סעודות שבת והקשר לפרשתינו /שולחן שבת
סעודות שבת והקשר לפרשתינו
א. סעודות שבת אינן רק כורח המציאות בשל הרעב והצמא של בני האדם, אלא הם מעשה של מצווה וקדושה, כי עד כמה שהדבר נשמע תמוה, בסעודות שבת היהודי מתחבר לקדושת שבת.
מאכלי השבת: היין, החלות, הדגים, הבשר ועוד, ספוגים בכוחות אלוקיים וכשהם מתעכלים בגוף, הם ממלאים את האדם בקדושה אלוקית ומקרבים אותו להוויה הרוחנית הקדושה של השבת.
מצווה היא לאכול שלוש סעודות בשבת, אחת בליל שבת, שניה בבוקר השבת ושלישית בשבת אחר הצהריים, ואמרו חז"ל (מסכת שבת, קיח): "כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות .. כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים כיעקב שכתוב בו (בפרשת השבוע שלנו, פרשת ויצא) ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה".
[מקור הציוונ לשלוש סעודות נסמך על דברי התורה בקשר לסעודות ה"מן" שאכלו ישראל במדבר סיני אחר מתן-תורה, שהפסוק כופל שלוש פעמים את המילה "היום" באכילת המן בשבת - "אכלוהו היום", "שבת היום", "היום לא תמצאהו", מכאן למדו את הציווי לאכול שלוש סעודות בשבת].
ה"אבודרהם" מסביר שהסיבה שסיבת הציווי לסעודה שלישית, כדי שאדם לא ימלא כרסו בסעודת הבוקר – 'אם ימלא בטנו בבוקר, יפול בתרדמה ויתבטל מלימוד התורה ודביקות בקדושת שבת, אבל כשידע שיש לו עוד סעודה לאכול, לא ימלא בטנו בבוקר וישאר לבו פנוי לעסוק בדברי תורה, וכך נמצאו כל סעודותיו לשם מצוה'.
אבל בתורת הקבלה והחסידות מוסבר שאכילת שלוש הסעודות בשבת היא בשביל לפעול שלוש פעולות רוחניות קדושות המתרחשות בשבת, בכל סעודה פועלים פעולה מיוחדת:
1) קדושת וטהרת הגוף הגשמי – בסעודת ליל שבת. 2) הוספת קדושה אלוקית בנשמה (נשמה יתירה) – בסעודת יום השבת. 3) חיבור קדושת הנשמה הרוחנית העילאית (השבתית) עם הגוף הגשמי – בשבת אחר הצהריים.
המאמר הנוכחי אינו סוקר ומפרט את מעלת הסעודות והגדרת כל אחת מהן, אלא הוא מתמקד רק בסעודה השלישית, והוא דן במנהג המיוחד של חב"ד בסעודה זו, ומגלה פנים מיוחדות בסעודה זו, כפי שהיא מוארת באור היקרות של תורת הנסתר.
המצווה ומנהגיה
ב. כתוב בשולחן ערוך (סימן רצא): בשבת אחר הצהרים לפני שקיעת החמה "יהא זהיר מאוד לקיים סעודה", "אפילו אם הוא שבע". ונוהגים להתפלל מנחה לפני הסעודה.
סעודה זו חשובה במאוד מאוד, הרמ"ע הפאנו כותב ש"אין עת חביב וחשוב יותר מסעודה זו" (חוץ מסעודה שיערוך הקב"ה בביאת המשיח)! והזהירו המקובלים שלא לבטלה לעולם.
יש אומרים שחייבים לאכול בסעודה זו פת, ויש חולקים וסוברים שניתן להסתפק במזונות (עוגה וכדומה), או בתבשיל שרגילים לאכול עם פת (בשר דגים וכדומה), או אפילו בפירות. בשולחן ערוך פוסק אדמו"ר הזקן שצריכים לאכול פת, רק שבע שאכילת פת גורמת לו צער - יסתפק במזונות, או שלא יאכל כלום. החסידים והמקובלים נוהגים לאכול דגים בסעודה זו.
השל"ה הקדוש מדגיש שסעודה זו צריכה להתקיים "בשמחה וטוב לבב, וימשוך בה זמן הראוי לו, ויזכור (=ויאמר) דברי תורה בתוך השולחן". רבים מגדולי החסידות נהגו לעורכה בציבור ובשמחה. הבעש"ט אמר פעם, בבדיחות הדעת, שהיות שבעת זו מרגישים את יציאת הנשמה יתירה לכן מתכנסים בציבור כדי "להוציא נשמתו בין יהודים.
האריז"ל כתב פיוט מיוחד לסעודה זו, המתחיל במילים "בני היכלא", יש בו כוונות וסודות עמוקים ורבים, וכמה פעמים בהתוועדויות שבת בעת רעווא דרעווין, הורה הרבי לשוררו בשירה וזמרה.
מנהג אדמור"י חב"ד
ג. למרות שלכתחילה יש לאכול פת בסעודה שלישית, לא נהגו אדמור"י חב"ד לאכול פת, אלא רק מיני מזונות ופירות, והעיד הרבי על אביו, הגאון האלוקי המקובל רבי לוי-יצחק שניאורסון, שאכל רק פירות, וכן הורה הרבי למעשה: "אין צריך פת, אבל צריך לטעום איזה דבר".
בתוספות מובא שגם בזמן התלמוד רוב רובו של הציבור לא נזהר לאכול שלוש סעודות בשבת (ולכן ציין ר' יוסי, שהוא נהג להקפיד על אכילת שלוש סעודות).
ומפורש בתלמוד שגם באכילת מזונות בסעודה שלישית מקיימים את המצווה, וכן כותב המאירי "מקצת רבני צרפת כתבו שאפשר לעשותה בפירות ומיני תרגימא", וגם רוב הפוסקים התירו להסתפק בכך - "אין צריך פת" ו"מיני תרגימא .. עומד לו במקום לחם ממש", וכן משמע ממה שכתוב במגיד ישרים שציווה המגיד לרבי יוסף קארו (בעל ה"שולחן ערוך") שבסעודה שלישית אין אכילה ושתיה, אלא רק כזית תבשיל.
אמנם צריך להבין מדוע אדמור"י חב"ד לא החמירו לאכול פת בסעודה שלישית, כדי לקיים את המצווה בהידור ולפי כל השיטות?
ובפרט שכאמור המקור בתורה לאכילת שלוש סעודות בשבת הוא מהכתוב "היום" שלוש פעמים בנוגע לאכילת מן בשבת, ולפי זה כתבו הפוסקים, שהיות שחיוב הסעודות נלמד מהמן, משמע שצריכים לאכול בכל אחת משלוש הסעודות פת (=מן), ואם-כן מדוע אדמור"י חב"ד לא נהגו לאכול פת?
סעודה שלישית בתורת הסוד
ד. הסיבה לדבר נעוצה בכוח הרוחני המיוחד השורה בעולם בשבת אחר הצהרים – שהוא כוח רוחני עליון הקרוב לנשמה האלוקית ולא לגוף הגשמי.
רבינו בחיי מסביר שלכן את מצוות סעודה שלישית למדים מהפסוק "היום לא תמצאוהו", כי בזמן זה ניתנת השפעה אלוקית נעלית ביותר ("ראשית הראשית .. חיים אמתיים בתענוג קיים ונצחי"), הניתנת לנפש ו"לא" לגוף ("מלת לא כמו אין").
[אדמו"ר מהורש"ב מסביר שב"היום לא תמצאוהו" שתי משמעויות: 1) תמצאו את בחינת ה'לא' - "גילוי בחינת "לא", בחינת האין העצמי". 2) "היום (כלומר בזמן הזה) לא תמצאוהו" לרוב עליונות האור הוא לא ניתן להשגה כיום, לכן "עכשיו הוא רק מעין .. אבל אתם מוצאים אותו לעתיד .. עיקר הגילוי יהיה לעתיד"].
מזה למד בספר ה"לבוש" אסמכתא שאם בסעודה שלישית לא אכלו פת אלא דברים אחרים יצאו ידי חובה, כי העיקר בסעודה זו הוא אכילת הנשמה ולא הגוף.
לכן, אומר הצמח צדק שבסעודה שלישית אין לאכול פת (אין "בחינת אכילה ממש, בחינת לחם") אלא רק מזונות או פירות, שכן בזמן זה מושפעת דרגה אלוקית נעלית ביותר "מעין לעתיד לבוא", וכשם שלעתיד לבוא לא יצטרכו לאכול ולשתות, כך גם בסעודה שלישית, שהיא מעין לעתיד לבוא, אין אכילה גמורה של פת, אלא רק אכילה מועטה - מזונות ופירות וכדומה.
הדרגה הרוחנית של סעודה שלישית היא מעין יום כיפור ("רעווא דכל רעווין", "פנימיות עתיק"), וכשם שביום כיפור אסור לאכול, משום שמתעלים לדרגת רוחנית של הנשמה ("דומים למלאכי השרת"), שמעל העיסוק הגשמי באכילה ושתיה של הגוף, כך גם בזמן סעודה שלישית, שהיא מעין יום כיפור, אין אוכלים סעודה גמורה - פת, אלא רק מזונות ופירות.
ובלשון הצמח צדק: "דווקא בסעודה שלישית יוצאין במיני תרגימא", כי "סעודה שלישית הוא גבוה יותר משתי סעודות הלילה והיום", וכשם "שבשבת שבתון אין בו אכילה ושתיה כלל מפני שגבוה יותר", כך "גם במנחה דשבת (אף שאינו בחינה זו ממש, מכל-מקום) אין אכילת לחם".
סעודה שלישית בתורת הנגלה
ה. הרבי מסביר שהצידוק לפי תורת הסוד שלא לאכול פת בסעודה שלישית יש לו היתר גם לפי תורת הנגלה, שכן כל מצוות אכילת הסעודות בשבת "אינה אלא בשביל עונג", ואין עניין באכילה לכשעצמה, לכן נפסק להלכה שמי שאכילה מצערת אותו - "אין צריך לצער את עצמו ולאכול", כי מטרת האכילה לעונג, יתירה מזו "אדם שהאכילה מזקת לו, שאז עונג הוא לו שלא לאכול - אין צריך לאכול כלל וכמעט שאסור לו לאכול, שלא יצטער בשבת",
לכן מי שאכילת פת בסעודה שלישית גורמת לו צער, משום שהוא חש את קדושת הזמן שהוא מעין לעתיד-לבוא, או אפילו כשאינו חש זאת, אבל הוא יודע ומאמין שכך הם פני הדברים - אין עליו חיוב כלשהו לאכול פת, אדרבה אם הוא אוכל פת, הוא עושה נגד כוונת סעודת שבת! ונגד קדושת הזמן העליונה!
לימוד סודות התורה בזמן סעודה שלישית
ו. אדמו"ר מהוריי"צ סיפר שלאחר שאדמו"ר הזקן הפסיק לאכול סעודה שלישית הרי במקומה הוא אמר דרושי חסידות בביאור הזוהר. גם אדמו"ר הרש"ב סיפר שלא כל שבת הוא אוכל סעודה שלישית, ולפעמים הוא אינו אוכל מאומה והוא מסתפק בחזרת חסידות.
בעצם זה היה מנהגו של רבי שמעון בר יוחאי בזמנם שלא אכל סעודה שלישית: 1) "בערב פסח שחל להיות בשבת - היה עוסק בסודות התורה, במקום סעודה שלישית". 2) בשלוש עשרה השנים שהוא שהה במערה ולא היה לו פת לחם אלא רק חרובים, "היה לומד סודות עליונים בעת שלוש הסעודות, לצאת בהם ידי-חובת שלוש סעודות".
מסביר הרמ"ע מפאנו שרשב"י החשיב את הלימוד "תמורת הסעודה", ואדרבה "היה חביב לו מאד במקום הסעודה" (שלימוד סודות התורה נחשב כמו שאוכל "הפה העליון").
אבל, מעיר הרבי בנוגע לכל הציבור:
"אף-על-פי שיכולים לצאת ידי חובת סעודה שלישית בדברי תורה, צריכים להיזהר שלא להסתמך על אמירת חידושי תורה של עצמו, כי יכול להיות שבמוצאי שבת מישהו יפרוך את החידושים שחידש ואז יתברר שמה שלמד במקום הסעודה שלישית לא היה דברי תורה – ובמילא לא יצא ידי חובת סעודה שלישית".
ולמעשה, הורה הרבי לציבור להדר ולטעום מזונות או פירות וכדומה, בנוסף ללימוד חסידות.
עוד אומר הרבי "יום שבת קודש מסוגל במיוחד ללימוד פנימיות התורה, ובמיוחד בעלות המנחה שהוא עת רצון למעלה ביותר וביותר", לכן בזמן זה יש לחזור מאמר חסידות בפני הציבור בבית הכנסת, אך "לא לחזור מאמרים קשים אלא מאמרים קלים שנקל להסבירם בשכל אנושי שיתקבל בשכלם של השומעים"... ..
*
הדברים האמורים שבזמן המנחה של שבת קיימת דרגה אלוקית גבוהה מאוד, מסבירה שני ענינים נוספים:
1) אין קידוש בסעודה שלישית:
בעוד שלפני שתי הסעודות הראשונות עושים קידוש, הרי לפני סעודות זו אין מקדשים – מדוע? כי עשיית הקידוש על-ידי היהודי משמעותה שהיהודי פועל בעצמו ובכוחותיו את המשכת כוחות הקדושה השבתיים, וזה מתאפשר רק בליל ויום השבת, אבל בשבת אחר הצהריים קיים כוח אלוקי גבוה ונעלה מאוד שאין היהודי יכול לפעול עליו ולהמשיך אותו לעולם, לכן בסעודה שלישית אין מקדשים, והקדושה נמשכת משמים מעצמה בתורת מתנה, ללא עבודת היהודי.
2) פטירת משה רבינו היתה בשבת בעלות המנחה (לכן "אומרים צדקתך צדק במנחה"):
בעת פטירתו זכה משה בדרגה נעלית מאוד, כמו שכתוב "לא ידע איש את קבורתו", שהכוונה לא רק שמקום הקבר הגשמי לא ידוע לשום אדם, אלא שגם הדרגה האלוקית בה הוא זכה בעת פטירתו איש לא יודע אותה לרוב עליונותה, וזה קשור לכך שבזמן סעודה שלישית קיימת דרגה אלוקית גבוהה ונעלית מאוד, לכן הוא נפטר בעת הזו, והוא זכה בדרגה כזו.
* * *
סעודה שלישית – הלכה למעשה
א. אדמו"ר הזקן מכריע בשולחן ערוך שאפשר להקל וליטול ידים לסעודה שלישית אחר השקיעה, אבל הרבי ציווה כמה פעמים בהתוועדויות (ביום-טוב שחל בשבת) להכריז שיטלו ידיים (ויאמרו לחיים) לפני השקיעה.
ב. הבעש"ט האריך בסעודה שלישית לתוך הלילה.
ג. המאריך בסעודתו וממשיך ואוכל כזית פת גם בלילה, אם ביום ראשון חל ראש חודש או יום-טוב - אומרים בברכת המזון גם "רצה" וגם "יעלה ויבוא".
[ד. אין מנהגינו שמי שיש לו יארצייט במהלך השבוע – ישתדל לזמן בסעודה השלישית בשבת שלפניו].
מנהג חב"ד
א. אדמור"י חב"ד, בדרך-כלל לא אכלו פת בסעודה שלישית, והסתפקו בטעימה כלשהי, כי צריך לטעום איזה דבר בסעודה זו, ולעיתים לא טעמו שום דבר רק למדו חסידות, וכן הורה הרבי למעשה שבסעודה שלישית יטעמו איזה דבר - מזונות, או פירות וכדומה, וילמדו חסידות.
ב. אדמו"ר מהוריי"צ אמר שאפשר לצאת ידי חובת סעודה שלישית במזונות שאוכלים בשבת בבוקר, לפני התפילה.
ג. אדמו"ר מהורש"ב נהג בדרך-כלל בשבתות הקיץ בסעודה שניה לעשות קידוש ולאכול מזונות, ללמוד עד תפילת מנחה, ורק אחר מנחה ליטול ידיים לסעודה עם פת. מדברי הרבי נראה שעדיף לאכול פת גמורה בסעודה שניה, ורק בסעודה שלישית – להסתפק בטעימה כלשהי.
חזרת חסידות
א. "יום השבת קודש מסוגל במיוחד ללימוד פנימיות התורה, ובמיוחד בעלות המנחה שהוא עת רצון למעלה ביותר וביותר", לכן אחרי מנחה, הרב או מישהו אחר היודע לדבר - יחזור בעל-פה מאמר חסידות בבית הכנסת בפני הציבור.
ב. חוזר המאמר צריך להקדים וללמוד היטב את המאמר בינו לבין עצמו, שיבינו וידעו היטב, ואז יחזור עליו בפני הציבור, כדי שהשומעים יבינו את המאמר.
ג. צריך לחזור על מאמרים שקהל השומעים יכולים להבין.
ד. נהוג בקהילות אנ"ש ובישיבות תומכי תמימים שלאחרי תפילת מנחה מתקבצים כל הציבור ומנגנים ניגוני חסידים, ואחר מנגנים את הניגון שלפני המאמר וחוזרים על המאמר.
מקורות – לקוטי שיחות חלק כא, עמוד 84. המסומן בהשבת בקבלה ובחסידות, חלק שני, עמוד 630. ועוד.
לקבלת המייל ישירות ולתגובות והערות-הארות שיתקבלו בשמחה, למייל: [email protected]
מאפשרים לכם לקבל
