מאת בנימין ווייס,שליח  COL לכינוס

האולם המרכזי במוסד החינוך "אהלי תורה" הומה אדם. ובימים אלו בקראון-הייטס, אדם עם מראה ייצוגי הוא כנראה שליח חב"ד שהגיע להשתתף בכינוס השלוחים העולמי. בין הנוכחים בארוחת הערב אמש (רביעי) ישב לו מר יצחק מרציאנו, חבר מועצת העיר באר-שבע. הוא לא בלט במיוחד במראו (כובע בורסלינו שחור, חליפה וחולצה לבנה) ולאחר מספר דקות שיחה הוא גם לא נשמע הרבה אחרת משאר החב"דניקים השרופים באולם.

מרציאנו הגיע לכינוס השלוחים יחד עם השליח הרב זלמן גורליק, מנהל בית-חב"ד המרכזי בבאר-שבע. "אני מרגיש בפלנטה אחרת. מסתכל מסביב ורואה כל-כך הרבה חב"דניקים. אני המום ומרוגש", הוא אומר בראיון מיוחד ל-COL.

"היה חשמל בחדר"

• יש רב עיר ומועצה דתית בכל עיר. מהי החשיבות של נוכחות חב"דית?

מרציאנו לא מהסס להישמע לא תקין פוליטית. "רב העיר מטפל בעצמו, חב"דניקים מטפלים באחרים. בחומש בראשית ישנם שני צדיקים. אברהם אבינו ונח. וכולנו יודעים מה זה עשה עבור דורו ומה זה עשה. אם חב"ד הייתה בתקופה ההיא, המבול לא היה קורה. הם אנשים החיים עבור עם ישראל".

• הערב זכית לבקר לראשונה בחדרו הקדוש של הרבי. מה אתה יכול לספר לנו?

"לא יכלתי לצאת. היה חשמל כזה בחדר", מרציאנו מצביע מצביע על רגליו לאות חולשה שהרגיש.

• על מה התפללתם בביקור בציונו הקדוש של הרבי?

"התפללתי על העיר, המצב בארץ והעם היהודי. הביקור היה לא בעלמא דין. אחרי לימודי בישיבת חב"ד בברינווא רציתי להגיע ללמוד ב-770. אבל הרבי הורה להישאר כיוון שצריך שיהיה מי שיקלוט את הצעירים ממרוקו ואמר "יראה ברכה". והנה, באתי היום לרבי. כמו בן שמגיע לאבא".

• שמענו שהייתה לך היום פגישה ייחודית ב-770...

"רק ב-770 יש ניסים כאלה. ראיתי את ראש הישיבה ר' ישראל לבקובסקי איתם למדתי בברינווא. הפעם האחרונה שראיתיו היה בתשי"ח. הוא הבן של הרב נחום לבקובסקי ע"ה. אמרתי לו איפה ישב בישיבה ונזכרנו באווירה של הישיבה. הרב ישועה חדאד (מהשלוחים במילאנו) הזכיר לי היום שהיינו לומדים על שולחן ארוך והייתה עליו קופת צדקה גדולה ושאני פעם איימתי שאזרוק את הקופה על מי שיפסיק ללמוד".

חוויות מ'תומכי-תמימים'

• תשתף אותנו עם חוויותיך בישיבה המיוחדת הזו בעיירה הצרפתית.

"זה היה עולם אחר. כשהרב ניסן נמינוב ע"ה ביקר אצל הרבי וסיפר על האווירה, הרבי ענה לו "מאוד נהנתי". האור לא כבה בישיבה. נשארו ללמוד עד שלוש בבוקר ובשעה שש כבר חזרו שוב. ר' ישראל לבקובסקי אמר לי שהוא לא זוכר אווירה כזו. אני לא יודע למה אנחנו המרוקאים זכינו להיות בסביבת משפיעים כאלה כמו ר' נחום, ר' יוסף גולדברג, ויבדל לחיים טובים ר' הלל פבזנר".

• מה עוד תוכל לספר על דמותו הפלאית של ר' ניסן?

"בשנת 1964 חזרתי לבקר בברינווא. ר' יצחק נמינוב (מנהל הישיבה כיום) היה בחור צעיר והוא רץ לאבא שלו ואמר "איצ'ל מרציאנו בא'. עמדתי בחוץ ור' ניסן יורד עם טלית ותפילין, נראה כמו מלאך, מנשק אותי ומסמן להכניס משהו לפה. לא הבנתי אותו. ואז בנו אמר שהוא רוצה לאכול איתי. חיכינו עד 2 בצהריים שיסיים את התפילה. מה שהפליא אותי היה שהוא שאל על כל תלמיד וזכר אותם אפילו לאחר 12 שנה. כאילו ראה אותם לפני שנה. איפה דוד יפרח ואיפה אבוטבול. איש לא נעדר. היה נאנח אם היה שומע שמישהו לא נשוי ושואל למה, שואל על הפרנסה של כולם. כאילו מדובר על בניו".

• אז רואה את עצמך 'תמים'?

"זאת זכות באמת גדולה".

 
"ללא חב"ד, לא היה זכר ליהדות מרוקו"

הרב גורליק מתערב בשיחה ובינתיים מתגודדים עלינו מספר שלוחים נוספים. "אחרי שיצאנו מתפילה ב'אוהל', נכנסו לבית וראינו בוידיאו איך הרבי אומר למישהו שאתה לא היית תמים, אלא נשארת תמים".

מרציאנו, כיום מעמודי התווך של הארגון בוגרי חב"ד במרוקו טוען כי "ללא חב"ד לא היה נשאר זכר ליהדות מרוקו". הוא לימד 10 שנים בבית-ספר יהודי במרוקו ומאוחר יותר ניהל בתי-ספר של הממלכתי-דתי בבאר-שבע ובדימונה.

אל השיחה הצטרף הרב ישראל גליס, שליח חב"ד בדימונה. הוא סיפר על הוראה שקיבל מהרבי בעת הגעת בנו לגיל חינוך. בדימונה היו שני בתי-ספר ראויים: חינוך העצמאי או ממלכתי דתי שבדיוק החליטו להפריד בין התלמידים והתלמידות והרבי הורה לשלוח דווקא לממלכתי-דתי.

בשבוע הבא, הרב גורליק ומרציאנו יצאו יחדיו למונטריאול, קנדה. הם יהיו אורחי הכבוד של התוועדות ראש-חודש כסלו בבית-חב"ד בשכונת קוט ס' לוק של השליח הרב מענדל רסקין הפועל עם האוכלוסייה הגדולה של יהודים ספרדים, הרבה מהם בוגרי חב"ד מרוקו.