטרה. המטרה שלנו לסייע ליהודים בשיתוף פעולה מבורך עם הרב המקומי. אם יגיע מישהו שהוא רוצה להיות רב, ועל הדרך להיות גם שליח, נעדיף מישהו אחר", מסביר הרב קוטלרסקי.

השליחות שפרנסה שליחויות רבות

את פעילותו החל קוטלרסקי כשליח מן המניין. המשלח, הרבי, הזעיק אותו ללשכתו לפני 29 שנים. זה קרה בחמישי בלילה. קוטלרסקי, אברך צעיר, מתבקש על-ידי מזכירו של הרבי "להתחיל לטפל ברצינות בדרום אמריקה".

המזכיר שאל את הרבי לאן לשלוח את קוטלרסקי, והרבי ענה: "לבוגוטה".

מתי? שאל המזכיר. והרבי אמר: "עד יום ראשון בבוקר שיהיה שם!".

תכל'ס, הבחור נטול מושג איך משיגים ויזה ואיך מגיעים למקום ההוא בזמן כה קצר. אבל הרבי שלח, אז הוא מגיע ובזמן. אחרי חיפושים של שעות הוא תופס שם מישהו שמפנה אותו למישהו אחר, מקבל את ברכת רב המקום לפעילות, ולא מצליח ליצור קשר עם האדם שאותו הוא מחפש. בתום שלושה שבועות של חיפושים עקרים הוא חוזר לניו-יורק. כמה שעות אחר-כך מצלצל הטלפון. האיש שחיפש שואל אם אפשר להיפגש.

הם נפגשים, ומהפגישה מפציעה ידידות גדולה. הידיד החדש מסתמן כמממן העיקרי של שלוחי חב"ד ברוב מדינות העולם, מר סמי ראהר (את הפעילות במדינות חבר העמים מממן לב לבייב). בערב ההצדעה לשלוחים מוזמן ראהר לשאת דברים. הוא נרגש, איך לא, ומספר על הדרך שעשה בחייו. "אלוקים היה טוב אלי", הוא אומר. "תחילה קבעתי עיתים לתורה, אבל בשנה שהתכוונתי לפגוש את הרבי למדתי יותר מבכל שנה אחרת והרגשתי מוכן לפגוש אותו. רציתי להודות לרבי על שליחותו ועל היחס ליהודי כמוני, שגרמו לי ללמוד יותר. אתם הכתר של העם היהודי", הוא פונה לאלפי השלוחים. "כשאחרים מדברים, אתם עושים. מילים לא יספיקו לתאר את אהבתי לרבי ואת ההערכה שלי אליכם".

הרב קוטלרסקי מגלה בסיפוק שבסופו של דבר הבין מה רצה ממנו הרבי: לדאוג לשלוחים. "עם הזמן הבנתי שבאותה שליחות שהרבי שלח אותי לבוגוטה - הוא בעצם דאג לעתידם של השלוחים ברחבי העולם..."

שליחים מהגיל הרך

הנאומים וקטעי הווידאו רצים על הבמה בתקתוק של הפקה מסודרת, אבל הנה מגיע ה'רול קאל'. קוטלרסקי מכריז את שמות היבשות והמדינות שבהן פועלים שלוחי הרבי ובתי-חב"ד, כשנציגי המדינות הנשמעות נעמדים על רגליהם למחיאות כפיים של חבריהם השליחים המוצבים במקומות אחרים.

בשנה הקרובה ינסו במרכז השלוחים להתמקד בשני פרויקטים חשובים: האחד הוא הקמת כוללי לימוד תורה למבוגרים בכל העולם. המיזם השני יוקדש להקמת אלפי פעוטונים לילדים רכים, ובכך להשפיע יהדות על הוריהם.

הרב קרינסקי: "שליחות זה מסירות-נפש גם עבור הילדים, מבחינת חינוך למשל. לאחרונה פועלת כיתת וידיאו אינטראקטיבית שכל ילדי השלוחים צופים בה מכל העולם. הילדים רואים אחד את השני ואת המורה. יש לי שלושה נכדים קטנים שכל יום לומדים בכיתה הזאת ואחר-כך מקבלים בחינות".

ואכן, מחוץ לבניין ה-770 נאספים ילדי השלוחים לוועידה משלהם. האם מדובר בסתם עילה לטיול לארה"ב, או שיש בזה מנהג עתיק? תלוי את מי שואלים. השליח הראשון שתפסתי מסביר שזאת הזדמנות להביא את הילדים לשאוף קצת אוירה חסידית במקום שהכי פועם חסידות. הילדים מצידם רואים בנסיעה טיול מהנה: הם נוסעים ל'אוהל', מבקרים בחדר של הרבי, בספריה, במוזיאון הילדים, נוסעים לטייל, לנים בקעמפ, ואפילו מקיימים אירוע מסכם משלהם.

אז מאיפה נובעת מסירות הנפש? הרב קרינסקי תוהה גם: "אברכים מסורים אוהבים את הרבי. יש להם קשר נפשי לרבי 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, והדבר היחיד שאליו הם שואפים זה למלא את התפקיד החשוב שלקחו על עצמם. אברכים נכנסים אליי לעיתים ושואלים לאן אפשר לנסוע ל'שליחות', ואני תוהה לעצמי: הם לא ראו או שמעו את הרבי, אולי ראו רק בצילומי וידיאו, אבל יש להם אותה חיות ורצון עז. זה סוד, ואין לכך דוגמא בהיסטוריה היהודית".

בחוץ פגשתי אחד כזה. לא שליח במובן הקלאסי, אבל חי שליחות בכל רגע. הוא מספר לי על המיזם שמעסיק אותו בימים האחרונים. יחד עם כמה חברים הוא מגלגל הקמת קרן כלכלית שתאפשר לשליחים לקנות למשפחתם מזון לחגים. "אתה לא תאמין כמה אוכל משיג שליח לארוחת ליל הסדר או ראש השנה עבור האורחים היהודיים בעיר בה הוא משרת, אבל למשפחה שלו לא נשאר מה לאכול בחג. ככה זה לא יכול להימשך. חבריי ואני נטפל בעניין. שלוחו של אדם כמותו, לא?".