מערכת COL
|
יום ג' כסלו ה׳תשס״ז
24.11.2006
חשבונו של שליח...
הרב ויקטור עטיה מנהל בית-חב"ד בקריית-ארבע-חברון התוועד אמש (חמישי) עם תלמידי ה'קבוצה' ב'זאל' הקטן ב-770 ■ ר' ויקטור התוועד שעות ארוכות, בהם סיפר על חיי השליחות ועל ביתו חיה-מושקא ע"ה כשהוא מתייפח בבכי מספר פעמים ■ COL מגיש את אחד הסיפורים שסיפר ר' ויקטור במהלך ההתוועדות המרתקת לסיפור המלא
הצד האחר של השליחות. הרב עטיה • צילום ארכיון: י' בלינקו
מאת חיים ברון כתב COL בניו-יורק
הרב ויקטור עטיה, מנהל בית-חב"ד בקריית-ארבע-חברון, התוועד אמש (חמישי) עם תלמידי ה'קבוצה' ב'זאל' הקטן ב-770. בהתוועדות, סיפר ר' ויקטור על החיים בחברון וסיפורי שליחות מרתקים.
כמו-כן סיפר על האסון שארע ועל ההתחזקות שבא בעקבותיו. ר' ויקטור בכה מספר פעמים, כשסיפר על האסון. לאחר ההתוועדות, קיבלו על עצמם הבחורים החלטות לעילוי-נשמת הילדה חיה-מושקא ע"ה.
לא מוותרים על הקייטנה
"באחד השנים", סיפר, "קראו לי להתייצב למילואים למשך חודש, שם הייתי אמור לעבור קורס מסויים. תאריך הגיוס היה שלושה שבועות קודם תחילת 'החופש הגדול' וזה דבר שיוצר לי בעיה לגבי הקייטנות (שהייתה מוכרחת להתקיים בחודש הראשון של החופש, היות ובחודש השני ההורים נוסעים 'יחד עם המשפחה'.
"לאחר בירור קצר, התברר שאותו הקורס ייערך גם חודש לאחר-מכן. באותו יום, פניתי אל המפקד בתחינה שיתן לי דחייה לחודש הבא והוא ענה: 'אין על מה לדבר. תעלה כעת על האוטובוס!'.
"ניסיתי לבקש שוב, אך הוא נשאר בעקשנותו. משהבנתי שאין לי ברירה, שאלתי אותו ישירות: 'מה יקרה אם לא אעלה?' והמפקד ענה: 'אני יעשה לך שיפוט שדה מהיר, ואשלח אותך לכלא הצבאי'. שאלתי אותו: 'כמה זמן אשב שם?' המפקד הסתכל עלי ולאחר-מכן אמר: 'למשך ארבע-עשר יום'.
"כמות הימים השתלמה לי ואני אמרתי לו שאני מוכן להישפט ולהישלח לכלא. המפקד חבש מיד את הכומתה, קרא לעוד שני חיילים ועשה לי שיפוט שדה מהיר. לאחר-מכן לקחו אותי 2 החיילים-סוהרים לכיוון הכלא. לפני הכניסה לתאי, הורידו ממני את שרוכיי נעלי מהסיבה 'כדי שלא תתאבד'"...
שליחות בכלא
"אמרתי לעצמי בחיוך: מי חושב להתאבד כשהוא יושב 14 יום... בכל אופן, היה זה זמן של תפילת מנחה וכחלק מההכנות לתפילה, חגרתי את ה'גארטל'... מיד קפצו עלי שני החיילים-סוהרים בצעקה: 'השתגעת? מה זה?' התחלתי להסביר להם על משמעות ה'גארטל'. בתחילה, ניסו לשלול ממני זה וכשהתברר להם שאיני מתפלל בלעדי זה, נתנו לי רשות להשתמש בזה בשעת התפילה, אבל מיד לאחר-מכן להחזיר להם אותו - והם יתנו לי את זה בתפילות הבאות.
"מיד עם כניסתי לכלא, הסוהרים הכניסוני לבית-הכנסת (החוק היה שמי שלומד מותר לו להיות כל הזמן בבית-הכנסת של הכלא, אבל בתנאי שלומד כל היום. ואם נתפס שלא לומד חוזר לתאו). בכלא, התחברתי עם שאר האסירים, התוועדתי איתם, מסרתי להם שיעורים וכולי.
"בזמן שהותי בכלא, ניסו מספר גורמים מ'צעירי-אגודת-חב"ד' להשיג אפשרות לשחררני, אך מנעתי זאת מהם בטענה ש'גם כאן אני שליח, ופועל בהפצת המעיינות'...
"לאחר צאתי מן הכלא התחלתי ברישום הילידים, וב"ה באותה שנה, השתתפו מאה וארבעים ילדים, כ"י".
הרב ויקטור עטיה, מנהל בית-חב"ד בקריית-ארבע-חברון, התוועד אמש (חמישי) עם תלמידי ה'קבוצה' ב'זאל' הקטן ב-770. בהתוועדות, סיפר ר' ויקטור על החיים בחברון וסיפורי שליחות מרתקים.
כמו-כן סיפר על האסון שארע ועל ההתחזקות שבא בעקבותיו. ר' ויקטור בכה מספר פעמים, כשסיפר על האסון. לאחר ההתוועדות, קיבלו על עצמם הבחורים החלטות לעילוי-נשמת הילדה חיה-מושקא ע"ה.
לא מוותרים על הקייטנה
"באחד השנים", סיפר, "קראו לי להתייצב למילואים למשך חודש, שם הייתי אמור לעבור קורס מסויים. תאריך הגיוס היה שלושה שבועות קודם תחילת 'החופש הגדול' וזה דבר שיוצר לי בעיה לגבי הקייטנות (שהייתה מוכרחת להתקיים בחודש הראשון של החופש, היות ובחודש השני ההורים נוסעים 'יחד עם המשפחה'.
"לאחר בירור קצר, התברר שאותו הקורס ייערך גם חודש לאחר-מכן. באותו יום, פניתי אל המפקד בתחינה שיתן לי דחייה לחודש הבא והוא ענה: 'אין על מה לדבר. תעלה כעת על האוטובוס!'.
"ניסיתי לבקש שוב, אך הוא נשאר בעקשנותו. משהבנתי שאין לי ברירה, שאלתי אותו ישירות: 'מה יקרה אם לא אעלה?' והמפקד ענה: 'אני יעשה לך שיפוט שדה מהיר, ואשלח אותך לכלא הצבאי'. שאלתי אותו: 'כמה זמן אשב שם?' המפקד הסתכל עלי ולאחר-מכן אמר: 'למשך ארבע-עשר יום'.
"כמות הימים השתלמה לי ואני אמרתי לו שאני מוכן להישפט ולהישלח לכלא. המפקד חבש מיד את הכומתה, קרא לעוד שני חיילים ועשה לי שיפוט שדה מהיר. לאחר-מכן לקחו אותי 2 החיילים-סוהרים לכיוון הכלא. לפני הכניסה לתאי, הורידו ממני את שרוכיי נעלי מהסיבה 'כדי שלא תתאבד'"...
שליחות בכלא
"אמרתי לעצמי בחיוך: מי חושב להתאבד כשהוא יושב 14 יום... בכל אופן, היה זה זמן של תפילת מנחה וכחלק מההכנות לתפילה, חגרתי את ה'גארטל'... מיד קפצו עלי שני החיילים-סוהרים בצעקה: 'השתגעת? מה זה?' התחלתי להסביר להם על משמעות ה'גארטל'. בתחילה, ניסו לשלול ממני זה וכשהתברר להם שאיני מתפלל בלעדי זה, נתנו לי רשות להשתמש בזה בשעת התפילה, אבל מיד לאחר-מכן להחזיר להם אותו - והם יתנו לי את זה בתפילות הבאות.
"מיד עם כניסתי לכלא, הסוהרים הכניסוני לבית-הכנסת (החוק היה שמי שלומד מותר לו להיות כל הזמן בבית-הכנסת של הכלא, אבל בתנאי שלומד כל היום. ואם נתפס שלא לומד חוזר לתאו). בכלא, התחברתי עם שאר האסירים, התוועדתי איתם, מסרתי להם שיעורים וכולי.
"בזמן שהותי בכלא, ניסו מספר גורמים מ'צעירי-אגודת-חב"ד' להשיג אפשרות לשחררני, אך מנעתי זאת מהם בטענה ש'גם כאן אני שליח, ופועל בהפצת המעיינות'...
"לאחר צאתי מן הכלא התחלתי ברישום הילידים, וב"ה באותה שנה, השתתפו מאה וארבעים ילדים, כ"י".
לכתבה זו התפרסמו 3 תגובות - לקריאת כל התגובות
הוסף תגובה
3 תגובות
1.
attia
ד' כסלו ה׳תשס״ז
ata zadik tazliah
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
2.
הרב עטיה דמות שמשאירה
ד' כסלו ה׳תשס״ז
בך טעם טוב של חב"ד של פעם
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
3.
Kol Hakavod
ה' כסלו ה׳תשס״ז
!Behatzlacha
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
מאפשרים לכם לקבל
