מערכת COL
|
יום ג' כסלו ה׳תשס״ז
24.11.2006
מה עושים כשהילד לחוץ?
מאמרו השבועי של אהוד פריס מאבחן דידקטי מוסמך ומנהל המרכז לאבחון לקויות למידה בישראל המתפרסם ב-COL עוסק בשאלה "מה עושים כשהילד לחוץ?" ■ הגולשים מוזמנים להפנות שאלות למאבחן לכתובת דוא"ל: [email protected] ולציין "שאלה מאתר COL". המאבחן יבחר את השאלות המעניינות וישיב עליו ללא פירסום זהות השואל ■ המאמרים מרוכזים במדור מיוחד "שאל את המאבחן" בצידו הימני של האתר למאמר המלא
מאמרים נוספים:
+ 'קשיי קשב וריכוז אצל מבוגרים': 1, 2, 3
+ מה עושים כשהילדה לא מוכנה להכין שיעורי בית?
+ מה עושים כשהילד מתקשה לכתוב?
+ "האם אני דיסלקט?"
+ "אבחון דידקטי למי"?
+ מה עושים כשהילד אינו מקשיב?
+ כיצד מטפלים ומאבחנים חרדות?
+ האם הילד שלי לקוי למידה?
------------------------------
מה עושים כשהילד לחוץ?
שאלה.
שלום רב. שמי לאה, אני אמא צעירה יש לי בת אחת, שהחלה ללמוד השנה בגן חובה. כל הסיפור התחיל לפתע לפני בערך חודש וחצי-הילדה סירבה ללכת לגן לבדה, היא אבדה את התיאבון, הרטיבה בלילה, פחדה לישון לבדה, והתלוננה על כאבי בטן וראש. הגננת מדווחת לנו כי הילדה נהייתה תוקפנית לחברותיה בגן וסרבנית, וקשה לה לשבת בריכוז.
לאחרונה שמתי לב שהיא התחילה למצוץ אצבע. בהתחלה אמרתי לעצמי שזה יעבור, אבל לאחר חודש וחצי התחלתי לחשוש... ניגשתי לרופא משפחה הוא ערך לה בדיקות וקבע שהכול תקין....
אני מאוד דואגת אני בטוחה שיש לילדה משהוא. היא הפכה בפתאומיות-מילדה שמחה וחיכנית המתפקדת ברמה בינונית, לילדה קשה שאני עומדת חסרת אונים נוכח מצבה המדרדר.
שכחתי לציין, שלפני חצי שנה הילדה ננשכה על ידי כלב. זה היה ממש "טראומה" בשבילה -היא רעדה כולה פנינו מיד לקבל טיפול רפואי ממושך בבית חולים, בתחילה היא הייתה מדברת על הכלב המפחיד. אבל לאחר חודש היא הפסיקה להזכיר את האירוע ונראה כי היא חזרה לעצמה. מה לדעתך צריך לעשות?
אמא מודאגת.
תשובה.
לאה, שלום רב.
כל הסימנים שהצגת מראים כי ילדה שלך סובלת מ"לחץ נפשי".
אני בהחלט לא שולל את המקרה בו הילדה ננשכה -הוא בהחלט מספק על מנת לקבוע שהתסמינים הללו נובעים מלחץ נפשי.
צריך לזכור שכל התהליך של ההתמודדות עם לחצים שונה מילד לילד-יש ילד שיראה סימנים של לחץ סמוך לאירוע ויש שיראה סימנים לאחר תקופה.
כמובן שאצל כל ילד הביטוי יבוא באופן שונה ובעצמה אחרת.
לפני שאציג מה ניתן לעשות בכדי לסייע לאותם ילדים, אני רוצה להציג מספר עצות מעשיות וקווים מנחים להורי ילד שנתקף בלחצים.
1. גלו הבנה לילד.
ילדים מתקשים להבין ולהפנים אירועים טראומטיים. לעיתים הם ישאלו אתכם אותה שאלה (סגרתם את הדלת שהגנב לא יבוא ? אמא אל תשכחי לא לכבות את האור! אני לא אשאר לבד בבית, נכון!, אל תעשו חושך וכו'). פעמים רבות השאלות הללו שחוזרות על עצמם מכעיסות הורים רבים, שאינם מודעים שהשאלות אינם נובעות מזיכרון חלש או מהעדר אינטליגנציה, אלא צורך רגשי של הילד להרגיש קרוב ורצוי באי בדידות.
2. להתייחס בכובד ראש.
חשוב לומר להורים אל תעשו את הטעות הנפוצה המבטלת את החששות והלחצים של הילדים. אל תאמרו לילד "אל תפחד מהחושך או מהכלב" אמרה כזו לא תועיל מאומה מפני שאתה כמבוגר לא מפחד אבל הילד כן פוחד. העיקר שתתייחסו לקשיי הילד בכובד ראש ותנסו להבין מדוע הוא פוחד כל כך. זיכרו-מה שיעזור לילד ברגעים הללו הוא הבנה כנה אל תצפו שהילד יגיב כפי שאתם מגיבים תנסו לראות את התמונה מהמבט של הילד.
3. אל תלחיצו את הלחוצים.
ילד לחוץ מחפש תמיכה והרגשת בטחון וקרבה למבוגר,הורה שיראה לילדו שהוא גם לחוץ יעצים את הלחץ אצל הילד ובכך יתערער אצל הילד תחושת הביטחון. לאחר ההקדמה אציג מספר עצות וכלים ראשוניים להתמודדות במקרי לחץ אצל ילדים.
1. קשיי אכילה - תאבון ירוד, בחילות, הקאות.
מה עושים?
חשוב שהילד ירבה בשתייה (בעיקר מים). זיכרו אף פעם לא להכריח ילד לאכול (אם הילד רעב הוא ייקח לעצמו אוכל), מה שרצוי הוא לשמור על זמני ארוחות קבועים ובהם להעשיר את תפריט המזון של הילד רצוי לא להרבות באכילת סוכר.
2. קשיי פרידה מהבית - לא רוצה ללכת לגן, או לבית ספר, לא רוצה שהוריו יעזבו אותו בבית לבדו.
מה עושים?
חשוב לשמור על זמן איכות עם הילד ולתת לו תחושה כי הוא רצוי וכי יש לו מקום שבו הוא אהוב בלי תנאים ובהדרגה יש להרגילו לסדר יום קבוע ומאורגן.
3. קשיים גופניים - כאבי ראש, כאבי בטן, לחצים, שרירים רפויים.
מה עושים?
שוחחו עם הילד על רגשותיו ודובבו אותו רצוי ומומלץ לשחק עימו משחק שהוא אוהב במטרה להשיח את דעתו. (אין לתת לילד תרופה ללא מרשם רופא). גם שאיפת אוויר צח יכול בהחלט להועיל.
4. בעיות התנהגות - תוקפנות פיזית, מילולית, עקשנות, סרבנות.
מה עושים?
החשוב ביותר הוא להראות לילד שיש גבולות ברורים ועל כל חציית קו אדום יש תגובה מצד ההורים. רצוי לדבר על הגבולות שלא בעת כעסו והתפרצויותיו של הילד וכן לא לעשות זאת לעיני שאר בני הבית, גם כשהילד סוער לא יעזרו הצעקות והאיומים של ההורים (הם רק מגבירים לילד את חששותיו). יש לתת לילד לבטא את לחציו וחששותיו על ההורים להאזין ולהקשיב לילד גם אם הוא בוכה וצועק, אולם לא לתת לגיטימציה לתוקפנות.
5. בעיות ריכוז וקשב - מוסחות, הפראקטיביות, אי קשב.
מה עושים?
לבנות לילד סדר יום שהמשימות יהיו ממוקדות ברורות ולא ארוכות מידי ובהדרגה להחזיר אותו לאיזון המלא.
+ 'קשיי קשב וריכוז אצל מבוגרים': 1, 2, 3
+ מה עושים כשהילדה לא מוכנה להכין שיעורי בית?
+ מה עושים כשהילד מתקשה לכתוב?
+ "האם אני דיסלקט?"
+ "אבחון דידקטי למי"?
+ מה עושים כשהילד אינו מקשיב?
+ כיצד מטפלים ומאבחנים חרדות?
+ האם הילד שלי לקוי למידה?
------------------------------
מה עושים כשהילד לחוץ?
שאלה.
שלום רב. שמי לאה, אני אמא צעירה יש לי בת אחת, שהחלה ללמוד השנה בגן חובה. כל הסיפור התחיל לפתע לפני בערך חודש וחצי-הילדה סירבה ללכת לגן לבדה, היא אבדה את התיאבון, הרטיבה בלילה, פחדה לישון לבדה, והתלוננה על כאבי בטן וראש. הגננת מדווחת לנו כי הילדה נהייתה תוקפנית לחברותיה בגן וסרבנית, וקשה לה לשבת בריכוז.
לאחרונה שמתי לב שהיא התחילה למצוץ אצבע. בהתחלה אמרתי לעצמי שזה יעבור, אבל לאחר חודש וחצי התחלתי לחשוש... ניגשתי לרופא משפחה הוא ערך לה בדיקות וקבע שהכול תקין....
אני מאוד דואגת אני בטוחה שיש לילדה משהוא. היא הפכה בפתאומיות-מילדה שמחה וחיכנית המתפקדת ברמה בינונית, לילדה קשה שאני עומדת חסרת אונים נוכח מצבה המדרדר.
שכחתי לציין, שלפני חצי שנה הילדה ננשכה על ידי כלב. זה היה ממש "טראומה" בשבילה -היא רעדה כולה פנינו מיד לקבל טיפול רפואי ממושך בבית חולים, בתחילה היא הייתה מדברת על הכלב המפחיד. אבל לאחר חודש היא הפסיקה להזכיר את האירוע ונראה כי היא חזרה לעצמה. מה לדעתך צריך לעשות?
אמא מודאגת.
תשובה.
לאה, שלום רב.
כל הסימנים שהצגת מראים כי ילדה שלך סובלת מ"לחץ נפשי".
אני בהחלט לא שולל את המקרה בו הילדה ננשכה -הוא בהחלט מספק על מנת לקבוע שהתסמינים הללו נובעים מלחץ נפשי.
צריך לזכור שכל התהליך של ההתמודדות עם לחצים שונה מילד לילד-יש ילד שיראה סימנים של לחץ סמוך לאירוע ויש שיראה סימנים לאחר תקופה.
כמובן שאצל כל ילד הביטוי יבוא באופן שונה ובעצמה אחרת.
לפני שאציג מה ניתן לעשות בכדי לסייע לאותם ילדים, אני רוצה להציג מספר עצות מעשיות וקווים מנחים להורי ילד שנתקף בלחצים.
1. גלו הבנה לילד.
ילדים מתקשים להבין ולהפנים אירועים טראומטיים. לעיתים הם ישאלו אתכם אותה שאלה (סגרתם את הדלת שהגנב לא יבוא ? אמא אל תשכחי לא לכבות את האור! אני לא אשאר לבד בבית, נכון!, אל תעשו חושך וכו'). פעמים רבות השאלות הללו שחוזרות על עצמם מכעיסות הורים רבים, שאינם מודעים שהשאלות אינם נובעות מזיכרון חלש או מהעדר אינטליגנציה, אלא צורך רגשי של הילד להרגיש קרוב ורצוי באי בדידות.
2. להתייחס בכובד ראש.
חשוב לומר להורים אל תעשו את הטעות הנפוצה המבטלת את החששות והלחצים של הילדים. אל תאמרו לילד "אל תפחד מהחושך או מהכלב" אמרה כזו לא תועיל מאומה מפני שאתה כמבוגר לא מפחד אבל הילד כן פוחד. העיקר שתתייחסו לקשיי הילד בכובד ראש ותנסו להבין מדוע הוא פוחד כל כך. זיכרו-מה שיעזור לילד ברגעים הללו הוא הבנה כנה אל תצפו שהילד יגיב כפי שאתם מגיבים תנסו לראות את התמונה מהמבט של הילד.
3. אל תלחיצו את הלחוצים.
ילד לחוץ מחפש תמיכה והרגשת בטחון וקרבה למבוגר,הורה שיראה לילדו שהוא גם לחוץ יעצים את הלחץ אצל הילד ובכך יתערער אצל הילד תחושת הביטחון. לאחר ההקדמה אציג מספר עצות וכלים ראשוניים להתמודדות במקרי לחץ אצל ילדים.
1. קשיי אכילה - תאבון ירוד, בחילות, הקאות.
מה עושים?
חשוב שהילד ירבה בשתייה (בעיקר מים). זיכרו אף פעם לא להכריח ילד לאכול (אם הילד רעב הוא ייקח לעצמו אוכל), מה שרצוי הוא לשמור על זמני ארוחות קבועים ובהם להעשיר את תפריט המזון של הילד רצוי לא להרבות באכילת סוכר.
2. קשיי פרידה מהבית - לא רוצה ללכת לגן, או לבית ספר, לא רוצה שהוריו יעזבו אותו בבית לבדו.
מה עושים?
חשוב לשמור על זמן איכות עם הילד ולתת לו תחושה כי הוא רצוי וכי יש לו מקום שבו הוא אהוב בלי תנאים ובהדרגה יש להרגילו לסדר יום קבוע ומאורגן.
3. קשיים גופניים - כאבי ראש, כאבי בטן, לחצים, שרירים רפויים.
מה עושים?
שוחחו עם הילד על רגשותיו ודובבו אותו רצוי ומומלץ לשחק עימו משחק שהוא אוהב במטרה להשיח את דעתו. (אין לתת לילד תרופה ללא מרשם רופא). גם שאיפת אוויר צח יכול בהחלט להועיל.
4. בעיות התנהגות - תוקפנות פיזית, מילולית, עקשנות, סרבנות.
מה עושים?
החשוב ביותר הוא להראות לילד שיש גבולות ברורים ועל כל חציית קו אדום יש תגובה מצד ההורים. רצוי לדבר על הגבולות שלא בעת כעסו והתפרצויותיו של הילד וכן לא לעשות זאת לעיני שאר בני הבית, גם כשהילד סוער לא יעזרו הצעקות והאיומים של ההורים (הם רק מגבירים לילד את חששותיו). יש לתת לילד לבטא את לחציו וחששותיו על ההורים להאזין ולהקשיב לילד גם אם הוא בוכה וצועק, אולם לא לתת לגיטימציה לתוקפנות.
5. בעיות ריכוז וקשב - מוסחות, הפראקטיביות, אי קשב.
מה עושים?
לבנות לילד סדר יום שהמשימות יהיו ממוקדות ברורות ולא ארוכות מידי ובהדרגה להחזיר אותו לאיזון המלא.
הצלחה רבה
אהוד פריס
לקביעת פגישה לאבחון וטיפול בליקויי למידה ניתן לפנות לאבחון ליקויי למידה בבית שמש טלפקס-02-9991214 6860053 -054 מען למכתבים-ת.ד-90041 מיקוד-99190 בית-שמש. www.lemida.org. דואר אלקטרוני [email protected].
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
