כבר ארבעה ימים שאינני מצליח לצאת מהטראומה הנוראה, לראות שלוחים הבנים האהובים של הרבי, שהרבי אומר עליהם שהם כמותו "ממש", יושבים ובוכים מחוץ ל770.... חלקם מצער וחלקם מכאבים, אוי להם לעיניים שראו מחזה זה, ולא להאמין שהעושים בטוחים כי הם ממלאים את הכוונה העליונה....

התחושה שקיננה בלב כל חסיד שקצת אכפת לו, היא: מה עושים??

מה עושים? איך עוצרים את הטירוף הזה?

אחיי היקרים! כל אותם שלוחים, ואנ"ש שדמם רותח למשמע הידיעות הנוראות האלו, יש לנו דרך אחת: להוסיף באור!

המטורפים האלו אינם הראשונים שקמו להילחם בליובאוויטש, עברנו הרבה מכשולים, והאמת מנצחת, לאורך כל הדורות אף פעם לא החזירו החסידים לאלו שהכו אותם, לא בימי אדמוה"ז, לא בימי אדמו"ר האמצעי, ולא בדור האחרון, התגובה של רבינו לכל המעשים האלימים הייתה תמיד: להוסיף באור,

"כי מעט אור דוחה הרבה חושך"

במחלקת קרח נגד משה מסופר בתורה שמשה הלך אצל דתן ואבירם, וע"ז מפרש רש"י "מכאן שאין מחזיקין במחלקת"ץ
אז כדאי לא להמשיך לכתוב עד"ז, ו

מצמרר לראות דמויות בלבוש חסידי ובהמנון חסידי שבעצם רק פוגעים באופן ישיר בראש החסידים - הרבי.